שאלה

שהעולם הזה מצחיק -

בכוח המוח​(שולטת) • 3 ביולי 2010

אני עד היום חשבתי שאם כבר עושים הפרדה בין "שפחת מין" ל"בת זוג", אז ההפרדה היא הפוכה -
"שפחת מין" צריכה להיות כוסית וסקסית ומושכת ומרגשת מינית,
ובת זוג צריכה להיות זו שאפשר לצעוד איתה שכם אל שכם ולמקסם את ההנאות מהעולם יחד.
כזו שהיא חכמה, מצחיקה, כייפית, יודעת להשיג את מטרותיה,
עמוקה ובעלת מרחב נפשי המאפשר הכלה,
ויודעת להפסיד בפוקר לבן הזוג שלה כשהוא צריך לחוש עליון.

מרחוק, רק מקריאה שלך לאורך השנים, אני יודעת שיש בך את כל מה שצריך כדי להיות בת זוג נהדרת.
את בן אדם נהדר

אבל בואי נחזור שניה אליו -
זה לא נראה לך מוזר שדווקא את האלמנט המיני בו מראה הגוף חשוב דווקא את ממלאה אצלו? אה?
לא שאלה טובה?
זתומרת, מה זה בעצם אומר עליו?
שהוא מזיין אותך כי הוא לא יכול להשיג מישהי אחרת?
ואם זה מה שזה אומר, מה את עושה שם?

ובעניין בת זוג, התכונה החשובה לו היא דווקא המראה שלה?
זתומרת, אין לו בעיה בסקס איתך, את הרי שפחת המין שלו, לא?

אז מה הבעיה?

אני אגיד לך מהי הבעיה - הבעיה היא מה יגידו אחרים.
הבעיה היא שהערך העצמי שלו עומד על המכונית שלו,
והכוסית שיש לצידו.
זו הצלחה. הנה גבר מצליח.


מה לעזאזל בין זה ובינך, מייפל?
הדבר היחיד שבין זה ובינך ,
זה שהערך העצמי החסר שלו, מערער את הערך העצמי שלך.
זה כמו תפוח אדמה רקוב אחד בשק תפוחי אדמה.
ולא, לא לקשקש לי קשקושים על זה שכשאדם שמודע לערך שלו,
הרי ש הוא בלתי ניתן לערעור והריסה.
בולשיט.


אבל, ביננו, את שואלת את עצמך כך -
הוא הרי צודק, אני יודעת שאני פחותת ערך כי אני שמנה,
אולי זה רק ידרבן אותי להיות כוסית על ומשם נחיה באושר ועושר?
אולי הוא באמת רק רוצה בטובתי?
אולי הוא ילחץ קצת ואז זה בכלל יסדר את הכל?
ואם אני מוכנה לכרוע בעמידת שש שעה וחצי למענו, למה שאני לא ארזה למענו?


התשובה היא פשוטה -
הבקשה שלו היא סימפטום.
אם היא היתה הבעיה עצמה, הרי שהייתם בני זוג,
והוא היה מראה אותך בשמחה בכל פינה,
ואף היה מנסה לעזור לך לרזות, אם זה חשוב לך ולו.
אבל לא זו ההצעה שלו, נכון?


אני יודעת שאת יודעת מה צריך לעשות.
הלוואי שהייתי זוכרת לצטט את זה נכון, אבל אני לא זוכרת מאיפה זה,
מי שאמר, באיזה סרט:
זה לא שלא יודעים מה המעשה הנכון שצריך לעשות,
אבל לפעמים אין פשוט אומץ לעשות אותו.

}{

מאדאם קירי​(שולטת){אהובי המתו} • 3 ביולי 2010

בכוח המוח,
במילה אחת: מדויק.

Re: שהעולם הזה מצחיק -

Brave Dwarf • 4 ביולי 2010

לא מסכים אתך, בכוח המוח. אני בקלות יכול לדמיין לעצמי מצב (ואני לא מנסה לטעון שזה המצב במקרה של מייפל, אלא אפשרות בלבד) בו הבחור מציב תנאי שכזה מתוך דאגה לבריאות שלה. אז את אומרת "כשהיא שפחת מין אתה שם זין על הבריאות שלה, אבל בתור בת זוג פתאום אכפת לך?" ואני אשיב לך - כן וחצי! בתור שפחת מין מעניינת אותי איכות המציצה שהיא יכולה להעניק לי וכמה עמוק אני יכול לחדור לה, אבל בתור בת זוג, הייתי רוצה שתהיה גם אם ילדיי ואפילו לסיים את החיים בצוותא בבית אבות בדס"מי בניהולו של מר כלובי, יקירנו (בו רפאל ואני נוכל לריב עם כולם בנושא חופש ביטוי).

