Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 18 שנים •
20 באוג׳ 2006
קצת היסטוריה - היה מנגנון כזה והוא הופעל, אבל... צ'יטה כתב/ה: בחברה מתוקנת, כאשר ידוע על גנבים ורוצחים, להבדיל רק מאה הבדלות. התושבים אינם נדרשים, להפוך את ביתם לכספות משוריינות. או לא עלינו, להסתובב עם אקדחים שלופים, כדי שיוכלו להגן על עצמם בפני אותם רוצחים חופשיים.
ישנן רשויות חוק וסדר, שתפקידן לעצור את שכאלה. הצלחת אותם רשויות, לא מוחלטת כמובן. עדיין שומעים פה ושם, על מקרים כאלה. ישנם גם צעדים שעושה הפרט, לאור המציאות. הוא עושה ביטוח, וממגן ביתו בסורגים על החלונות. למנוע מה שבגדר, פירצה הקוראת לגנב. כמו גם כאן. יש לעשות צעדי מניעה על ידי הסאביות/ים. הם חשובים מאד. אך בנוסף, חייבים להנקט אמצעים תחוקתיים, נגד אותם פרטים מזיקים, על ידי הרשויות. איך בדיוק אותם אמצעים יינקטו ? הבה נדון בכך, בסיוע אנשי חוק שבקרבנו. דבר אחד ברור לי לגמרי. לא ניתן לעצור את התופעה, אפילו לא להאט אותה באופן משמעותי, מבלי לדון ברצינות, בנושא המנגנון שעוצר כאלה שחטאו ועדיין. המפתח המרכזי פה, הוא אותם דומים מסוכנים. או איך שלא נבחר לכנות אותם. היה אדם שנזרק מכל האתרים הבדסמיים לאחר שקילר נערה מתחת לגיל 18, לאחר בירור של העובדות. הוא כמובן לא ויתר בקלות, ניסה לטעון הרבה טענות, החל מ"רודפים אותי בגלל מכירת אלכוהול במועדון" וכלה ב"הייתי חסר ניסיון כשולט" . ואדם מסוים בעל חנות סקס בחר לתת לאדם זה, מתול ידיעה ברורה של עברו - לנהל את מערכת הפורומים באתר שלו. למי שהגיעו לשם כחדשים לתחום, כבר לא היה מידע על ההבדל בין אתר זה לבין אתרים אחרים. כך החלה השחיקה של יעילות ההרחקה... |
|
|
devotion(מתחלפת)
|
לפני 18 שנים •
26 באוג׳ 2006
Re: מי מנסה להשתיק ? קליבר כתב/ה: גלתיאה כתב/ה: פעם זה היה תיקים באפילה קליבר, אני מקווה שאתה שם לב שכל השתיקה
מסביב לנושא הולכת ונשברת. כשגם שמנסים להשתיק סאביות זה לא ממש עובד.  קראתי וקראתי ועוד לא הבנתי מי נגד מי , אודה לך באם תסבירי לי .. קליבר הפתעת אותי קצת... אם אינך יודע כלל מי נגד מי ועל מה מדובר, למה אתה אומר ש: קליבר כתב/ה: שהבנות ילמדו להזהר , כי הן תמיד נופלות עם "דום מסוכן" ואת יודעת בדיוק למה אני מתכוון ... ?????????????????????? |
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
28 באוג׳ 2006
בכלל לא פשוט, העניין הזה. אני כן חושבת שיש דברים לעשות כדי לצמצם את התופעה, אבל לא ניתן למנוע אותה לחלוטין.
