ספין אוף קטן

underfoot • 22 בינו׳ 2010

בדסמ הוא צורה של אלימות מאורגנת. לא צריך להיות מומחה גדול לפסיכולוגיה בכדי להבין שיש קשר עקיף (אך ברור) בין כעסים ואגרסיביות לבין הנטיה לריגוש מיני בדסמי.

אלימות היא רעה ובדסמ הוא טוב, זו צורה אחת להסתכל על הדברים, דרך שמפרידה הפרדה ברורה בין שתי תופעות לכאורה שונות לחלוטין. אבל אם מוותרים לרגע על הרצון להיות מוסריים וצודקים ועל הנטיה הרפלקסיבית להתרחק מכל מה שמוגדר כרע או רשע, אפשר לראות שהסאדיסטים הם אנשים עם צד מאוד אלים ותוקפני והמזוכיסטים הם סוג של פאסיב-אגרסיב, מעין שחקני משנה שמביעים את האלימות הנובעת מהם בצורה קצת עקיפה ומתוחכמת יותר.

הבדסמ מספק מפלט תעסוקתי ותודעתי לאנשים שלא מעוניינים להתמודד עם הסוגיות הקשות שאולי יושבות להם על הנשמה. כעסים שנשמרו בבטן, עצבות שהופקדה במרתף ומעולם לא הורשה לה לצוף על פני השטח, כל מיני הדחקות מודעות ובעיקר לא מודעות שיוצרות מאגר אדיר ובלתי נראה של כעס ואגרסיביות. והמאגר הזה דורש תחזוק, זה יכול להיות סמים, אובססיות, אכילת יתר, דיכאון או עיסוק במיניות אלטרנטיבית.

ההשפלה הכאב ההתעללות והרוע - כולם נמצאים בגרסאת הלגו שלהם בפנטזיה והפרקטיקה הבדסמית והן לא רק שלגיטימיות ולא באמת מזיקות אלא אף מביאות לעינוג. במקום להתעסק עם כאבים אמיתיים שאין לנו שליטה עליהם והם לא נעימים, יש עיסוק בכאבים בהם אנחנו שולטים ושמביאים לנו תענוג ואורגזמה.

משהו שלא מובן לי

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 22 בינו׳ 2010

זה כן אלימות, זה לא אלימות.
למה כל כך חשוב להגדיר את זה ככה?

נדמה לי שיש כאן אנשים שעסוקים בעיקר בהצדקה עצמית במקום בכמה דברים שנראים לי מעט יותר חשובים - כמו האחריות שיש לנו כלפי האנשים שדחפנו להם סמרטוט לפה ומקל לתחת.

השאלות האלה - מאיפה זה נובע, איפה הגבול בין הסכמה למניפולציה - מעל לכל הן מעניינות. ורלוונטיות. גם אם מי מכם מרגיש שהן לא נוגעות לו, אני לא חושבת שתחושה כזו מהווה לגיטימציה להשתיק אותן.

נגיד שחלקנו, לא הכל כל כך ברור לנו. אנחנו רוצים לשאול, לחפש, להבין יותר. לפטור אותנו ב"זה לא בדס"מ" זה קל מידי, וזה גם לא נראה לי יפה כל כך.

היילני אמרה דברים מאד יפים, אבל היא לא אמרה אותם באופן פשטני ולא השתמשה בסיסמאות, אז בטח לחצי מהקוראים כאן לא הייתה סבלנות להתעמק בדברים שלה.


אני רוצה לספר לכם סיפור קטן:
היה איזה קטע עם איזה בחור. משהו נורא קליל. הוא יכול היה להשתחרר די בקלות, ההצלפות היו ידידותיות ובתכלס לא הכאיבו לו, אתם יודעים - משהו מותאם לקהל הונילי. והוא הסכים. נשבעת לכם שהוא הסכים. שאלנו. והזכרנו לו כמה פעמים שהוא יכול להפסיק אותנו בכל רגע, ואם הוא רוצה להאט הוא יכול, וכל זה ברוח טובה ואם משהו לא טוב לו שיגיד (אנחנו - אני וחברה שהייתה במערכת יחסים איתו). הוא לא אמר כלום. הוא זרם איתנו. היה כיף.
רק לאחר כמה חודשים, כשאני והוא התקרבנו והתחלנו לדבר, הוא סיפר לי שזה עשה לו רע, שהוא ממש לא רצה להיות שם, שהוא מתחרט שהסכים.

