שליטה נשית וזוגיות

האמת שאני בקושי נתקלתי באישה שהמיניות שלה כל כך תכליתית ברמה שלא אכפת לה מי הגבר, שיפתח רגליים, ימסור את הצוואר לקולר או את התחת לספנק, וזהו.
אם זה היה ככה, אף נשלט לא היה מתלונן שקשה למצוא פה שולטת. כל הודעות "המלכההה אני המשרתתת שלךךךך" היו נענות ב"כן" מיד, אבל זה לא ככה.
זה דוחה אותנו, את רובינו.
אפילו לקשר פחות רציני שלא יגמר בחופה נחפש חיבור, כימיה, מישהו שהוא בן אדם בנוסף להכל, או בעצם- קודם כל, ולא רק דמות מצומצמת ופורנוגרפית של נשלט.

כן יש פה כאלו שהיו רוצות למצות פונקציה, שמישהו רק ישלם ויסיע אותן.
אבל זה שונה לגמרי ממישהו לסשנים, כי סשן, כמו כל צורת ביטוי מינית אחרת, כן דורש מידה של אינטימיות/קרבה/אמון עבור רוב הנשים.
זה אולי לא יהפוך את זה לזוגיות בהכרח, אבל אותו גבר יתפס יותר מסתם איזה "כלב" רנדומלי כלשהו.

אני חושבת שהסיבה שהרבה נשים מוצאות את עצמן מפרידות בין יחסי שליטה לזוגיות לא נובעת מבחירה אישית, אלא מכורח האפשרויות שיש מולן:
הרבה נשלטים רואים בזוגיות ואינטימיות סתירה ליחסי שליטה, כמו תסביך מדונה-זונה כזה שבו קינק הוא מלוכלך ויצליח רק עם "מלכה רעה", שאין לה צורך באינטימיות ורגישות אלא רק להשפיל, שהריחוק הזה ממנה מאפשר למצות את הריגוש ממנה, אבל לא להקים איתה משפחה, שלזה מתאימה "אישה טובה", עדינה, מכילה, אבל לא מרגשת.

אצל נשים, להתרשמותי, יש העדפה לגבר שיהיה גם וגם. בדר"כ נשלטות ירצו גם בן זוג שהוא גם אדון, שולטות יעדיפו בן זוג שהוא גם נשלט.
אבל יש רצוי ויש מצוי, וכדי לא לוותר על הקינק לגמרי יש כאלו שפשוט מפרידות.