Brave Dwarf |
לפני 12 שנים •
30 במאי 2012
לפני 12 שנים •
30 במאי 2012
Brave Dwarf • 30 במאי 2012
ועוד אחת (אשלם על הדיו של הכלוב מחר):
את יודעת, pet, היה לי המון כיף לדבר אתך. ואני מודה לך על כי הקדשת לי מזמנך וליבנת אתי את תגובתיי ואת המקומות בהם, לדעתי, לא הבנת אותי. |
|
מקופלת(נשלטת){Blue eyed } |
לפני 12 שנים •
30 במאי 2012
לפני 12 שנים •
30 במאי 2012
מקופלת(נשלטת){Blue eyed } • 30 במאי 2012
Brave Dwarf כתב/ה: מקופלת כתב/ה: Brave Dwarf כתב/ה: אבל זה לא כזה פשוט ולו יכולתי, לו הייתי מוצא גלולה, הייתי בולע אותה מיד ונרפא.
אאוצ', אמיץ. זה כאב במיוחד. האמנם? ברור שאמנם ודווקא את שואלת אותי את זה, את שכתבת שהבבואה שלך בראי לא משקפת אליך את מה שרואה בך שולט, אלא את מה שאת רואה ואת האדם שאולי לא היית בוחרת בו להיות לך (איני יודע מה להיות לך, אבל מישהו להיות לך לא היית בוחרת בו, כך אמרת). וגם אני לא הייתי בוחר בי/בו להיות לי כי הוא נוגד את ה"אדם" שחונכתי להיות, ואני מתכוון לאדם כפי שהלחין אותו בטהובן במיסה שלו, אדם שזכאי לכבוד שלי ולקרבה שלי ולאמון. אדם "מסודר" על מדפים עם תווית במחסן רגשות ותשוקות ותאוות: האלימות במדף אחד, האהבה במדף אחר, הרוך ליד האהבה, הכאב וההשפלה הרחק, אולי אפילו במחסן אחר. את יודעת שמצאתי גוזל פצוע וברגע אחרון שלפתי אותו תחת מקורו של עורב. סטונר קראתי לו על שמו של ויליאם סטונר בגלל מה שאמר על אהבה, בגלל שנזכרתי במה שאמר על אהבה כשטיפלתי בו, עוד כשלא האמנתי שיחיה. רטיות של תרכיז צמחים הנחתי על פצעיו, האכלתי אותו זרעים שקילפתי מלחם והזלפתי מים מינראליים במזרק לגרונו. ידיי רעדו כשאחזתי בו, לבו שפעם במהירות מטורפת וכ"כ לא תואמת לגופו הזעיר והשברירי, הלם באצבעותיי והפחיד אותי. לרגע לא עלה לראשי להכאיב לו, להשפיל אותו, להכות אותו או לחנוק. כשנפל מצמרת שיח הקומקווט אבדתי שעתיים מהחיים וכשעף, בסופו של דבר, ועצר על הגג של השכן ואני חושב שהביט אלי בפעם אחרונה, הייתי שלם כי מראש לא העזתי להפוך אותו ל"שלי". אבל לא כך אני עם נשים וככל שאני יותר אוהב, כך יותר מתבלגן מחסן הרגשות שלי. האלימות מביעה אהבה, גם ההשפלה והכאב. פעם, ברגע של ייאוש אחרון, טרם אבדתי את כוחותיי אפילו להתייאש, שאלתי אישה ונילית ויקרה ללבי אם גם היא רואה בי מפלצת כמו כל האחרות. היא התכרבלה בזרועותיי, טמנה את ראשה בחזי ואמרה לי שלא, שיחסית למראה המפחיד והמאיים שלי, ויחסית לקולי העמוק והמאנפף, יחסית למבט מתכתי ולתנועותיי ולתגובותיי החדות, אני נורא עדין. כן, יחסית. ולמרות שזה היה "יחסית", אמצתי את דבריה ואמרתי אותם לעצמי