היילני |
לפני 16 שנים •
30 באוג׳ 2008
לפני 16 שנים •
30 באוג׳ 2008
היילני • 30 באוג׳ 2008
גילוי נאות:
אני נמנעת מציטוטים. ראובן ודום-קיחוט, מה שמצאתי משותף לדברי שניכם הוא שאתם רואים בשליטה נשית (בספרה הבדס"מית) או בטייסות קרב (בספרה הונילית) ניגוד למבנה פאטריאכלי קיים. הראיה בשליטה גברית כנתונה מיסודה והבנת השליטה הנשית כהתנגדות בלבד היא מסוכנת, כי היא קוראת את השליטה הגברית כ"אחד" ואילו את השליטה הנשית כ"אחר", מה שמותיר נשים שולטות או טייסות קרב בעמדה נחותה. ל"אחר" אין מקום משלו; כל קיומו מסתכם ב"ניגוד ל". הדרך היחידה להמנע מאפליה הוא לא להניח מרות "טבעית" (אבולוציונית, חברתית או שמיימית) מראש, אלא להמנע מקטגוריות תוחמות המחלקות את האוכלוסיה לרוב או למיעוט, ולראות בשליטה נשית, לצורך העניין, כ"אחד", כמתקיימת בד בבד עם שליטה גברית. יש יותר טייסים מטייסות בדיוק בגלל קדימות ביולוגית או אבולוציונית מוטעית שכאמור הובילה לאפליה. ואנחנו משבחים כל טייסת או כל "שולטת אמיתית" שהצליחה על אף הקשיים. אולי אם נתחיל לחשוב ולדבר אחרת נוכל ליצור מציאות בה לא יהיו קשיים מלכתחילה ובה אמירה כמו "אין נשים שולטות" תהיה שוות ערך לאמירה כמו "אין גברים שיודעים לבשל" - אמירה הומוריסטית שהחטיאה. |
|
ראובן |
לפני 16 שנים •
1 בספט׳ 2008
האחד והאחר
לפני 16 שנים •
1 בספט׳ 2008
ראובן • 1 בספט׳ 2008
היילני,
ראשית, הרשי לי למחות על שדברייך כרכו בין עמדתי בנושא לבין עמדת 'דום קיחוט'. היות ואנו מנסים לעמוד על מאפיינים של תופעה חברתית וזיהויים, חשוב להימנע מדוגמאות סרק והעיסוק בהן (טייסות קרב, פלפולים מיותרים וכו'). כעת, לגבי האחד והאחר - אמנם ניתן לחשוב על ההיסטוריה כגורם נסיבתי, אולם הדבר אינו מבטל את תוקפה האמפירי, במובן של היווצרות היחסים בין המינים, היינו, שליטה גברית המוגדרת 'מבחוץ', ולו מבחינה של יחס כמותי, על ידי מופעים של שליטה נשית (בשדות הפוליטיקה, החברה, ההגות, האירוטיקה והאמנות). אני סבור כי נשים, מעצם טבען הנפשי שהינו גמיש יותר, מסוגלות לעשות כל דבר וברוב המקרים אף טוב יותר מן הגברים. ישנם מספר גורמים המונעים מהנשים, כציבור, להגשים יכולות אלו: 1. האינרציה של ההיסטוריה וחלוקת התפקידים המסורתית כפי שנתקבעה במוסכמות חברתיות. 