ממי(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
12 בינו׳ 2007
שיפי אני אנסה לענות לך בכנות על השאלות שלך
אי אפשר לתמרון! יש קרע שאי אפשר לגשר עליו. מצד אחד הבית שאת אוהבת ורוצה לשמור עליו בכל מחיר, מאידך, הרצונות האגואיסטים האישיים שלך שבוערים בך ולא נותנים מנוח. ריגשות האשם וייסורי המצפון לא מפסיקים אחרי זמן מה, נהפוכהו. ככל שהזמן עובר, כך הרגשות המכרסמים בך יגדלו ויתעצמו. השקר הזה ימלא את נשמתך, ויעמוד כחיץ בינך ובין בעלך. וגם אם תחליטי להסיר מעל ליבך את השקר, ולספר לו - הוא יעמוד בינכם כעובדה מוגמרת. כך שיש דרכים להעלים סימנים יש דרכים ללכת לסשן, ולחזור הביתה בלי שאפחד ראה אבל אין דרך שאני מצאתי להעלים את כאב השקר. מחיר הבגידה יקר וזה משהו שאנו נשלם אותו עד אחרית ימינו. |
|
|
אושה{אוש}
|
לפני 17 שנים •
12 בינו׳ 2007
למה לא לנסות?
אני לא יוצאת נגד בגידות
אני לא יוצאת נגד הרגשת אי מיצוי אבל בעצם למה לא לשתף? שיתפתם, הבן זוג לא מעונין? סבבה! אבל רבים כאן לא מעיזים אפילו לשתף. למה לא לתת קרדיט לבן הזוג? אולי אם קצת זמן והכוונה תוכלו להגיע למקום טוב באמצע? יש הטוענים שאין להם רצון לשתף את הבן זוג כי קשה להם למשל להשפיל את האישה החוקית שלהן, להכאיב לה. וכמובן יש את ענין הריגוש של מישהו חדש. אבל אני בטוחה שיש כאן רבים שהיו שמחים לפסוח על ההסתרה, על יסורי המצפון ודווקא כן לחוות ולממש עם החוקיים (ג'ולי את משפיעה עלי  )
תגידו שזה קשה, אין לי ספק אבל אני לפחות יכולה לדבר מתוך ניסיון. הרגיש לי הכי טבעי בעולם לשתף את אוש ברגע שנתקלתי במושג הזה. זו דרך רצופת מכשולים אבל לא הייתי בוחרת אחרת. |
|
|
|
sid(נשלטת){נווד במדבר}
|
לפני 17 שנים •
13 בינו׳ 2007
Re: תראו
כמו שכבר כתבו רבים וטובים לפניי, הלא חלק לא קטן מדיירי הכלוב נמצאים בסירה דומה לשלי. יש כאן אנשים עם הרבה יותר ניסיון ממני, הרבה יותר קילומטראז' ממני, שעשו כבר כברת דרך עם עצמם בתהליך הזה של מציאת האיזון בין בן/בת הזוג החוקי/ת ובין החוויות ה-BDSMיות בחוץ.
אז ביקשתי טיפים. מה קרה? תפרגנו קצת.  [/quote]
שיפ יקירה! אם נשמע שהביקורת שלי היא אליך - אז חלילה וחס! התגובה האולי מעט כועסת שלי היתה לכל אלו שישר שופטים את מי שלא רוצה לבגוד כמתחסד... כמה תגובות פה ניסו לייפות את המציאות ולהתחמק מהשאלה הכל-כך חשובה ששאלת. איך עושים, ולדעתי העיקר - האם עושים??? השאלה שלך היא הכי לגיטימית. היא השאלה שאני שואלת את עצמי בכל פעם שאני עוסקת בעצמי ובבדסמ - איפה אני מממשת ואיך? שלך, בחיבוק - סיד. 
