אז מדברים כאן

זאלופון​(שולט) • 7 במאי 2009

אז מזל שלא התנשאת ולא הצמדת תוויות.

אני דווקא ראיתי בתגובות של חלק מהשמות שהזכרת הרבה תוכן, מעבר לשיפוטיות. יתרה מזאת, רובם גם מדברים ממקום של חוויה אישית, ומהמקום הזה, שבו הם משתפים בפתיחות ראויה לציון, הם מבססים את שיפוטיהם והידע שהם בוחרים לחלוק. עבורי יש לשיתוף הזה, ולתובנות הנגזרות ממנו, הרבה יותר ערך מאשר לאוננות ורבאלית הנגזרת מאי נכונות לומר דברים של ממש או להציג עמדה חד-משמעית בשם העקרון הקדוש של אי-שיפוטיות.

וסליחה על האוף-טופיק.

רפאל • 7 במאי 2009

לדעתי כדאי לך לקרוא יותר. העצלנות היא מחלה.



מי השתיל לה את הקול הזה בראש? חייזרים? אלוהים? והאם אפשר לראות את השתל הזה בסריקה מוחית?



אני מניח שקהילת הפרו אנה מגוונת מאוד ואפשר למצוא בה טיפוסים שונים. בדיוק כמו אצלנו. אבל על פניו נדמה שהם מכוונים למשהו שונה מאוד ממה שאת מתארת. לא למוות, אלא להפך. הם מחפשים דרך לקיים אנורקסיה בצורה מאוזנת וממותנת. (אולי באופן דומה לאופן שבו בקהילה הבדס"מ מקיימים יצרים סדיסטיים ומזוכיסטיים. למרות שהם קשורים בהרסנות, מנסים לרתום ולקיים אותם באופן קונסטרוקטיבי עד כמה אפשר.)
אני מקווה שמור תרחיב בנושא. היא יודעת בוודאי יודעת על זה יותר.

walking dead • 7 במאי 2009

רפאל,

קודם כל ולפני הכל, תודה על השיעור בהתנשאות. אני והרטוריקה הריקה והממורמרת שלי קוראים ומפנימים.

ולגופה של תגובתך:
אתה יכול להמשיך ולשמור על רטוריקה לא-ריקה וגם לנסות ולפתח דו-שיח פורה ואינטליגנטי עם פותחת השרשור. כל זה לא משנה את העובדה, ולא חשוב כמה נאור ומפותח ורבגוני יהיה הדיון, שמדובר בחולת אנורקסיה (שמודה בזה בעצמה ואף גאה בזה). וחולי אנורקסיה - זקוקים לעזרה. מדובר בעובדות רפואיות ולא מסקנות הנובעות מ"שכל ישר" או מהתנשאות או כל דבר אחר.

ואני, אגב, לא משתמשת ברטוריקה הריקה שלי באופן סלקטיבי. גם אם זה עלה לי בעבר במחיר של לינץ' קבוצתי משעשע (Those were the days...) אינני חוששת להביע את דעתי כלפי כל דבר שלא מתישב עם ה"שכל הישר" שלי. אבל כאביר הלא-משוח של חופש הביטוי אין לי ספק שאתה יכול להבין אותי

Inside your head • 7 במאי 2009

you`re freaking me out man... you really do

טיגריס כחולה • 7 במאי 2009

טיגריס כחולה • 7 במאי 2009

מסתבר שלבן יותר מתאים לי, אבל אני עצלנית מדי בכדי לשנות עכשיו (:

רפאל • 7 במאי 2009

אני מקבל את הערה, לפחות ביחס לדברים של נילי ונילי.

שיפוטיות אינה בעיה, חוסר היכולת לנהל דיאלוג, לשאול, ולהקשיב, ולנסות להבין את נקודת המבט של מי שמולך היא בעיה. רדוקציה של כל דיאלוג להכרזות שיפוטיות היא בעיה. זו נכות רגשית.

מתוך בלוג של חברה ב"טבעת הפרו אנה"

מUחדת • 7 במאי 2009

.."טוב אז קודם כל אני לא יודעת כמה אני שוקלת..אני מניחה שרזיתי כי אני עושה ספורט קטלני כל יום ואני מחר מסיימת צום 24-וההורים שלי נסעו לחו"ל ככה שאני יכולה להיות בצום איזה שבוע או 4 ימים משהו כזה...שזה ממש שווה..ואני עושה ספורט...אה,כן,כאילו אני מחשיבה את זה כצום יכול להיות שאתן לא תחשיבו את זה כצום אבל היום אכלתי עלה חסה אחד ו4 דובדבנים,כי אני חייבת שהקיבה תעבוד כדי שלא תיתקע לי במצב של סטרס..וגיליתי שזה עוזר שיש איזה חצי עלה חסה בבטן וככה גם מרזים..למרות שאכלתי היום עלה חסה..."

