בכוח המוח(שולטת) |
לפני 13 שנים •
7 במרץ 2011
לפני 13 שנים •
7 במרץ 2011
בכוח המוח(שולטת) • 7 במרץ 2011
המלט כתב/ה: בכוח המוח כתב/ה: המלט כתב/ה: פעם אחת כשהייתי באוניברסיטה בירושלים הגיע אורח מארה"ב להרצות על פריצת דרך מדהימה שלו.
כשנערכה בינו לבין המנחה שלי היכרות, אמר לו המנחה שלי: " I admire some of your work", ולזה אני קורא דיוק מירבי. זאלופון, אני אוהב חלק מהתגובות שלך. תגובתך האחרונה דמגוגית בעיניי, כאשר עיקר דבריך הינם טיעונים לשם טיעונים. תבין, זאלופון. נשים הינן מקופחות. נשים ערביות בישראל הינן מקופחות מאד. בכל פעם שנשים, יהודיות וערביות יוצאות לרחוב להפגין, הן נושאות עמן מתבגר ומתגבר והולך של שנים על גבי שנים של קיפוח. עוד לפני שנולדת. עוד לפני שאני נולדתי. הן לא באות חמושות בנקודות לדיון במצגת; הן לא עוסקות בביאור ביטויים כמו "שויון מגדרי", אלא באות מהכליות, מבפנים, עם אלימות, הטרדה מינית, קיפוח תעסוקתי. זה לא בשביל שאתה, או כל אחד אחר שמודיע מראש שלא יפגין עד שלא יחתמו לו כאן, כאן וכאן על כך שההפגנה אמנם קוראת לשוויון מגדרי אבל בשום פנים ואופן לא לאפליה מתקנת -- תבואו ותשאלו שאלות. אני חושב שאתה טועה כשאתה מניח שמישהו צריך להסביר לך על מה ההפגנה. אם לא ברור לך, לך תלמד. השאלות שלך הן, כפי שסניגורים אוהבים לומר, argumentative. אתה לא באמת עוסק במהות. האם המהות של ההפגנה היא בעיניך העיסוק בהאם כן לשויון מגדרי אך לא לאפליה מתקנת, או שמא עניינה של ההפגנה הוא בהגיעו מים עד נפש? מי מעריכה כמוני את מירב עמדותיך, המלט, ואתה יודע זאת. אבל לצאת ולהפגין על מנת להעלות על נס את תודעת הדיכוי ללא שום רעיון אופרטיבי, או מבלי שנבין איך ומה מתכוונים לעשות כדי לקדם מה, נראה לי כמו לטחון מים. לא. זה נראה לי כמו לייצר נזק ולהנציח בתודעה את התפישה כי נשים הן מגדר חלש, מבלי לומר היאך ניתן לשנות זאת. לחיות זה מקפח (כן, כמעט את כולם), אבל לצאת לרחובות כדי לומר את זה בלי לנקוט עמדה לגבי סוג השינוי הנדרש והדרך להגיע לשינוי זה, זה להסתובב מסביב לזנב של עצמנו. כמובן שמי שנהנה מעצם הריצה מסביב לזנב בתחושה שזה מאוד חשוב ועוד מעט הוא יגיע לאנשהו, יכול לעשות זאת ככל שירצה, אבל השאר זכאים לדעת בשביל מה הם יוצאים לרחוב. זה המינימום. לא יוצאים להפגין כשיש רעיון אופרטיבי במגירה. אם היה רעיון אופרטיבי, בר-ביצוע וממשי אזי לא היה כל צורך להפגין. יוצאים להפגין כשיש גוש בבטן שאי אפשר לסבול אותו יותר. עצם ההפגנה היא הדבר האופרטיבי העיקרי. ההפגנה עצמה, האנשים, הביטוי -- זה העניין, זו המשמעות. לייצר נזק בתודעה? זה עניין של איזונים. צריך לאזן בין הסכנה להשפיע על התודעה של מישהו לרעה, לבין ההשלמה עם המציאות מלאת הנזק. ומה הקטע הזה עם ה"צריך לדעת בשביל