|
|
|
Agni(מתחלף)
|
לפני 17 שנים •
13 בינו׳ 2007
מודה באשמה
לא קראתי את כל התגובות, היו שישה דפים ,
אך לדעתי הבעיה היא אחרת למה בכלל התחתנת ? מה זה? למה זה? מה את דפוקה? לא מבין לא מעניין לצערי שרשור זהייסגר בסופו של ד(ג)בר מחוסר עיניין לציבור. עלי, או במקרה שלך, תרדי, והצליחי. |
|
|
פעם פרח(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
13 בינו׳ 2007
Re: מודה באשמה Agni כתב/ה: לא קראתי את כל התגובות, היו שישה דפים ,
אך לדעתי הבעיה היא אחרת למה בכלל התחתנת ? מה זה? למה זה? מה את דפוקה? לא מבין לא מעניין לצערי שרשור זהייסגר בסופו של ד(ג)בר מחוסר עיניין לציבור. עלי, או במקרה שלך, תרדי, והצליחי. זו דעתך ואתה זכאי לה. מכיוון שהנושא עולה מדי פעם בפורומים ותמיד מגיע לידי כמה עמודים, אפשר בשקט להגיד שאין סיכוי של סגירה מפאת חוסר עניין לציבור. ולמה התחתנה ? לא יודעת למה *היא* התחתנה אבל לרוב אנשים מתחתנים כי הם אוהבים, רוצים להתחייב אחד לשני ורוצים להקים משפחה ביחד. וזה בתור התחלה. אבל מה לעשות ולא לכולנו יש ראייה לתוך העתיד. הרבה פעמים אנשים מתחתנים ובהמשך מגלים על עצמם דברים חדשים. החיים וההתפתחות האישית לא עוצרים כשמתחתנים. החיים לא מתמרכזים לגמרי סביב בני הזוג, הבית והילדים. עשר שנים אחרי רגע התתייבות ההדדית ובני הזוג הם כבר אנשים שונים. סוג השיפוטיות הזה אופייני לאנשים שלא חוו את הבעייה הזו. ועל זה נאמר "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו". |
|
|
|
lo ba'esek
|
לפני 17 שנים •
13 בינו׳ 2007
Re: מודה באשמה פרח גדולה כתב/ה: Agni כתב/ה: לא קראתי את כל התגובות, היו שישה דפים ,
אך לדעתי הבעיה היא אחרת למה בכלל התחתנת ? מה זה? למה זה? מה את דפוקה? לא מבין לא מעניין לצערי שרשור זהייסגר בסופו של ד(ג)בר מחוסר עיניין לציבור. עלי, או במקרה שלך, תרדי, והצליחי. זו דעתך ואתה זכאי לה. מכיוון שהנושא עולה מדי פעם בפורומים ותמיד מגיע לידי כמה עמודים, אפשר בשקט להגיד שאין סיכוי של סגירה מפאת חוסר עניין לציבור. ולמה התחתנה ? לא יודעת למה *היא* התחתנה אבל לרוב אנשים מתחתנים כי הם אוהבים, רוצים להתחייב אחד לשני ורוצים להקים משפחה ביחד. וזה בתור התחלה. אבל מה לעשות ולא לכולנו יש ראייה לתוך העתיד. הרבה פעמים אנשים מתחתנים ובהמשך מגלים על עצמם דברים חדשים. החיים וההתפתחות האישית לא עוצרים כשמתחתנים. החיים לא מתמרכזים לגמרי סביב בני הזוג, הבית והילדים. עשר שנים אחרי רגע התתייבות ההדדית ובני הזוג הם כבר אנשים שונים. סוג השיפוטיות הזה אופייני לאנשים שלא חוו את הבעייה הזו. ועל זה נאמר "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו". המחייה, פרח. |
|
|
| שפיץ רציני |
לפני 17 שנים •
13 בינו׳ 2007
מזכיר את השיר של ארקדי דוכין
ובמיוחד מסביר את בחירת השם. המילים, למי שמתעניין, נמצאות ב: http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=3108&singer_id=338&song_title=23b4a7 |
|
|
| Lyo |
לפני 17 שנים •
14 בינו׳ 2007
עצה לא לבבית
ש.