אגב שאלה לי. ומה אם מייפל הייתה מספרת שהציבה לו תנאי: "אהיה זוגתך רק אם תפטר מכל הקעקועים המפחידים בהם אתה מכוסה, מפירסינגים בצורת גולגולות ותלמד ללבוש חולצה"? האם אז יכתבו לה: "מייפל ילדה רעה, אכפת לך מהמראה שלו ולא מהאדם שהוא ובכלל למה כדי להזדיין אתו לא היה אכפת לך מכל אלו וכדי להתחתן דווקא כן"?
קודם כל במיטה החולצה לא מי יודע מה חשובה, נדמה לי, אבל את הקעקועים ואת הפירסינגים שלו היא עוד תצטרך להכיר לאמא ואבא שלה באיזו ארוחת שבת. ומניסיון - כשההורים רואים את השטויות הללו, המבט שלהם לא מבטיח טובות בלשון המעטה. (-:

אז זהו שאני לא אומר שזה המצב במקרה של מייפל, אלא שכולם מגוננים כאלה כאן (וגם זאתי שאצלי בבית) ופתאום יודעים את הכל ומביני עניין עד שעברה בי צמרמורת או לחילופין הרגשתי מטומטם.

Re: שהעולם הזה מצחיק -

מאדאם קירי​(שולטת){אהובי המתו} • 4 ביולי 2010

גמד אמיץ,


לפי התיאורים שהיו קודם ("אוטיסט", למשל), איכשהו לא נראה לי שזה המצב. בנוסף, אם הבריאות שלה היתה כל כך חשובה לו, הוא היה אומר משהו כזה מוקדם יותר.






בעיני זו בקשה לא לגיטימית. הקעקועים והפירסינג הם חלק ממי שהוא. לדרוש ממנו להוריד אותם זה כמו לדרוש "תשתנה בשבילי בצורה קיצונית". נראה לי לא במקום ולא לעניין.



טוב, מייפל בכל זאת השמיעה קריאה לעזרה. ברור שכולנו ממהרים לעזור לה.


אגב, גמד - אתה מניאק!
(סתם, נזכרתי פתאום שמעולם לא אמרתי לך את זה, ולא רציתי להיות שונה מכולן. )

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 4 ביולי 2010

לי נראה שהאמירה הזאת, כאילו את טובה להיות שפחת מין ולא מספיק טובה להיות בת זוג, לא באמת קשורה למשקל. זה מה שמפריע לך בעצמך אז זה מה שהוא תפס. סתם דרך להוריד אותך למטה, להוריד מהערך שלך.

זה הקריטריון היחיד? מה זה השטות הזו? הוא יודע מה זה בת זוג בכלל? זה לא מעמד, זה רגש. אם יש ביניכם אכפתיות ועניין ושיתוף, אז יש זוגיות. ואם אין, שום הצהרת כוונות לא תיצור אותם יש מאין.

כבר שמעתי אנשים שמציבים תנאים בשביל להכריח בן זוג לרדת במשקל. אבל זה נעשה תוך הפגנת אכפתיות. אם הוא הצליח להגיד לך את זה ככה שזה יוריד אותך לרצפה, יוריד אותך לזלזול בעצמך ולתחושת "אני אפס", כנראה שזה לא נאמר באכפתיות הדרושה.

עזבי רגע את המשקל שלך. אם הוא מפריע לך זה עניין נפרד. את רוצה את הקשר הזה?
את אוהבת את איך שאת מרגישה כרגע? הוא זה שגורם לך להרגיש חסרת ערך?
אם הוא עושה לך את זה עזבי אותו. ואם יש לך בימים אלה צורך לגרד תחתיות ולהרגיש אפס ולהעביר את עצמך מסכת השפלות, ואם הוא כלי מוצלח בשבילך לעשות את זה, אז הישארי איתו עוד קצת, ואז עזבי אותו.

חוסר תיאום ציפיות זה דבר אחד, אבל דווקא "לא התכוונתי" מדאיג אותי. איך אפשר להכות מישהי בלי כוונה? או שזה חלק מהמשחק, או שזה לא צריך להיות שם. דברים כאלה לא אמורים להיות בלי כוונה.
מה זה אומר, היכה אותך? נתן מכה אחת ועצר כשאמרת לו לעצור? או היכה ממש? כמה מכות עד שאמרת לו להפסיק?