עכשיו, אני לא חושבת שאפשר יותר מידי להאשים אותי. לא כפיתי שום דבר על אף אחד, עצרתי כמה פעמים לוודא שהכל בסדר, לא עברתי על שום כלל בטיחות וכו'. אבל כשהוא סיפר לי שהוא הסכים מכל מיני סיבות ואף אחת מהן לא הייתה רצון להיות במצב הזה - הרגשתי נורא. בסדר, אני לא אלימה, בסדר, אני לא אנסתי אף אחד, בסדר, אני לא בן אדם רע, בסדר, בסדר. הנה, יש לי מדבקה, אני עומדת בתו תקן מוסרי.
ובכל זאת הרגשתי איום ונורא. ואני לא רוצה להרגיש ככה שוב. ומה שימנע ממני לחזור על הטעות הזאת, זה הרבה הרבה מודעות עצמית, וכמה שפחות להתעסק בלחפש הוכחות לכך שאני בסדר ולא מגיע לי עונש.

וכן, זה מעניין אותי - הניואנסים, הדברים הנורא קטנים, הטעויות. מעניין אותי לנתח את הפיסות הזעירות האלה. ואני חושבת שזה מאד לגיטימי. ולא, זה לא הופך אותי לאחת שלא עושה בדס"מ או לאחת שלא יודעת מה זה. וגם אם זה כן, זה עדיין לגיטימי וזה עדיין לגיטימי לעשות את זה דווקא כאן.

Lakshmi​(נשלטת) • 22 בינו׳ 2010

קטסרופה, אם להכאיב בשבילך מגיע ממקום של להזיק לאותה בחורה או לפגוע בה
ולא ממקום של לגרום להאנאה

אז לא רק שאתה מסוכן בתור שולט
אלא בתור בן אדם

ולקרוא לבעיות שלך בדס"מ מוציא שם רע לקהילה שלמה.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 22 בינו׳ 2010

קיצר מה שרציתי לומר זה שאני לא מסכימה לא עם קטה ולא עם בודי. זה לא עד כדי כך פשוט.

בגלל שכאמור אין לי מושג

נטול מושג​(אחר) • 22 בינו׳ 2010

ואפילו זה ששמתי שולט בתוך סוגריים לא הצליח להפוך אותי לחכם יותר, כמו שמשהי כתבה לי פעם, וגם הדיון הזה די עניין אותי, יותר ברמה הסמנטית מישמועית מאשר ברמת הפרקטיקה, החלטתי ללכת למקור עליו אני סומך יותר מכל - ויקיפדיה. אז הנה שתי הפסקאות הפותחות את הערך. (כל המובא כאן הוא דעתי האישית בלבד, שמבוססת על איך שאני בוחר לפרש את מה שאני קורא, אשמח לשמוע פרשנות אחרת).

"אלימות היא שימוש בכוח, בין אם פיזי, פסיכולוגי או אחר תוך כדי פגיעה או כוונה לפגוע בבע"ח, בני אדם, צומח או חפץ דומם כלשהו. בעבר השימוש באלימות היה מקובל הרבה יותר והיה מבוצע עבור מטרות ענישה, חינוך, שחרור לחצים, הבעת רגשות, יישוב סכסוכים וחילוקי דעות, שעשוע ועוד. כיום חברות רבות בעולם הוקיעו מתוכן את השימוש באלימות ומגנות אלימות מכל סוג, מדינות חוקקו חוקים כנגד אלימות והתקבלו תקנות בינלאומיות נגד השימוש באלימות.
הלגיטימיות החברתית של אלימות תלויה בהקשר בו מתבצעת האלימות. בעוד שברוב המקרים, השימוש באלימות נתפס כשלילי וכעבירה על הנורמות החברתיות ולרוב גם על החוק, הרי שבמקרים מסוימים נתפסת האלימות כלגיטימית, בעיקר כאשר מדובר בהגנה עצמית או במי שהוסמך לכך על ידי המדינה."