נתחיל מגילוי נאות: מעולם לא הייתי נשוי (למרות שחייתי והייתי במערכות יחסים ארוכות, שכללו בגידות-מצידי לפחות-ואת המחיר שאת הולכת לשלם , דווקא בתור בוגדת מוצלחת). עצה ראשונה נרשמה כאן וכדאי שתנסי ליישם אותה: חכי קצת. ניסית וגילית כעת משהו שמטריף אותך במובן הטוב של המילה, אבל תני לזה להרגע קצת ואז תשקלי את המשמעויות והמחירים. וכעת למחירים, קחי אותם בחשבון. לא הבנתי אם יש כבר ילדים, אבל הם גם עלולים לשלם מחיר, אם לא כעת אז אולי עוד 5 שנים, לכשיוולדו, או אם הסיפור יתפוצץ רק אז או אפילו עוד 10 שנים. הבגידה שלך בבעלך שרשמת שהוא יקר לך, הולכת להרעיל משהו יפה שיש לך, משהו שכבר קיים אצלך, אני מדבר על התמימות והשלמות של מערכת היחסים עם הבעל. הרציונליזציה של הבגידה, שראיתי אותה כאן בתגובות("כולם נהנים, תדאגי לבית ולבעלך ורק אז תלכי לאדון שלך", או "אסור לך לבגוד בעצמך") ואני מכיר אותה גם מעצמי, היא אשליה מסוכנת. בשורה התחתונה יש בגידה והיא תגבה את מחירה: את הופכת למשהו שונה, אולי בוגר יותר, שהגשים יותר, מפוכח יותר. אבל כל השיקולים הרציונליים בעד לא יפחיתו את המחיר עצמו: את הולכת להרעיל חלק מהנפש שלך לכל החיים(ואני מניח כאן שלא תתפסי). קחי את זה בחשבון ואל תגידי שלא ידעת. מלבד זאת התימרונים והשקרים יגזלו ממך אנרגיות, יכול להיות שהחוויות החדשות שתזכי להן יעניקו לך יותר, אבל לא בטוח, כי ההתרגשויות הראשוניות נוטות לדעוך אבל מחיר החיים הכפולים לרוב עולה. זאת ההקדמה המוסרנית שהייתי חייב לרשום (כמובן שמשיקולים אנוכיים, כולנו כאלו), כעת לעוד עצה או שתיים: תנסי להכין מראש כמה סיפורי כיסוי, שתוכלי לספר במקרה והאמת תתגלה. היי מוכנה לתסריט הגרוע ביותר-גילוי מביך שגם יקרע לך את הלב, כי את תביני כמה פגעת בבעלך. מה צריך לעשות? למעשה, הכי טוב זה לשקר ולהכחיש וכמו שאמרתי, תנסי לחשוב מראש ולדמיין מצב כזה ומה תוכלי לומר בו. איזה סיפור תוכלי לספר על סימן שלא הבחנת בו. או מישהו שראה אותך יוצאת מבית זר בזמן העבודה. ואפילו על שאלה חצי מקרית ומחוייכת שבעלך ישאל אותך "תגידי, יש לך מישהו?". אם הגעת למצב שבו שקרים יהיו פאטתיים מדי(זה קורה-רק תלוי בכבוד העצמי שלך) ואת חייבת להתוודות(כי גילו אותך או כי זה מעיק עליך-תקראי שוב את ההקדמה שלי) אז קחי בחשבון 2 דברים: 1. הוידוי הוא בסך הכל פעולה אנוכית וחלשה, אין בה שום דבר אצילי, היא בסך הכל פעולה שאמורה להוריד משקל מהנפש שלנו, כך שוידוי לא יהפוך אותך למשהו טוב יותר וגם ישקם את מה שהרסת. 2. תשתדלי שהוידויי שלך יכלול מה שפחות פרטים שיוכלו לשמש נגדך אם חס וחלילה תגיעי למשפט גירושין נניח(שוב, תזכרי את הילדים שיש או שיהיו). לא חייבים לספר שמדובר בבגידה עם שולט (כמיהה לעולם הBDSM עדיין לא נראית משהו טוב מדי בעיני מי שאחראים על העניין הזה ברבנות), תגידי שזו בגידה ונילית רגילה מתוך שיעמום. אל תגידי שזה חד פעמי-כי זה לא אמין-אבל תנסי לצמצם את הזמנים, הפעילויות, המספרים וכו'. זהו. תהני |
|
|
|
ממי(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
14 בינו׳ 2007
Re: מודה באשמה Agni כתב/ה: לא קראתי את כל התגובות, היו שישה דפים ,
אך לדעתי הבעיה היא אחרת למה בכלל התחתנת ? מה זה? למה זה? מה את דפוקה? לא מבין לא מעניין לצערי שרשור זהייסגר בסופו של ד(ג)בר מחוסר עיניין לציבור. עלי, או במקרה שלך, תרדי, והצליחי. אחת התגובות היותר מטומטמות שקראתי באתר ואתן לך עיצה בחינם: כשאין לך מה להגיד עדיף לשתוק |
|
|
|
אושה{אוש}
|
לפני 17 שנים •
14 בינו׳ 2007
Re: עצה לא לבבית Lyo כתב/ה: ש.
