מהי התמסרות

Brave Dwarf • 9 ביוני 2012

רפאל, עצם הקיום שלנו הוא אגואיסטי. הרכב בו אתה נוסע פוגע באוזון; האוכל שאתה אוכל היה חי טרם שמת אותו במקרר; הבית בו אתה דר נבנה ע"ח יערות ובעלי חיים; הקידום שלך בעבודה מעכב את הקידום של הקולגה שלך; המורה הנהדרת שמלמדת את ילדיך בבית הספר ומשקיעה בהם ומעניקה להם מממשת את עצמה דרכם; מאחורי כל מעשה גבורה ניצבת טרגדיה ולכל חייל שנשכב על רימון כדי להציל את חבריו יש בבית משפחה למענה הוא נלחם או אמונה או מדינה; כל זוג שמביא ילדים לעולם רוצה להיות כמו כולם או שיהיה לידו מישהו כשיזדקן או רוצה ליצור "אני" קטן (יש שיר כזה של לו ריד) או להמשיך את השושלת או להעשיר את חיי הזוגיות או להאדיר בכך את האהבה; כל זוג שאינו מביא ילדים לעולם לא רוצה לוותר על שלוות חיו או לא מרגיש הוגן להביא ילדים לעולם אותו הוא מחשיב ל"נורא"; הסופרמרקט שפתחת ברחוב אבן גבירול חיסל את כל המכולות הקטנות בסביבה; בת הזוג שבחרת אינה אלמנה נזקקת ובודדה עליה ריחמת ועוד ועוד.

אנחנו תמיד חושבים קודם כל על עצמנו, גם האמא שחושבת קודם כל הילד שלה, בעצם לא מתארת את חייה בלעדיו, הם קשורים אחד בשני, כשהיא חושבת עליו היא חושבת על עצמה (לא יודע אם יש לך ילדים, אבל האם נקשרת אל ילדה ודואגת לו עוד מזמן היותו זקיק לא כי הזקיק הזה זקוק לה, אלא כי הוא ההגשמה שלה עצמה או של האמהות שלה. טוב, לא רק האם, גם האב. אני ספרתי את הזקיקים של אשתי על המסך יחד עם הטכנאית). תקשיב למה שאומרים אנשים ליד קברי יקריהם: נקטף טרם זמנו איך אני אחיה בלעדיו.

צר לי שאתה רואה בי ציניקן וחושב שאני רואה במעשים טובים של אנשים צביעות רק כי אני מציאותי ויודע שכולנו תמיד מפיקים איזושהי תועלת מכל מעשה שאנחנו עושים, גם אם אינה מכוונת וגם אם אינה התניה מודעת. ותתפלא, אנחנו מראש יודעים שנפיק אותה, מי שלא ישמח לעזור לא יעזור ומי שיעזור יודע שזה יגרום לו שמחה, וזאת כמעט תמיד לא שאלה של יכול או לא יכול לעזור, פרט לבעיות טכניות כמובן, אלא של רוצה.

עמוק • 9 ביוני 2012

הנחרצות נובעת מתוך ההכרה שאדם מונע ע"י הרצון להיטיב עם עצמו. זו המהות ונקודת המוצא. מכאן משתלשלים יתר הרצונות.
אדם לא יזיז את קצה הזרת שלו אם לא יאמין שזה יפעל לטובתו, באופן מיידי או בחישוב הכולל.

פשוט

Red E • 9 ביוני 2012

פשוט עצוב לדעת שאתה חושב ככה וכנראה עוד אחרים..
אני לא חושבת ככה , לא כל הדברים שאני עושה הם על מנת להייטיב עימי ..... בפרוש לא

עמוק • 9 ביוני 2012

אני חושב שההכרה הזאת רק גורמת לי לנסות להיות אדם טוב יותר.

בכוח המוח​(שולטת) • 9 ביוני 2012

אני לא חושבת שזה עצוב שנקודת המוצא היא שאנחנו עושים למען עצמנו, ולמען מה שאנחנו תופשים כעצמנו המורחב. ד"א, עצמנו המורחב יכול להחשב העולם כולו, שאנחנו חלק מהרקמה המתקיימת בו.

כל אמפטיה מחברת אותנו ליצור נוסף, ומייצרת בנו רצון לעזור לו, ולמעשה לעזור לעצמנו לחיות באקלים עולמי נעים יותר. המשמעות המתרחבת הזו גורמת לנו להיות בני אדם טובים יותר, שרואים ספקטרום צרכים רחב יותר מעצמנו. אני לא מבינה למה זה לא בסדר, ואפילו בסדר גמור.

אני טוענת שעדיפה המודעות הזו שאנחנו עושים למען עצמנו, מהתפישה הרומנטית שאנחנו "טובים" כי אנחנו עושים למען האחר. דווקא התפישה האחרונה היא זו המאדירה את האגו, וזה קצת מצחיק אותי.
מנגד, דווקא להעניק לאחר ע"י הרחבת האגו, כי אתה תופש אותו כחלק ממך, פשוט מצמצם את האגו, וגם את הטפיחה על השכם.

שבוע טוב.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 9 ביוני 2012

טומטו, טומאטו.

Red E • 9 ביוני 2012

זה כבר יותר טוב

בכוח המוח​(שולטת) • 9 ביוני 2012

דרך האמצע היא הדרך בה אני מפרידה בין אגואיסט לאגואיסט. כך - מי שעושה למען רעיון גדול ממנו אינו אגואיסט במובן הצר, כמו מי שעושה אך למען עצמו.

ומנגד אני לא מתעלמת מכך שאנחנו עושים למען "עצמנו" תמיד, גם כשכאורה זה למען אחרים.


אני חושבת שאי אפשר שלא להיותאנוכי ומרוכז בעצמך מבלי להרחיב את תפישת האני שלך. שים לב שבכל פעם שאתה פועל כך, אתה פועל בשם רעיון שהוא גדול ממך, ומקרין על החברה אותה אתה רוצה ליצור.

אני חושבת שאתה מתבונן בדברים בפריזמה צרה מדי, בה להיות אגואיסט זה פויה.
אני לא חושבת שזה פויה. אני חושבת שזה כלי רב עוצמה שאנחנו יכולים להשתמש בו ל"טוב" ול"רע".

בהחלט:)

Red E • 9 ביוני 2012

אצלי זה פשוט נובע מ"ואהבת לרעך כמוך אני ה' .." רק משם.. ואז הפרספקטיבה היא מעט שונה.. היא כן מגיעה מביטול האיגו , מביטול הרצון של עצמי בלבד...
זה דומה למה שרשמתם ומעט שונה..

ושבוע טוב כמובן:)

Red E • 9 ביוני 2012