מה הם יוצאים לרחוב"? את לא נרשמת לקורס פמיניזם כאן ואף אחד לא חייב לך סילבוס. מרגישה סבבה? וואלה, אל תצאי לרחוב. אל תפגיני. אבל מה הקטע הזה של "תסבירו לי"? אומרים לך: חרא לנו. מקופח לנו. מה עוד צריך להגיד? אף אחד לא חייב לי כלום, לא סילבוס ולא בטיח, עד שהוא מבקש ממני משהו. נניח - להתגייס לטובת איזו מטרה ולצאת להפגין בנושא. המעט שאני ארצה לדעת, היא מה המטרה, ואיך מגיעים אליה. ובאמת, סליחה שאני כזו קטנונית. ועוד משהו - אם עצם ההפגנה היא הדבר האופרטיבי היחידי שיצא ממנה, הייתי מציעה לכולן לבזבז את הזמן הזה אצל פדיקוריסטית טובה. מבחינה אופרטיבית זה ישתלם הרבה יותר. (ושוב, אני לא חושבת שזה הדבר האופרטיבי היחיד, אני חושבת שמנסים להביא לסוג של שינוי ממשי, ואני מניחה שיש רעיונות איך להגיע לשם, כך שזה ממילא ויכוח עקר) כבר אמרתי - כל אחד יעשה כטוב בעיניו, אבל אם רוצים לגייס אותי לטובת משהו, אני רוצה לדעת לטובת מה. זה הכל. זה יותר מדי לבקש? אם זה יותר מדי, אני מבקשת סליחה. |
|
Brave Dwarf |
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
Brave Dwarf • 8 במרץ 2011
ואני מסכים עם המלט. קודם כל כי הוא צודק, אין צורך בסיבות מדוע לצעוד, די בצורך עצמו. שנית כי טיעוניי הצבא הביכו אותי ברגע שתיארתי לעצמי אב שעושה מאה ימים בשנה מילואים ואשתו גם. ובעיקר כי התמונה פגעה במה שאני מבין כ "משפחה".
לחילופין, ויסלחו לי כל הנשים בעולם, השמיני במרץ הינו חג שוביניסטי. חג שהומצא ע"י גברים למען להשקיט את מצפונם, בדומה לגבר מכה, ולכן נחגג בעיקר (ובמקור) במדינות קומוניסטיות שהתיימרו להיות סוציאליסטיות. ולכן אני מבין גם את המתנגדים. אך עדיין נוטה לכיוונו של המלט. כי מי אם לא הנשים יכולות לשנות את משמעותו ולצעוד בו כיוון שהנחילו לו משמעות אחרת (דווקא) או סתם כך כי בחרו בו במיוחד. ולגביכם, הגברים שרוצים לצעוד גם, ביום אחר, בגלל הזעקות שלכם עשו את יום האב באירופה ואת יום המשפחה בישראל. בבקשה – צעדו. אבל אני מניח שלמרות שהן עושות צבא בשנה פחות והילדים לא תמיד מגיעים למשמורתכם, מעולם לא מצאתם לכם זמן לצעוד – יש בכך. לגבי שאלת ה"בשביל מה?" אני למעלה מבטוח שכל אחת מהן צועדת מסיבותיה שלה ולי די בכך. צאו נגד הסיסמא ולא נגד הצעדה. דהיינו, מצאו לכם יום אחר, פתחו שרשור בנדון וכאלו... (החלב שלי התגיירט דיו. לחיים) |
|
בכוח המוח(שולטת) |
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
בכוח המוח(שולטת) • 8 במרץ 2011
Brave Dwarf כתב/ה: ואני מסכים עם המלט. קודם כל כי הוא צודק, אין צורך בסיבות מדוע לצעוד, די בצורך עצמו. שנית כי טיעוניי הצבא הביכו אותי ברגע שתיארתי לעצמי אב שעושה מאה ימים בשנה מילואים ואשתו גם. ובעיקר כי התמונה פגעה במה שאני מבין כ "משפחה".