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=410601

הנה עוד מקבץ של ציטוטי בלוגי תמיכה בפרו אנה:

"ושוב אני פרה,כן גם אז הייתי פרה,אבל עכשיו אני עוד יותר פרה
שוב התחלתי לבלוס כמו מטורפת,שכחתי מכול החוקים
הכול הלך טוב אבל הייתי חייבת להרוס הכול,לאכול ולאכול עד שאני ארגיש כול כך רע
עד שהאוכל כבר ירצה להתפוצץ לי בבטן
איזה הרגשה נפלאה היא כשאת רעבה,הרבה יותר מהרגשת השבעון אני מרגשיה כול כך פרה
נשברתי,והרסתי הכול.פרה.."

"אוף לא ירדתי בכלל, אתמול הייתי 53.5, והיום בבוקר נשקלתי ואני אותו דבר. החלטתי שהיום אני צמה, אבל לא כל כך עמדתי במשימה, בערב אמא ואבא דיי דחפו לי אוכל, אז אכלתי סלט ולחם עם קוט'ג. חוץ מזה כל היום לא אכלתי שום דבר והייתי כל כך רעבה וחלשה, בקושי זזתי, כל כך קשה לא לאכול כל היום... היה לנו שיעור ספורט והמורה שלנו לספורט פשוט קרעה אותנו מריצה לריצה ואינסוף מתיחות, או שרק לי זה נראה קשה כי אני בקושי חיה... "


הן לא מכוונות לחיים רפאל. אין איך "לקיים אנורקסיה בצורה מאוזנת וממותנת".
תפריט מאוזן הוא מאוזן וככל הניראה ממותן- אבל אז זו לא תהייה אנורקסיה או הפרעת אכילה אלא דרך חיים בריאה לכל הדעות- של שוכני פורומים ממורמרים, רופאים, מטפלים ומה שביניהם.

על Thinspiration שמעת? דמויות המופת של האנות, כאלו שיש לחקות (ועל הדרך גם טקסט ארוך עם עצות למתאבדת המתחילה):

http://www.pro-thinspo.com/morepics.html


שיר כאב כתבה:
"מור החביבה, התבלבלת קצת. את מתכוונת לומר שאתן נלחמות על זכותכן למות.
כמו קארן קרפנטר...עכשיו, שלא תביני אותי לא נכון. אני בעד הזכות הזאת, אגואיסטית ואכזרית (כלפי אנשים שאת יקרה להם, למשל) ככל שתהיה. רק מה, אם את כבר נלחמת, אולי בכל זאת כדאי שתודי בפני עצמך שזאת המהות האמיתית של ניצחון במלחמה שלכן".

זאת המהות, וכשהיא חלק מזהותה האישית של השואלת אי אפשר להפריד בין העיקר (בריאותה) לתפל (לצורך העניין- שליטה באוכל דינה כשליטה על אביונות, כן או לא).
כשלך עצמך אין את היכולת לשלוט באכילה (בין אם בהפרעת אכילה גבולית, אכילה כפייתית, אנורקסיה או בולמיה) אין לאיש היכולת לשלוט באמת מנגנון המאוד מסויים והמופרע הזה.
כדי לתקן את ההפרעה, את העיוות שנוצר בראש- לא בגוף- יוכל לעשות איש מקצוע מיומן.

הפרעת אכילה ובעיקר הקיצוניות שבהן מאוד קשות לריסון. לחץ חיצוני נוסף, בוודאי כזה הנובע מרצון לרצות את האחר, לא יכול להועיל בדבר, ועלול בעיקר להוסיף על הנטל הקבוע הקיים בהפרעות האלו.

רפאל • 7 במאי 2009

אדם אחד מרעיב את עצמו. והוא עושה את זה במידה שמזיקה לבריאות שלו. ואדם אחר ממלא את עצמו ברעל שמזיק לבריאות שלו. מה עושה את הראשון בעל תפיסת מציאות מעוותת ואת השני בעל מודעות עצמית?

את לא מסבירה את זה. את רק קובעת בנחרצות שקיים הבדל. מה שאומר שאלו מילים ריקות, שלא משמשות אלא לגינוי.


נו, ואת יודעת איזו ספרות נכתבה על האופן שבו הומוסקסואליות פוגעת באדם ובציבור? על כך שזו נטייה בלתי מוסרית ומנוונת? ואיזו ספרות נכתבה על הנזקים הנפשיים שבאוננות? וזו לא היתה ספרות שגויה, אלא ספרות שתפסה "נזק" באופן אחר. אז בכך שהחלפת את המילה "מחלה" במילה "נזק" לא השגת שום דבר. זו עדיין שאלה נורמטיבית.

