בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אהבה ממבט ראשון

Tobias​(אחר)
לפני 13 שנים • 27 בנוב׳ 2010
Tobias​(אחר) • 27 בנוב׳ 2010
בכוח המוח כתב/ה:
tebayes כתב/ה:
כשמסתכלים על זה לוגית, אז זה כמו מצב שילד עובר ליד חלון ראווה של חנות צעצועים ורואה משהו שבאותו רגע כל הישות הקטנה שלו רוצה וכמהה אליו, והוא יכול כבר בדמיון שלו לראות ולחוות את כל הדברים שהוא ומשא חפצו אשר בחלון יעשו יחד בעתיד.
וזה בערך מה שזה, רצון, פשוט רצון, לא כוח קוסמי עליון, לא נפשות תאומות, ולא אינסטלטורים בודדים.

אתה רואה משהו שמפעיל לך את כל הטריגרים הנכונים, מרגיש פעמון קטן בתוכך מצלצל, וכמו הכלבים של פבלוב אתה מתחיל לרייר.


ומצד שני, האמת היא, שאני לא רוצה שזה יהיה נכון icon_smile.gif
ואני גם לא רוצה שאף אחד אי פעם ימצא לזה הסבר מוכח עם קונצנסוס וחתימת נוטריון, באמת שלא.

אולי כי אני התאהבתי במבט ראשון במישהי שמעולם לא ראיתי, היינו יחד 6 שנים, והגעתי עם עצמי להסכמה במהלך השנים האלו, שזו האישה שאני רוצה להזדקן איתה.
אבל כמו שמי שמכיר אותי מעט יודע,
זה נגמר טרגית.


איך התאהבת במבט ראשון במישהי שלא ראית?

אבל טאבי, אתה עצמך אומר שזה החזיק 6 שנים. זה בטח לא כמו בובה בחלון ראווה.
הפעם שזה קרה לי, ההתאהבות במבט ראשון היתה ממש דרמטית -
הייתי בת 15, נכנסתי לחדר, הוא ישב על החלון, הוא הרים את המבט, לקח לנו נצח להתיק את המבט אחד מהשני.
וידעתי, בגיל 15, שזה הגבר שאני רוצה להביא את ילדיו לעולם. ממש ככה הרגשתי, שמכל העולם ואשתו, את הגבר הזה אני רוצה.
האהבה הזו לא שככה שנים, אבל לא הגיעה למימוש מלא, בעיקר כי הייתי פוסטמה. עד היום אני חושבת שהוא היה הגבר שלי, ואני שלו.

הוא היה מסתכל בי ואומר: אני לא מקנא בבעלך, בכוח, את לעולם הרי לא תסתפקי בגבר אחד.
אמרתי לו שהוא צודק, במקום לומר לו את האמת, שזה רק בגלל שאחרים זה לא הוא, וזה רק עושה אותי חסרת מנוחה.
אני חושבת שאולי בו הייתי מסתפקת, אבל לא יכולתי לחשוב שמגיע לי כזה אושר. הייתי מתבוננת בו, והייתי כואבת מרוב שהוא היה יפה בעיני. לימים הכרתי את בעלי, הוא נפרד מהחברה שלו. הייתי כבר בצבא כשהוא התקשר ואמר שהוא רוצה. שאנחנו חייבים לנסות להיות ביחד. אין לי מושג למה עניתי לו שלא. אולי לא חשבתי שאני אעמוד בהצפה רגשית כזו. אהבתי אותו עוד שנים רבות אחר כך. לפני שהוא נישא, והייתי אני כבר נשואה ואם לבת, הוא התקשר לשאול מה קורה אצלי, ואם אני מאושרת. שהוא אולי מתחתן. אני זוכרת ששנינו הסכמנו שלא סגרנו מעגל, ואולי זה יקרה פעם, בכל זאת. שהחיים מפתיעים. איחלתי לו המון אושר, ובכל זאת משהו צבט בלב.