קצת על המקרה שלי: כשאני הגעתי לבדס"מ הייתי בת 26. בדיוק אז גיליתי, בבת אחת, שיש אנשים כמוני בישראל. הגעתי הכי נלהבת שאפשר. לא חשבתי בכלל על האספקטים המנטליים העמוקים של בדס"מ. לא ידעתי בכלל שהם קיימים. ומי בכלל ידע מה זו "התעללות נפשית" ו "שבי רוחני ופסיכולוגי"? אני חשבתי שאני פשוט מחפשת לעבור הרפתקות מיניות ואירוטיות עם גברים שהם בקטע של סאדו/ פנטזיות אונס. קיוויתי שלא אפול איזה סדיסט מטורף, שירצח אותי או יסב לי נזק פיזי בלתי הפיך. זה הכל. בכלל לא ראיתי את עצמי כמישהי חלשה, או כמישהי שיכולה להפוך שבויה מנטלית של גבר. חשבתי שעברתי די הרבה דברים בחיים, ושאני די סגורה על עצמי. אם הייתי רואה שנושא הדומים המסוכנים (ולא רק פיזית) עולה לדיון, הייתי קוראת. יכול להיות שהייתי מזהה אצלי חלק מהתסמינים. יכול להיות שלא. בכל אופן, זה בהחלט שווה את הסיכוי, כי לכל אחת יש מבנה אישיות אחר. יש כאלו שיקראו וישר יזהרו. יש כאלו שזה יחלחל אצלן מאוחר יותר. אבל חייבת להיות מוצגת אלטרנטיבה. היא צריכה להיות מוצגת בפורומים רבים, בכמה שיותר מקומות... כך למשל, נאסר עלי לדבר עם דומים (או אפילו סוויצ'ים), או אפילו עם סאביות שהוא החליט שהיוו "השפעה רעה". מי יודע? אם היו כאן בפורומים שירשורים כמו זה, של עשרה עמודים, אולי משהו היה מחלחל. זה לא קל בכלל לראות את עצמך כמישהי שיכולה ליפול קורבן לניצול מהסוג הנפשי. יש בכך משהו מאוד משפיל, תחושה שאת חלשה, ופחותה כבת אנוש. התייחסות חיובית מהסביבה יכולה לסייע לנשים לנכונות להכיר שרק בגלל שהן במקום רגשי חלש, זה לא אומר שמה שקרה מגיע להן, או שלא היה צריך להמנע. מדברים עכשיו בקהילה על "אחריות הקורבן". לא כל כך מסכימה עם זה. חייבים לזכור שאחריות יכולה להתקיים רק במערכת בין שווים (אם לא מבחינת המעמדות, הרי מבחינת הידע וחוסן נפשי מספק). |
|
|
|
גלתיאה
|
לפני 18 שנים •
28 באוג׳ 2006
איימי_ כתב/ה: בכלל לא פשוט, העניין הזה. אני כן חושבת שיש דברים לעשות כדי לצמצם את התופעה, אבל לא ניתן למנוע אותה לחלוטין.
קצת על המקרה שלי: כשאני הגעתי לבדס"מ הייתי בת 26. בדיוק אז גיליתי, בבת אחת, שיש אנשים כמוני בישראל. הגעתי הכי נלהבת שאפשר. לא חשבתי בכלל על האספקטים המנטליים העמוקים של בדס"מ. לא ידעתי בכלל שהם קיימים. ומי בכלל ידע מה זו "התעללות נפשית" ו "שבי רוחני ופסיכולוגי"? אני חשבתי שאני פשוט מחפשת לעבור הרפתקות מיניות ואירוטיות עם גברים שהם בקטע של סאדו/ פנטזיות אונס. קיוויתי שלא אפול איזה סדיסט מטורף, שירצח אותי או יסב לי נזק פיזי בלתי הפיך. זה הכל. בכלל לא ראיתי את עצמי כמישהי חלשה, או כמישהי שיכולה להפוך שבויה מנטלית של גבר. חשבתי שעברתי די הרבה דברים בחיים, ושאני די סגורה על עצמי. אם הייתי רואה שנושא הדומים המסוכנים (ולא רק פיזית) עולה לדיון, הייתי קוראת. יכול להיות שהייתי מזהה אצלי חלק מהתסמינים. יכול להיות שלא. בכל אופן, זה בהחלט שווה את הסיכוי, כי לכל אחת יש מבנה אישיות אחר. יש כאלו שיקראו וישר יזהרו. יש כאלו שזה יחלחל אצלן מאוחר יותר. אבל חייבת להיות מוצגת אלטרנטיבה. היא צריכה להיות מוצגת בפורומים רבים, בכמה שיותר מקומות... כך למשל, נאסר עלי לדבר עם דומים (או אפילו סוויצ'ים), או אפילו עם סאביות שהוא החליט שהיוו "השפעה רעה". מי יודע? אם היו כאן בפורומים שירשורים כמו זה, של עשרה עמודים, אולי משהו היה מחלחל. זה לא קל בכלל לראות את עצמך כמישהי שיכולה ליפול קורבן לניצול מהסוג