לחילופין, ויסלחו לי כל הנשים בעולם, השמיני במרץ הינו חג שוביניסטי. חג שהומצא ע"י גברים למען להשקיט את מצפונם, בדומה לגבר מכה, ולכן נחגג בעיקר (ובמקור) במדינות קומוניסטיות שהתיימרו להיות סוציאליסטיות. ולכן אני מבין גם את המתנגדים. אך עדיין נוטה לכיוונו של המלט. כי מי אם לא הנשים יכולות לשנות את משמעותו ולצעוד בו כיוון שהנחילו לו משמעות אחרת (דווקא) או סתם כך כי בחרו בו במיוחד. ולגביכם, הגברים שרוצים לצעוד גם, ביום אחר, בגלל הזעקות שלכם עשו את יום האב באירופה ואת יום המשפחה בישראל. בבקשה – צעדו. אבל אני מניח שלמרות שהן עושות צבא בשנה פחות והילדים לא תמיד מגיעים למשמורתכם, מעולם לא מצאתם לכם זמן לצעוד – יש בכך. לגבי שאלת ה"בשביל מה?" אני למעלה מבטוח שכל אחת מהן צועדת מסיבותיה שלה ולי די בכך. צאו נגד הסיסמא ולא נגד הצעדה. דהיינו, מצאו לכם יום אחר, פתחו שרשור בנדון וכאלו... (החלב שלי התגיירט דיו. לחיים) אני לא חושבת שכאן יש איזו מחלוקת. זה די פשוט - אף אחד לא מתנגד לצעדה גמד. מי שחש צורך לצעוד, שיצעד. היו כאן ששאלו אם זה אמור להוביל לאיזה שינוי, ואם כן איזה. לא אמור? זו צעדה רגשית? לא צריך סיבות? גם נהדר, רק שחלקנו לא חש צורך בצעדה רגשית, ואולי כן היה חש צורך אם זה היה למען שינויים ספציפים. |
|
אתנה |
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
שתהיו בריאים
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
אתנה • 8 במרץ 2011
קמה אישה שפועלת למען זכויות האדם על בסיס קבוע, ללא קשר למעורבותה באתר ,
טרחה לנסח הזמנה בשפה הערבית, מאחר והנשים הערביות כן דואגות להשמיע את קולן. וישר נתקפה בציניות אופיינית לגבי העדרה של השפה הרוסית/אנגלית/אמהרית. שלא לדבר על הדיונים על גבי 6 עמודים אם יש חשיבות בכלל ליום האישה הבינלאומי. תתעוררו! יש חשיבות אחרת הוא לא היה נערך. היילני ~ את נלחמת בשיא כוחך בכל מאבק, נמצאת שם לטובת כל מי שרוצה להשמיע את קולו. אם זה לטובת הבחור הביישן שמפחד לצעוד במצעד הגאווה ואם זה לטובת האישה שנמאס לה מהדיכוי. ועל זה יקירה אני מצדיעה לך. וכן, צדק מי שאמר שאת קרובה יותר לעשיית שינוי מאשר רובנו פה. בוודאי יותר ממני. יישר כוח. |
|
T O M(שולט) |
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
T O M(שולט) • 8 במרץ 2011
יש אפליות לטובת גברים בתחומים מסוימים
אבל המילה דיכוי איננה במקום לדעתי. זו כבר הגזמה. אולי בכמה ממדינות ערב אפשר לדבר על דיכוי האישה. אבל בארץ? אפשר לחשוב שכל אישה עברייה בישראל נולדת הישר לעבדות. נלקחות ממנה כל הזכויות, מוטלות עליה כל החובות + שירות האדונים (הגברים הנהנתים, אדוני הממלכה). |
|
הדורבנים(נשלט) |
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
הדורבנים(נשלט) • 8 במרץ 2011
אני מסכים עם בכוח המוח ועם זאלופון,
וזאת למרות שהגמד האמיץ כתב דברים שבהחלט ראוי לקרוא אותם. ואף על כן, הפמיניזם בכלל, כמו שהוא מנוסח עכשיו, בהפגנות ובאלפי מאמרים, שמהם קראתי אולי עשרה, צריך להזהר מהבור הזה - של צעקות "אנחנו קורבן!" ללא תוכן ממשי. ודעתו של זאלופון שהוא רוצה שיגידו לו על מה ההפגנה בדיוק, לגמרי נכונה. הרי אחרת, בשביל מה ההפגנה? הפגנה עם תוכן ואמירה מלאה, תמיד עדיפה על הפגנה בלי תוכן ואמירה ריקה. קשה לי להבין בכלל את הטיעון הנגדי.אשתמש בטיעון של המלט נגדו כאן: לא צריך באמת לספק הסברים למה צריך להפגנה תוכן. אם יש כלכך הרבה אנשים רק פה בשרשור, ששואלים מה התוכן של ההפגנה, אז צריך תוכן. |
|
פרחונית(לא בעסק) |
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
פרחונית(לא בעסק) • 8 במרץ 2011
זאת שתבוא לנקות אחרי הכנס
http://phr.org.il/default.asp?PageID=56&ItemID=910 |
|
המלט |
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
