בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 12 שנים •
17 בספט׳ 2012
אני אנסה לענות במשותף, גם לרפאל וגם לשאר. בקשר למאמר עצמו, או בקשר למינוח וכו', אין לי שום עניין להכנס ולבחון את השאלות האלה. מה שאני עושה כשאני קוראת מידע שמעניין אותי, זה קודם כל לבחון מה המידע החדש שמובא בפני, ועד כמה הוא מתואם עם הפאזל האישי שלי. עם התפישה שלי את העולם מבחינה תאורטית. את זה אני עושה בקריאה ביקורתית אבל לא בקריאה קטנונית. שום דבר אף פעם לא מושלם ולא חף מטעויות, ובטח תמיד אפשר לדייק יותר, או להציג דברים באופן שונה, אבל אם הצלחתי לגעת בגרעין, ברעיון, והוא נתן לי משהו איתו אני יכולה לעבוד, אני זונחת את הקליפה ומתעמקת בו.
מה קיבלתי מהמאמר הזה? בעצם שום דבר חדש, אבל זה שם דברים בצורה מדויקת יותר במקומם - מערכת היחסים הרגשית הראשונה שלנו היא משמעותית ורבת כוח לגבי המשך חיינו, והיא גם זו שדרכה אנחנו מזקקים לנו מושגים אמורפיים כמו: אהבה, דאגה, אכפתיות, וכו'. כמובן שמה שאנחנו עושים לאחר מכן, הוא לנסות לשחזר תחושות ואתגרים מסויימים (ואז זה יהיה בחלק מהמקרים - לשחזר ולתקן) במערכות הבאות שלנו, בינהן גם במערכת הזוגית. מהבחינה הזו כל עיוות שהתקבל בתפישת המינוחים שלעיל יצופו כאן. ולגופו של עניין: למה דווקא גילוי עריות סמוי מתקשר לי לבדס"ם? הרי כל התעללות הורית יכולה ליצור קשר ולבצע בנפש הילד מהפך מסויים שיהפוך אותו לבעל צרכים בדסמים, ומה יום מיומיים? ראשית זה נכון שכל התעללות הורית משאירה את המשקעים שלה והעיוות שהיא יוצרת בנפש, אבל כאן ישנם שני אלמנטים שהם חשובים בעיני: הילד לא מחשיב את זה כהתעללות אלא כתשומת לב ואהבה, והוא מפתח בדר"כ נאמנות לאותו הורה מול שאר העולם וגם מול בן הזוג שלו, למעשה בכך הוא "מאשר" את מערכת היחסים הזו ואפילו חש שהוא "צריך להחזיר אהבה". במובן הזה הוא נסחט רגשית ממש. והאלמנט הנוסף הוא האלמנט הזוגי. כאן מטשטש הגבול והולך ונמחק, והילד הופך לזה שממלא פונקציות רגשיות שמייצרות אצל בלבול מצד אחד, ומצד שני גורמות לו ללחץ. זה לא מה שילד בגיל כזה בנוי לשאת, והמשקל הזה מעוות את הנפש הרכה במקומות מסויימים, בעיקר באלה הקשורים לתפישת מערכת יחסים זוגית אוהבת. רק לסבר את העין, המיניות של הילד הבוגר יכולה לקבל מימד נסתר, שונה, ואפילו בעל חשיבות פחותה (סקס ונילי) ובוסרית ביחס לשאר האלמנטים ב"זוגיות" הזו שיוצרים גירוי, חלקו הגדול מוזן דווקא מכך שזה גירוי אסור. מה ששני האלמנטים האלה בונים יחד הם אישיות שהופכת לכזו שמוותרת