מה שמפליא הוא שהמבט הזה, הראשון, כן הצביע על התאמות בהמון תחומים, כך שזה לא רק היה הקטע הפיזי. הבנו אחד את השני ברמז, בחצי חיוך, איכשהו היינו אפילו קצת דומים פיזית, בני אותו מזל, אותם תחומי התעניינות, רמת אינטליגנציה מתאימה.

מאז היו לי הדלקויות פה ושם, אבל לא אהבה ממבט ראשון. אהבתי אחריו, אבל אלה היו אהבות אחרות. אני לא חושבת שאהבה ממבט ראשון היא משהו שקורה תדיר. זו לא הדלקות.
זה משהו אחר לגמרי.


הכרנו הכרות אינטרנטית קלילה, כשהאינטרנט עוד היה בDIALUP, היא הייתה ידידה של ידידה, והיא פנתה אלי באיזה ערב, מהאינטרנט עברנו לטלפון, ובסוף השיחה הזו התאהבנו שנינו, והחלטנו באותו רגע להיות ביחד.
משם זה נמשך שש שנים.

מה שאמרתי היה שמבחינה לוגית זה מה שזה, אין לרגע הזה שוב ערבויות שיהיה נכון, שהצד השני בכלל יהיה מעוניין, או שזה יצליח אם כן.


יש הרבה תיאוריות בנושא, החל ממשיכה על פי ריח, ועוד דברים אבולוציונים ועד תינוקות שמנמנים עם כנפיים וקשת,
אני באופן אישי לא רוצה שיפתרו את החידה הזו.
Brave Dwarf
לפני 13 שנים • 27 בנוב׳ 2010
Brave Dwarf • 27 בנוב׳ 2010
בכוח המוח כתב/ה:


הפעם שזה קרה לי, ההתאהבות במבט ראשון היתה ממש דרמטית -
הייתי בת 15, נכנסתי לחדר, הוא ישב על החלון, הוא הרים את המבט, לקח לנו נצח להתיק את המבט אחד מהשני.
וידעתי, בגיל 15, שזה הגבר שאני רוצה להביא את ילדיו לעולם. ממש ככה הרגשתי, שמכל העולם ואשתו, את הגבר הזה אני רוצה.
האהבה הזו לא שככה שנים, אבל לא הגיעה למימוש מלא, בעיקר כי הייתי פוסטמה. עד היום אני חושבת שהוא היה הגבר שלי, ואני שלו.

הוא היה מסתכל בי ואומר: אני לא מקנא בבעלך, בכוח, את לעולם הרי לא תסתפקי בגבר אחד.
אמרתי לו שהוא צודק, במקום לומר לו את האמת, שזה רק בגלל שאחרים זה לא הוא, וזה רק עושה אותי חסרת מנוחה.
אני חושבת שאולי בו הייתי מסתפקת, אבל לא יכולתי לחשוב שמגיע לי כזה אושר. הייתי מתבוננת בו, והייתי כואבת מרוב שהוא היה יפה בעיני. לימים הכרתי את בעלי, הוא נפרד מהחברה שלו. הייתי כבר בצבא כשהוא התקשר ואמר שהוא רוצה. שאנחנו חייבים לנסות להיות ביחד. אין לי מושג למה עניתי לו שלא. אולי לא חשבתי שאני אעמוד בהצפה רגשית כזו. אהבתי אותו עוד שנים רבות אחר כך. לפני שהוא נישא, והייתי אני כבר נשואה ואם לבת, הוא התקשר לשאול מה קורה אצלי, ואם אני מאושרת. שהוא אולי מתחתן. אני זוכרת ששנינו הסכמנו שלא סגרנו מעגל, ואולי זה יקרה פעם, בכל זאת. שהחיים מפתיעים. איחלתי לו המון אושר, ובכל זאת משהו צבט בלב.

מה שמפליא הוא שהמבט הזה, הראשון, כן הצביע על התאמות בהמון תחומים, כך שזה לא רק היה הקטע הפיזי. הבנו אחד את השני ברמז, בחצי חיוך, איכשהו היינו אפילו קצת דומים פיזית, בני אותו מזל, אותם תחומי התעניינות, רמת אינטליגנציה מתאימה.

