זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 16 שנים •
2 בפבר׳ 2008
בכדי לא להפריע
בכדי לא להפריע למהלך שיעור מספר 5, שיצא לדרך, אביא כאן (המקום המתאים ביותר) התכתבות צדדית הנוגעת בו, וכל מיני "רילייטד אייטמ'ס".
קבלתי הודעה: "הרעתי, שמחתי, קיפצצתי, רק שבצנעת-ביתי... אבל מה, עלו לי בראש רק סיפורים של אחרים, כל מיני משלי חורף חרפיים שכבר נכתבו לפני. אז אני עדיין מחפשת את הקול שלי" עניתי: "כן, סיפורי חורף כהשראה קצת מקלקלים לנו את הקול הפנימי, לא? בגלל זה לא נתתי הפעם ציטוט כמוטו בפתיחת השיעור. מעניין מה עלה לך קודם בראש. לי עלו קודם כל "ארמון הקרח" מאת טארי וסוס הנורווגי, והסרט "סופת קרח" של אנג לי. אבל זה כי קר כאן - קרח! חוץ מזה זה היה סיפור של חורף, לא יותר. וגם ללב ארבע עונות..." היא חזרה אלי חיש: "גם לי ישר עלה "ארמון הקרח" - אחד הספרים המוזרים והמהפנטים יותר שקראתי, שאני מודה שעדיין מטריד את מנוחתי. שמחה למצוא שגם את קראת אותו, חשבתי שאני לבדי בעולם בעניינו... ואשמח לשמוע מה היו מחשבותיך עליו!" אז השבתי: "לטעמי לארמון הקרח יש אותו קסם מושך שיש למלכת הקרח / מלכת הצפון, הן בנרניה והן בארץ עוץ. הפחד מן המשיכה של /אל הקור הוא מסתורי, הרבה יותר מסתורי מן המשיכה אל החום והאש שהיא "טבעית" לנו,כמייצגים את המשיכה לחיים, וזה (קרי המשיכה אל הקור הקיצוני) לעומת זאת דווקא מתקשר אל המשיכה אל המוות. לא כואב למות מקור, פשוט נרדמים בשלג (ג'ק לונדון), כל התהליכים מואטים, ואז נרדמים וזהו. חושבת על האסקימוסים הזקנים שהיו הולכים למות בקרח, וגם על לוויות ויקינגיות של הפלגה אחרונה בים הקרח - והדלקת הספינה. מי קרח ואש - ניגודים משלימים. לטעמי המשיכה אל ארמון הקרח היא גם אל סוג של צלילות, נקיון, הפשטה מוחלטת, נטולת "רעשים", אין שם שום דבר "אנושי" / "מלוכלך" שיכול להפריע לצליל הפנימי. אבל גם קשה לצאת "אנושי" מן הקרח. צריך לשמור גם על "החום" המוסרי שלך. משהו כזה. מיינד-יו קראתי את הספר לפני 20 שנה בערך." מי שקרא את "ארמון הקרח" ורוצה להביא את דעתו - נשיש, נגיל ונשמחה. שרשור זה הינו מקום טוב לציטוטים ספרותיים ואחרים בנושא שיעור 5 (החורף כמשל) והשפעות אחרות אפשריות על כתיבתכם. חלק זה לא מומלץ למי שחושש שזה עשוי לקלקל לו את האוטנטיות של הכתיבה. אפשר לפרסם מה שיוצא לכם ב"שלוף", ואח"כ להשלים כאן פערים (ממש לא דחוף), או אם נתקעתם - לבוא לחפש כאן מקורות השראה. המלצה: "מעשה האהבה של העם" (ג'יימס מיק) |
|
|
Queeny(מתחלפת){being}
|
לפני 16 שנים •
4 בפבר׳ 2008
עוד על ארמון הקרח
מעניין מה שכתבת, זאבה, על המשיכה אל ארמון הקרח, אל הקור בניגוד לחום.
אני קראתי את הספר לראשונה לפני חמש שנים בערך, ומאז עוד כמה פעמים. מה שבלבל אותי בעיקר היה מערכת היחסים הלא-סגורה בין שתי הבנות - האובדת והנמצאת. סודה של האובדת, שלא מתגלה בשום שלב (וקראתי את הספר שוב ושוב בחיפוש, אולי פספסתי משפט או פסקה), התמיכה הכמעט-מושלמת של הוריה של הנמצאת בה, הסבלנות העתירה שיש למבוגרים בסיפור (קרח?) לעומת חוסר-הסבלנות של בני-הנעורים (אש?), התהליכים החברתיים שמתוארים בכיתה. הרגשתי שהסופר נתן כל כך מעט על כל זה, והשאיר לי כל כך הרבה לדמיין לבד, שבשלב מסויים חשבתי שאולי לא היו לי את כל החלקים של הספר, חסרו לי דפים, משהו... יש דברים בספר הזה שכל כך שונים מההתרחשויות של פה בארץ החום הנצחי-כמעט, והרבה דברים - בייחוד תהליכים פנימיים - שדומים. עוד מישהו קרא? |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 16 שנים •
4 בפבר׳ 2008
כריכת הספר
|
|
|
דון ואןרוד
|
לפני 16 שנים •
20 באוק׳ 2008
היי...מקווה שתגובתי תהיה הלומה לשרשור... הממ כל הכתיבה לדעתי יש הבדל גדול בין כתיבה יפה לסיפור יפה...מי שכותב יפה ובמדויק לא בהכרח ידע לספר סיפור<מעניין לפחות>...
בנוסף הסיפורים שהכותב קורא בעצם יהוו וישקפו את כתיבתו כמעט בכל סיפורת\שירה שיחליט לכתוב<אם בכלל> 
|
|
|