2. בימינו: עודף ציפיות מנשים הגורם לרובן אבדן עשתונות מתמשך (זה מתחיל מהילדות ולא נפסק לעולם: "תהיי ילדה טובה אבל גם תשחקי בבוץ - תהיי תלמידה טובה אבל גם 'קולית' - תהיי סקסית כמו ב MTV אבל אל תהיי זולה - תעשי צבא כמו אזרחית טובה אבל אל תסכימי להגיש קפה - תהיי ביץ' אבל תזכרי להיות רכה - תלמדי כמו שצריך אבל אל תשכחי לתפוס גבר - תעשי קריירה אבל גם תקימי משפחה...) אבדן עשתונות זה, הנגרם ברובו על ידי ציפיות שווא שננטעו בלב הנשים על ידי כוחות השוק, מפריע לרובן ליהנות מחייהן באמת ולשלוט בהם, ועוד לא אמרנו מילה על אבדן הדרך בו מצויים רוב הגברים בעידן זה. 3. גורם הרבייה: הרוב המוחלט של נשים נאלץ להיכנע לצורך ההולדה, (ובעקבות כך, לחדול מהמאמץ למימוש עצמי יצירתי, המאפיין אנשים דומיננטיים ככלל) עקב מסרים חברתיים וגם עצם הצורך ההורמונלי (מה שנקרא - לא פשוט לחיות עם רחם בבטן). יתכן ויום יבוא והטכנולוגיה תוכל לשחרר את אלו הרוצות בכך מעול הילודה. עד אז, הנשים נידונו להמשיך ולשאת באחריות זו כחלק מתכתיב קולקטיבי של הישרדות הגזע (והדבר לא אמור רק באקט הלידה גופא, אלא גם בפיתוי הכרוך ברבייה, פולחן היופי החיצוני וכל השאר). 4. הגורם האנטומי: החלוקה הביולוגית של איברי הרבייה מכתיבה 'חודר' ו'נחדרת', ובהתאמה, המינים מצויידים במידע גנטי והורמונלי המאפשר להם לקיים את חלוקת התפקידים הזו. יתרה מזאת - משום שהאישה היא זו היולדת, היא צויידה ביכולת הכלת כאב עדיפה המאפשרת לה לבצע מטלה זו (הגברים, כמובן, צוידו ביכולת ליהנות מהכאב הנשי). אלו מעט מן הגורמים, כאמור, שאינם מאפשרים לנשים לממש את זכותן האנושית ליצירה משוחררת של חייהן ושליטה בעצמן ובאחרים (סוברנות). כמובן שישנם מופעים של שליטה נשית מובהקת, אולם הם עדיין בגדר ה'אחר', כלשונך. כמובן שזו אינה סקירה מדעית, אולם אני שב ואומר שעל מנת לקיים דיון הגיוני בשאלה שהינה בסופו של דבר תרבותית-פילוסופית, עלינו לנסח קני מידה ואומדן שיעזרו לנו להבין דברים לאשורם, אחרת נאלץ להסתפק בטייסות קרב ושאר הבלים. מה דעתך? בכבוד רב, ראובן |
|
strong man |
לפני 16 שנים •
1 בספט׳ 2008
לפני 16 שנים •
1 בספט׳ 2008
strong man • 1 בספט׳ 2008
חובב ביזאר כתב/ה: אני לא קראתי את כל 5 העמודים אבל יש לי חבר שנשוי לפולנייה ותאמין לי שהיא שולטת... בכל.
