ואני רק תהיה. (עוד פוסט שטחי ומשמים על שומן כלובי)

Brave Dwarf • 30 בינו׳ 2011

[quote="nerissa"][quote="Brave Dwarf"][quote="nerissa"]

נכון את צודקת. שגיתי טעיתי. לא הייתי אמור להגיד את אמת. נו נו לי. רק טפשים אומרים שהמלך ערום, בועט בעצמי. ואת יודעת מה החכים אותי? תגובתו של בודי בפרטי שלי:

"יש לך כוונה להתנצל על האימרות האחרונות שלך בפורום הכללי?"


נשבע לך שמיד נעמדתי על ארבע ונשבעתי אמונים לכלוב. חיחיחיחי
אתם הורסים אותי. לא לא אל תפסיקו.. תהיו רציניים יותר.
דפוקים

nerissa​(אחרת) • 30 בינו׳ 2011

יודע מה, גמד?

אני אזרום איתך

אני דפוקה, שברברברנדתי את שם בעלי על התחת שבו אני בוגדת חזור ושנה והלוך וחזור ולא עליתי על בריקדות על כבודה של ילדת הפרח. פיספסתי משהו?

אז אחרי שתימצת ביעילות את הבלוג שלי ותיבלת את המידע הכתוב בהמון אהבה - אתה יכול להגיד לי מה זה קשור לפוסט הזה או לזכות שלי להביע דעה כזו או אחרת?
סתם הזדמנות להפגין את אהבתך הרבה?
סתם הזדמנות "להראות לי מה-זה"?

יאללה פסדר.

חיים טובים ושלווים, גמד. בחיי.

Re: מספר נקודות העשרה מאת שמנה לשעבר:)

יובל(דומינטור)​(שולט) • 30 בינו׳ 2011

די ברור, לא?
ואם הייתי פמיניסטית כבר הייתי מוצאת את המקום להשחיל את המילה "מיגדר" פה, והייתי צודקת.

כל אחד מוצא את עצמו במקום שהוא רגיל אליו. הטריק זה למצוא דרך להפוך התנהלות "מזיקה" למשהו בונה ומשפר.

לגבי משקל, ובלי קשר לשום סטטוס קוו, גם לי יש טווח שמחוץ לו (עודף או תת), אשה מתחילה למשוך אותי פחות.
מבטיח גם לכל שמנה כאן, שגם לה יש טווח כזה (גם אם היא לא נתקלה בזה עדיין).

Brave Dwarf • 30 בינו׳ 2011

נריסה. אני נוכחתי שם. אני יכול לצטט והרי צטטתי מכבר כל דבר שכתבת אי פעם לפני הכלוב, ולא בבלוג. תני לי שעתיים וגם את בלוגך אוכל לצטט. אני סובל מזכרון מבריק מדי.

ואיך זה קשור? מדוע אתקשה להאמין לאוכל תפוחים מושבע שתפוחים רעים לבריאות? אינך בעמדה וגם בודי לא, להשיב על שאלותיה של סילי. שניכם, ולא משנה כמה תנסו לשחק אותה, שייכים לרובד אחר. בגדול גם אני. זאלו ולוטוס דווקא כן מסוגלים לענות.

יש חלום ויש מציאות. סופר פשוט. לא?



וחבל שלא עלית על בריקדות כבודה. מצד שני, ובקיראה נוספת. גם לא מפתיע כלל. אחרי הכל את כמו כולם. פריבילגיה שאינה נתונה לחבריי. וכן, הייתי גם במקום בו לא עלית על הבריקדות וראיתי אותה נשברת לבד בידיים של אלו שהבטחו לה... להיות שם. ועל מה נריסה? האם אי פעם עשית חשבון נפש? הרי כל חטאה היה בכך שאספה את כנפי חיה חזרה. אבל זה לא משנה. כבר.

nerissa​(אחרת) • 30 בינו׳ 2011

הנה תגובה עניינית. זו דעתך ואני מקבלת את העובדה שאתה חושב ומרגיש כך גם אם לחלוטין לא מסכימה איתך, גמד.
אני אפילו אקח את הדברים ואחשוב עליהם לעומק, כי תגובה מסוג זה אולי תיגע איפה שהיא כוונה לגעת. לא תגובתך הראשונית שלא היה בה מאום מלבד לרדת לפסים אישיים ומכוערים, ותו לא.
אתה רוצה להעביר מסר? זו בדיוק הדרך.

אגב - אני עושה כל הזמן חשבון נפש, גמד. האם אתה?

Brave Dwarf • 30 בינו׳ 2011

tאני?

LOL. נריסיק. אני . לי אין ביררה. אני אוהב אותה בידיים בהן אני הורג.
הילדה נולדה ג'ינג'ית כמו אמא. כמוך אגב. עם קצת נמשים על האף. 2.25. הבן דומה לי. גדול, גלוח ראש חבוש בדנדנה ומקועקע. סתם. יש לו את העיניים שלי. בכחול קפוא של חייל.

(-:

היי. נריסה.
אני רוצה ללכת עכשיו.

נהייה כבד השרשור הזה

Efrati​(שולטת) • 30 בינו׳ 2011

ולא לא במשקל הפיזי
כי אם במשקל הנפשי
וכן מבינה את השאלה הראשונית של הפוסט
וכן מבינה גם את נפגעות / נפגעי הפוסט

אבל שוב אני והשטויות שלי
תבחר לקחת את מה שנכון לך

ולכל אחד כאן ואחת ישנה חבילה שהביאה אותו /ה לכאן
מהמקום הנפשי פיזי רוחני
מה שתרצו

אז החוכמה היא לעשות את הדרך הארוכה מאוד וכן....
אני מאילו שמרימה את נריסה לתצוגה
כי היא בעיניי הגבורה
ולא
לא ממקום של חברה
תקראו אותה את ההיא החלשה הפגועה
תגדלו איתה ותבינו
תבינו מה הכח של נשלט /ת אמיתי /ת
מהנשמה

בלי יותר מדי מגילות

No Name • 30 בינו׳ 2011

1. אין ספק שהעובדה שיש פחות שיפוטיות בבדסמ ( חוץ מבפורומים כמובן ) תורמת לכך שלמשקל, כמו גם
לנורמטיביות יש פחות משמעות.