מאז היו לי הדלקויות פה ושם, אבל לא אהבה ממבט ראשון. אהבתי אחריו, אבל אלה היו אהבות אחרות. אני לא חושבת שאהבה ממבט ראשון היא משהו שקורה תדיר. זו לא הדלקות.
זה משהו אחר לגמרי.


כן אבל זאת אהבה שלא מומשה ולכן קשה לדעת אם אכן הייתה אהבה או הדלקות לא? אני בקלות יכול לדמיין לעצמי מצב של אדם נכון במקום הנכון ולמחרת בום! וזה לא זה. עם אננה היה לי משהו כזה. סיום עופרת, אני שבוז עומד בפני החלטות שכבר אז ידעתי שישנו את חיי לחלוטין וללא דרך חזרה. היא נכנסת כי חבר שלח כדי שאעזור לה עם איזה שבב, תוך שניה אנחנו מזדיינים על הרצפה, תוך מספר שבועות משיגים קירבה והבנה ונתקעים שם. אני בטוח שלו הייתי מפנה את חיי לכיוון אחר ואננה ואני לא היינו יכולים לממש את האהבה, כל חיי הייתי חי במחשבה שאתה זה בטוח היה הולך ושלו מימשנו, הפעם הייתי מתאהב. כי לכאורה הכל התאים. אבל רק לכאורה. בתכלס, אחרי שמימשנו ואני יודע איך נגמר, אני מעדיף לחטוף כדור באגודל מאשר לפגוש עוד אננה אחת.

את מבינה מה אני מקשקש?
בכוח המוח​(שולטת)
לפני 13 שנים • 27 בנוב׳ 2010
בכוח המוח​(שולטת) • 27 בנוב׳ 2010
Brave Dwarf כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:


הפעם שזה קרה לי, ההתאהבות במבט ראשון היתה ממש דרמטית -
הייתי בת 15, נכנסתי לחדר, הוא ישב על החלון, הוא הרים את המבט, לקח לנו נצח להתיק את המבט אחד מהשני.
וידעתי, בגיל 15, שזה הגבר שאני רוצה להביא את ילדיו לעולם. ממש ככה הרגשתי, שמכל העולם ואשתו, את הגבר הזה אני רוצה.
האהבה הזו לא שככה שנים, אבל לא הגיעה למימוש מלא, בעיקר כי הייתי פוסטמה. עד היום אני חושבת שהוא היה הגבר שלי, ואני שלו.

הוא היה מסתכל בי ואומר: אני לא מקנא בבעלך, בכוח, את לעולם הרי לא תסתפקי בגבר אחד.
אמרתי לו שהוא צודק, במקום לומר לו את האמת, שזה רק בגלל שאחרים זה לא הוא, וזה רק עושה אותי חסרת מנוחה.
אני חושבת שאולי בו הייתי מסתפקת, אבל לא יכולתי לחשוב שמגיע לי כזה אושר. הייתי מתבוננת בו, והייתי כואבת מרוב שהוא היה יפה בעיני. לימים הכרתי את בעלי, הוא נפרד מהחברה שלו. הייתי כבר בצבא כשהוא התקשר ואמר שהוא רוצה. שאנחנו חייבים לנסות להיות ביחד. אין לי מושג למה עניתי לו שלא. אולי לא חשבתי שאני אעמוד בהצפה רגשית כזו. אהבתי אותו עוד שנים רבות אחר כך. לפני שהוא נישא, והייתי אני כבר נשואה ואם לבת, הוא התקשר לשאול מה קורה אצלי, ואם אני מאושרת. שהוא אולי מתחתן. אני זוכרת ששנינו הסכמנו שלא סגרנו מעגל, ואולי זה יקרה פעם, בכל זאת. שהחיים מפתיעים. איחלתי לו המון אושר, ובכל זאת משהו צבט בלב.