המלט • 8 במרץ 2011
ההודעה הראשונה של היילני פירטה את התוכן באריכות, בשתי שפות. מייד קפץ Sparafucile והקניט: למה רק בערבית? מה עם כל שאר השפות? היילני עוד הספיקה לענות לו ברצינות שעובדים על זה, והציעה לו להצטרף, לפני שזרק לעברה "יש בך הרבה כעס פמיניסטי". לא. בשום שלב Sparafucile לא מעוניין בתוכן. אח"כ באה נורית ואומרת שבא לה להתחבא מתחת לשמיכות. בהמשך היא טוענת שההפגנה היא "צעדת מחאה סופרג'יסטית מיליטנטית". למרות זאת, נורית איננה מכחישה שהמצב של הנשים הוא על הפנים, ולראיה יש לה רשימה שלמה של דברים שצריך לעשות במקום. *היא*, מן הסתם, לא תעשה דבר. אבל לכתוב מתחת לשמיכות זה קל. לא, גם נורית אינה מתעניינת בתוכן ההפגנה. כך גם Free Spirit שדבריה מתייחסים יותר ליום האישה הבינלאומי ("מיותר") מאשר להפגנה כלשעצמה. זכותה. כיוצאת בה גם קיפופיף, שיש לה "עוד דברים לעשות בחיים חוץ מלחפש איפה מדכאים אותה". לא ממש מעניין אותה התוכן. נשוב לכתבתנו קיפופיף עוד מעט קט. Meanwhile in Gotham city, הגמד מדבר עם כולן, כרגיל. נערת אמצע טוענת ש"מצעדים והפגנות ריקות מתוכן עוד לא הביאו לשינויים". נערת אמצע בכלל לא צריכה לשאול מה התוכן – היא *יודעת* שההפגנה ריקה מתוכן. בינתיים הגענו לעמ. 4 והיילני הוסיפה תרגום של הודעתה המקורית לאנגלית. ואז מגיעה הבקשה הראשונה להבהרת תוכן. קיפופיף שואלת את היילני באופן ישיר: "מה אנחנו בעצם דורשות?", ומפרטת בכשרון רב רשימה שלמה של עוולות קשות נגד נשים וגברים ואחד. אכן, ניכרים דברי אמת. אבל מכאן ועד לביטול מוחלט של דיכוי מגדרי בישראל הדרך עוד ארוכה, ואפשר להאריך בעניין במקום הראוי. אני לפחות משוכנע שאי אפשר להסיק מדבריה של קיפופיף שההפגנה מיותרת. זאלופון לייק מאד מאד את דבריה של קיפופיף, ואח"כ גם מדבר על תוכן ההפגנה, וכמוהו גם בכוח המוח. פוג מצטרף אליהם וטוען שאם כל כך הרבה אנשים מבקשים לדעת מהו התוכן, אז כנראה שצריך לדעת מהו התוכן. ואני אומר: שטויות. ארבעה כותבים בשרשור זה הביעו עניין בתוכן. אני לא חושב שארבעה זה הרבה. זה בטח לא הרבה כמו כל הנשים שרוצות לצעוד במצעד הזה כדי להפגין על מה שנחווה על ידן כדיכוי, גם אם מישהי באיזשהו פורום חושבת שזו סיסמה ריקה מתוכן. קצת פרופורציות.
רוצים לדבר על תוכן? בואו נדבר קצת על תוכן. אני מניח שחבריי מבקשי התוכן אכן קראו את דבריה של היילני, שסיפקה ראשי פרקים לתוכן בשלוש שפות. היילני דיברה על דיכוי שנמשך.כן, זו אמירה כללית. אך היא המשיכה ופירטה: 1. "דיכוי כלכלי תעסוקתי". פוג, זאלופון, בכוח המוח: מה לא ברור בתוכן הזה? האם אתם מבינים מה זה דיכוי כלכלי ותעסוקתי? כי זו דוגמה לתוכן מהותי של ההפגנה. האם שמעתם על זה פעם? האם אתם מכחישים שבישראל קיים דיכוי כלכלי ותעסוקתי של נשים? למרות שרוב המורות בישראל הן נשים, גברים הם בעלי המשכורות הגבוהות יותר אפילו במערכת החינוך, והם המשמשים כמנהלים וכנושאי שאר התפקידים הבכירים. חלקנו מכירים את המחקרים המלמדים שדווקא המוסדות האקדמיים בישראל, שתפקידם להעניק לנשים כלים לצמצום הפערים החברתיים, הם מן המפלים ביותר במדינה. למרות שרוב הסטודנטים בכלל הרמות הן נשים, וכ-40% מכלל המרצים הם מרצות, רק 20% מהפרופסורים החברים הם נשים, ורק פחות מ-10% מהפרופסורים מן המניין, שמשתתפים בניהול העצמי של העולם האקדמי, הם נשים. 2. "נדגיש יחד את הישגנו". הנה תוכן ראוי ביותר. בשנים האחרונות ניכרת תופעה קשה של "backlash" ביחס להתקדמותן של נשים. אולי בשל ההישגים הקטנים שנשות ישראל כן הצליחו לרשום לזכותן בסוף המאה העשרים נוצרה בציבור (בעיקר ציבור הגברים) תחושה, שלא רק שנשים השיגו שוויון זכויות מלא, אלא הן אף השתלטו על כל תחומי החיים. בתגובה (שאינה בהכרח מודעת, אך היא ניכרת במקומות רבים), לא רק שנשים מקודמות פחות בשל