זאלופון(שולט) |
לפני 12 שנים •
16 בפבר׳ 2012
לפני 12 שנים •
16 בפבר׳ 2012
זאלופון(שולט) • 16 בפבר׳ 2012
ציטוט: ומעבר לכך, כאן הדרך לגיהנום דווקא לא רעה כל כך. החוק קיים בשבדיה כבר 13 שנה, ובעקבות ירידה דרמטית שם בסחר בנשים, זנות, סחר בסמים (כן. יש קשר הדוק בין סמים קשים לזנות), ועלייה במספר מקבלי שירותי השיקום, מדינות נוספות חוקקו את אותו חוק. אז אם זה נוסה והצליח, ממה כולם מפחדים?
כי זה ללא ספק נוסה, אבל ספק גדול אם הצליח. בניגוד למה שטוענות הרשויות בשוודיה, ההצלחה רחוקה מלהיות חותכת. נסה לגגל ביקורות על החוק השוודי ויישומו (למשל את המילים: sweden prostitution law critiques) ותמצא לא מעט מידע בנושא. מכיוון שכבר עשיתי זאת, אסכם את עיקרי הדברים: ראשית, קשה מאוד לחקור את היקף הזנות. קשה עד בלתי אפשרי. מי שאי פעם ניסה לחקור את היקפן של תופעות פשוטות בהרבה יודע שזה רחוק מלהיות טריוויאלי. זנות, שמתקיימת ברובה במחתרת, כמעט שאינה ניתנת להערכה, ובכך מודים גם מצדדי החוק השוודים. בגדול, התופעה נחלקת לזנות רחוב, שאותה עוד איכשהו מצליחים להעריך, אם כי באופן חלקי בלבד, ולזנות בדלתיים סגורות, שעליה כמעט שאין לאיש מושג. מכאן שכדאי לקחת בערבון מוגבל הערכות בנוגע למימדי התופעה, הן לחיוב והן לשלילה. ההערכות הרשמיות השוודיות אומדות את מספר הזונות לפני חקיקת החוק בכ-650 עבור זנות רחוב, ופי 2 או 3 מזה עבור זנות בדלתיים סגורות. כאמור, ישנן ביקורות נוקבות באשר לתקפות המספרים הללו, אך גם אלו שמקבלים אותם ומבקשים להדגים את יעילות החוק באמצעותם מסכימים כי הנתונים שלאחר חקיקת החוק יכולים להצביע רק על צמצום בזנות הרחוב, שמהווה נתח קטן יותר של הזנות בכללותה, וגם היא שבה מאז לכדי שני שלישים ממימדיה המקוריים. ישנן אינדיקציות לכך שבה בעת הזנות בדלתיים סגורות לא רק שלא דעכה, אלא אף התגברה. כך שאם בכלל אפשר לבצע השוואה של היקף הזנות בטרם חקיקת החוק ואחריו, מה שמוטל בספק רב, הרי שהיא מלמדת שהזנות לא דעכה, אלא פשוט התרחקה מהעין. בנוסף, מחקרים רבים מצאו כי החוק לא מרתיע את הלקוחות. הם מתייחסים אליו בערך כמו לחוקי הגבלת המהירות: אולי יתפסו אותי ואולי לא, אבל הסיכוי שווה את הסיכון ואת העונש. העונש, אגב, הוא תמיד קנסות ולעולם לא כלא. ראוי לציין גם כי אלו שעליהן החוק נועד להגן מתנגדות לו, כמו שאגב קורה גם בארץ. זונות שוודיות אינן חשות שהחוק מגן עליהן. הן חשות נרדפות ופגועות על ידו (כדאי לקרוא בהקשר זה את דבריו של זיו איש, מתנדב בעמותה חברתית שמסייעת לזונות: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4189877,00.html ). בציבור, וגם בשרשור הזה, יש נטייה לתייג זונות כנשים פגועות, דפוקות ומעוותות נפשית שאין טעם להקשיב לקולן. אני חושב שכדאי להקשיב להן, גם כי איש לא מכיר את הנושא טוב מהן, וגם כי אולי זה יקטין את המחיקה שלהן ושל הקול שלהן תחת שטף הסטראוטיפים שמוצמדים להן כדי להראות כמה רע מצבן. יש עוד הרבה ביקורת על החוק, אבל אני לא רוצה שהפוסט הזה יהיה ארוך מדי. אסיים בחזרה על כך שמדובר בחוק שעם כל כוונותיו הטובות, יכול להפוך אנשים בוגרים שפעלו מתוך הסכמה הדדית לתועלת משותפת של שניהם לפושעים (לפחות אחד מהם). זה מדרון חלקלק ומסוכן. ככל שאני לא אוהב משפטים שמתחילים ב"בייחוד אנחנו", הקלות שבה אפשר להשליך חוק דומה בתוקף טיעונים דומים על יחסי הכפייה, ההשפלה והכאב שאנחנו מנהלים פה בהסכמה - מטרידה. כדי שתהיה הצדקה לחוק כזה, אם בכלל, חייבת להיות בו תועלת רבה שאינה מוטלת בספק, שתאזן את האנטי-דמוקרטיות המובנית בו. זה לא המקרה. |
|