מה שמפליא הוא שהמבט הזה, הראשון, כן הצביע על התאמות בהמון תחומים, כך שזה לא רק היה הקטע הפיזי. הבנו אחד את השני ברמז, בחצי חיוך, איכשהו היינו אפילו קצת דומים פיזית, בני אותו מזל, אותם תחומי התעניינות, רמת אינטליגנציה מתאימה.

מאז היו לי הדלקויות פה ושם, אבל לא אהבה ממבט ראשון. אהבתי אחריו, אבל אלה היו אהבות אחרות. אני לא חושבת שאהבה ממבט ראשון היא משהו שקורה תדיר. זו לא הדלקות.
זה משהו אחר לגמרי.


כן אבל זאת אהבה שלא מומשה ולכן קשה לדעת אם אכן הייתה אהבה או הדלקות לא? אני בקלות יכול לדמיין לעצמי מצב של אדם נכון במקום הנכון ולמחרת בום! וזה לא זה. עם אננה היה לי משהו כזה. סיום עופרת, אני שבוז עומד בפני החלטות שכבר אז ידעתי שישנו את חיי לחלוטין וללא דרך חזרה. היא נכנסת כי חבר שלח כדי שאעזור לה עם איזה שבב, תוך שניה אנחנו מזדיינים על הרצפה, תוך מספר שבועות משיגים קירבה והבנה ונתקעים שם. אני בטוח שלו הייתי מפנה את חיי לכיוון אחר ואננה ואני לא היינו יכולים לממש את האהבה, כל חיי הייתי חי במחשבה שאתה זה בטוח היה הולך ושלו מימשנו, הפעם הייתי מתאהב. כי לכאורה הכל התאים. אבל רק לכאורה. בתכלס, אחרי שמימשנו ואני יודע איך נגמר, אני מעדיף לחטוף כדור באגודל מאשר לפגוש עוד אננה אחת.

את מבינה מה אני מקשקש?


אני מבינה. אבל עדיין, חיינו בפנימיה, בהפרש של 4 חדרים, היינו צמודים צמודים 4 שנים, לו היתה חברה עוד מקודם, אני הייתי החברה של החבר הכי טוב שלו (:
ובלילה האחרון, לפני סיום הלימודים כשברור היה שכל אחד הולך לדרכו ושההזדמנויות שלנו נגמרות, נשארנו יחד כל הלילה, זו היתה הפעם היחידה שעשינו גם סקס.(טוב, למעט הפעם שהוא הצטרף אלי ולחבר שלי, אבל לא היתה שם אינטימיות icon_smile.gif)

אני מבינה מה אתה אומר, אולי אתה צודק. אולי כזוג זה לא היה עובד. עדיין הוא היה אחד ויחיד מבחינתי, המון שנים.
Brave Dwarf
לפני 13 שנים • 27 בנוב׳ 2010
Brave Dwarf • 27 בנוב׳ 2010
בכוח המוח כתב/ה:

אני מבינה. אבל עדיין, חיינו בפנימיה, בהפרש של 4 חדרים, היינו צמודים צמודים 4 שנים, לו היתה חברה עוד מקודם, אני הייתי החברה של החבר הכי טוב שלו (:
ובלילה האחרון, לפני סיום הלימודים כשברור היה שכל אחד הולך לדרכו ושההזדמנויות שלנו נגמרות, נשארנו יחד כל הלילה, זו היתה הפעם היחידה שעשינו גם סקס.(טוב, למעט הפעם שהוא הצטרף אלי ולחבר שלי, אבל לא היתה שם אינטימיות icon_smile.gif)

אני מבינה מה אתה אומר, אולי אתה צודק. אולי כזוג זה לא היה עובד. עדיין הוא היה אחד ויחיד מבחינתי, המון שנים.