2. לגבי אהבת השמנות בקהילתנו, אני מניחה שיש קשר לכוח המשתמע מהגודל. אשה יותר גדולה, כך גם יותר
חזקה, יותר נשית ויותר עוצמתית.

נקודה למחשבה - לא הייתה מלכה אחת בהיסטוריה שהייתה קטנת מימדים.

ודי לריב בפורומים

בתור אישה שמנה,

בלוסום​(לא בעסק) • 30 בינו׳ 2011

חיי היו ספוגי דחיה חברתית, בגלל שהחברה שלנו, תסלחו לי, התחלקה על השכל.

גברים בפרט והחברה בכלל סוגדים לאידיאל מעוות של רזון.

אם את לא נראית בדיוק כמו השטנץ הסטנדרטי - אין לך שום סיכוי, אפילו לא יריקה.

כך סבלתי כל השנים, עד שבאיזשהו שלב קרו לי כמה דברים:

האחד - שנאתי את כל העולם בגלל זה.

דבר שני - נאטמתי למראה החיצוני שלי ושנאתי את עצמי (כאילו *אני* היא הבעיה היחידה פה! חה!).

השלמתי עם רוע הגזרה שאהיה דחויה חברתית ושאאלץ להתספק במה שהחיים זרקו לכיווני במצבי המזעזע.

מאז, בכוחות נפש עצומים, תפסתי ותופסת את עצמי בידיים, לא מסכימה להתקע בחיים בגלל כל הנ"ל.

אז ככה. מי ששופט אדם רק בגלל מראהו החיצוני - אני מרחמת עליו, וכועסת עליו גם. כי הוא מנציח מצב מעוות ומקטין ומשפיל - ואיך היה מרגיש אם היו שופטים אותו על משהו שנולד לתוכו?

יש משהו מעצים ומרומם ומגדיל נפש להתיחס *לעצמך* בראש ובראשונה (!) כמישהו שערכו נמדד לא רק במידת המכנסיים והחזיה שלה - וזה נכון בכלל למה שהולך פה בכלוב, ולא רק לשומן.

אם היתי מאחלת לנו פה משהו, אז ה"משהו" הזה היה להפסיק להסתכל אחד על השניה כערימת נתונים פיזיים, אלא כאל אדם זה או אחר, עם רצונות דומים או שונים, ועל בסיס זה יבוא החיבור (כמובן שיש חשיבות למשיכה פיזית, אבל לא רק...).

יש משהו מאוד נורמלי ומאוד אנושי להסתכל ולהתיחס לאדם כאדם, ואני מקווה שכולנו נצליח לעשות כך זה לזו וזו לזה.

והנה שיר שבדיוק מתנגן לי פה, שנראה לי מתאים בול:

http://www.tvclassic.net/programs/barbapapa/barbaaba_tzipi.mp3

walking dead • 31 בינו׳ 2011

צר לי אך איני מסכימה כלל עם הטחת ההאשמות הזו.

יש אדם אחד שאשם בזה שאני שמנה. ולא, חובבי פרויד משמימים שכמותכם, לא אמא - האדם הזה הוא אני. אולי זה מהפכני לחשוב כך, אך בגיל 32 אף אחד לא דוחף לי אוכל לפה מלבדי ולכן אין לי למי לבוא בהאשמות. לא לחברה, לא לעולם הדוגמנות, לא לאמא המסכנה שלי (שוב שתוק, פרויד!) ולא לגברים שמה לעשות, חלקם אוהבים נשים רזות (שזה אגב, מותר בדיוק כמו לאהוב נשים שמנות. אז על מה הויכוח?). ולכן איני מבינה על מה שוב יש מהומה.

במקום לבוא בהאשמות לכל העולם, אולי כדאי פשוט לקחת אחריות ולעשות את השינוי המיוחל. בחיי שזה קל יותר מלנסות לשנות את העולם. הוא לא ישתנה. אנשים לא ישתנו.

לפני 8 שנים, החלטתי לקחת את עצמי בידיים. לא כי גברים לא נמשכו אלי, לא כי הייתה לי בעיה להתקבל למקומות עבודה ולא כי נעלבתי משירשורי "למה כולן שמנות?" באינטרנט. הסיבה שאני לקחתי את עצמי בידיים היא שעליתי על המשקל וראיתי מספר בן שלוש ספרות, לראשונה בחיי. ונחרדתי. זו הייתה קריאת ההשכמה שלי, שהביאה אותי להוריד 40 קילו.

והיום, 8 שנים מאוחר יותר, אני שוב זקוקה לקריאת השכמה. לא כי גברים לא נמשכים אלי (אני נשואה באושר לגבר מקסים שאוהב אותי וכל קילו בגוף שלי), לא כי יש לי בעיה להתקבל למקומות עבודה (יש לי אחלה עבודה. באמת) ולא כי אמא מציקה לי (היא לא. פרויד, תרגיע! פעם אחרונה שאני מעירה לך!) ואפילו לא בגלל שרשורי "למה כולן שמנות" בכלוב. אני זקוקה לקריאת השכמה בגללי, בגלל הבריאות שלי ובגלל שאני נורא רוצה להשתחל חזרה לשמלה השחורה הסקסית שלי.

יום טוב ודיאטטי לכולם.