אני חושב ששני הדברים החשובים שאפשר לקחת ממה שכתוב כאן - הם שני המשפטים הראשונים של שתי הפסקאות
1. אלימות היא שמוש בכוח, בין אם פיזי, פסיכולוגי או אחר תוך כדי פגיעה או כוונה לפגוע בבע"ח, בני אדם, צומח או חפץ דומם כלשהו.
2. הלגיטימיות החברתית של אלימות תלויה בהקשר בו מתבצעת האלימות.

כשאני נמצא עם בחורה במיטה, ואנחנו עוסקים במין ואני נותן לה סטירה, או חונק אותה - יש פה לפי המשפט הראשון, אלימות. כי יש לי כוונה לפגוע בה. אחרת לא הייתי נותן לה סטירה. הכוונה לפגוע, לא עומדת בסתירה עם כוונות אחרות, אבל ביני לבינה, יש יחסים מאד ברורים - אני פוגע, היא נפגעת. (כך לפחות אני מבין את זה).
המשפט השני בעצם מבאר לנו, שבגלל שההקשר שבו מתבצעת אותה סטירה או חניקה (להלן מעשה האלימות) הוא הקשר בו אני והיא סיכמנו מראש על מין בדסמי, או סשן או מה שתרצו לקרוא לזה, מעניק לזה לגיטימיות.

ולכן, הלגיטימיות פה היא ההסכמה בין שני הצדדים, על (אם נכבס את זה) אופי הקשר המיני ביניהם, ולכן לכל צד יש אופציה גם להפסיק את הקשר, באם הוא מרגיש שהאלימות חרגה מהלגיטימיות.

שבת שלום לכולכם.

הצד השני • 22 בינו׳ 2010

היה ברור לגמרי...

אני מסכים עם כל מי שאומר שהדברים קשים עד מאוד להגדרה מדוייקת, חדה וברורה, שתספק מראש את מתכון הקסמים, את השבלונה האולטימטיבית שתאפשר לכל אחד ואחד לדעת מראש, מה נכון לו ומה לא.
כפי שאמרו הגמד ואחרים, לא רק שהתחום האפור כאן רחב עד מאוד, אלא שהוא גם משתנה בהתאם למיהות המשתתפים, סוג הקשר ביניהם ולנסיבות בהן מתרחשת כל סיטואציה.

עם זאת, וגם אם בסוף לא נוכל להגיע לקודקס ברור וסופי, גם אם לא ניתן להגיע לאותה שבלונה שעל פיה ניתן יהיה בכל תנאי ובכל מצב למתוח קו ולקבוע בפסקנות מה נמצא בצידו "הטוב" ומה בצידו "הרע", אני ממש לא חושב שצריך לוותר כליל ומראש על בחינת הדברים.

הדרך הנכונה לעשות זאת, לדעתי, אינה בהצבת עקרונות על מוחלטים ונוקשים, אלא דווקא באופן קזואיסטי, כלומר בבחינת כל מקרה ומקרה על פי הקשרם.

המקרה שאותו תיארת, לדוגמא, הוא הדילמה העיקרית בנסיונות עם ונילים.
מה שתיארת קורה וקרה להרבה אנשים שעשו ניסיונות כאלו עם וניליים, או ליתר דיוק עם אנשים שטרם התנסו בפעילות בדסמית מפורשת וגלויה.
זה קורה לא מעט במקרים שבהם הצד הונילי רוצה או "מסכים" להתנסות בפעילות הזו, בכדי שלא להשאר "אאוט".
במקרים האלו, אכן לא די בבחינת עוצמת ההצלפות, אלא ראוי לבחון ומראש מדוע אותו אדם "רוצה" או "מסכים" לכך.
את יכולה להתנחם בכך שאת ממש לא לבד בעניין הזה, זה קרה לי, זה קרה לרבים אחרים, ובסופו של דבר וכל עוד לא נגרם נזק ממשי (וגם אם זה מבאס עד מאוד לא נשמע לי כאילו נגרם נזק שכזה במקרה שלך), זה חלק מתהליך הלימוד בניסוי ותהייה.