על האוטונומיה האישית שלה בתמורה לריצוי הפרטנר, כאשר ויתור כזה נחשב בעיניה למתת אהבה. הדבר הנוסף הוא מיניות מבולבלת משום שמצד אחד בפועל הילד לא ממלא מינית את צרכי ההורה, אבל מקבל ממנו מסרים מיניים ברמות שונות, והוא צריך ליישב את העניין הזה בתוכו. ויש לזכור שוב שמדובר בילד ובמיניות שאינה בשלה שיכולה לעשות קישורים לא בשלים ואפילו פטישיסטים. הנדבך הנוסף הוא שהבלבול שזה יוצר יכול לגרום לילד המבוגר לחפש את "המקום שלי". הוא סוף סוף רוצה להבין מה המקום שלו בקשר, בדר"כ ביחס לעובדה שיש עוד דמות מאותו מין במערכת הזוגית שלו, אמיתית או דמיונית, שממלאת את תפקיד בן הזוג וההורה השני, שברור שמייצר המון המון אמוציות בהורה ה"אוהב". ויש עוד. אפשר להרחיב עוד, אבל זה מספיק. זה מצטרף לבעיות שעולות מהתעללות "רגילה" של הורה בילד: פיתוח התמודדויות עם כאב פיזי, השפלות, לחץ נפשי. הפקת עונג מכאב גופני ונפשי, מול צורך עצום שיאשרו ויכילו אותו, וכל הנגזרות של זה. פיתוח צורך להסלח, וגם להענש. וגם כאן אין צורך להרחיב עוד לדעתי. הקשר די ברור. לסיכום אני רוצה לומר שלא כולם מגיעים לבדסם מכאן, אבל זה גם לא סותר את העובדה שישנם כאלה שמגיעים לבדסם גם מהמקומות האלה, והטיעון "לי זה לא קרה, כך שזה מוכיח שזה לא נכון" הוא טיעון לוגי שגוי בשגיאה הכי בסיסית וראשונית. אם עוד מישהו רוצה להגיד: "אבל בכוח, אני לא מבין מה זה קשור לבדס"ם", הוא מוזמן לשאול, אבל אני לא הולכת לענות על זה שוב. אני גם לא אומרת שהתאוריה הזו שלי היא מדויקת, אבל אם מישהו מתנגד לה והוא גם יעלה משהו שיגרום לי לחשוב שזה יכול להפריך לי אותה, אני אתדיין איתו בשמחה. ושוב - רק אם שני התנאים מצטברים אני אשמח לדון, אחרת אני רק משאירה לכולם את הרעיון למחשבה ולא קובעת מסמרות בכלום. כל טוב ושנה טובה. |
|
|
רפאל
|
לפני 12 שנים •
17 בספט׳ 2012
בכוח המוח כתב/ה: אני אנסה לענות במשותף, גם לרפאל וגם לשאר. בקשר למאמר עצמו, או בקשר למינוח וכו', אין לי שום עניין להכנס ולבחון את השאלות האלה. מה שאני עושה כשאני קוראת מידע שמעניין אותי, זה קודם כל לבחון מה המידע החדש שמובא בפני, ועד כמה הוא מתואם עם הפאזל האישי שלי. עם התפישה שלי את העולם מבחינה תאורטית. את זה אני עושה בקריאה ביקורתית אבל לא בקריאה קטנונית. שום דבר אף פעם לא מושלם ולא חף מטעויות, ובטח תמיד אפשר לדייק יותר, או להציג דברים באופן שונה, אבל אם הצלחתי לגעת בגרעין, ברעיון, והוא נתן לי משהו איתו אני יכולה לעבוד, אני זונחת את הקליפה ומתעמקת בו.
