מקבי(מתחלף)
|
לפני 17 שנים •
16 באפר׳ 2007
ציטוט: לא תמצאו אותי מסנגר כאן על פגוש. ההערה שלו בשרשור הזה הייתה מיותרת, מקוממת, מרגיזה ולא במקומה. כמי שמכיר את כתיבתו של פגוש בפורומים כבר כמה שנים, הרי היא מצטיינת תמיד באנטי ממסדיות, אנטי פוליטיקלי קורקט, התרסה כנגד כל מה ש"נכון" ו"מקובל", פרובוקציה - לעיתים זולה ורק לשם הפרובוקציה, וכן - פעמים רבות גם בטיימינג גרוע. אני אוהב את פגוש ומקבל אותו כמו שהוא, עם כל הטעויות, השטויות והאימרות המרגיזות והמביכות. ב-95% מהפעמים הוא מצליח להצחיק אותי בטירוף. כשזה מגיע לנושאים כמו יום השואה או יום הזכרון לחללי צה"ל הוא מאבד אותי. אותי זה פשוט לא מצחיק.
יחד עם זאת, בהקשר כללי יותר וכפי שכתבתי כאן כבר פעם, פגוש והכלוב זה שידוך לא מוצלח. אנשי הכלוב אינם מסוגלים לעכל מישהו כמו פגוש, ולדעתי זה אומר משהו עליהם לא פחות משזה אומר משהו עליו. מפתיע אותי כל פעם מחדש, ולא אתעייף מלכתוב זאת, כיצד חברי קהילה שמה שמאחד אותם נמצא מחוץ לקונצנזוס, מגלים כל כך מעט סבלנות, סובלנות ופתיחות לדעות ולאמירות שנמצאות מחוץ לקונצנזוס ומחוץ ל"מיינסטרים" שלהם. כיצד הם מצפים לקבל הבנה, הכרה ופתיחות מצד החברה לשוני שלהם, כשהם עצמם מזדרזים כל כך להקיא ולהוקיע כל מי שחושב ומדבר שונה מהם. מסתבר, ולא בפעם הראשונה, שגם קהילת הבדס"מ - לכאורה קהילה שאמורה להיות אקסטרימית, פתוחה ולא נעולה על קונספציות ותבניות - היא קהילה שמרנית, עם מדורת שבט משלה, ועם פתיחות וליברליות בערבון מוגבל מאוד כלפי השוליים שלה עצמה. חלק מהתגובות כאן, בסגנון "הבה נתלה את שוטה הכפר בכיכר העיר", זיהמו את השרשור הזה לא פחות מדבריו של פגוש. רבותיי, מותר לבן אדם לחשוב אחרת מכם. מותר לו לכתוב דברים שמרגיזים אותכם ומקוממים אותכם. התווכחו איתו, בקרו אותו, הוכיחו לו שהוא טועה, אבל ראבאק - אל תערערו על הלגיטימיות שלו לומר את הדברים ולחשוב אחרת מכם או לראות אחרת מכם את הדברים. וכן, מותר לחשוב אחרת גם בנושא רגיש כזה, וכנראה שפגוש לא לבד: "במותם ציוו לנו גם את הצחוק" - news.walla.co.il/?w=//1092417 למעלה אני לא יודע אם ישבת לי בתוך הראש... אבל היטבת לכתוב בדיוק את מה שרציתי. תודה. |
|
|
המלט
|
לפני 17 שנים •
16 באפר׳ 2007
לסעע כתב:
ציטוט: אנשי הכלוב אינם מסוגלים לעכל מישהו כמו פגוש, ולדעתי זה אומר משהו עליהם לא פחות משזה
אומר משהו עליו. מפתיע אותי כל פעם מחדש, ולא אתעייף מלכתוב זאת, כיצד חברי קהילה שמה שמאחד אותם נמצא מחוץ לקונצנזוס, מגלים כל כך מעט סבלנות, סובלנות ופתיחות לדעות ולאמירות שנמצאות מחוץ לקונצנזוס ומחוץ ל"מיינסטרים" שלהם. כיצד הם מצפים לקבל הבנה, הכרה ופתיחות מצד החברה לשוני שלהם, כשהם עצמם מזדרזים כל כך להקיא ולהוקיע כל מי שחושב ומדבר שונה מהם. מסתבר, ולא בפעם הראשונה, שגם קהילת הבדס"מ - לכאורה קהילה שאמורה להיות אקסטרימית, פתוחה ולא נעולה על קונספציות ותבניות - היא קהילה שמרנית, עם מדורת שבט משלה, ועם פתיחות וליברליות בערבון מוגבל מאוד כלפי השוליים שלה עצמה לסע"ע, שושו ואחרים דיברו כאן על יחסם של הכלוביים להומור. לסע"ע תהה: איך זה שקהילה האמורה לגלות פתיחות לנטיותיה המיניות, אינה מגלה פתיחות לדעות של אחרים, ובפרט, להומור? שילוב הדעות של לסע"ע ושושו, מביא לתוצאה הבאה: המצב הרוחני העליון אליו צריכים לשאוף יושבי הכלוב הוא כזה שיאפשר להם לגלות סובלנות, לקבל בסלחנות, שלא לומר – באדישות, את הפרובוקציות הרעילות של פגוש ודומיו. ע"פ שיטה זו, כדי להגיע למצב הרוחני הזה – ראוי להם ליושבי הכלוב