אתה גדול בכלל כל השירשור הזה קרע אותי מצחוק |
|
היילני |
לפני 16 שנים •
2 בספט׳ 2008
לפני 16 שנים •
2 בספט׳ 2008
היילני • 2 בספט׳ 2008
ראובן,
אין ספק שההיסטוריה וההווה מפעילים לחצים איומים על נשים, מקפחים ומפילים אותן, ולכן מקשים עליהן להגיע "למימוש עצמי יצירתי, המאפיין אנשים דומיננטיים ככלל" ו"ליצירה משוחררת של חייהן ושליטה בעצמן ובאחרים", כפי שכתבת. טענתי היא שאותה אפליה ששנינו מדברים עליה נגרמת מהנחות שווא המסתתרות בגורמים שמנית: 1) הגורם האנטומי: תיאור האישה כ'נחדרת' והגבר כ'חודר' הוא בגדר פרשנות בלבד. אמנם האישה אינה מצוידת בזין והיא בעלת יכולת הולדה, אך אין במבנה הפיסיולוגי או הגנטי הזה, כדי לטעון לתפקידים מסוימים, היינו האישה תחדר, תלד ותכיל כאב, ואילו הגבר ההפך. הטענה לאותם תפקידים היא המפלה. 2) גורם הרבייה: אמרת נכון ש"הרוב המוחלט של נשים נאלץ להכנע" (בדגש על 'להכנע') למטען הגנטי שלו שבזכותו החברה מטילה על נשים תפקידים מסוימים, כמו להיות אמא. אישה שבוחרת אחרת היא בגדר מורדת וצפויות לה סנקציות חברתיות. לחילופין, יהיו נשים שיבחרו להיות אמהות ואז תבוא איזו פמיניסטית או יבוא ראובן ו"יאשימו" אותה בכניעה לתכתיבים חברתיים. כך או כך, בראיה שטחית, האישה מנוצחת: או שאת נכנעת ושייכת ל'אחד' או שאת מורדת ואת 'אחר'. שוב, אם לא הייתה הציפייה החברתית הנשענת על הביולוגיה, האישה לא הייתה נצבת במתח הזה. בראיה מעמיקה המתח, או הניגוד הזה, הם לכאורה בלבד, כי כאמור אין באמת קשר בין הביולוגיה שלי או שלך לאפשרויות החברתיות העומדות בפנינו. הפתרון הוא להפסיק להאחז בטיעונים אנטומיים, גנטיים או אבולוציוניים - לא להשתמש בפרשנות להם כעילה לציפיות מסוימות מנשים. כנ"ל, דרך אגב, לגבי גברים: לא, גבר לא חייב לחדור. יש לו זין, so what? אחיזה בטיעונים שכאלה מחזירה את האישה להיות ביצית ואת הגבר להיות זרע. ואני דווקא כן חושבת שמותר האדם על הבהמה. החברה המערבית בה אנחנו חיים היא עדיין גברית, לבנה ופטריארכאלית. היא עדיין מושתתת על הנחות מין הסוג המצוינות לעיל - בנוסף ללחץ החברתי כמו "עשי כך" ו"עשי כך" שהזכרת - ולכן שליטה נשית היא 'אחר'. היסטוריה אי אפשר לשנות. אני מציעה שנפסיק להיאחז בביולוגיה, באבולוציה או בפסיכולוגיה, כסיבות מדוע על אישה לעשות כך או אחרת. ואתה יודע, אני לא יודעת בוודאות אם נשים אכן מסוגלות לעשות דברים טוב יותר מגברים. אני לא יודעת מה משמעות הביטוי "טבען הנפשי", וכאן אגלה לך שאני לא חסידה גדולה של פסיכולוגיה, על אחת כמה וכמה פסיכואנליזה. אני שייכת לאלה שעוד תוהים אם יש או אין רוח במכונה. ובעיקר, משום שניסיוני מלמדני שגם הפסיכולוגיה מניחה הנחות שיוצרות בסיס לאפליה, אני בוחרת לא להשען עליה. אני כן יכולה להביט אחורה ואמפירית אינדוקטיבית (שום דבר כאן אינו מוחלט) לטעון שנשים אכן מסוגלות לעשות דברים שיותר גברים עושים ובהרבה מקרים לעשות זאת טוב יותר. בכבוד רב, היילני |
|
פרלין(נשלטת){ש} |
לפני 16 שנים •
2 בספט׳ 2008
לפני 16 שנים •
2 בספט׳ 2008
פרלין(נשלטת){ש} • 2 בספט׳ 2008
ברור שאני לא אובייקטיבית, אבל אני יכולה להריע כמה קריאות תמיכה בהיילני?
