לא לבעלי רגישות רליגיוזית <דתית>

מצטרפת לאורנוס:

לבנה​(נשלטת) • 26 בספט׳ 2005

"Tame
הרבה "שולטים" ו"שולטות" כאן יכולים לקבל ממך שיעור בשליטה עצמית,
כל הכבוד."
ולא רק בשרשור הזה.

שובה לב​(שולט) • 28 בספט׳ 2005

שלגיה

בקשר לאזהרה עצמה. ישנם נושאים שיכולים ליצור הרגשה לא נעימה אצל אחרים, למשל סשן עם מחטים ודם. אם היית מפרסמת כזה סיפור ועם אזהרה, אז הייתי אומר לעצמי, טוב זה לא הטעם שלי.

ישנם נושאים שהם מקודשים, למשל שואה, דת, חללי מערכות ישראל. אפשר לרשום סיפור בנושאים הללו, למשל איך מוציאם גופה של חייל שמת במלחמת העצמאות ושלא נדע מה עושים איתה, אבל למה? למה לפגוע דווקא במי שהנושא קרוב לליבו, במי שאיבד אדם הקרוב לו באותה מחלמה או מלחמה אחרת.

למה לספר סיפור סאדו על נאצי במחנה השמדה שמתעללת מינית באסירות שלו. כאשר סבים וסבתות שלנו מתו שם מוות איום ונורא?

במקרים כאלו זה לא מספיק שזה כן הטעם שלי או שלך, במקרים כאלו זה קדוש אצל אחרים. במקרים כאלו גם אם תכתבתי כל אזהרה שבעולם אז דווקא אז אלו שנושא יקר לליבם ירצו לראות איך אחרים מתחייסים למקום הקדוש הזה. כי זה קדוש להם וזה כבר לא עניין של טעם זה יותר מזה.

כתמיד, את כותבת יפה ובצורה רהוטה וברורה.
אך הפעם התוכן גרם לי לשאט-נפש. גועל נפש של ממש.

יש לי בקשה אישית אליך, את כותבת יפה המשיכי לכתוב והקפידי על רגשות הזולת גם זה לא פחות חשוב.

אל

שלגיה א ח ת • 28 בספט׳ 2005

תעיז
אפילו
להשוות, בין מה שכתבתי ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל או לשואה.
ואני בת למשפחה שכולה, אז התפרצת לדלת פתוחה.
שלא תעיז אפילו.
זו פנטזיה שקשורה לקדושה של מערכת יחסים, בלינק לקדושה של בית כנסת ויום כיפור עם קישור לנדרים בין אדם למקום ובין בני זוג.

אל תתיימר לנתח אותי. אל תטיף לי מוסר. לא מוצא חן בעיניך, תפנה להנהלת הכלוב ותתלונן ותבקש להעיף את השרשור הזה מכאן.

כתבתי אזהרה בהתחלה. הפוסט המתנשא שלך לא במקום. אתה לא אוהב - דלג על זה! או העבר ביקורת עניינית. זה לא שואה, זה לא קבר של חייל, זה לא דגל המדינה ואל תתחסד לי. המקום הזה מלא במתחסדים צבועים שיכולים להתאכזר לנשים בשם הבדסמ ובמסווה של מאסטרים שהם סתם פסיכופטים צמאי דם. פה היה כתוב משהו שבא מתוך מקום טהור לגמרי. מי שמרגיש שזה פוגע בו, אני מתנצלת, אבל לא להשוות את זה ליום הזיכרון לחללי צה"ל. אם כל הכבוד לאלוהים, הוא ר ק אלוהים, ולא חייל בן 20.

ומכיוון שלשיטתך ממילא אני אזכה לגיהינום ודאי אחרי שאלך לבית עולמי, לפחות תן לי ליהנות בשקט ואל תעשה השוואות בין זה לבין דברים שעוסקים בנשמות של אנשים, בחיים שלהם ובכאב הכי גדול שלהם.

ושוב, זו פנטזיה שבחיים לא התכוונתי לממש אותה. בחיים לא. זה נכתב מתוך רצון להשיק לרעיון הקדושה האבסולוטית.

שלגיה

Aiko​(נשלטת){Jake} • 28 בספט׳ 2005

"עם כל הכבוד לאלוהים, הוא ר ק אלוהים, ולא חייל בן 20. "
אחד הדברים היפים והנכונים ביותר שנאמרו בשרשור הזה, וסליחה מראש למי שהאמירה הזו פוגעת בו.
והסיפור עצמו, לדעתי, כתוב היטב, רגיש ומעורר מחשבה. מעורר מחשבה דווקא בגלל שהוא מטפל בחיבור הבעייתי, רווי האשמה, בין מיניות לדת, ומטפל בו ברגישות נהדרת. אני נהנתי מכל רגע של קריאה.