הנפשי. יש בכך משהו מאוד משפיל, תחושה שאת חלשה, ופחותה כבת אנוש. התייחסות חיובית מהסביבה יכולה לסייע לנשים לנכונות להכיר שרק בגלל שהן במקום רגשי חלש, זה לא אומר שמה שקרה מגיע להן, או שלא היה צריך להמנע. מדברים עכשיו בקהילה על "אחריות הקורבן". לא כל כך מסכימה עם זה. חייבים לזכור שאחריות יכולה להתקיים רק במערכת בין שווים (אם לא מבחינת המעמדות, הרי מבחינת הידע וחוסן נפשי מספק). אני כל כך מזדהה איתך איימי, הדברים שאת כותבת כאן היו פעם חלק ממני. כשלי פעם אמרו דום מסוכן, זה היה משהו מאוד ערטילאי. המונחים שלי לגבי הדבר הזה התמקדו בשאלה אם מדובר ברוצח או מה. לא העליתי בדמיוני משהו אחר. אני חושבת שגם מה שתרם לנאיביות הזו, זו העובדה שבאמת לא כתבו על הדברים, וזה היה משהו שגם כנראה תרם לכל המסתורין שאפף את העניין. ומסתורין הוא קרקע נהדרת לאשליות. גם אני לא חשבתי שאני חלשה, או טועה באיך שאני רואה את הדברים. הייתי מאוד סגורה על עצמי שאני מאוד חזקה ואף אחד לא יכול להביא אותי בחצי כמו שדולפי מגדירה, ואם כן, גם אז אני לא אפגע בעצמי. היום כמובן אני מרשה לעצמי לחייך בסלחנות, אבל אז אם מישהו היה אומר לי שאני טועה, הייתי מבטלת את דברין במשיכת כתף. יש באמת הרבה סוגים של אנשים, וכל אחד לומד וילמד בדרך שלו. אני יכולה להעיד על עצמי ששום דבר לא הצליח לחדור מבעד לחומת האבן שהקמתי לעצמי, וגם כשזיהיתי שהדום לשעבר שלי נוהג בשפלות מול אחרת, ומנעתי את זה, עדיין לא הבנתי מה המשמעות של כל זה מבחינתי. עדיין עשיתי לו הנחות. הדבר היחיד שהצליח להגיע אלי זו סאבית שעברה מערכת לא קלה עם דום, שאיתה הייתי בקשר, והיא זו שהייתה המורת דרך הגדולה שלי. דרכה הבנתי הרבה דברים על עצמי. אני לא בטוחה שזה שם אותך במקום שהוא לא אנושי. ואני לא חושבת שצריך לחוש בושה. אני חושבת שאת צריכה לראות בכך התנסות שלימדה אותך דברים מאוד חשובים. ואני גם חושבת שאם תביטי באנשים שנוהגים כלפיך בתוקפנות או ברשעות, תוכלי לראות שאת התקדמת למקום שאותם אנשים לא יכולים עדיין להגיע והם בעצם מדשדשים עדיין מאחור. אז בשביל מי את צריכה לחוש מבוכה איימי? לגבי אחריות אישית- את יודעת איימי, יש כאן משהו מאוד פרדוקסלי. אם תשימי לב, את האחריות שלך את לקחת עליו ולא עליך. ומה שקרה בעצם, ואני חושבת שלא רק לך, וגם לא רק לי, שיש נטיה לקחת אחריות על אחרים, או על בן הזוג בזמן שהמקום הנכון של האחריות הזו היא עליך בלבד. זה לא שאין אחריות, רק היא ממוקמת לא נכון. יכול להיות שהבלבול נוצר כי נסיבות החיים גרמו שנצטרך לקחת אחריות על אחרים, וזה היה ברור שככה זה צריך להיות, וככה זה נשאר. אבל אף אחד לא יכול לקחת אחריות על החלטות של האחר או על ההתנהגות שלו, במיוחד לא כשאת נשלטת. וזה תמיד כאילו אם אני אתאמץ עוד קצת, או אשתנה השינוי המיוחל בו יווצר. וזה דפוס מחשבה של מי שלוקח אחריות על האחר ומאבד בדרך את האחריות שלו על עצמו. אבל גם להחזיר את האחריות הזו למקום הנכון שלה לוקח זמן. אי אפשר להציל את כל העולם, או לשנות את כל העולם לחלוטין, אפילו לא את הבן זוג. כל עוד נקווה לשנות אותו, אנחנו עדיין חושבים שהאחריות שלו היא שלנו. זמן היא מילת הקסם כאן. }{ |
|
|
המלט
|
לפני 18 שנים •
28 באוג׳ 2006
אחריות ציטוט: מדברים עכשיו בקהילה על "אחריות הקורבן". לא כל כך מסכימה עם זה. חייבים לזכור שאחריות יכולה להתקיים רק במערכת בין שווים (אם לא מבחינת המעמדות, הרי מבחינת הידע וחוסן נפשי מספק).