פעם אחר פעם, כה אבוד הייתי וכה מיואש, עד שראיתי מחמאה אפילו ב"יחסית". כשהיא עזבה אותי, היא אמרה לי שאני לא מפלצת בכלל רק שאני לא מתאים לה כי אני יותר מדי מפלצתי. מצחיק. אז כן, הייתי בולע אותה, את הגלולה הזאת, בתנאי שהייתה מבטיחה למחוק גם עשור מחיי. את העשור במהלכו למדתי לקבל את עצמי כמו שהורה מקבל ילד עם פגם: באהבה, בהשלמה ומתוך הבנה שאמנם הוא "מיוחד ושונה", אבל היה עדיף לו היה כמו כולם. או משהו כזה. אמיץ, אתה כזה כן שבא לי לחבק אותך. אני דווקא תמיד קיבלתי את עצמי ככזו. כנשלטת, כמאזוכיסטית, כשפחה. המקום שקשה לי איתו הוא זה שאני לא יודעת לומר: "אני נשלטת שאוהבת X" או "אוהבת Y". הכל כל כך נזיל ומשתנה, מותאם. אם היתה גלולה כזו, אולי הייתי לוקחת אותה רק כדי לנסות ולראות איך זה להיות באמת ונילי ואם זה מרגש ועצום ועמוק כמו שאני מרגישה עם בדס"מ. אבל לא הייתי רוצה להיות אחרת באמת כי אני יודעת כמה טוב לי עם עצמי ככה. אני חושבת שזה היה מקל עלי אם היתה לי 'אג'נדה' ורשימה של העדפות וכאלה. אבל למה שארצה לשנות את היותי נשלטת? זה הגירוי שלי, זו המיניות שלי וזה המקום שאני מוצאת את עצמי בו כאישה במערכות יחסים. כלומר, זה תלוי במה. ב'חיים הרגילים' אני דומיננטית ומובילה מטבעי, דעתנית, אסרטיבית וקשובה מאוד. במקצוע שלי אני בעלת אג'נדה מגובשת, 'אני מאמין' בהיר. וגם בתוך מערכת היחסים אני די דומיננטית, מסדרת, מארגנת, קובעת סדרים וכו'. ולא היתה לי אף פעם מערכת יחסים עם בדס"מ מחוץ לחדר המיטות מסקרן אותי לגמרי איך זה היה, לו היה. בכל אופן, לא יודעת מה אמרתי שבלבל אותך, אבל לא הייתי משנה את היותי נשלטת. ואני חוזרת רגע משפט אחד אחורה :-) הפסיכולוגית שלי אומרת שלא הייתי יכולה להיות במערכת יחסים בה קיימת שליטה מעבר לחדר המיטות. אני דווקא חושבת שזה בדיוק מה שהיה מתאים לי. סביר שתחילה הייתי הופכת לעצבנית. עצבנית ברמות קשות. והייתי שותקת. ומתרחקת. ומתאפקת. ומבצעת בחוסר רגש. רק כי צריך לבצע. ואז היה מגיע שלב שלא הייתי מסוגלת יותר לספוג פנימה כמו כאב, בהתחלה אני אוהבת, מעדיפה ויודעת לספוג פנימה, עד שמתמלאת ברמה מסויימת ואז זה יוצא החוצה ואני מתחילה עם קולות או לזוז קלות וכו'. טוב, נסחפתי. ובקשר להערכתך על הביצים שלי אז ראשית, יש לי ביציות, אני מבטיחה. דבר שני, דיון - יודעים מהיכן הוא מתחיל, אבל לא לאן יגרר. פעמים רבות השרשור נגרר למקומות לא נעימים של ריבים וביקורתיות אבל כאן, פשוט נעים. וגם קיבלתי מסרים בהודעות אדומות, ואני מזמינה את כולם להשתתף ולהביע עצמם כאן, גם אם השאלה יועדה במקור לשולטים. האמינו לי שלא ידעתי לאן זה הולך או מה אני בעצמי חושבת. אז, כולם מוזמנים להגיב, תמיד. דביקה מתמיד :-) |