Re: אל

שובה לב​(שולט) • 28 בספט׳ 2005

אז הבנת אותי מצויין, הרבה יותר ממה שיכולתי להעלות על דעתי.
אני לא מקנטר אני אומר לך בכנות הלב מה שאת מרגישה לימי הזיכרון זה מה שאדם דתי מרגיש כלפי הדת, אבל בדיוק בדיוק אותו הדבר. את יודעת מה לפעמים אפילו יותר.
אני חוזר ואומר זה לא בשביל הקינטור ואולי קשה לך להבין מה אנשים חשים כלפי הדת שלהם ובואי אספר לך מקרה שאני מכיר אותו אישית.

הילד שרת בלבנון ונפצע, הוא אושפז במצב קשה בבית החולים בצפון ביום שישי אחה"צ. התקשרו להורים להודיע להם על כך חצי שעה לפני כניסת השבת. הם נותרו בבית כי בשבת לא נוסעים. ובית החולים היה רחוק מביתם.

תזדעזעי, תגידי מה שאת רוצה, תחשבי איך שאת רוצה, אבל זה בדיוק היחס הקדוש של דתיים לקדושת ישראל. אני מבין שהבנת אותי שיש דברים קדושים בחיים. לפני שאת אומרת לי "אל תשווה" תשאלי את עצמך אם כולם חושבים כמוך ותביני מה עשית בפרסום הסיפור שלך.

אני מדגיש שוב ושוב. את לא היית מודעת אליה וחבל שפגעת בלי שהבנת עד לאן מגיעים הדברים. אבל כשאת אומרת לי: "אל תשווה" אני אומר לך: "פה הטעות שלך!!!" אל תגידי לי מה חשוב לי יותר. מי אמר לך שחיל יותר חשוב לי או פחות חשוב לי מהדת? אולי שניהם באותו המקום (כן), אצלך זה לא כך, ולא רק שזה לא כך, אלא שאת לא יכולה להבין איך דת חשובה כ"כ לאנשים. אבל היא חשובה להם לא פחות ממה שאת ציינת כקדוש, זאת האמת תקבלי אותה או לא. זאת הטעות שלך, ואני יודע שהיא נעשתה בשוגג.

כן ישנם הרבה דתיים, המון שלא יסעו בשבת "רגילה" כי ממילא ההגעה שלהם לא תציל אותו (אם היתה מצילה ברור שהיו מגיעים). וזה "רק שבת", את לקחת את קודש הקודשים של היהדות את יום הכיפורים עצמו וערבת בו את עצמך בצורה שלא נאותה לאותה היום, לפחות לא בעיני רבים.

אגב, החייל החלים.

בקשר גהינום, חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי סימוכין בדברים שלי לכך שאת תשרפי באש של גיהנום. לדעתי האישית את לא תשרפי שם, כניפגש בשמיים עוד משהו כמו 80 - 90 שנה יהיה לנו הרבה זמן לדבר על זה.

וולפית, ברור לי שכשאת כותבת "עם כל הכבוד לאלוהים ...", אז הרגישות שלך כלפי הדת בכלל וכלפי האלוהים בפרט הוא לא מהגבוהים. כל מה שאני אומר ואני עומד על זה בתוקף! זה שישנם הרבה מאד אנשים שלהם סף הרגישות בדת מתשווה לדברים האלו. אני מבין שקשה לקבל את זה, אני מבין שזה נראה לכן כמו התחסדות, אבל לא! ממש לא! זאת אמת לאמיתה.

Re: אל

שובה לב​(שולט) • 28 בספט׳ 2005

אז הבנת אותי מצויין, הרבה יותר ממה שיכולתי להעלות על דעתי.
אני לא מקנטר אני אומר לך בכנות הלב מה שאת מרגישה לימי הזיכרון זה מה שאדם דתי מרגיש כלפי הדת, אבל בדיוק בדיוק אותו הדבר. את יודעת מה לפעמים אפילו יותר.
אני חוזר ואומר זה לא בשביל הקינטור ואולי קשה לך להבין מה אנשים חשים כלפי הדת שלהם ובואי אספר לך מקרה שאני מכיר אותו אישית.