היותן נשים, אלא רבות נדחקות מעמדות כוח ומוחלפות על ידי גברים ששבים וכובשים מעוזים חשובים. כך בתפקידים בכירים בשירות המדינה (משרד המשפטים והפרקליטות הם דוגמה מצוינת), כך בצבא וכך במוסדות פרטיים. אז מי שרוצה תוכן, כנראה מוצא תוכן. ומי שלועס לעייפה הרכבים שונים של המילים "חסר תוכן ממשי", אינו באמת חפץ לתור אחר תוכן כזה או אחר, אלא מחפש איזשהו עלה תאנה לכסות על ערוות חוסר מעש, חוסר אכפתיות וחידלון. ואתם יודעים מה, פוג, בכח, זאלופון: אולי אתם כנים ודבריכם כנים ובאמת ביקשתם תוכן וזה רק אני שלא שוכנע בכך. עמכם הסליחה. לפני שמיציתי, אני רוצה שוב לחזור ולהדגיש את מה שנראה לי כמהותי ביותר. בהפגנות מעין אלה, עיקר התוכן הוא לא בפמפלטים שמחלקים לפני, בתרגומים לשלוש שפות שמפזרים ברשת, ולסיסמאות כאלה ואחרות. עיקר התוכן הוא בביטוי העליון של חופש ההפגנה. זהו עיקרה של הפגנה וכך, לדעתי, יש להבין הפגנות, לא משנה איפה ולמען מה. אם קריאה להפגנה מצליחה להוציא לרחוב עשרות או מאות נשים אז זה אומר שמשהו מפריע להן מספיק – עד כדי כך שקמו ויצאו. זה כשלעצמו ראוי להערכה ולפירגון, גם אם התוכן לא לגמרי ברור. וכשמישהי כאן בכלוב נרתמת למען מה שנראה לה חשוב וניכר כי רוחש בעמקי ליבה, צובט הלב לראות איך מקניטים אותה -- גברים ונשים כאחד -- ומנהלים מולה דיונים דווקניים כאשר ברור לגמרי מלכתחילה ומראש שאין בכוונתם לנקוף אצבע. |
|
בכוח המוח(שולטת) |
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
בכוח המוח(שולטת) • 8 במרץ 2011
המלט כתב/ה: ההודעה הראשונה של היילני פירטה את התוכן באריכות, בשתי שפות. מייד קפץ Sparafucile והקניט: למה רק בערבית? מה עם כל שאר השפות? היילני עוד הספיקה לענות לו ברצינות שעובדים על זה, והציעה לו להצטרף, לפני שזרק לעברה "יש בך הרבה כעס פמיניסטי". לא. בשום שלב Sparafucile לא מעוניין בתוכן. אח"כ באה נורית ואומרת שבא לה להתחבא מתחת לשמיכות. בהמשך היא טוענת שההפגנה היא "צעדת מחאה סופרג'יסטית מיליטנטית". למרות זאת, נורית איננה מכחישה שהמצב של הנשים הוא על הפנים, ולראיה יש לה רשימה שלמה של דברים שצריך לעשות במקום. *היא*, מן הסתם, לא תעשה דבר. אבל לכתוב מתחת לשמיכות זה קל. לא, גם נורית אינה מתעניינת בתוכן ההפגנה. כך גם Free Spirit שדבריה מתייחסים יותר ליום האישה הבינלאומי ("מיותר") מאשר להפגנה כלשעצמה. זכותה. כיוצאת בה גם קיפופיף, שיש לה "עוד דברים לעשות בחיים חוץ מלחפש איפה מדכאים אותה". לא ממש מעניין אותה התוכן. נשוב לכתבתנו קיפופיף עוד מעט קט. Meanwhile in Gotham city, הגמד מדבר עם כולן, כרגיל. נערת אמצע טוענת ש"מצעדים והפגנות ריקות מתוכן עוד לא הביאו לשינויים". נערת אמצע בכלל לא צריכה לשאול מה התוכן – היא *יודעת* שההפגנה ריקה מתוכן. בינתיים הגענו לעמ. 4 והיילני הוסיפה תרגום של הודעתה המקורית לאנגלית. ואז מגיעה הבקשה הראשונה להבהרת תוכן. קיפופיף שואלת את היילני באופן ישיר: "מה אנחנו בעצם דורשות?", ומפרטת בכשרון רב רשימה שלמה של עוולות קשות נגד נשים וגברים ואחד. אכן, ניכרים דברי אמת. אבל מכאן ועד לביטול מוחלט של דיכוי מגדרי בישראל הדרך עוד ארוכה, ואפשר להאריך בעניין במקום הראוי. אני לפחות משוכנע שאי אפשר להסיק מדבריה של קיפופיף שההפגנה מיותרת. זאלופון לייק מאד מאד את דבריה של קיפופיף, ואח"כ גם מדבר על תוכן ההפגנה, וכמוהו גם בכוח המוח. פוג מצטרף אליהם וטוען שאם כל כך הרבה אנשים מבקשים לדעת מהו התוכן, אז כנראה שצריך לדעת מהו התוכן. ואני אומר: שטויות. ארבעה כותבים בשרשור זה הביעו עניין בתוכן. אני לא חושב שארבעה זה הרבה. זה בטח לא הרבה כמו כל הנשים שרוצות לצעוד במצעד הזה כדי להפגין על מה שנחווה על ידן כדיכוי, גם אם מישהי באיזשהו פורום חושבת שזו סיסמה ריקה מתוכן. קצת פרופורציות.