נתחיל מגילוי נאות: מעולם לא הייתי נשוי (למרות שחייתי והייתי במערכות יחסים ארוכות, שכללו בגידות-מצידי לפחות-ואת המחיר שאת הולכת לשלם , דווקא בתור בוגדת מוצלחת). עצה ראשונה נרשמה כאן וכדאי שתנסי ליישם אותה: חכי קצת. ניסית וגילית כעת משהו שמטריף אותך במובן הטוב של המילה, אבל תני לזה להרגע קצת ואז תשקלי את המשמעויות והמחירים. וכעת למחירים, קחי אותם בחשבון. לא הבנתי אם יש כבר ילדים, אבל הם גם עלולים לשלם מחיר, אם לא כעת אז אולי עוד 5 שנים, לכשיוולדו, או אם הסיפור יתפוצץ רק אז או אפילו עוד 10 שנים. הבגידה שלך בבעלך שרשמת שהוא יקר לך, הולכת להרעיל משהו יפה שיש לך, משהו שכבר קיים אצלך, אני מדבר על התמימות והשלמות של מערכת היחסים עם הבעל. הרציונליזציה של הבגידה, שראיתי אותה כאן בתגובות("כולם נהנים, תדאגי לבית ולבעלך ורק אז תלכי לאדון שלך", או "אסור לך לבגוד בעצמך") ואני מכיר אותה גם מעצמי, היא אשליה מסוכנת. בשורה התחתונה יש בגידה והיא תגבה את מחירה: את הופכת למשהו שונה, אולי בוגר יותר, שהגשים יותר, מפוכח יותר. אבל כל השיקולים הרציונליים בעד לא יפחיתו את המחיר עצמו: את הולכת להרעיל חלק מהנפש שלך לכל החיים(ואני מניח כאן שלא תתפסי). קחי את זה בחשבון ואל תגידי שלא ידעת. מלבד זאת התימרונים והשקרים יגזלו ממך אנרגיות, יכול להיות שהחוויות החדשות שתזכי להן יעניקו לך יותר, אבל לא בטוח, כי ההתרגשויות הראשוניות נוטות לדעוך אבל מחיר החיים הכפולים לרוב עולה. זאת ההקדמה המוסרנית שהייתי חייב לרשום (כמובן שמשיקולים אנוכיים, כולנו כאלו), כעת לעוד עצה או שתיים: תנסי להכין מראש כמה סיפורי כיסוי, שתוכלי לספר במקרה והאמת תתגלה. היי מוכנה לתסריט הגרוע ביותר-גילוי מביך שגם יקרע לך את הלב, כי את תביני כמה פגעת בבעלך. מה צריך לעשות? למעשה, הכי טוב זה לשקר ולהכחיש וכמו שאמרתי, תנסי לחשוב מראש ולדמיין מצב כזה ומה תוכלי לומר בו. איזה סיפור תוכלי לספר על סימן שלא הבחנת בו. או מישהו שראה אותך יוצאת מבית זר בזמן העבודה. ואפילו על שאלה חצי מקרית ומחוייכת שבעלך ישאל אותך "תגידי, יש לך מישהו?". אם הגעת למצב שבו שקרים יהיו פאטתיים מדי(זה קורה-רק תלוי בכבוד העצמי שלך) ואת חייבת להתוודות(כי גילו אותך או כי זה מעיק עליך-תקראי שוב את ההקדמה שלי) אז קחי בחשבון 2 דברים: 1. הוידוי הוא בסך הכל פעולה אנוכית וחלשה, אין בה שום דבר אצילי, היא בסך הכל פעולה שאמורה להוריד משקל מהנפש שלנו, כך שוידוי לא יהפוך אותך למשהו טוב יותר וגם ישקם את מה שהרסת. 2. תשתדלי שהוידויי שלך יכלול מה שפחות פרטים שיוכלו לשמש נגדך אם חס וחלילה תגיעי למשפט גירושין נניח(שוב, תזכרי את הילדים שיש או שיהיו). לא חייבים לספר שמדובר בבגידה עם שולט (כמיהה לעולם הBDSM עדיין לא נראית משהו טוב מדי בעיני מי שאחראים על העניין הזה ברבנות), תגידי שזו בגידה ונילית רגילה מתוך שיעמום. אל תגידי שזה חד פעמי-כי זה לא אמין-אבל תנסי לצמצם את הזמנים, הפעילויות, המספרים וכו'. זהו. תהני כל הכבוד לך. לגזור ולשמור למיקרה של ניעור מבוקש. |
|
|