|
Brave Dwarf |
לפני 12 שנים •
31 במאי 2012
לפני 12 שנים •
31 במאי 2012
Brave Dwarf • 31 במאי 2012
אין לי כל כך מה להגיד על מה שכתבת כאן, מקופלת, אבל לא רציתי להשאיר את תגובתך המתחילה בכמעט חיבוק שמופנה אלי והמסתיימת בחיוך מצוייר שמופנה אל אחרים, ללא מענה. ובכלל כל השרשור הזה שלך (והביציות: אני באמת חושב שהשרשור הזה לחלוטין שלך כי הצלחת לנסוך בתוכו מאישיותך שמדומת לי רכה ועדינה ואריסטוקרטית), שבעיניי מתחיל מהרגע בו הסמקתי מול המסך בגלל השאלה שלך אם הייתי ציני, מרגיש לי כמו חלון מילוט בכאוס כלובי. אשנבון זעיר, אשקף, צוהר, פירצה, נישה, פינה – כל כינוי שתבחרי ושצריך לעבור דרך לכלוך וזוהמה כדי להגיע אליו. אין לך מושג כמה פחדתי ששיחתי עם pet תפתה את השדים שמסתובבים בפתח, בערך כמו שאור מפתה צללים. אני כן כי לא הייתי ציני, עכשיו את בטוח מאמינה. יצאתי מנקודת הנחה שהשאלה שלך תמשוך, אם בזדון ואם בשגגה, חיצים מורעלים אל אלה הנהנים מכאב גם ללא קונוטציה מינית, לכן עניתי חותך וקצר אחרי שמראש עטיתי כסות מתכת, השחזתי את כל החרבות והסנפתי את כל מלחי ההרחה (שאיני יודע כיצד מריחים, אבל זה נשמע מאוד דרמטי ככה). בכל מקרה, לא ציני ומסתבר שגם לא אמיץ במיוחד.
ובכל זאת אתייחס למשהו שכתבת, למרות שזה קרוב לוודאי יהיה קצר מהמבוא ויגחיך אף יותר את ההשתפכות המגוחכת שלי ממילא. כשכתבתי את מה שכתבתי על עצמי ועל האופן בו אני רואה אותי, כיוונתי למה שהסברת ל- Rick: ציטוט: כן, אתה רואה את זה ככה כי אתה שולט נסה להביט על זה מהצד שלי. אני חושבת שטבע כזה כמו שלי יכול להיות מגרה מחד וממבט אחר יכול להיות מאוד מרחיק. אותי, למשל, היה מחרפן אם מי שמולי היה כזה.
אני לעולם לא מסתכל על עצמי מבפנים. זה משעמם וגורר אחריו פינוקים וויתורים כי אני משוחד בכל הקשור אלי אולי רק קצת פחות ממה שמשוחדת אמא שלי. ולכן אני מסתכל מבחוץ, או כמו שאמרת: "אותי, למשל, היה מחרפן אם מי שמולי היה כזה". על אליפל הזה דיברתי, על ההוא שמולי. ודעי לך שלא הבנתי מדוע את חושבת ששליטה המתפרשת מעבר לעולם הסדינים תתאים לך, ולמה את רואה משהו שיגרום לך עצב, רוגז ואטימות כמתאים. האין כל אלה הם סימפטומים של חוסר נוחות, של מצב לא מיוחל, כפוי ושלילי? אני מתייחס לזה: ציטוט: הפסיכולוגית שלי אומרת שלא הייתי יכולה להיות במערכת יחסים בה קיימת שליטה מעבר לחדר המיטות. אני דווקא חושבת שזה בדיוק מה שהיה מתאים לי. סביר שתחילה הייתי הופכת לעצבנית. עצבנית ברמות קשות. והייתי שותקת. ומתרחקת. ומתאפקת. ומבצעת בחוסר רגש.