רוצים לדבר על תוכן? בואו נדבר קצת על תוכן. אני מניח שחבריי מבקשי התוכן אכן קראו את דבריה של היילני, שסיפקה ראשי פרקים לתוכן בשלוש שפות. היילני דיברה על דיכוי שנמשך.כן, זו אמירה כללית. אך היא המשיכה ופירטה: 1. "דיכוי כלכלי תעסוקתי". פוג, זאלופון, בכוח המוח: מה לא ברור בתוכן הזה? האם אתם מבינים מה זה דיכוי כלכלי ותעסוקתי? כי זו דוגמה לתוכן מהותי של ההפגנה. האם שמעתם על זה פעם? האם אתם מכחישים שבישראל קיים דיכוי כלכלי ותעסוקתי של נשים? למרות שרוב המורות בישראל הן נשים, גברים הם בעלי המשכורות הגבוהות יותר אפילו במערכת החינוך, והם המשמשים כמנהלים וכנושאי שאר התפקידים הבכירים. חלקנו מכירים את המחקרים המלמדים שדווקא המוסדות האקדמיים בישראל, שתפקידם להעניק לנשים כלים לצמצום הפערים החברתיים, הם מן המפלים ביותר במדינה. למרות שרוב הסטודנטים בכלל הרמות הן נשים, וכ-40% מכלל המרצים הם מרצות, רק 20% מהפרופסורים החברים הם נשים, ורק פחות מ-10% מהפרופסורים מן המניין, שמשתתפים בניהול העצמי של העולם האקדמי, הם נשים. 2. "נדגיש יחד את הישגנו". הנה תוכן ראוי ביותר. בשנים האחרונות ניכרת תופעה קשה של "backlash" ביחס להתקדמותן של נשים. אולי בשל ההישגים הקטנים שנשות ישראל כן הצליחו לרשום לזכותן בסוף המאה העשרים נוצרה בציבור (בעיקר ציבור הגברים) תחושה, שלא רק שנשים השיגו שוויון זכויות מלא, אלא הן אף השתלטו על כל תחומי החיים. בתגובה (שאינה בהכרח מודעת, אך היא ניכרת במקומות רבים), לא רק שנשים מקודמות פחות בשל היותן נשים, אלא רבות נדחקות מעמדות כוח ומוחלפות על ידי גברים ששבים וכובשים מעוזים חשובים. כך בתפקידים בכירים בשירות המדינה (משרד המשפטים והפרקליטות הם דוגמה מצוינת), כך בצבא וכך במוסדות פרטיים. אז מי שרוצה תוכן, כנראה מוצא תוכן. ומי שלועס לעייפה הרכבים שונים של המילים "חסר תוכן ממשי", אינו באמת חפץ לתור אחר תוכן כזה או אחר, אלא מחפש איזשהו עלה תאנה לכסות על ערוות חוסר מעש, חוסר אכפתיות וחידלון. ואתם יודעים מה, פוג, בכח, זאלופון: אולי אתם כנים ודבריכם כנים ובאמת ביקשתם תוכן וזה רק אני שלא שוכנע בכך. עמכם הסליחה. לפני שמיציתי, אני רוצה שוב לחזור ולהדגיש את מה שנראה לי כמהותי ביותר. בהפגנות מעין אלה, עיקר התוכן הוא לא בפמפלטים שמחלקים לפני, בתרגומים לשלוש שפות שמפזרים ברשת, ולסיסמאות כאלה ואחרות. עיקר התוכן הוא בביטוי העליון של חופש ההפגנה. זהו עיקרה של הפגנה וכך, לדעתי, יש להבין הפגנות, לא משנה איפה ולמען מה. אם קריאה להפגנה מצליחה להוציא לרחוב עשרות או מאות נשים אז זה אומר שמשהו מפריע להן מספיק – עד כדי כך שקמו ויצאו. זה כשלעצמו ראוי להערכה ולפירגון, גם אם התוכן לא לגמרי ברור. וכשמישהי כאן בכלוב נרתמת למען מה שנראה לה חשוב וניכר כי רוחש בעמקי ליבה, צובט הלב לראות איך מקניטים אותה -- גברים ונשים כאחד -- ומנהלים מולה דיונים דווקניים כאשר ברור לגמרי מלכתחילה ומראש שאין בכוונתם לנקוף אצבע. זה לא יפה, המלט, וזה לא יפה גם מצד כל מי שמנסה להפוך כאן את העניין כאילו מישהו מתנגד להיילני או למעשיה. שימו את זה בצד. לפחות בעיני היילני מוערכת מאוד מהרבה בחינות, ואני יודעת מידיעה אישית שיש הרבה כמוני. השאלה היא לא: "אם נשים חשות ככה והן רוצות לצאת למה להתנגד לזה?" כי אף אחד לא מתנגד לכלום, ונאמרו הדברים האלה לא פעם ולא עשרים. אני כן חושבת שיש מאחורי ההפגנה הזו אמירה, ואני כן חושבת שהמטרה