שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

פנייה לסאביות מקולרות, והעידן הפוסט מודרני

amy​(נשלטת){מבטלעיניים}
לפני 17 שנים • 18 באוג׳ 2007
מעניין לבדוק אילו מצבים יש בישראל בהם אדם הוא כ ן רכוש, חוקית.

1. ילד- רכוש הוריו?

2. חייל- רכוש המדינה?

3. אזרח- רכוש המדינה? (למיטב ידיעתי, התאבדות נחשבת לעבירה פלילית, וניסיון התאבדות הינו בר ענישה)
newoldone
לפני 17 שנים • 18 באוג׳ 2007
newoldone • 18 באוג׳ 2007
זאלופון כתב/ה:
newoldone כתב/ה:

צודקים כמובן זאלופון וחואן שהבדל מהותי הוא שרכוש בדסמי בוחר להיות כזה. לא בחירה חד פעמית, אלא בחירה מתמשכת בכל רגע ורגע של הקשר. ועדיין הוא יכול להיות ממש לגמרי רכוש - בחוויה עמוקה של עצמו כרכוש, וכמצב תודעתי מול האדם שהוא בחר להיות רכושו.


עם זה אין לי בעיה, אבל לדעתי ההבדל בין "חוויה של רכוש" לבין "רכוש" הוא עצום ושווה שיכירו בו. אדם יכול לחוות עצמו באלף ואחת דרכים שונות, אבל זה לא אומר שהחוויה שלו מבוססת מציאות. היא יכולה להיות מבוססת על שקרים שהוא מספר לעצמו ומאמין בהם. הוא יכול לשכנע את עצמו שהוא באמת "שייך", בלי לחשוב מה זה בכלל אומר. הוא יכול להדחיק את העובדה שבכל פעם שהשולט שלו מחליט בשבילו, הוא עצמו מאשר את ההחלטה הזו, גם אם לא בקול רם ובלי להעניק לכך יותר מדי מחשבה. הוא יכול לגרום לעצמו להאמין שהוא נמצא שם "לצרכי השולט", ולהתעלם מכך שההמצאות הזו משרתת היטב את צרכיו שלו. שקרים כאלה ואחרים יכולים לגרום לו לחוויה שהיא אמיתית לגמרי מבחינתו, אבל רק בגלל מה שהוא בוחר להסתיר מפני עצמו. אז כן, כמצב תודעתי הוא רכוש, אבל זה מצב תודעתי כוזב.

ועכשיו שירו איתי: משה, אתה לא רכוש. משה, אתה לא רכוש...


בנקודה הזו אני חולקת עליך.
אני לא חושבת שזה שקר עצמי ותודעה כוזבת, כשם שאני לא חושבת שאישה שחווה את עצמה כשפחה בקשר בדסמי חיה בתודעה כוזבת.
לדעתי כשהתודעה הזו משותפת לשני בני הזוג והיא התבנית המעצבת את הקשר ביניהם, או בניסוח אחר - היא האפיק שבו זורמת האהבה שלהם - במצב כזה זו אינה תודעה כוזבת.

ואני עדיין מדגישה שרכוש בדסמי, כמו עבדות בדסמית, הם בעלי משמעות שונה מרכוש ועבדות "רגילים" (הסטוריים, חברתיים, פוליטיים, וכו'). ומי שמכיר בכך גם לא מסתיר מעצמו דבר.
Mass production
לפני 17 שנים • 18 באוג׳ 2007
Mass production • 18 באוג׳ 2007
Aimee כתב/ה:
מעניין לבדוק אילו מצבים יש בישראל בהם אדם הוא כ ן רכוש, חוקית.

1. ילד- רכוש הוריו?

2. חייל- רכוש המדינה?

3. אזרח- רכוש המדינה? (למיטב ידיעתי, התאבדות נחשבת לעבירה פלילית, וניסיון התאבדות הינו בר ענישה)


1. לא.

2. לא.

3. לא.

אם שום קשר, אפילו קלוש, אפילו מרומז, בין הדוגמאות שהבאת לבין רכוש.

