כלב

romi{A} • 17 במאי 2005

פלג.
אני לגמרי יודעת על מה את מדברת. אני חושבת שמה שהכי חזק לי בקטע זה ההשפלות. למרות זאת (או בגלל זה) זה היה כל כך קשה לי מההתחלה. עבר כל כך הרבה זמן עד שיכולתי לשאת מאית ממה שפינזטתי כל החיים. כל מילה הפכה לי את הבטן, תנוחות משפילות הפכו לי את הלב. אדוני לא נתן לי להתנתק שם ולמדתי לחזור לאותה תנוחה ממנה עפתי כשזה קרה.

וכל הזמן העלבון הזה, לפעמים סף העלבון. והמון ניסיתי לדעת מתי נגמר ה"להיות למטה" או ה"ספייס" ומתחיל העלבון, או מתי זה עלבון טוב מול עלבון רע, ועוד כל מיני דרכים לנסות לעשות סדר במה שהרגשתי בעוצמות כל כך גבוהות. כי לא יכול היה להיות (אז, בעיני) שאני כמהה כל כך לעלבון. כי מי כמה לזה?

מתישהו, אדוני החליט לחפור בעלבון הזה שלי, לשים אותו על השולחן, לשחק בו, ללעוג לו. "נעלבת? טוב מאד". ופתאום זה היה לגמיטימי להעלב, אבל היה כל כך חושף. לא נשארו לי שום הגנות. היה משהו בלהעלב לבד שהשאיר לי עוד איזה מקלט בתוכי (לא יודעת אם אני ברורה), ועכשיו הכל היה שלו לגמרי.

גם היום יש לי עדיין מקומות, מילים, עיתויים, קטעים, שמעליבים אותי. זה כאב כזה עמוק עמוק בפנים. כזה שכואב בגרון מתכף לבכות. ואז הוא מסובב את החרב, מפשיט את העלבון שלי, סוקל אותו, ומשתמש בו להכאיב לי עד הסוף. זה כל כך קשה. זה לגמרי בתוך העצמות. ואני כל כך, כל כך זקוקה לזה. בדיוק ככה.


---------
רבותי חסידי אומות העולם, קדושים צדיקים וצדקנים.
אני יכולה להגיד לכם, מאד קשה להיות מזוכיסטית בשרשור כזה. באוירה כזאת. כל הזמן להיזהר, כל הזמן לשמור, הכל כל כך אסור. והנה ישר התגובות-תברחי ממנו, מרגיש לי רע וכו'
נסחפתם, אבל לגמרי.
סאבית צריכה לשכנע אנשים כאן בדבר אהבתה לאדונה? בבטחון שלה בו?
אינקויזיציה.

פלג​(נשלטת){ע_מ} • 17 במאי 2005

רומי, אני לא כל כך צריכה את ההשפלה כמו שאת תיארת אותה. אני נהנית ממנה כשהיא במינונים מסויימים. הרבה פעמים זה נהנית בדיעבד, כי ברגעים מסויימים בסשן בא לי לברוח.. אבל בדיעבד אני פשוט לא מפסיקה להרטיב מזה.
העוצמות שאת תיארת הן חזקות מדי בשבילי, אני מסוגלת להבין אותן, אך בקטן.
לא חופרים לי בכאב בצורה כל כך חשופה, והוא גם לא יעשה זאת. כי הוא אמר. הוא לא ייקח אותי למקום שהוא לא יודע לטפל בי שם אחר כך.
ולגבי הכלב.. מסתבר שזה בדיוק מה שהייתי צריכה באותו רגע.
והוא לחץ וזה כאב אבל זה בסוף משחרר.


ולגבי ההערה האחרונה שלך, אין לי מילים להוסיף. מסכימה עם כל מילה.

פייה{O} • 17 במאי 2005

פלג ורומי -
אני מאמינה שבאמת עושה לכן את זה עלבון והשפלה,
אבל באמת מעניין אותי - מה טוב בזה?
זה מחשל לאיזו קהות חושים? סתם מחרמן? עוזר להפטר מאגו?
(וזו באמת שאלה וממש לא ביקורת).

Re: כלב

שוטרת* • 17 במאי 2005

[b]

1.את מרגישה מותקפת, באמת שאין סיבה.
2. את כותבת דברים - קחי בחשבון שלא בעיני כולם זה יראה נפלא וקסום.
3. עוד נקודה למחשבה "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" , וזה עובד בשני הכיוונים. יכול להיות שאף אחד כאן לא יודע על מה הוא מדבר, ויכול להיות שאת לא רואה דברים בצורה נכונה כי את בפנים.
4. "לי טוב ואני מאושרת" , לא אומר שום דבר. גם מסומם שנמצא בהיי מרגיש על גג העולם, עד שסטירת לחי חזקה מעיפה אותו למציאות.
5. ואחרון חביב, הכנתי לך כאן תמצית של דברים שחמקו מעיניך ואת צריכה לשים לב אליהם.