בכוח, לבדוק עד כמה קטע כלשהו מתואם עם הפאזל האישי שלך, ועם התפישה שלך את העולם - זה טוב ויפה. לקרוא קטע של פרוזה, להתחבר איתו ברמה האישית, ללמוד ממנו, להתפתח באמצעותו, ולמצוא חברים שגם הם מתחברים לקטע - זה סבבה. אבל הקטע שהבאת הוא לא קטע של פרוזה, אלא קטע שמתיימר לנסח תיאוריה פסיכולוגית, חברתית ומוסרית. וכאן השאלה אם מישהו התחבר לקטע אינה רלוונטית. מה שרלוונטי הן השאלות של האם התיאוריות שמוצעות בקטע נכונות באופן כללי, והאם המושגים שהוא מציע לגיטימיים. כלומר, כל מה מה שאין לך עניין לבחון אותו או שהוא קטנוני בעינייך. אני אגיד כמה מילים על הלגיטימיות של המושג "גילוי עריות סמוי". זה תמיד מדהים להיווכח בכוחה של סוגסטיה. כלומר, בכוחם של מילים ומושגים להשפיע על תפיסת המציאות של אנשים. אם מישהו מדבר על אלוהים, תמיד יהיו אנשים שילמדו מכך שאלוהים קיים. אם מישהו מדבר על השטן, תמיד יהיו אנשים שילמדו מכך שהשטן קיים. ואם מישהו מתחיל לדבר על "גילוי עריות סמוי" פתאום קמה קבוצה של אנשים ומתחילה לדבר כאילו קיימת תופעה מוכרת וברורה של "גילוי עריות סמוי". רק שזה לא נכון. מילים הן לא תופעה. בכך שממציאים מושגים לא בוראים תופעות בעולם. מהו גילוי עריות סמוי? בקטע שהבאת כתוב ש"גילוי עריות סמוי מתרחש כאשר ההורה הופך את הילד לשותף או בן-זוג חלופי." אבל זו הגדרה? כמובן שלא. זה פשוט משהו מעורפל מאוד וטעון מאוד. וזה כל הרווח כאן. לא סיווג של תופעה חדשה. אלא מושג מעורפל מאוד שמאפשר לך לסווג כמעט כל קונפליקט עם ההורים כמעשה חמור ומזעזע מצדם. זה לא אומר שהורים לא עושים דברים קשים לילדים שלהם. זה לא אומר ש-purple phoenix או אוריאן לא יכולות לספר את סיפורן, או שיש בעיה בחוויה שלהן. זה רק אומר שהמושג של גילוי עריות סמוי אינו נחוץ לשם כך, ושהוא סתם מטען מיותר. ול purple phoenix, אם עושים גוגל על "גילוי עריות סמוי" מקבלים 9 תוצאות. זהו. אחת היא הקטע המדובר, וכל השאר קישורים אליו מפורומים שונים. אחת התוצאות היא הבלוג של בכוח. ממש לא מדובר במושג רווח (וגם אם היה, זה לא טיעון בזכות הלגיטימיות שלו). אם מחפשים באנגלית (ואני תוהה לעצמי כמה מהאנשים שדיברו כאן על גילוי עריות סמוי קראו משהו מעבר למאמר בעברית) מקבלים קצת יותר מידע. ואז: קודם כל רואים שהמאמר בעברית אפילו לא הגדיר את המושג כפי שהמצדדים בשימוש שלו מגדירים אותו. ולאחר מכן רואים שקיימת ביקורת גדולה מאוד על הליגיטימיות של המושג הזה. בדיוק מפני שהוא מנסה להרחיב בצורה מעורפלת ולא ברורה את המושג של התעללות רגשית. אגב, האופן שבו מגדירים גילוי עריות סמוי אינו קשור להפיכת הילד לבן-זוג חלופי. מגדירים את המושג כסקסואליזציה של הקשר בין ההורה לילד, רק ללא סקס. עד כמה ההגדרה הזו דפוקה אפשר ללמוד אולי מאנלוגיה. בואי נגדיר גנבה סמויה כקרמיניליזציה של היחסים בין שני אנשים, רק מבלי שתהיה שם גנבה. מקומה של שפה כזו הוא בשירה, ולא בתורת המשפט או בפסיכולוגיה. זה מלל שלא אומר כלום. או שהוא אומר משהו רק למי שיש מה להשליך על המלל הזה. |
|
|
| פתוח וסקסי |
לפני 12 שנים •
17 בספט׳ 2012
רפאל כתב/ה: בכוח המוח כתב/ה: אני אנסה לענות במשותף, גם לרפאל וגם לשאר. בקשר למאמר עצמו, או בקשר למינוח וכו', אין לי שום עניין להכנס ולבחון את השאלות האלה. מה שאני עושה כשאני קוראת מידע שמעניין אותי, זה קודם כל לבחון מה המידע החדש שמובא בפני, ועד כמה הוא מתואם עם הפאזל האישי שלי. עם התפישה שלי את העולם מבחינה תאורטית. את זה אני עושה בקריאה ביקורתית אבל לא בקריאה קטנונית. שום דבר אף פעם לא מושלם ולא חף מטעויות, ובטח תמיד אפשר לדייק יותר, או להציג דברים באופן שונה, אבל אם הצלחתי לגעת בגרעין, ברעיון, והוא נתן לי משהו איתו אני יכולה לעבוד, אני זונחת את הקליפה ומתעמקת בו.