"ואז היה מגיע שלב שלא הייתי מסוגלת יותר לספוג פנימה" – ופתאום היית הופכת להיות שמחה, מרוצה ומאושרת? איך זה עובד? |
|
Here And There(נשלטת) |
לפני 12 שנים •
1 ביוני 2012
לפני 12 שנים •
1 ביוני 2012
Here And There(נשלטת) • 1 ביוני 2012
Brave Dwarf כתב/ה: pet, אנא שימי לב לקטע זה מדבריי שאת עצמך ציטטת:
ציטוט: וגם זה רק צדו האחד של המטבע שלי כי מצדו השני, אפילו אני שמתיימר להיות חופשי ולא שיפוטי בדעותיי, הייתי מזדעק לו מישהו סיפר כיצד אונן לקול תחנונים לעזרה של אישה נאנסת תחת חלון ביתו
מה שאומר שהמשפט הזה שלך: ציטוט: יוצא מדבריך ומדבריהם של עוד אנשים שביקורת של אחרים נתפסת כחוסר יכולת להיפתח מחשבתית, ביקורתיות, אולי שמרניות
אינו נכון לגביי כי אני מכיר בגבולות, כי אני מכיר בעובדה שהם קיימים גם אצלי ואני מכיר בכך שהם אינדיווידואליים. ולמעלה מזאת - אני מכבד אותם ואת האנשים שעומדים מאחוריהם. אחזק את דבריי בקטע נוסף מהציטוט המדובר: ציטוט: את הדרישה ואת השאיפה שהאדם ממול תמיד יחוש הזדהות וחמלה מול כאב, אני רואה כלגיטימיות ובעיקר ככאלה התואמות את הנורמות החברתיות, וכך גם את התחושה ש"יש שם משהו מחוץ לכללי המשחק"
העובדה שאיני יודע מהם כללי המשחק אינה פוסלת את גבולותיהם של אחרים בעיניי. היא אך ורק מעלה אצלי את השאלה "מי הם שיקבעו עבורי", כשהם קובעים עבורי, כמובן. לא יכול להיות שפספסת את ההערה שלי לגביך. כתבתי בפירוש שהבנתי אותך, מה שאומר שבשום פנים ואופן לא ראיתי בתגובתך חוסר יכולת להיפתח מחשבתית. גם לא ראיתי את תגובתך ככזו המבקרת אותי, לא מעבר לביקורת הנדרשת מכל הלך מחשבה המנוגד להלך מחשבה של אחר. דהיינו: לא כפית עלי את דעתך, הבעת אותה. --------------- לגבי שאלתך הראשונה: אני לא אנס ומעולם לא אנסתי, אני רואה באונס מעשה פסול. גבר שיאנוס אישה לא יישאר בין חבריי, לגביו לא ארוץ למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית כדי לברר מה לעשות, אני אגרור אותו לתחנת משטרה גם אם יהיה החבר הקרוב לי ביותר וגם אם יהיה בני (אם יהיה בני אצטרך לעשות עם עצמי חתיכת חשבון נפש אח"כ, בעצם גם אם יהיה החבר הקרוב לי ביותר). אבל אני לא יכול לשלוט על הפנטזיות המיניות שלי. הפנטזיות המיניות שלי אינן תבוניות ויש להן חיים משל עצמן, או כפי שכתבתי בסיפור על הגוזל: אני מחפש גלולה שתרפא אותי מהיותי אני. איני יודע ולא מכיר את דרכיהם של אחרים אל העולם הזה, אבל שלי הייתה קשה וספוגה בנקיפות מצפון ובדידות ולמרות שאני חסיד של דרכים בהן אף אחד לא פסע, לו ידעתי בצומת ההיא שדרכי תוביל אותי לכאן, לו יכולתי לוותר, הייתי מוותר עליה מראש. משתי דרכים שביער עבות, בחרתי בזו שהלכו בה פחות, ופה הרי כל ההבדל בעולם. רוברט פרוסט ולגבי אננה – היא ידעה שאני מי