היא לייצר שינויים שיקדמו את הרצון שיובע שם. אני חושבת שדווקא אחרים ולא היילני ו/או מישהו מטעם ההפגנה, החליטו שאין שם אמירה שתומכת יסודותיה בשינויים פרקטיים. לא קיבלנו מענה לזה ובמקום זה, זה פתאום הפך ל"מי בעד היילני ומי לא". וגם "אם אתה לא עושה כלום אז אולי תשתוק". לא. אני חושבת שנשאלו שאלות בכנות, ואני חושבת שאם למשל אנשים יוצאים לרחובות כי הם רעבים אז יש שם פניה, נניח לממשלה, או לבעל תפקיד: להוריד את מחיר הלחם, או להרים את שכר המינימום, או להקל במיסוי לאוכלוסיות מסויימות, או השד יודע מה. למה זה ככה? כי אנשים לא מעוניינים רק לצעוק, אלא למצוא פתרון למצוקות שלהם. כי הם מאמינים שישנה אפשרות כזו וגם מצביעים על פתרון. במקרה כזה אני יכולה להחליט החלטה כזו או אחרת: מחיר הלחם לא מעניין אותי, אבל בשם הבעת סולידריות אני אצטרף, או לחילופין ורק לשם הדוגמה: אני מבינה את המצוקה ומזדהה, אבל לא תומכת בהעלאת שכר המינימום כי הוא מעוות לדעתי צרכי היצע וביקוש ומייצר נזק יותר מתועלת, ולכן אני לא אצטרף, וכו. זה כמו שכולם בעד לשחרר את גלעד שליט, בטח שגם אני, ואז יוצאת צעדה בעניין הזה. ואני שואלת אתכם - לשחרר אותו, אבל בכל מחיר? אני מוכנה להיות סולידרית, אני מבינה את הכאב, אבל אני חושבת שאסור בתכלית האיסור לעשות משא ומתן במקרה כזה. אז אם ההפגנה קוראת למו"מ כזה, אני בחוץ. מבין? זה פשוט הרבה יותר משזה נראה - לכולנו יש אינטרסים, זה שכולנו נשים לא אומר שהאינטרסים שלנו דומים. הנפקות היא המשפיעה, כי בעלי אותו אינטרס מתכנסים תחת אותה מטריה. היילני, אוהבים אותך! |
|
זאלופון(שולט) |
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
לפני 13 שנים •
8 במרץ 2011
זאלופון(שולט) • 8 במרץ 2011
כל מה שבכוח אמרה, ובנוסף:
ציטוט: אם קריאה להפגנה מצליחה להוציא לרחוב עשרות או מאות נשים אז זה אומר שמשהו מפריע להן מספיק – עד כדי כך שקמו ויצאו
הצורך שאנשים מרגישים להפגין בעד או נגד משהו כבודו במקומו מונח, אבל אי אפשר להקיש ממנו על כך שהמציאות מצדיקה אותו או שיש בו תועלת כלשהי. אם תשטוף לאנשים את המוח כך שמשהו יפריע להם, המשהו יפריע להם. אם תחנך המוני מוסלמים לכך שהמערב וישראל אשמים בכל צרותיהם, הם ייצאו בהמוניהם להפגין נגד ישראל והמערב במקום למען בניית אוניברסיטאות. אם תחנך נשים שהן מופלות ומדוכאות, הן יצאו להפגין נגד אפליה ודיכוי. האם עצם ההפגנה שאין מאחוריה ממש מועיל למישהו, או שאולי עדיף לשאול על מה מפגינים, האם הצורך בהפגנה מוצדק ולאן בעצם רוצים להגיע? התשובה שלי ברורה, וכנראה שלא נסכים בעניין זה. ציטוט: "דיכוי כלכלי תעסוקתי". פוג, זאלופון, בכוח המוח: מה לא ברור בתוכן הזה? האם אתם מבינים מה זה דיכוי כלכלי ותעסוקתי? כי זו דוגמה לתוכן מהותי של ההפגנה. האם שמעתם על זה פעם? האם אתם מכחישים שבישראל קיים דיכוי כלכלי ותעסוקתי של נשים? למרות שרוב המורות בישראל הן נשים, גברים הם בעלי המשכורות הגבוהות יותר אפילו במערכת החינוך, והם המשמשים כמנהלים וכנושאי שאר התפקידים הבכירים. חלקנו מכירים את המחקרים המלמדים שדווקא המוסדות האקדמיים בישראל, שתפקידם להעניק לנשים כלים לצמצום הפערים החברתיים, הם מן המפלים ביותר במדינה. למרות שרוב הסטודנטים בכלל הרמות הן נשים, וכ-40% מכלל המרצים הם מרצות, רק 20% מהפרופסורים החברים הם נשים, ורק פחות מ-10% מהפרופסורים מן המניין, שמשתתפים בניהול העצמי של העולם האקדמי, הם נשים.