איזו תשובה יפה ומנומקת שניסחת, בחיי. אגב, אל תנטרי לה לפסיכולוגיה רק על בסיס הפרשנות של ראובן. לפחות בכל מה שלמדתי, אין איזו תאוריה שגורסת שנשים הן נחותות מגברים על סמ "טבען הנפשי" יהיה זה מה שיהיה. אפילו פרויד קשישא, למרות נסיונותיו הגלמוניים הודה שהוא לא באמת מבין נשים. וגם בכתבים שלו אפשר לקרוא קריאה פמינסטית יותר, אפילו מאוד. |
|
בטי בום(שולטת) |
לפני 16 שנים •
2 בספט׳ 2008
לפני 16 שנים •
2 בספט׳ 2008
בטי בום(שולטת) • 2 בספט׳ 2008
ראובן , האם יש מימוש עצמי יצירתי גדול יותר מהולדה ?
|
|
ראובן |
לפני 16 שנים •
3 בספט׳ 2008
היילני, פרלין ובטי-בום
לפני 16 שנים •
3 בספט׳ 2008
ראובן • 3 בספט׳ 2008
גבירותיי,
היילני: אני מוכן לשקול להניח לקני המידה ה'מקובלים', כפי שהצעת, אולם על מנת לקדם את הדיון לא די בשלילת הקיים. יש להציע אופני בחינה חדשים לנושא האמור - קיומה של שליטה נשית ואופניה (אחרת את שוללת את עצם הדיון, ואם אכן זהו רצונך, מדוע את נוטלת בו חלק?) פרלין: אשמח אם תסבירי לי מהם 'נסיונותיו הגלמוניים' של פרויד. ודאי תסכימי כי עילגות אינה מוסיפה כבוד לדיון ככלל ולנשים בפרט. בטי בום: טענתך כי הולדה הינה המימוש העצמי היצירתי הגדול ביותר, הינה בעיני טענה נכונה ומקוממת בה בעת. נכון הדבר כי כל דחפינו היצירתיים וכל עשייתנו (שאינה הולדה, רבייה וטיפוח צאצאים) הינם בבחינת חיקוי לאקט ההורות, אולם האדם הינו יצור בעל בינה (נגיד) וככזה, יש לו אפשרויות בחירה לאופן בו יחיה את חייו ויצור. ניתן לומר גם שאקט ההולדה וההורות הינם בגדר ביטול עצמי מוחלט והעמדת כל משאבינו לרשות אדם אחר (להלן, אותו צאצא יקר שלנו). נאמר כך - הולדה היא אקט כביר של יצירה ומימוש עצמי, אולם היות והינו ברירת-המחדל שהטבע העמיד לרשותנו, יש לנקוט כלפיו עמדה של 'כבדהו וחשדהו'. יש לזכור גם כי אנו חיים בחברה ספרטנית (במובן שזהו ציווי חברתי בישראל להעמיד צאצאים, ולו בשביל לספק בשר תותחים טרי למלחמות הגנרלים היקרים שלנו) - ובחברה ספרטנית, ברור כי אקט ההולדה ייחשב למעשה נאצל, ולא כהתנייה הורמונלית המחוזקת על ידי מסרים בתקשורת ההמונים, המאפשרת שליטה טובה יותר באזרחים. באירופה המערבית, שיעורי הילודה הנמוכים מצביעים על כך כי אנשים רבים מעדיפים ליצור את חייהם ללא אותה ברירת מחדל משעבדת. לעיונכן, ראובן |
|
פנתר גמיש |
לפני 16 שנים •
4 בספט׳ 2008
Re: אין דבר כזה אשה שולטת
לפני 16 שנים •
4 בספט׳ 2008
פנתר גמיש • 4 בספט׳ 2008
שינשין כתב/ה: מקסימום אשה יכולה להיות אסטרטיבית אבל לא שולטת.סאטו