ניקח את עניין הקטין לדוגמה. ראשית, קובע החוק בישראל, שכל אדם החל מרגע לידתו ועד יום מותו הוא כשר לזכויות וחובות. זו הצהרה כללית. לרכוש אין זכויות ואין חובות מהבחינה המשפטית, כי הוא חסר אישיות משפטית. מיהו קטין? קטין הוא אדם שגילו פחות מ - 18. הוריו של הקטין נחשבים כאפוטרופוסים שלו. לגבי הקטין יש פעולות משפטיות שהוא רשאי לעשות ללא שום הסכמה של הוריו, שוב בהבדל מרכוש שאינו יכול לבצע שום פעולה משפטית בכלל. איזה פעולות רשאי הקטין לבצע ללא הסכמת ההורים? כל פעולה משפטית "שדרכם של קטינים בגילו לעשות כמוה". יש מקרים נוספים, הקבועים בחוק, אבל לא נכנס לזה כאן. ככלל, מה שמקובל בחברה כפעולות שקטינים יכולים לעשות, בלא צורך ברשות - הוא יכול לעשות. עם זאת, בכל זאת מדובר בקטין, לכן החוק מוצא לנכון להגבילו בכמה מישורים; למשל, אם הקטין מחליט לעשות פעולה משפטית שקטינים לא אמורים לעשות, הוריו רשאים לבטל את הפעולה הזו, בתוך 30 ימים מהיום שנודע להם על הפעולה הזו. יש פעולות שאם קטין עושה - אין להם שום תוקף בלי קשר לעמדת ההורים - למשל אם קטין מחליט לשכור דירה, זו פעולה שאין לה תוקף משפטי, אבל כאמור יש פעולות רבות שקטין יכול לעשות, ורשאי לעשות. אגב, בהבדל מרכוש - להכות קטין, גם על ידי הוריו - זו עבירה פלילית. בקיצור, נעזוב את ההרצאות המשפטיות - בכל זאת יום שבת היום - קטין אינו רכוש, חייל אינו רכוש צה"ל (למרות המימרה העממית) והתאבדות היא לא עבירה פלילית, אם כי אם מישהו מסייע למתאבד, או משדל אותו או נותן לו עצות כיצד להתאבד - זו כן עבירה פלילית. המסייע עובר עבירה פלילית, המתאבד - לא, אפילו אם לא הצליח, זו לא עבירה פלילית.
Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון}
לפני 17 שנים • 18 באוג׳ 2007
tebayes כתב/ה:

אולי באמת אני אמצא את הזמן ואפתח פוסט בו כל אחד יוכל להציע כללי נימוס ואתיקה...אשר בסוף תתנסח להם טיוטה.....והם יהיו כללי נימוס, נימוס ולא ברזל, של זרם השולטים והנשלטים שיבחרו לקבל את זה עליהם....וירגישו שזו הצורה הנכונה בשבילם... אולי נקרא לזה ......HARDCORE DOMINATION

ומי שיציג את צמד המילים הללו בפרופיל שלו יוכל לומר לכולם בפשטות שהוא דוגל בכללי נימוס, אתיקה, ובראייה כללית כזאת של בדסמ וזוגיות בדסמית.

הרי בסופו של דבר... מה מטרת השרשור הזה... להראות מי צודק יותר? לעולם לא יהיה דבר כזה.
כולם תמיד יהיו משוכנעים שהם הכי צודקים. אז אני מציע. בואו נכבד אחד את השני. כבני אדם
וכחלק מהקהילה הבדסמית שקושרת את כולנו יחד בנושאים הללו.

אני HARDCORE DOMINATION קחו את זה בחשבון כאשר אתם פונים אל הנשלטת שלי בנושאים שבהם היא העניקה לי את זכות ההחלטה עליהם. בכל נושא אחר. אני אהיה לכם אדם, וחבר פשוט אדיב ונאמן.


טבאייס אני דוגלת בכללי נימוס, אתיקה, ובראייה כללית כזאת של בדסמ וזוגיות בדסמית, אבל לגמרי סולדת מה- Hardcore Domination, אז איפה זה שם אותי?

ההצעה הזו לא שונה מההגדרות הקודמות שהועלו בשרשור הזה, לפיהן מי שלא מתייחסים אליה כאל רכוש והבדס"מ שלה מוגבל לחדר המיטות היא ונילה קינקי. היתרון בבדס"מ, כמו שהוא כיום, הוא שאין לו כללים ברורים שמכתיבים מי "יותר טוב" ממי והוא מאפשר לבחור את עוצמת נוכחותו בחיי הזוג לפי מה שטוב להם ולא מתוך הגדרות חברתיות קבועות. לבוא ולהצהיר על עצמך כHardcore Domination אומר באיזשהו מקום - "אני יותר בדס"מי ממכם", ומבחינתי הצהרה כזו לא שונה מהצהרת חונכות, שגם לה התנגדתי קשות בזמנו בשל היותה מתנשאת.