האם את מסוגלת לומר לו להפסיק?

קשה להגיב כך, בכתב, בלי להכיר אותך, בלי לקבל משוב ממך על כל משפט. כל מה שיש לנו זה לזרוק לך את המחשבות שלנו, את מה שעוררת, ואולי זה יעזור לך לחשוב.

אבל משכילה שכמוך, את בטח יודעת לא להישאר הרבה במקום בו לא אוהבים אותך, נכון?

Re: שהעולם הזה מצחיק -

Brave Dwarf • 4 ביולי 2010

לא סתם מניאק אלא מניאק בנזונה. תשמעי, RIR, מבחינתי לעזור זה לתת לאדם שממול להבין שאנחנו תמיד לצידו ויהא מה. שתמיד יהיה לו למי לפנות, ממי לקבל מילה טובה ומעודדת, אוזן קשבת, תיקון של כיסא, ליטוף וחצי קילו פסיפלורה. זה לעזור לה למצוא תשובות בתוכה ולא להכריז שעליה לברוח כל עוד היא יכולה. מה עוד שחלק מהבנות שהגיבו לה כאן, בעבר סיפרו בעצמן על מערכות יחסים שלהן, שהיו לא פחות מסובכות, מטלטלות וכואבות, דווקא באהבה. לתת עצה זאת אחריות ולתת עצה על סמך קריאה במסך, לדעתי, זה הימור מיותר.

ומעניין שציינת שהוא אוטיסט. רוב הגברים קצת אוטיסטים כשמדובר בכושר ביטוי ובהחצנת רגשות. אני יכול להעיד על עצמי שלא אחת הבעתי את רגשותיי, אותם החשבתי לחיוביים דווקא, באופן כזה שגרם לזו שאתי לבכות ולי לשתוק במשך יומיים כדי לא לעשות את זה גרוע יותר. אז אם אדם מוגבל באמת, פי כמה וכמה איך נוכל לקלוט את הדמות ואת כוונותיה דרך מסך?

ואני שוב אציין שאיני מגן על אף אחד פרט למייפלונת המקסימה והגיבורה שפתחה כאן שרשור מאלף ברגישותו החשופה, אלא בסך הכל מנסה לתת נקודות למחשבה.

Brave Dwarf • 4 ביולי 2010

מעלף כמובן. אח"כ פרויד עוד יטען שיש לי איזהו קשר לקהילת הכלוב.
רַחֲמָנָא לִצְלַן

Re: שהעולם הזה מצחיק -

בכוח המוח​(שולטת) • 4 ביולי 2010

שכנעת אותי הפעם,
אנחנו באמת לא יכולים לדעת לגמרי מה יש שם,
מה הצרכים שלה ושלו, ומה היא צריכה לעשות.
גם אין "צריכה ",
זה עניין של רצון והחלטה שלה לאן לכוון את חייה.
קיבלתי את מה שאמרת.

Re: שהעולם הזה מצחיק -

מאדאם קירי​(שולטת){אהובי המתו} • 4 ביולי 2010

סליחה, טעות שלי.


תראה, זה נכון שכל אחד צריך למצוא את התשובה בעצמו. מצד שני, יש כאלה שכבר מצאו אותה, אבל מתכחשים לה. יש כאלה שמצאו אותה, אבל צריכים לשמוע אותה מאנשים נוספים, חיצוניים.
אם פותחת השרשור היתה בטוחה במאה אחוז מה נכון עבורה לעשות, היא לא היתה כותבת את מה שכתבה. אם היה לה טוב, אם היא היתה מאושרת, היא לא היתה כותבת:

אני מפרשת את כל אלה בתור: "לא טוב לי איתו, אבל משום מה אני זקוקה לו."
אני מכירה את זה. הייתי פעם במערכת יחסים נוראית בה בן זוגי אמלל אותי כל העת. הוא כל הזמן גרם לי להרגיש שאני לא טובה מספיק עבורו, שאני לא עושה מספיק עבורו, שאני לא שווה אותו בכלל. ואף על פי כן, למרות שהוא אמלל אותי ולמרות שהיה לי רע איתו, להיפרד ממנו היתה אחת ההחלטות הקשות ביותר שקיבלתי בחיי.
אולי אני משליכה מההתנסות שלי על ההתנסות של מייפל, אולי המצב שלה שונה לחלוטין. אבל העובדה היא, שמייפל סיימה את דבריה במילה "הצילו". מכאן אני מסיקה: היא יודעת שהיא צריכה לצאת משם, אבל היא זקוקה לעזרה כדי לעשות זאת. היא צריכה שמישהו מבחוץ יגיד לה: "לא טוב לך, צאי משם!" ואני מתנדבת להיות אותה מישהי חיצונית.