(ולפי ההגדרה הזו אני לא מבין מדוע עישון אינו נחשב למחלת נפש. רק בגלל שבעישון הנזק הוא "מצטבר"? זה ברור שאפשר להוסיף סייגים לאינסוף כך שבדיוק מה שאנחנו רוצים יקרא מחלת נפש ומה שאיננו רוצים לא יקרא מחלת נפש. אבל אז המונח "מחלת נפש" לא אומר משהו משמעותי. הוא רק דרך מתוחכמת לגנות דברים ולהגיד "זה כן וזה לא".)

פרלין​(נשלטת){ש} • 7 במאי 2009

[quote="רפאל"]free spirit, נילי, קיחוט, פרלין, גבירותי ורבותי, ממורמרים וממורמרות,


ההערות שלכם לא מפרות את הדיון, לא תורמות איפורמציה לדיון, והן מתנשאות.
למה?

כי הן לא אומרות כלום. הן רק חוזרות ומצמידות תווית שוללת של "חולה", ומבססות את הצמדת התווית הזו באמצעות הרטוריקה המתנשאת של "את לא מבינה, את חיה בהכחשה, וכדאי שתתעוררי ותביני שאת חולה".

וכאשר משתמשים ברטוריקה ריקה מן הסוג הזה אין דברים עם תוכן שאפשר להגיב להם. נשאר רק לשאול מדוע אנשים משתמשים ברטוריקה שלהם באופן סלקטיבי.
למשל,

למה פרלין לא מפעילה את "השכל הישר" שלה כשהיא רואה פרופיל של נשלטת כלשהי, יפה, חכמה ומוכשרת (כלומר מהסוג שלא חסר בכלוב) שרוצה שיכו אותה, ישפילו אותה, יחליטו בשבילה, ושהמיניות שלה לא מסוגלת להתממש אלא לצד דומיננטיות גברית? למה אז השכל הישר של פרלין לא מגיע למסקנה שיש כאן מישהי עם תפיסת מציאות מעוותת, ושכדאי לפקוח את עינייה?


רפאל, זו לא התממות?
אני שואלת בשיא הרצינות. זו לא התממות לשאול את השאלה הזו? אתה באמת לא יודע למה?

אני אנסה לענות לך ברצינות. (למרות שאני באמת לא יודעת למה. אני קצת עייפתי.)
אני מניחה שזה קשור בשני דברים. אחד הוא אופי האתר, או הלשם מה התכנסנו פה. מן הסתם, אני לא אפעיל את ה"סירנות" כשמישהי רוצה להיות בדסמית באתר בדסמי. (לכן השאלה שלך נחווית לי כהיתממות. או דמגוגיה. או אולי שניהם?)

אתה יודע, אני כל הזמן נתקעת. אני מנסה להסביר משהו שנראה לי כל כך מובן שקשה לי לנסח אותו במילים. אני לא חושבת שאנורקסיה היא דרך חיים ואם כן, היא דרך חיים אומללה מאוד. אני מפחדת, בשיא הרצינות, שמור כן תמצא לה את הדום שיעניש אותה על אכילה מופרזת בקנה מידה אנורקטי. ואז מה, רפאל? ואז מה?

אני נמנעתי כל הזמן הזה מלהגיב למור, אלא שהתגובה של המלט נראתה לי כל כך לא קשורה למציאות. אולי זו הבעיה כשמקיימים דיונים מן הסוג הזה, תפיסת המציאות של כל אחד מאיתנו שונה כל כך. אתה, למשל, חווה את מה שאמרתי כהתנשאות. אני חווה את ההודעה של מור כקריאת מצוקה. אמיתית. אני מניחה שכל מי שהגיב באותה רוח חווה אותה דומה.
התגובה של המלט צרמה לי כה, כי לא חשבתי שזה משנה עכשיו. באמת. ראיתי חבורה של אנשים שכן מנסים לתרום. חלקם בחוכמה וברגישות יותר וחלקם פחות. ההתקטטנות הזו נראתה לי מיותרת ומרגיזה. מן תגובת אוטומט אופיינית של הנער המורד המלט.

הדבר היחיד (וזה דבר גדול) שאני מצרה עליו באמת ובתמים, הוא שכשמיהרתי לענות להמלט יצא שתקפתי את מור. וזו חרבנה גדולה. סליחה מור.

אז למה אני לא נלחמת לפקוח את עיניה של כל נשלטת יפה, צעירה ומוכשרת?
כי אני לא יודעת שהיא מגיעה עם משאלת מוות. יכול להיות בהחלט,אבל זה לא פרוש לי מול העיניים וצועק את עצמו.