ואני תוהה- מה הבעיה של האדונים הנזעמים לומר לסאבית שלהם שבמידה והיא מקבלת הודעה כזו עליה לומר למי שפונה אליה "אני לא אמורה לענות על דברים כאלו, תפנו את השאלה לאדון שלי" ולסגור בכך את העניין? כי בסופו של דבר קל יותר לחנך את הסאבית מאשר את שאר העולם.
Jake​(שולט)
לפני 17 שנים • 18 באוג׳ 2007
Jake​(שולט) • 18 באוג׳ 2007
צ'טה, כל הכבוד שהצלחת לפתוח שרשור אשר משתתפיו מנסים לדון בדברים בצורה רצינית ואשר אינו מסתיי לאחר תגובה או שתיים.

לשם שינוי, אני מסכים ע צ'יטה כמעט לחלוטין, למרות שהדיונים תפסו כיוון קצת מעוות.

נושא השרושור הנו בשאלה כיצד יש להתנהג ב"קהילת הכלוב", שרואה עצמה כקהילה בדס"מית. לא אכנס לדיון בנושא המונח בדס"מ, הכולל בתוכו אלמנטים שוני ומגוונים BD לעומת SM וכיוב', שכן כל עוד יש הסכמה שמדובר ב"קהילת הכלוב". כי בהיעדר הסכמה זו, שוב אין צורך לדון בכללי התנהגות.

כאדם הנוטל חלק בפעילות אינטראקטיבית עם אנשים אחרים, אני מצפה למידה מינימלית של סיביליות. תרבות. ציפיה זו היא לא מוגזמת והיא הכרחית על מנת לקיים את אלמנט ה"ודאות" הדרוש בכל קהילה, על מנת לעודד אנשים להמשיך וליטול חלק פעיל בה.

העובדה שאני מחשיב את הסאבית שלי כ"רכוש" או העובדה שאחר אינו מחשיב אותה ככזו לא מעלה ולא מורידה. כל ניסיון ליצור חיץ בין אנשים המצויים בקשר, בין אישי ובין עיסקי, אינו יכול להיחשב כפעולה אתית או קבילה.

אני לא אקבל ברוח טובה פניה אל הסאבית שלי בכלוב, כמו שלא הייתי מקבל ברוח טובה פניה אל בת זוגתי הונילית מאת אדם אחר בקהילתי הונילית, או אף פניה של מתחרה עיסקי אל לקוחותיי- למרות שברור לכולי עלמא כי לקוחותיי אינם בגדר "רכושי". אדם/גוף אשר יפעל באופן זה לא יזכה מצידי להנהגות סיבילית/חברית שכן בעצם פעולתו הוא מונע ממני את הצורך להתייחס אליו באופן סיבילי/תרבותי.

להגדרת "רכוש" - מוזר בעיני שאנשים בוחרים להשתמש בטיעונים משפטיים והגדרות חוקיות לשאלות בתחום ה"בדס"מ" בעוד עולם הבדס"מ לא קיבל הכרה ו/או גושפנקה בעולם המשפטי/חוקי. אך עדיין מקובל בעיני שבשלוש עשרה מידות התורה נדרשת.....
"שפחתי" אינה נכללת בגדר רכוש בהתאם להגדרה המשפטית המקובלת, אך ישנם סוגים שונים של רכוש ומידות שונות של הגנה על רכוש.
החוק מעניק זכויות הגנה על מקרקעין באופן שונה מאשר על מיטלטלין. מותר להשתמש בכוח סביר על מנת לפנות פולש ממקרקעין, בעוד שבמיטלטלין לא הוענקה זכות מעין זו בצורה מפורשת/ברורה. אם אדם פולש לביתך מותר להשתמש בכוח סביר על מנת לפנותו גם אם הדבר נעשה לאחר שבוע. אך אם אדם לוקח את ה"כסא" המפורסם של זאולו ידידי, וזאולו ידידי לא מונע מבעדו מלעשותכ ן באופן מיידי, שוב לא יוכל להשתמש בכוח סביר בכדי לקבל בחזרה את החזקה על כסאו. האם הדבר מצביע על כך שהכסא אינו רכוש? האם רק מקרקעין הם בגדר רכוש?
גם זכותה של השפחה להשתחרר מחזקתו של אדונה בכל עת לא מפחית כהוא זה מהיותה רכוש. כמעט בכל חוזה שכירות קיימת אפשרות לפנות את הדייר בהודעה מוקדמת - האם מעצם קיום זכות הפינוי השכירות חדלה מהיות רכוש? וודאי שלא.
אך במידה ונבקש להחיל אמות מידה חוקיות על התנהלות בעולם הבדס"מ, תתקבל מסכנה חד משמעית שהשפחה אינה "רכוש" שכן החוק אוסר זאת. אך באותה המידה החוק גם אוסר על הטרדה מינית, ופניות מעין אלו לכל אישה/סאבית/שפחה בהחלט יכולות להיחשב ככאלו. משכך - כל הדיון ה"משפטי" בנושא הנו מיותר לטעמי.