ועדיין לא מימשתם דבר. חדרים צמודים, אורגיה חמודה, שיחה מרגשת... אלו "קליקים" בלבד שבוודאי שיכולים להיות הסממן הראשון להצלחה עתידית מסחררת אבל גם בועה שעלולה להתפוצץ בפנים. כמו שאמרתי, לו אננה ואני היינו חיים בחדרים צמודים על סף של כמעט מימוש, אני הייתי מוכן לכרות את שתיי ידיי שהיא אהבת חיי המפוספסת. אך המציאות הוכיחה דווקא את ההפך (מבלי לפגוע בעובדת היותה בחורה מקסימה מכל הבחינות).

גם יש לנו איזו נטייה להעביר את הזיכרונות הלא ממומשים אידיאליזציה. או! אתו בטח הכל היה אחרת. לו הוא היה כאן, הוא בטוח היה עושה את זה נכון וכד' ואני לא אומר שזה לא טוב. לדעתי זה קסום. אלו החומרים מהם בנויות התקוות. אבל עדיין קיים הבדל בין תקווה למימוש.
בכוח המוח​(שולטת)
לפני 13 שנים • 27 בנוב׳ 2010
בכוח המוח​(שולטת) • 27 בנוב׳ 2010
Brave Dwarf כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:

אני מבינה. אבל עדיין, חיינו בפנימיה, בהפרש של 4 חדרים, היינו צמודים צמודים 4 שנים, לו היתה חברה עוד מקודם, אני הייתי החברה של החבר הכי טוב שלו (:
ובלילה האחרון, לפני סיום הלימודים כשברור היה שכל אחד הולך לדרכו ושההזדמנויות שלנו נגמרות, נשארנו יחד כל הלילה, זו היתה הפעם היחידה שעשינו גם סקס.(טוב, למעט הפעם שהוא הצטרף אלי ולחבר שלי, אבל לא היתה שם אינטימיות icon_smile.gif)

אני מבינה מה אתה אומר, אולי אתה צודק. אולי כזוג זה לא היה עובד. עדיין הוא היה אחד ויחיד מבחינתי, המון שנים.


ועדיין לא מימשתם דבר. חדרים צמודים, אורגיה חמודה, שיחה מרגשת... אלו "קליקים" בלבד שבוודאי שיכולים להיות הסממן הראשון להצלחה עתידית מסחררת אבל גם בועה שעלולה להתפוצץ בפנים. כמו שאמרתי, לו אננה ואני היינו חיים בחדרים צמודים על סף של כמעט מימוש, אני הייתי מוכן לכרות את שתיי ידיי שהיא אהבת חיי המפוספסת. אך המציאות הוכיחה דווקא את ההפך (מבלי לפגוע בעובדת היותה בחורה מקסימה מכל הבחינות).

גם יש לנו איזו נטייה להעביר את הזיכרונות הלא ממומשים אידיאליזציה. או! אתו בטח הכל היה אחרת. לו הוא היה כאן, הוא בטוח היה עושה את זה נכון וכד' ואני לא אומר שזה לא טוב. לדעתי זה קסום. אלו החומרים מהם בנויות התקוות. אבל עדיין קיים הבדל בין תקווה למימוש.


לא הייתי עומדת בקשר איתו מבחינה רגשית, זה ברור לי. זו גם אחת הסיבות שסירבתי מספר פעמים לרמיזות ברורות, ופעם לבקשה מפורשת. הוא היה מי שכולן כרוכות אחריו, המקסים המקצועי, הגבר היפה הזה שכולן מריירות לידו. זה כנראה היה נגמר רע מאוד, כי אני קנאית לחופש שלי אבל רכושנית מאוד. אבל עדיין השאלה היא לא על הצלחה זוגית, כמה כאלה יש? אלא אם יש משהו שהוא מעבר לאיזו כימיה רגעית באהבה ממבט ראשון.
אני חושבת שכן.
Cauchy{Venus Blue}
לפני 13 שנים • 27 בנוב׳ 2010
Cauchy{Venus Blue} • 27 בנוב׳ 2010
נו, אני מתחיל לקנא, לי אין שום סיפור רומנטי שכזה. אני בכלל לא זוכר למה פתחתי את השרשור ומה רציתי ממנו, אבל קראתי בשקיקה את הסיפורים האחרונים.