ולרגע שקלתי להוסיף משהו משלי לאותו "דיון אינטלקטואלי עוקר הרים וטוחנם" של האוויל התורן הזה, אלא שנימוק "המחץ" שלו - סאטו , הצמית בי כל בדל מחשבה שכזה. כי בואו נודה על האמת, מה כבר אפשר לומר שמטיחים בך "נימוק-על" שכזה כמו: סאטו ? מול הסאטו הזה קורסות כל טענות הנגד שלך ואתה נאלץ להודות ב"אמת" שאין בילתה. הענין הוא שה"סאטו" הזה הוא מאוד גמיש, אפשר לנייד אותו לכל מקום. גם גולדה מאיר למשל סתמה באיזה "סאטו" משלה את הגולל על קימו של העם הפלשתיני למשל.. אבל כידוע איפה גולדה מאיר והעם הפלשתיני חי וקיי מול עיננו... או למשל, אם נסיים את טיעון המחץ התיאולוגי בענין מספר השדים שמסוגלים לרקד על ראש סיכה, נאמר ב..עשרים ונלווה את "ההצהרה" הזאת באיזה "סאטו" כזה , האם זו הופכת לפרדיגמה מדעית על פי קרל פופר ? תמהני... החידה האמיתית היא כמובן אחרת בתכלית, והיא איך יכול אוויל שכזה, עם הצהרת קש וגבבה שכזאת לעורר "ויכוח רציני " שמתפרס על פני 6 עמודים...??? אולי זו דלות החומר האנושי שמסבירה הכל, אולי למצאי האנושי הקיים כאן - "סאטו" אחד יכול להסביר הכל. |
|
פרלין(נשלטת){ש} |
לפני 16 שנים •
4 בספט׳ 2008
לפני 16 שנים •
4 בספט׳ 2008
פרלין(נשלטת){ש} • 4 בספט׳ 2008
כמה עלוב, ראבן. אם כי הצליח לך, עכשיו אני באמת נבוכה שכתבתי גלמוניים במקום גמלוניים. הרי אם יש משהו שאני ידועה בו הוא עילגותי.
אבל ברור מעל לכל ספק שאסור לי לטעות, כי איך אמרת את זה, לנשים בפרט (בפרט? למה לעזאזל?) אסור להיחשד בעילגות. ניסיתי לכתוב עכשיו הסבר ארוך על פרויד, אבל אני חייבת להגיד בכנות שאני לא יודעת מספיק. אמנם למדתי קריאה פמיניסטית בכתביו, אבל זה היה לפני שנים ואני לא מתכוונת להתחיל פה בשעטנז של חצאי עובדות מתובלות בפרשנות עצמית כמו שחלק מאיתנו נוהגים לעשות. (כן, אתה. רק אם תהית למי אני מתכוונת.) בעצם, היילני החכמה כבר אמרה די והותר. שיהיה לך יום טוב, ראובן. אתה מוזמן להעביר את התשובה שלי בבודק איות של וורד. אני בטוחה שהשמטתי כמה יודים פה ושם. |
|
היילני |
לפני 16 שנים •
4 בספט׳ 2008
לפני 16 שנים •
4 בספט׳ 2008
היילני • 4 בספט׳ 2008
ראובן,
ראשית, אני לא שאלתי מדוע ישנה שליטה נשית. זאת שאלה שאתה שאלת, ואין עם זה פסול, אבל זאת שאלה שאני לא מעוניינת לשאול. יש שליטה נשית, היא מתקיימת בפועל (ולכן כותרת השרשור הזה היא שקרית), ובזה אני מסתפקת. לדידי, חקירה אטיולוגית במקרים כאלה לא מובילה לדבר. שנית, בהקשר למה שאמרתי קודם, אתה יכול, כפי שכבר נעשה, להסביר שליטה נשית כהתנגדות, כ'אחר', כמרד, וכפי שמצאתי לנכון להאיר, ההסבר הזה, ה'למה?' הזה, מניח הגמוניה גברית וביולוגיה שמכתיבה תפקידים חברתיים. על אלה מחיתי. נטלתי חלק בדיון, כי אני חושבת שחשוב להסב תשומת לב לדיבור (או במקרה הזה, כתיבה) שלנו, כי כפי שטענתי בתגובתי אליך ואל דום-קיחוט, הדיבור הזה שלנו יוצר מציאות, ובמקרים הקודמים הוא חיזק את הפטריארכיה. אם תרצה, נטלתי חלק