לסיכום, מי שרוצה להיות חלק מחברה, עליו לעמוד בכללי התנהגות בסיסיים אחרת החברה תוקיע אותו ותבקש להרחיקו. אין כאן כל עניין ב"אבירות" או מונחים גבוהים אחרים. זו שאלה של יחסי אנוש בסיסיים. זו לא שאלה פילוסופית אלא עניין מציאותית משאין כמותה. על מנת ליצור ודאות עיסקית החוק (המקבילה החברתית) מטיל מגבלות על כל ניסיון לגרום להפרת הסכם, וכך גם על קהילה מעין זו לנהוג, שאם לא כן קיים החשש שחלק מחבריה ייבחרו שלא להיות חלק ממנה.

זוהי אך תמצית דעתי
newoldone
לפני 17 שנים • 18 באוג׳ 2007
newoldone • 18 באוג׳ 2007
Jake כתב/ה:

העובדה שאני מחשיב את הסאבית שלי כ"רכוש" או העובדה שאחר אינו מחשיב אותה ככזו לא מעלה ולא מורידה. כל ניסיון ליצור חיץ בין אנשים המצויים בקשר, בין אישי ובין עיסקי, אינו יכול להיחשב כפעולה אתית או קבילה.

למה אתה עושה זיהוי בין פנייה לסאבית לבין ניסיון ליצור חיץ?

Jake כתב/ה:

לסיכום, מי שרוצה להיות חלק מחברה, עליו לעמוד בכללי התנהגות בסיסיים אחרת החברה תוקיע אותו ותבקש להרחיקו. אין כאן כל עניין ב"אבירות" או מונחים גבוהים אחרים. זו שאלה של יחסי אנוש בסיסיים.

ומה תעשה החברה כשהדבר שבעיניך הוא נימוס בסיסי בעיני הוא גסות רוח בסיסית?
newoldone
לפני 17 שנים • 18 באוג׳ 2007
newoldone • 18 באוג׳ 2007
Jake כתב/ה:

גם זכותה של השפחה להשתחרר מחזקתו של אדונה בכל עת לא מפחית כהוא זה מהיותה רכוש. כמעט בכל חוזה שכירות קיימת אפשרות לפנות את הדייר בהודעה מוקדמת - האם מעצם קיום זכות הפינוי השכירות חדלה מהיות רכוש? וודאי שלא.


אתה יכול להסביר יותר את הטיעון הזה?
בעלות על רכוש יכולה להיפסק בכל מיני תנאים, מרצון ומאונס (למשל עיקול). אף אחד לא חולק על כך.
הטענה בדיון כאן הייתה שהבדל מהותי בין רכוש בדסמי ורכוש רגיל (מילים שלי, זאלופון וחואן ניסחו את זה אחרת), שמשנה את משמעות המילה "רכוש", היא שהרכוש הבדסמי עצמו יכול להחליט להפסיק להיות רכוש.
הדירה לא יכולה להחליט שהיא מפסיקה להיות רכוש. אז איך הדוגמה שלך עונה לטענה?
מסובב ומושך​(שולט)
לפני 17 שנים • 18 באוג׳ 2007

סיימתי סוף סוף לקרוא את השירשור התמוה הזה,

מסובב ומושך​(שולט) • 18 באוג׳ 2007
אבל למעשה אני כבר הגבתי.
לפוסט הזה:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=90486&blog_id=21176

השיטה של פניה לאדון לצורך פנייה לשפחתו דוחה בעיני ואני אסתפק בציטוט של נילי בתגובות:
'אם היתה דרישה מצד אדוני להעביר את כל התקשורת עם העולם החיצון דרכו, זו לא היתה דינמיקת אדון-שפחה יותר, אלא דינמיקה של התעללות בבת הזוג.