Rainbow • 22 בינו׳ 2010

ואוו,
דיון מעניין. המון דעות.

אם נתיחס למונח אלימות בצורה הפשטנית שלו אז כן, כולנו אלימים מחוץ לבדסמ ובתוכו , צביטה בלחי, היא מעשה אלים אולי לא כמו הצלפת שוט אבל עדיין.
לפי המינוח הזה כולם חוטאים באלימות אולם זה נורא תלוי בסוג האלימות ובהתיחסות החברתית אליה. לפי זה למשל יש אנשים שיתפסו דגדוג כסוג מסויים של אלימות.

אני לא חושב שהשאלה הנשאלת האם בדסמ בהסכמה הוא לא אלים (מילולי או פיזי). אלא יותר מהי אלימות בעיני החברה , מהי אלימות לגיטימית ? האם בדסמ בהסכמה הוא אלימות לגיטימית ? ואיפה עובר הגבול בין עולם המושגים הזה ?

ברור לי שאנשים מתיחסים לבדסמ כלא אלים בשביל לישון בשקט בלילה. זכותם. ובגלל שההגדרה של אלימות היא לא מספיק חדה זה אפילו בסדר.

לכולנו SSC מהווה גבול הכרחי ואני מניח (ומקווה) שאף אחד לא בא במטרות זדון לעיסוק בבדס"מ

אותי אגב יותר מעניין האם עיסוק בבדס"מ ( כשהוא SSC) מהווה סוג של תרפיה ליצרים האלה שלנו, והם חוסר עיסוק בבדס"מ מטפח יצרים אלימים אחרים אצלנו.

ולגבי עניין הבדס"מ בהסכמה אבל עם חרטה שתארה יולי,
לכולם יש דברים שאנחנו מסכימים עליהם אבל מתחרטים עליהם בדיעבד,חלק מהיותינו אנושים. וזה לא בהכרח קשור לבדס"מ וונילה.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 22 בינו׳ 2010

מתחברת לכל מה שכתבת.
ולעניין החרטה - ברור שזה לא בהכרח קשור לבדס"מ. מה שהתכוונתי זה שכסת"ח זה לא מספיק. נכון שלא התכוונתי להזיק ונכון שהוא הסכים, אבל זה לא הופך את הסיטואציה לפשוטה. זה שמישהו מסכים למשהו לא אומר שהוא רוצה בזה, וזה שמישהו בא להנות ולא להזיק, לא אומר שהוא לא עושה נזק.

כל מה שאני אומרת זה שצריך לתת על זה את הדעת. לא להגיד "אצלנו יש הסכמה" ולישון בנחת ולהסתפק בזה.

קטסטרופה{Adonai} • 22 בינו׳ 2010

תגידי, באיזו שפה אני צריך לכתוב כדי שתביני למה התכוונתי?
איפה קראת שאני מכאיב למי שזה לא יהיה ואיפה כתוב בכלל שאני "שולט"?
מעולם לא כתבתי שהבדסמ זו הבעיה שלי אלא כתבתי שכתוצאה מהעיסוק הפיסי המועט שהיה לי בזה מתוך ענין נטו גרם לי לבעיות מוסריות קשות.
היום, אם מישהי רומזת לי בכלל שכאב עושה לה את זה אני שולח אותה לדפוק את הראש בקיר ומזמין לה מונית.
רוצה כאב? בבקשה, לכי תכאיבי לעצמך. אני לא בקטע הזה, אני לא אדם אלים פיסית.

לך באמת הייתי מציע לדפוק חזק את הראש בקיר ולא בגלל הכאב אלא בגלל התקווה.
התקווה שסוף סוף תביני על מה אנחנו מדברים פה.

חסכת לי מונית.

נוריתE • 22 בינו׳ 2010

קטה
בין כל היציאות שלך מסתתרים לפעמים דברי תבונה
תן לאנשים לראות אותם יותר ברור
אוקיי?