במטא-דיון. שלישית, בהנחה שהחברה היא פטריארכאלית, בהנחה ששליטה נשית היא מיעוט, במקום לחפש לה הסבר, אני מציעה שנעבוד על הדיבור וההתנהגות שלנו בשאיפה ליצור מציאות בה לא נתפתה לחפש הסברים למופעים של שליטה נשית, כי היא תהיה מובנית מאליה, "פשוט שם". יחד עם זאת, אני לא אומרת לשתוק. אני גם לא מציעה תיאוריה לשליטה נשית. אני לא יודעת מה מאפיין שליטה נשית, אני לא יודעת מה מגדיר אותה, אני רק יודעת שהיא קיימת. באותו אופן, אני גם לא יודעת מה מאפיין שליטה גברית, אבל גם היא קיימת. אופני בחינה חדשים, כפי שאמרת, עשויים להיות כדלקמן: האישה, כמו הגבר, כמו כל אינדיבידואל, תממש את עצמה. 'מימוש עצמי', אני מבינה, הוא מונח ערטילאי. מה זה אומר? - אני רואה בו מימוש פוטנציאל, פריצת גבולות. אף חברה, אף קבוצה, לא תוכל להימנע מהיררכיה, לכן בהינתן חברה פטריארכאלית או מטריארכאלית, היינו לא שוויונית, על האינדיבידואל לפלס את דרכו ולהביע את ה – agency שלו במגבלות הקיימות. נילי ונילי הזכירה במקום אחר פוליטיקה של זהויות. כוונתי כאן היא לכך שזהות אינדיבידואלית מתגבשת ע"י התנהגות בכלל והתנהגות לשונית בפרט, היא דינאמית והיא אינסופית, כלומר אין נקודה בחיינו בה הזהות שלנו כבר נתונה וקבועה. מה שאתה עושה מגבש את מי שאתה, מגבש אותך כסובייקט וכ-agent. כמובן שניתן להרחיב את מושג הזהות לזהות קבוצתית. כך או כך, ככל שאישה (או אדם) עושה יותר, ככל שהיא מממשת את עצמה יותר (ולטעמי, מימוש אינו פאסיבי. מימוש עצמי הוא בהכרח עשייה וגם תהייה כמו "מה ההבדל ביני לבין הדמות המשתקפת במראה?" היא עשייה), כך זהותה יותר מגובשת, כך היא יותר agent, כך היא יותר חזקה, ואם נשתמש במונח ערטילאי נוסף, יותר שולטת. לכן, ובטי בום, אל נא תכעסי עלי, יש יותר במימוש עצמי מהתרבות, מהולדה. ונראה לי שאתה מסכים איתי כאן, ראובן. ההבדל ביני לבין הלביאה הוא שאני יכולה לעשות יותר, ואם אני עושה יותר הרי שאני בפירוש "טובה" יותר או יותר agent. לגופו של עניין, אני חושבת שאישה בהכרח תהיה אימא טובה יותר אם תממש את עצמה לפני, בזמן ואחרי הלידה. זה לא מספיק, אבל זה הכרחי. אני לא נגד הבאת ילדים לעולם או אימהות; אני נגד ראיית האימהות כצו קטגורי. ראובן, בחיבור הקודם שלי, בפסקה הראשונה, כתבתי 'מפילים' במקום 'מפלים'. נתת לי ליהנות מהספק ולא האשמת אותי בעילגות – אני מודה לך. חבל לי שלא נהגת כך עם חברתי פרלין. היא אינה עילגת. תצטרך לסמוך עלי, כי מקריאתי את הבלוג שלה אני יודעת ששגיאות כתיב, במקרה שלה, אינן שיטתיות. אתה מתאר לעצמך איך זה אצבעות על מקלדת. צר לי שעכשיו היא לא תספר לי, לכולנו, על פרויד וקריאתו הפמיניסטית. אתה לא מצר על כך? אשמח אם תיקח את הכפפה לידך ותאיר את עיניי. בכבוד רב, היילני |
|