גם אם קשה לי, אני יכול להבין את תחושת 'אי-השויון' שאת עשויה לחוש במערכת יחסים עם אדונך. אני יכול להבין שאת אפילו מטפחת אותה, כחלק מכניעתך, כחלק מהצורך שלך להתמסר. אבל בסוגריים, את עוברת לאי-שויון של תכונות אנושיות -- ידע, וחוסן נפשי, וזה נראה כאילו בין השורות, מובלע בין המלים, מסתתר הרעיון שלאדונך ידע רחב יותר, וחוסן נפשי רב יותר מאשר לך, ולאו דווקא לך, לאיימי, אלא בכלל, בכל מערכת יחסים של סאבית ואדון. זה לא מרגיש לי נכון. ובענין האחריות -- יכול להיות שגלתיאה אמרה את זה גם, אבל לא הצלחתי לבודד את זה מתוך דבריה על האחריות -- אני חושב שהאחריות היא מחוץ לתחומי אי השויון. חייב להיות שויון מלא בענין האחריות. אם את מוסרת גם את זה, אין כבר לשום דבר משמעות. התנערות מאחריות עשויה אולי להתפרש בעיני אחדים כ"התמסרות טוטאלית"; זה אולי משהו שמבקשים להשיג, בשם ההתמסרות הכל-כך נחשקת. אבל אני בספק אם אפשר להתנער מאחריות. זאת אומרת, כמו שאי-ידיעת החוק לא פוטרת מעונש, כך גם ההצהרה מן השפה ולחוץ: "אני לא אחראי; יש לי מאסטר והוא אחראי" -- גם היא בעצם ריקה מתוכן, וכן חלה אחריות, והיא מחייבת. |
|
|
|
גלתיאה
|
לפני 18 שנים •
28 באוג׳ 2006
המלט, אני לא חושבת שזו התנערות מאחריות.
כלפי חוץ יש את האחריות של הדום. אבל בתוך יחסים מתעללים הדום משליך על הסאבית את האחריות על כל דבר. היא לא מתנערת מאחריות, במקום לקחת את שלה, היא לוקחת את שלו. הוא גם אומר לה במפורש שזה בגללה, וזה בגללה, או במילים אחרות כמעט הכל. כל דבר שקורה לו בתוך המערכת היא זו האשמה או האחראית. ואצל מישהי שהאחריות שלה נוטה לקחת בעיקר את האחריות על בן הזוג או על אחרים, זה יפול כמו פרי בשל. זה מבלבל כי ביחסי שליטה אנחנו מצפים ששני השותפים יקחו אחריות, אם כי ביחסי תלות יש עם זה בעיה, אבל הרעיון כאן הוא שמדובר באדם שלא לוקח אחריות, ומשליך אותה לסאבית, והיא לוקחת אותה כי המיקום של האחריות שלה לא נמצא אצלה אלא בחוץ. אני יכולה להיות אחראית עליו, אני יכולה לחוש אשמה אם מישהו התקיף אותי אם כתבתי משהו כואב בבלוג, אני יכולה לחוש אחריות על התגובות של כל העולם? זה באמת צריך להיות ככה? לא, אבל זה ככה. גם אני חשבתי שאם אני כותבת על דום מסוכן, ועדיין מתעקשים להשאר איתו, אני אשמה כי לא התאמצתי מספיק. אז זה מתחיל מזה, ונגמר בזה שאני גם אקח אחריות על הבן זוג באופן הכי טבעי בעולם, ולא אחשוב שיש כאן משהו לא בסדר. האחריות היא שלי על עצמי, אני לא יכולה להיות אחראית על כל העולם. רק על עצמי. אבל אם האחריות שלי קיימת אצל האחרים, או אצל הבן זוג ולא אצלי? היא קיימת, אבל היא צריכה לקבל את הגבולות שלה עם המקום הנכון שלה. |
|
|