הנה דוגמה נפלאה לכשל שברטוריקה שנוטה להתלוות למחאות מהסוג הזה. אתה מציין נתונים אודות אי שיוויון, אבל לא יורד למקורם. אי שיוויון אין פירושו אפליה ובוודאי שלא דיכוי. ההנחה האוטומטית כי אי שיוויון מקורו באפליה מכוונת היא שורש כל רע והמעצור העיקש ביותר בפני שיוויון אמיתי. למרבה הצער, כמעט שלא טורחים לחקור מה באמת מקורו של אי השיוויון, בעיקר בגלל ההנחה המופרכת שכולו, או כמעט כולו "דיכוי". מה יכולות להיות הסיבות? אני לא רוצה להכנס לזה לעומק, כי זה נושא רציני וכדאי לדון בו בדיון פחות התנצחותי. בקצרה: סטטיסטית נשים זמינות פחות לעבודה מרובה ותובענית (עקב ילודה וטיפול בילדים). הן נחמדות יותר ויהירות ודורסניות פחות, מה שגורם להן להתפשר על שכר ותנאים נחותים ולא לקדם את עצמן. הן מייחסות חשיבות פחותה לתגמולים חומריים ומעמדיים וחשיבות רבה יותר לעניינים בין-אישיים, מה שמרסן את השאפתנות שלהן ומאפשר למקביליהן הגברים לטפס עליהן בדרך למעלה. אלה לא תכונות טובות מבחינת שוק העבודה, ובמידה רבה בשלהן קיימים ההבדלים הסטטיסטיים. לאישה שאפתנית, שיודעת לדרוש ולשים את עצמה במרכז, ולא עוזבת את העבודה בארבע כדי להיות עם הילד, יש סיכוי לא רע להתקדם ולהרוויח כמו הגברים סביבה. אם יהיה חינוך שיגרום ליותר נשים להיות קצת יותר כאלה, ויהיו מנגנונים שיאפשרו להן לא לפגוע בקריירה שלהן רק מפני שברצונן להיות אמהות, הפערים יצטמצמו מאוד. תן לי הפגנה כזו ואני תומך. תן לי הפגנה שמסיטה את הפוקוס מכל זה לטובת שלהבת האפליה הנצחית ואני לא תומך. וברור שאף אחד לא צריך את התמיכה שלי ושכולם יכולים לצאת להפגין רק בגלל שהם חשים צורך, אין ולא היה על כך ויכוח. לדעתי סביר שאם כך הדבר, הם ימשיכו לחוש צורך עוד הרבה מאוד זמן, וחבל. ובזאת תמה טחינת המים מצדי. (ורק עוד זה: במקרים נדירים דווקא כן טורחים לחקור את הפערים במקום להניח אפריורית שהם תוצר של אפליה פשטנית. מקרה אחד כזה אירע במשרד העבודה האמריקני, שם לא התעצלו וסקרו עשרות מחקרים שעסקו בפערי שכר בין גברים ונשים. המסקנה היתה שבחירות אישיות של נשים אחראיות למרבית הפערים. קריאת חובה לטעמי עבור כל מי שהתחום מעניין אותו ורוצה להבין מעט יותר על מה מדובר: http://www.consad.com/content/reports/Gender%20Wage%20Gap%20Final%20Report.pdf ). |
|