נ.ב- כשאני שמה גאג לעבד זה יכול לנבוע מהרבה מקומות, לעיתים זה גורם לו לחוש יותר חסר אונים , לעיתים זה משפיל אותו - הסיבה לא ממש משנה. אבל אני יכולה להבטיח לך שהוא לעולם לא ייאלץ להגיע למצב של להילחם בי פיזית כי אני אקרא אותו תוך כדי ואבין מתי אני צריכה לעצור.

פלג​(נשלטת){ע_מ} • 17 במאי 2005

פייה מה זה עושים לך כשמכאיבים לך?
זה הרי כואב. הגוף מנסה להלחם בכאב.
מה זה עושה לך כשהוא קורא לך זונה? או שרמוטה? או כלבה?
למה זונה או כלבה את כן מוכנה לשמוע ונרטבת מזה ומזבל לא? (את או כל אחת אחרת..)
מה זה עושה לך כששולטים בך? למה שתסכימי לעשות מה שמישהו אחר קבע?

ולגבי ההשפלה במילה אחת - מחרמנת.
זה הכל.

כל מש שצריך זה רגע אחד

ילדה יפה • 17 במאי 2005

פשוט רגע אחד של שפיות ורוגע שבו שניכם מדברים.
מניחים לכמה דקות את הבדסמ בצד ומדברים על הרגשות של שניכם
פשוט רק כדי לדעת שהכל בסדר ולא שוברים את הכלים
רגעים כאלה של שפיות זמנית הם הדבר הכי חשוב לדעתי בבדסמ
לא משנה כמה את נשלטת את חייבת לדעת שאת שולטת במה שקורה לך...

Re: כלב

פלג​(נשלטת){ע_מ} • 17 במאי 2005

1. מסתבר שכן יש סיבה. כשפונים אליי בפרטי ואומרים לי לברוח מהגהנום הזה אני מרגישה מותקפת. כשכותבים לי פה שאני אבודה אני מרגישה מותקפת.
5. נלחמתי פיזית? לא הייתי קוראת לצרחה הזאת ניסיון למלחמה פיזית. צורת ביטוי לכאב.
ואם הייתי כותבת באותו קטע שהיה לי משהו ביד שמפסיק את זה כשזה יותר מדי? או מילה? או סימן? אנשים נוטים להסיק פה מסקנות מאוד מהר. מסקנות לא נכונות בהרבה מקרים וזה חבל.

הרי זה ברור שאם הייתי כותבת בסוף הקטע שלי שהשלט עם הכלב הנושך וזה שהוא קרא לי כלב נושך היה בהומור ונאמר תוך כדי צחוק התגובות היו שונות.
ואם הייתי כותבת שזה הסשן הטוב ביותר שהיה לי מעולם גם התגובות היו שונות.
את הדביקות הזאת היתה לי בקטעים אחרים. פה בחרתי להביא משהו שונה.

באמת שאין לי בעיה עם זה שאנשים לא מתחברים לקטע הזה. ואני מקבלת ביקורת כמו לא אהבתי וכו' ואף שואלת מדוע, מעניין אותי.
אבל דבר שאני לא מוכנה לקבל זה שאנשים ימטירו לי הודעות בפרטי שאני צריכה לעזוב את החבר\אדון שלי, שאני אבודה, שאני לא שפויה, שאני צריכה לברוח. שייקפצו לי אחד אחד.
לא אהבתם? סבבה. מקבלת לגמרי.
תכבדו את זה שאני אוהבת את זה לפני שאתם שולחים אותי לאברבנל..

Re: כל מש שצריך זה רגע אחד

פלג​(נשלטת){ע_מ} • 17 במאי 2005

ילדה יפה. רק כדי להרגיע אותך.. הוא יודע איך אני מרגישה. יש שיחות תוך כדי.
וואלה אנחנו בני אדם ואנחנו גם מדברים. ואפילו אוכלים, ישנים ומתקלחים יחד..
ואנחנו גם מתנשקים ומתחבקים ועושים סקס 'ונילי'..

Re: כלב

שוטרת* • 17 במאי 2005

תראי , אני באמת חושבת שזו חוצפה לכתוב לך לעזוב/לא לעזוב, אם בפרטי ואם בכללי. אני בעד להציג עמדות , לא בעד לכפות אותם על הכותבים. כך או כך , בכל הקשור אלי - אין לך סיבה להרגיש מותקפת כי כמו שכתבתי - אם את מאושרת -ראי עצמך ברת מזל, וכמו שהדגשתי איני מכירה את מערכת היחסים בינכם כדי לקבוע בנחרצות.
לגבי הפיזיות , בחרת להגיב לצעקה ולאו דווקא לשריטה/נשיכה. עבד/שפחה מסתכלים על האדון/גבירה שלהם בהמון הערכה (יש כאלו שגם בהערצה) , בשביל שיקרה מצב של שריטה/נשיכה וואטאבר, האדון צריך לעבור על משהו בצורה מאוד חזקה בכדי שזה יקרה.

T O M​(שולט) • 17 במאי 2005

"מרטיבות אותי" התכוונת


את בסדר את