איך פורקים כאב?

Re: איך פורקים כאב?

מאלפת בשוט ומבט​(שולטת) • 25 במאי 2007

מזמנים עבד אהוב או שפחה חרופה
מעמידים אותם על ארבע, עם הישבן מורם בזוית יפה
לוקחים את השוט השחור, עם הזנבות הארוכים
מפעילים מוסיקה עם קצב , שתמלא את החדר בצלילים

מניפים את היד, מצליפים הצלפה ,
מניפים את היד שוב, משפרים תנוחה
ונכנסים לקצב של הצלפה ריקוד,
לא מנתקים קשר עין עם הגוף העקוד
חשים את הגוף מגיב, נאנק, מתפתל
נכנע, מתמסר, מתחמם, מאדים, נע כמחולל.

נהנים ממראה הרטיבות המציפה (או הזקפה הזקורה)
ממירים את הכאב לעונג והנאה.
מעודדים אותה להכנס לספייס. להרפות.
מתמוגגים.
את הכאב שוכחים. ונותרת הנאה צרופה.
אינטימיות יפה.

עונג של כאב ההצלפה.

_______________________

ועכשיו לשאלתך ילדה

אני מציעה לך לא לפרוק את הכאב אלא להניח לו להספג בגופך,
כגלים של חום, גלים של כאב צורב,
שנספג וממיר את עצמו לגלים של משככי כאבים טבעיים של הגוף.

תרקדי איתו. תחבקי אותו ואז תהני ממנו.

ואם זה סבל עבורך.
אם זה עינוי שאת צריכה לפרוק - תשקלי -
אולי זה Not your cup of tea

Q

Re: איך פורקים כאב?

פתוחה ל... • 25 במאי 2007

[quote="מאלפת בשוט ומבט"]מזמנים עבד אהוב או שפחה חרופה
מעמידים אותם על ארבע, עם הישבן מורם בזוית יפה
לוקחים את השוט השחור, עם הזנבות הארוכים
מפעילים מוסיקה עם קצב , שתמלא את החדר בצלילים

מניפים את היד, מצליפים הצלפה ,
מניפים את היד שוב, משפרים תנוחה
ונכנסים לקצב של הצלפה ריקוד,
לא מנתקים קשר עין עם הגוף העקוד
חשים את הגוף מגיב, נאנק, מתפתל
נכנע, מתמסר, מתחמם, מאדים, נע כמחולל.

נהנים ממראה הרטיבות המציפה (או הזקפה הזקורה)
ממירים את הכאב לעונג והנאה.
מעודדים אותה להכנס לספייס. להרפות.
מתמוגגים.
את הכאב שוכחים. ונותרת הנאה צרופה.
אינטימיות יפה.

עונג של כאב ההצלפה.

_______________________

[והוו מאלפת
איזה תאור ענקקק
ככה את רוצה להטיב אותי באמצע היום
אהבתי!

פריקת כאב

איש תשוקתך​(שולט) • 25 במאי 2007

בכי צרחות או רעידות
כל אחת פורקת את כאבה בדרך שונה וכל אחת באופיה לעשות כך
העיקר שזה בא ממקום עמוק ומתוכה פנימה
כשולט אסור וחלילה לו לכוון או לאסור עליהה לפרוק את כאבה כך או אחרת

Re: פריקת כאב

מאלפת בשוט ומבט​(שולטת) • 25 במאי 2007

שולט/ת ראוי שיהיו קשובים לנשלט/ת אבל לומר שאסור להם לצוות או להנחות - זו טעות בעיני.

רבים מהנשלטים/ות אינם יודעים איך להכיל את התחושות, איך להכנס לספייס, איך להרפות ולהתענג.

קול שלו, וסמכותי שמוביל אותם, לתוך המרחב של ההתמסרות, הריחוף של הספייס - חיוני להם.

יש לצוות ויש להנחות - זה לא אומר כפיה חסרת רגישות.

Q

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} • 25 במאי 2007

שיר, לי זה ברור לחלוטין. אני לא מבינה למה לאושה זה לא ברור, ומדוע היא מתעקשת להחליט שמדובר ברצון לצומי.
עבורי למשל, סשן הוא אקסטזה. אני בוכה, צוחקת, צורחת, הכל בו זמנית, מבלי קשר בכלל להאם "נגעו בי", או לא. עצוב לי שכאלו שצופים ישפטו אותי בצורה שלילית, ובעיקר סאביות אחרות, שחשבתי שדווקא הן יבינו סאבית הכי טוב.

שיר כאב​(שולטת){סוליקר} • 25 במאי 2007

היום שבו אבין בכל מקרה למה אנשים מחליטים כך ולא אחרת עדיין רחוק. באשר לשאיפה שדוקא סאביות יבינו, ובכן, לפעמים קל יותר לראות דברים כאלה דוקא מנקודת המבט הדומית, בין השאר בגלל השוואה בין תגובות של אנשים שונים, בעוד שסאבית תנטה - לדעתי - להכליל מנסיונה ומהרהורי ליבה בעניין. זאת ללא קשר למידת הסובלנות שלה להעדפות אחרות

אה, ונילי ונילי? החולירע נהנית עד מאד

PTSD זה הכי אחי...

Agni​(מתחלף) • 28 במאי 2007

"שני בדצמבר רוחות מנשבות
מבעירות את הכתובת על הכיר
יושב וכותב לך רק כמה שורות
כל כך, רחוק מהעיר

כשקוראים אז באים,
כך היה וכך יהיה,
גם בלי לדעת למה וכי מה,

ניתן לקוות שממש בקרוב
עוד נצעד בדרכי החכמה

רוחות מלחמה, איפה התקווה
עוברות שנים ללא תשובה...
נשאר לנשק את לחייך, לפני שאלך, לזכור את שהשארתי...
אצלך.

אל תדאגי, תשמרי על הבית,
אני כאן אשמור על עצמי
ערב יורד על מטע עצי זית
ואל תשכחי שאני...
מוסר לך כתובו, נשיקות מהלילה
הכי מנשק בעולם

שתי ילדות שתי דקות מכפר סבא
נראות לי לפתע כמו טנק(?!) / כמותן (?!)

בתוך היומיות דורך ומועך
לא ברור מה בעצם חשוב
יותר מהכל מתפלל שאבוא ואבוא ואראה אותך שוב.

רוחות מלחמה, איפה התקווה
עוברות שנים ללא תשובה...
נשאר לנשק את לחייך, לפני שאלך, לזכור את שהשארתי...
אצלך.

דברים שרציתי לאמר לך, עכשיו אני שר לך בפעם הראשונה."