לתת עצה זו אכן אחריות. אבל אף אחד לא מכריח אותך לקבל אותה. אם אדם מקבל עצה והיא לא מתאימה לו - הוא לא יפעל לפיה. וכמו שכתבתי קודם, אני חושבת שמייפל רוצה לקבל את העצה של "עזבי אותו".


1. ציינתי זאת משום שמייפל ציינה זאת במפורש וזה מה שזכרתי. בפרט, לדעתי דום חייב לגלות רגישות כלשהי לנשטלת שלו. אני הבנתי את "אוטיסט" כ"לא קשוב מספיק לצרכי הנשלטת.
2. בינך ובין אשתך יש אמון, יחי ההבדל הקטן. בין מייפל לבין האדון שלה... לא ברור.

חס וחלילה, אף אחד לא מאשים אותך בשום דבר (חוץ מאשר בהיותך מניאק בנזונה, כמובן).

עדכון

מייפל1 • 5 ביולי 2010

אני נרגשת.
נרגשת מזה שכל כך הרבה אנשים כאן גילו אכפתיות ורצון לעזור. גם כאלה שאני מכירה מעט או יותר (אתה ד- לעולם לא אשכח כמה היית טוב אלי ביומיים האלה, בשיחות הטלפון הארוכות, באכפתיות ובאהבה), גם כאלה שאיני מכירה כלל.
אני נרגשת מההודעות שקיבלתי בפרטי. מלאות דאגה כנה ורצון לעזור. עוד לא עניתי על כולן. הן הציפו את הלב שלי. אבל אני עוד אענה.
אני נרגשת מכך שהגמד האמיץ אמר שאני מקסימה וגיבורה.

בלילה שבו כתבתי את ההודעה האחרונה שלי כאן הייתי מפורקת. התכוונתי לכל מילה שנכתבה שם, ויש בי מקומות שמתכוונים לכך כל הזמן. כל יום. כל שעה וכל דקה.

אבל הבוקר אני מרגישה אחרת.

העובדות היבשות הן כאלה: הוא ביקש לדבר. הגיע אלי הביתה וישב לצדי כולו מבויש. טען שהכל היה חלק מהמשחק, שהוא מבין שחצה את הגבול שלי, שהוא נסחף. שלפני הכל אנחנו חברים.
הוא אמר שהוא לא לגמרי מבין מה קורה לו איתי. שיש בי משהו שגורם לו להיסחף. שאני פותחת לו יותר מדי שערים. שאנחנו מגיעים למקומות מסוכנים.
אני אמרתי לו שזוגיות לא תהיה בינינו.
הוא אמר לי: בואי נהיה נחמדים אחד לשני.
הוא החזיק לי את היד.
הלב שלי סגור בפניו. אני לא לגמרי מאמינה לו. לא לגמרי מבינה איזה משחק הוא משחק.
אבל אני מסכימה איתו בדבר אחד- אני פתחתי לו את השערים.
המטפלת שלי אומרת שזה לא משנה. "פירצה לא קוראת לגנב," היא אומרת, "הגנב מחפש את הפירצה וכשהוא מוצא הוא נכנס אליה."
אבל אני, אני מוכרת את עצמי יותר מדי בזול. אני מרצה בלי גבול. אני מתאימה את עצמי למי שנמצא מולי. אני מאפשרת.
אחר כך, בזמן שעמדנו עירומים ליד המיטה, מחובקים, לפותים זו בזה והמון תשוקה בינינו, רציתי ללכת להשתין והוא אחז בי ואמר, "אני לא יכול לתת לך ללכת. אני לא מבין מה את עושה לי." ולא נתן לי ללכת. עד שנתן.
אני נונת לזה להישמע רומנטי. זה לא רומנטי. לא בשבילי בכל אופן.
אני שומרת על עצמי כרגע. על הלב ועל הגוף. אני לא בוטחת בו.
אבל הוא הסקס הכי טוב שהיה לי בשנים האחרונות.
גם זה משהו לא?
וזה לא אומר שלא איילל כאן שוב כמו חיה פצועה. כי אני יכולה בקלות להיפצע שוב.
אל תתייעפו ממני. בבקשה.
ותודה על הכל.