שאני מהרגע הראשון ואת מה שלא ידעה, סיפרתי לה מיד לכשפשטה את בגדיה. אבל היא, בדומה לכל הנשים, חשבה שתוכל לחנך אותי ובדומה לאשתי הראשונה אהבה בי את מה שאהבה והאמינה שתוכל לשנות בי את מה שלא. וזה בסדר, כי גם אני האמנתי, או שרציתי להאמין. וגו', כי הלשון שלי עוד מעט תתלה על הגדר הקרובה לכלוב מרוב מילים שבזבזתי עלי. מה עוד שזה שרשור של מקופלת ולא שלי, כי לה, להבדיל ממני, יש ביצים לפתוח שרשור על נושא שמעניין אותה ושלי רועדות גם כשאני מתעלק. מתנצלת על התגובה המאוחרת. האמת שהייתי מעדיפה לרשום לך את זה בהודעה פרטית אבל כיוון ששנינו אפורים זה לא אפשרי. בכל אופן, לא התכוונתי לקרוא לך אנס ואני מתנצלת אם כך נשמעו דבריי. התגובה שלי לדבריך נבעו מכך שדבריך צרמו לי, ולמרות שבעיניי הם בעייתים, אני כן מסכימה איתך לגבי זה שאנחנו לא שולטים בפנטזיות שלנו וכי בעקבות זאת, מה שחשוב זה מה אנחנו עושים עם הפנטזיות/נטיות שלנו ולאן אנחנו לוקחים אותם. אני גם מבינה את הרצון הזה של להיות "נורמלית", למרות שאני חושבת שאני מתחילה קצת לקבל הנטייה הבדס"מית שלי. אין לי כ"כ מה לכתוב יותר. אני תמיד נהנהת מההתכתבויות שלנו, למרות שהם מעטות. הם מאוד נעימות לי (גם כשדבריי לא נעימים), ואני תמיד אוהבת לשמוע דעות של אחרים, כך שמקווה שיצא לנו להתדיין כאן עוד הרבה. |
|
Rick(שולט) |
לפני 12 שנים •
3 ביוני 2012
Re: איה, כואב! נחמד לך?
לפני 12 שנים •
3 ביוני 2012
Rick(שולט) • 3 ביוני 2012
מקופלת כתב/ה: אני חושבת שטבע כזה כמו שלי יכול להיות מגרה מחד
וממבט אחר יכול להיות מאוד מרחיק. אותי, למשל, היה מחרפן אם מי שמולי היה כזה. לדעתי טבע כזה כמו שלך מגרה את האנשים המתאימים לך. מרחיק את האנשים שאינם מתאימים. ואני יוצא מנקודת הנחה שאנחנו מדברים על אנשים לקשר זוגי. לא בחיי היום יום. גם לדעתי (לא רק לדעתך) יתכן ויש מקום להוציא את השליטה מחוץ לחדר המיטות. לפחות לנסות. אני חושב כך בגלל התכונה הזו שלך של להתאים את ההעדפותייך שאלו ששלו. והתהליך הראשוני שתעברי במקרה כזה, תהליך שהגמד תהה לגביו, לטעמי הוא תהליך הסתגלות רגיל של כל נשלטת שחונכה לעצמאות ושיוויון ברוח ימינו. |
|
בת אדם |
לפני 12 שנים •
3 ביוני 2012
לאחרונה
לפני 12 שנים •
3 ביוני 2012
בת אדם • 3 ביוני 2012
אני תוהה,
האם בכלל שולטים נהנים באמת לשלוט? ועוד עניין, האם הם באים מכיוון של ...שהם נהנים להכאיב כשהם יודעים שהצד השני נהנה מזה? (להכאיב זה סתם פועל זה יכול להיות כל פועל אחר שמתחשק) או שהם נהנים להכאיב כי לצד השני כואב והוא סובל (סובל מבלי להנות מזה..) ואת יודעת, תוך כדי שאני כותבת את זה אני מבינה למה כל כך קשה לי במשך השנים להתחבר לשולטים. אולי כי אני מצפה למצוא מישהו שיאהב לשלוט בי בצורה שתגרום לי הנאה? |
|