הנבערים שיאמצו את גישתו של חואן, למשל, על פיה – מדובר בחוש הומור, ובשם חופש הביטוי ושאר ערכים רצוי לקבל מגוון רחב מאד של ביטויים של חוש הומור: אפשר לאהוב, אפשר לא, אבל לא צריך להיעלב, ובודאי שלא להגיב בחריפות. האמנם? האם באמת מדובר בחוש הומור מיוחד שחוץ מכמה יודעי חן אף אחד אחר לא יכול לעכל? אז - לא. שחיטת פרות קדושות בשם חופש הביטוי וההומור הינה דבר אחד, ולענין זה תקפים דבריהם של לסע"ע ושושו, אפילו אם הנושא טעון עד מאד. אפשר להתווכח על עניני טעם טוב, אך המסגרת הכללית הינה של סובלנות וקבלת האחר. אבל כאן לא מדובר בסוגיה כבדת משקל זו. אילו הייתי באמת מאמין שמדובר כאן בהומור מיוחד, השמים יעידו שהייתי ממלא פי מים. וכאן אנחנו מגיעים בדיוק לנקודה: בפירוש לא מדובר במתיחת גבולות ההומור של הקהילה; בפירוש לא מדובר בהומור שנון ועוקצני מלווה ברחש הענוג של משק כנפי חופש-הביטוי הנעים. מדובר בהתגרות פשוטה וישירה, אחת מני רבות, שקשה לעמוד על מניעיה העיקריים, אך אלה ללא ספק מכילים צורך אדיר – כמעט נואש -- בתשומת לב, ושאיבת סיפוק --חולני משהו -- מערעור שלוותם של אחרים וניפוץ סמלים ערכיים. שלא כלסע"ע, שהתרגל לאהוב את פגוש ולקבלו כמו שהוא – כשאני לעצמי אני בז למי שמתגרה בכוונה באחרים; בז לו ומתרחק ממנו; לעתים אני אף מואס בחבריו, כי אמור לי מי החברים שלך וגו'. מצד שני, שלא כלסע"ע, אני אינני רואה את פעילותו של פגוש במסגרת ביטויו של חוש-הומור, ועל כך מיד. אין ספק כי פגוש עלה כאן על ה ש י ט ה. תגליותיו המדעיות מחוירות מקינאה נוכח עוצמת התגלית, שלא לומר – פשטותה. במסעו בגלקסיה הוירטואלית גילה מיודענו המבריק את העיקרון היסודי של דינמיקת הרפת: על כל פרה קדושה נשחטת – שתי פרות נותנות ברפת. שנו רבותינו: הוי דן את כל האדם לכף זכות. מדוע נאמר "את כל האדם" והרי מספיק לומר "את האדם"? – לרבות את פגוש. הרי אני דן. לזכותו של פגוש יאמר – כי הוא מעולם לא הסתיר את מניעיו האמיתיים. מעולם לא טען פגוש בעצמו כי הפרובוקציות שלו הינן בשמו של איזשהו חופש מקודש לבטא את ההומור שלו. וזה לא שאין לו חוש הומור. יש לו. אלא שכאן, לא מדובר בחוש ההומור שלו. מיד לאחר המהומה, מצויד ב ז' קבין של תשומת לב, דואג פגוש להתיצב כדי לשלשל לכיסיו את אתנן השחיטה בגלוי. (כמו אתמול: 'מי רוצה להזדיין עם מקים המהומה'?) כאמור, הבנאדם מדען -- בודאי אינו אידיוט ולא רפה שכל; מתנהל בעקביות; יש לו אלגוריתם – והוא עובד. אפשר רק להתפעל מיעילותו. יש הרבה דרכים ליצור ענין ותשומת לב: יש המתייסר ביסורי שירה; יש מי ששופך דמו בבלוגו; יש מי שמייצר תוכן מענין; ויש מי שמטיל פצצות ושוחט פרות; זה קל, ומוגן על ידי שני עורכי דין ומקלדת. עד כאן לענין פגוש. אבל מה לגבי חבריו? הרי גם הם לא בדיוק אידיוטים ורפי שכל. אז איך זה שהם עוסקים בטפל ונסחפים לדיון בחופש הביטוי, בהומור אלטרנטיבי ביום השואה, ברפיסות דעתה של הקהילה שפותחת את הרגלים אבל לא את הראש, וכהנה וכהנה ענינים שאינם ממין הענין? בשם איזה ערך יכול לבוא מישהו ולהטיף (בהתנשאות) לדור שלא ידע את פגוש, שיעבור לסדר היום? למה במפגש בין מערכת ערכים אחת (של כיבוד טקסים, למשל) לבין מערכת ערכים אחרת (ההומור קדוש, גם כשאינו הומור אף לשיטת בעליו) – מרשים לעצמם אחדים להניח כמובן מאליו שהמערכת השניה גוברת? ומאין רעיון העיוועים שאם אנשי הקהילה הינם סוטים אז הם צריכים לסבול פגיעה ברגשותיהם, ועוד מכוונת? Dicebat Hamlet exitque |
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
16 באפר׳ 2007
עוד מעט יש צפירה.
|
|
|