אצלי, זה עובד משהו ככה- נראה את הגוף, אחלה ישבן, איך הפנים? בסדר גמור. מעשנת? לא, יפה. חכמה? לא כמוני אבל אין מה לעשות, צריך להיות מציאותי, איך החיוך והצחוק שלה? כובשים, הפנים נראות פתאום טוב יותר. איך ההליכה? ענטוז קטן. נוגעת לי בפלג גוף עליון, הפנים נראות פתאום טוב יותר. מעניין לדבר איתה? תלוי, אני מדבר עליי, אם היא מתעניינת אז מעניין לדבר איתה. (כל זה, אגב, בהנחה שהיא מדברת איתי - אחוז קטן מהמקרים. סביר יותר שאני בוהה בה מרחוק מאיזה שולחן בפאב, עם כוס יין דוחה ביד.)

ויהיה והיא עברה את כל המבחנים האלה - בטוח שרמוטה.

(*אהבה ממבט ראשון זה כשאנחנו קופצים ישר לשלב האחרון, אבל היא לא שרמוטה, היא פשוט תפוסה או לא מעוניינת בי).


תודה במיוחד לאליפל.
בכוח המוח​(שולטת)
לפני 13 שנים • 27 בנוב׳ 2010
בכוח המוח​(שולטת) • 27 בנוב׳ 2010
Cauchy כתב/ה:
נו, אני מתחיל לקנא, לי אין שום סיפור רומנטי שכזה. אני בכלל לא זוכר למה פתחתי את השרשור ומה רציתי ממנו, אבל קראתי בשקיקה את הסיפורים האחרונים.

אצלי, זה עובד משהו ככה- נראה את הגוף, אחלה ישבן, איך הפנים? בסדר גמור. מעשנת? לא, יפה. חכמה? לא כמוני אבל אין מה לעשות, צריך להיות מציאותי, איך החיוך והצחוק שלה? כובשים, הפנים נראות פתאום טוב יותר. איך ההליכה? ענטוז קטן. נוגעת לי בפלג גוף עליון, הפנים נראות פתאום טוב יותר. מעניין לדבר איתה? תלוי, אני מדבר עליי, אם היא מתעניינת אז מעניין לדבר איתה. (כל זה, אגב, בהנחה שהיא מדברת איתי - אחוז קטן מהמקרים. סביר יותר שאני בוהה בה מרחוק מאיזה שולחן בפאב, עם כוס יין דוחה ביד.)

ויהיה והיא עברה את כל המבחנים האלה - בטוח שרמוטה.

(*אהבה ממבט ראשון זה כשאנחנו קופצים ישר לשלב האחרון, אבל היא לא שרמוטה, היא פשוט תפוסה או לא מעוניינת בי).


תודה במיוחד לאליפל.


פשוט עוד לא התאהבת, קושי (:

אה.. אבל יש לך עוד ים שנים. זה לא פוסח על אף כלב..
Cauchy{Venus Blue}
לפני 13 שנים • 27 בנוב׳ 2010
Cauchy{Venus Blue} • 27 בנוב׳ 2010
בכוח המוח כתב/ה:
Cauchy כתב/ה:
נו, אני מתחיל לקנא, לי אין שום סיפור רומנטי שכזה. אני בכלל לא זוכר למה פתחתי את השרשור ומה רציתי ממנו, אבל קראתי בשקיקה את הסיפורים האחרונים.

אצלי, זה עובד משהו ככה- נראה את הגוף, אחלה ישבן, איך הפנים? בסדר גמור. מעשנת? לא, יפה. חכמה? לא כמוני אבל אין מה לעשות, צריך להיות מציאותי, איך החיוך והצחוק שלה? כובשים, הפנים נראות פתאום טוב יותר. איך ההליכה? ענטוז קטן. נוגעת לי בפלג גוף עליון, הפנים נראות פתאום טוב יותר. מעניין לדבר איתה? תלוי, אני מדבר עליי, אם היא מתעניינת אז מעניין לדבר איתה. (כל זה, אגב, בהנחה שהיא מדברת איתי - אחוז קטן מהמקרים. סביר יותר שאני בוהה בה מרחוק מאיזה שולחן בפאב, עם כוס יין דוחה ביד.)