הילד שרת בלבנון ונפצע, הוא אושפז במצב קשה בבית החולים בצפון ביום שישי אחה"צ. התקשרו להורים להודיע להם על כך חצי שעה לפני כניסת השבת. הם נותרו בבית כי בשבת לא נוסעים. ובית החולים היה רחוק מביתם.

תזדעזעי, תגידי מה שאת רוצה, תחשבי איך שאת רוצה, אבל זה בדיוק היחס הקדוש של דתיים לקדושת ישראל. אני מבין שהבנת אותי שיש דברים קדושים בחיים. לפני שאת אומרת לי "אל תשווה" תשאלי את עצמך אם כולם חושבים כמוך ותביני מה עשית בפרסום הסיפור שלך.

אני מדגיש שוב ושוב. את לא היית מודעת אליה וחבל שפגעת בלי שהבנת עד לאן מגיעים הדברים. אבל כשאת אומרת לי: "אל תשווה" אני אומר לך: "פה הטעות שלך!!!" אל תגידי לי מה חשוב לי יותר. מי אמר לך שחיל יותר חשוב לי או פחות חשוב לי מהדת? אולי שניהם באותו המקום (כן), אצלך זה לא כך, ולא רק שזה לא כך, אלא שאת לא יכולה להבין איך דת חשובה כ"כ לאנשים. אבל היא חשובה להם לא פחות ממה שאת ציינת כקדוש, זאת האמת תקבלי אותה או לא. זאת הטעות שלך, ואני יודע שהיא נעשתה בשוגג.

כן ישנם הרבה דתיים, המון שלא יסעו בשבת "רגילה" כי ממילא ההגעה שלהם לא תציל אותו (אם היתה מצילה ברור שהיו מגיעים). וזה "רק שבת", את לקחת את קודש הקודשים של היהדות את יום הכיפורים עצמו וערבת בו את עצמך בצורה שלא נאותה לאותה היום, לפחות לא בעיני רבים.

אגב, החייל החלים.

בקשר גהינום, חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי סימוכין בדברים שלי לכך שאת תשרפי באש של גיהנום. לדעתי האישית את לא תשרפי שם, כניפגש בשמיים עוד משהו כמו 80 - 90 שנה יהיה לנו הרבה זמן לדבר על זה.

וולפית, ברור לי שכשאת כותבת "עם כל הכבוד לאלוהים ...", אז הרגישות שלך כלפי הדת בכלל וכלפי האלוהים בפרט הוא לא מהגבוהים. כל מה שאני אומר ואני עומד על זה בתוקף! זה שישנם הרבה מאד אנשים שלהם סף הרגישות בדת מתשווה לדברים האלו. אני מבין שקשה לקבל את זה, אני מבין שזה נראה לכן כמו התחסדות, אבל לא! ממש לא! זאת אמת לאמיתה.

אתה מתעקש

שלגיה א ח ת • 28 בספט׳ 2005

שלא לרדת לסוף דעתי.
אתה מתעקש שלא להבין את זה כמשהו מטאפורי לחלוטין בפרט שזה לא כתוב כביזוי, אלא כמשהו מאוד הרמוני עם תחושת החושניות המינית.

אני חולקת עליך.
אנחנו נצטרך כאנשים בוגרים, להחליט שאנחנו לא מסכימים זה עם זה...

ומעבר לזה, כן, אני חושבת שיש הבדל בין אלוהים לבין חיילים מתים או חיים. מה לעשות.

שובה לב

marlena​(נשלטת){נבט} • 28 בספט׳ 2005

אז אולי אדם דתי צריך להתרכז בטקסטים דתיים ולא להסתובב באתר ב.ד.ס.מ. אתה כמו צמחוני שנכנס למסעדת בשרים ומתלונן על פגיעה ברגשותיו.

נ.ב
ברפרור לוויכוח על העתקת בתי הכנסת מעזה - מה שקדוש הוא הקשר בין אדם לאלוהיו והאמונה שבלב - לא המבנה, הרצפה, הקירות או התקרה. ומכיוון שכך, איש אינו יכול לפגוע בקדושה שחש אדם דתי, שכן איש אינו יכול לחדור ללבך.

Tame • 28 בספט׳ 2005

זה מזכיר לי ויכוח ישן שהיה פעם באתר וסבב סביב השאלה האם מותר לקיים ערבי סטאלג בארץ ישראל או לא?

marlena​(נשלטת){נבט} • 28 בספט׳ 2005

??????