הרחקתה מן החברה והמשפחה היא אחת הדרכים המשמשות גברים מכים לבודד את נשותיהם וטוב שהעלית את זה, כי חשוב להתריע ולחזור ולהדגיש בכל פינה וכל חור.

נשים יקרות- בידוד הוא לא בדסמ.
הוא התעללות נטו.'


אבל נניח לרגע שזו זכותכם הזוגית הלגיטימית. נניח.
נניח שאתה לא מדבר על תקשורת נורמאלית, אלא רק על הצעות מיניות.
למה, כפי שציינו לפני, לא תורה לשפחתך לשים שלט קטן, 'ים'?

תראה, גם בעיני הצעות מיניות למי שנמצא בזוגיות אינן פעילויות מנומסות במיוחד
וברירת המחדל המנומסת אמורה למנוע מאי אילו נשמות טהורות לפנות למי שנמצאת
במערכת יחסית בהצעות שכאלו, בין אם הוא שולט או נשלט, אבל אם לדעתכם המשותפת
(למיטב הבנתי מדובר כאן פשוט בדעתך), דווקא מנומס לפנות אליך בעניין,
למה שהגגנת לא תכתוב בפרופיל: 'הצעות מיניות זה פופטיץ.' וזהו?
נילי ונילי
לפני 17 שנים • 18 באוג׳ 2007

Re: סיימתי סוף סוף לקרוא את השירשור התמוה הזה,

נילי ונילי • 18 באוג׳ 2007
מסובב ומושך כתב/ה:
אבל למעשה אני כבר הגבתי.
לפוסט הזה:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=90486&blog_id=21176

השיטה של פניה לאדון לצורך פנייה לשפחתו דוחה בעיני ואני אסתפק בציטוט של נילי בתגובות:
'אם היתה דרישה מצד אדוני להעביר את כל התקשורת עם העולם החיצון דרכו, זו לא היתה דינמיקת אדון-שפחה יותר, אלא דינמיקה של התעללות בבת הזוג.

הרחקתה מן החברה והמשפחה היא אחת הדרכים המשמשות גברים מכים לבודד את נשותיהם וטוב שהעלית את זה, כי חשוב להתריע ולחזור ולהדגיש בכל פינה וכל חור.

נשים יקרות- בידוד הוא לא בדסמ.
הוא התעללות נטו.'




היא נשמעת לי פלצנית לגמרי, הבחורה הזו. איך בכלל מישהו יכול לסבול אותה?
newoldone
לפני 17 שנים • 18 באוג׳ 2007
newoldone • 18 באוג׳ 2007
newoldone כתב/ה:
Jake כתב/ה:

גם זכותה של השפחה להשתחרר מחזקתו של אדונה בכל עת לא מפחית כהוא זה מהיותה רכוש. כמעט בכל חוזה שכירות קיימת אפשרות לפנות את הדייר בהודעה מוקדמת - האם מעצם קיום זכות הפינוי השכירות חדלה מהיות רכוש? וודאי שלא.


אתה יכול להסביר יותר את הטיעון הזה?
בעלות על רכוש יכולה להיפסק בכל מיני תנאים, מרצון ומאונס (למשל עיקול). אף אחד לא חולק על כך.
הטענה בדיון כאן הייתה שהבדל מהותי בין רכוש בדסמי ורכוש רגיל (מילים שלי, זאלופון וחואן ניסחו את זה אחרת), שמשנה את משמעות המילה "רכוש", היא שהרכוש הבדסמי עצמו יכול להחליט להפסיק להיות רכוש.
הדירה לא יכולה להחליט שהיא מפסיקה להיות רכוש. אז איך הדוגמה שלך עונה לטענה?


בעצם נדמה לי שהבנתי את הטיעון.
אתה אומר שבשני המקרים מי שנתן את הבעלות (המשכיר על הדירה, השפחה על עצמה) יכול כשמתחשק לו לקחת את הבעלות חזרה אליו. וכמו שהדירה המושכרת היא למרות זאת רכוש (מוגבל) של השוכר, כך השפחה היא רכוש (גם מוגבל?) של האדון.

והנה סגרנו את המעגל שהתחיל בשרשור על שפחה להשכרה icon_biggrin.gif