ויהיה והיא עברה את כל המבחנים האלה - בטוח שרמוטה.

(*אהבה ממבט ראשון זה כשאנחנו קופצים ישר לשלב האחרון, אבל היא לא שרמוטה, היא פשוט תפוסה או לא מעוניינת בי).


תודה במיוחד לאליפל.


פשוט עוד לא התאהבת, קושי (:

אה.. אבל יש לך עוד ים שנים. זה לא פוסח על אף כלב..


האמת שאני בספק שזה המצב. כי כן אהבתי לכן התאהבתי קודם לכן. אני חושב שזה קשור לסוג הטיפוס שאתה, עד כמה אתה נסחף או את כמה אתה מעוגן בקרקע.
נוסף על זה, זה עניין של מזל - לפגוש מישהי שהיא גם הפנטזיה שלך וגם באמת מתאימה לך. העובדה שאהבתי לא העלימה מעיני את החסרונות שידעתי עליהם. אני לא חושב שאי פעם אני אאבד את האובייקטיביות הזו.

חוצמזה, את ואני לא אוהבים אחד את השני?
בכוח המוח​(שולטת)
לפני 13 שנים • 27 בנוב׳ 2010
בכוח המוח​(שולטת) • 27 בנוב׳ 2010
Cauchy כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:
Cauchy כתב/ה:
נו, אני מתחיל לקנא, לי אין שום סיפור רומנטי שכזה. אני בכלל לא זוכר למה פתחתי את השרשור ומה רציתי ממנו, אבל קראתי בשקיקה את הסיפורים האחרונים.

אצלי, זה עובד משהו ככה- נראה את הגוף, אחלה ישבן, איך הפנים? בסדר גמור. מעשנת? לא, יפה. חכמה? לא כמוני אבל אין מה לעשות, צריך להיות מציאותי, איך החיוך והצחוק שלה? כובשים, הפנים נראות פתאום טוב יותר. איך ההליכה? ענטוז קטן. נוגעת לי בפלג גוף עליון, הפנים נראות פתאום טוב יותר. מעניין לדבר איתה? תלוי, אני מדבר עליי, אם היא מתעניינת אז מעניין לדבר איתה. (כל זה, אגב, בהנחה שהיא מדברת איתי - אחוז קטן מהמקרים. סביר יותר שאני בוהה בה מרחוק מאיזה שולחן בפאב, עם כוס יין דוחה ביד.)

ויהיה והיא עברה את כל המבחנים האלה - בטוח שרמוטה.

(*אהבה ממבט ראשון זה כשאנחנו קופצים ישר לשלב האחרון, אבל היא לא שרמוטה, היא פשוט תפוסה או לא מעוניינת בי).


תודה במיוחד לאליפל.


פשוט עוד לא התאהבת, קושי (:

אה.. אבל יש לך עוד ים שנים. זה לא פוסח על אף כלב..


האמת שאני בספק שזה המצב. כי כן אהבתי לכן התאהבתי קודם לכן. אני חושב שזה קשור לסוג הטיפוס שאתה, עד כמה אתה נסחף או את כמה אתה מעוגן בקרקע.
נוסף על זה, זה עניין של מזל - לפגוש מישהי שהיא גם הפנטזיה שלך וגם באמת מתאימה לך. העובדה שאהבתי לא העלימה מעיני את החסרונות שידעתי עליהם. אני לא חושב שאי פעם אני אאבד את האובייקטיביות הזו.

חוצמזה, את ואני לא אוהבים אחד את השני?

מתים אחד על השני, אבל לנו אין חסרונות, אז זו לא חוכמה..