בכוח, לבדוק עד כמה קטע כלשהו מתואם עם הפאזל האישי שלך, ועם התפישה שלך את העולם - זה טוב ויפה. לקרוא קטע של פרוזה, להתחבר איתו ברמה האישית, ללמוד ממנו, להתפתח באמצעותו, ולמצוא חברים שגם הם מתחברים לקטע - זה סבבה. אבל הקטע שהבאת הוא לא קטע של פרוזה, אלא קטע שמתיימר לנסח תיאוריה פסיכולוגית, חברתית ומוסרית. וכאן השאלה אם מישהו התחבר לקטע אינה רלוונטית. מה שרלוונטי הן השאלות של האם התיאוריות שמוצעות בקטע נכונות באופן כללי, והאם המושגים שהוא מציע לגיטימיים. כלומר, כל מה מה שאין לך עניין לבחון אותו או שהוא קטנוני בעינייך. אני אגיד כמה מילים על הלגיטימיות של המושג "גילוי עריות סמוי". זה תמיד מדהים להיווכח בכוחה של סוגסטיה. כלומר, בכוחם של מילים ומושגים להשפיע על תפיסת המציאות של אנשים. אם מישהו מדבר על אלוהים, תמיד יהיו אנשים שילמדו מכך שאלוהים קיים. אם מישהו מדבר על השטן, תמיד יהיו אנשים שילמדו מכך שהשטן קיים. ואם מישהו מתחיל לדבר על "גילוי עריות סמוי" פתאום קמה קבוצה של אנשים ומתחילה לדבר כאילו קיימת תופעה מוכרת וברורה של "גילוי עריות סמוי". רק שזה לא נכון. מילים הן לא תופעה. בכך שממציאים מושגים לא בוראים תופעות בעולם. מהו גילוי עריות סמוי? בקטע שהבאת כתוב ש"גילוי עריות סמוי מתרחש כאשר ההורה הופך את הילד לשותף או בן-זוג חלופי." אבל זו הגדרה? כמובן שלא. זה פשוט משהו מעורפל מאוד וטעון מאוד. וזה כל הרווח כאן. לא סיווג של תופעה חדשה. אלא מושג מעורפל מאוד שמאפשר לך לסווג כמעט כל קונפליקט עם ההורים כמעשה חמור ומזעזע מצדם. זה לא אומר שהורים לא עושים דברים קשים לילדים שלהם. זה לא אומר ש-purple phoenix או אוריאן לא יכולות לספר את סיפורן, או שיש בעיה בחוויה שלהן. זה רק אומר שהמושג של גילוי עריות סמוי אינו נחוץ לשם כך, ושהוא סתם מטען מיותר. ול purple phoenix, אם עושים גוגל על "גילוי עריות סמוי" מקבלים 9 תוצאות. זהו. אחת היא הקטע המדובר, וכל השאר קישורים אליו מפורומים שונים. אחת התוצאות היא הבלוג של בכוח. ממש לא מדובר במושג רווח (וגם אם היה, זה לא טיעון בזכות הלגיטימיות שלו). אם מחפשים באנגלית (ואני תוהה לעצמי כמה מהאנשים שדיברו כאן על גילוי עריות סמוי קראו משהו מעבר למאמר בעברית) מקבלים קצת יותר מידע. ואז: קודם כל רואים שהמאמר בעברית אפילו לא הגדיר את המושג כפי שהמצדדים בשימוש שלו מגדירים אותו. ולאחר מכן רואים שקיימת ביקורת גדולה מאוד על הליגיטימיות של המושג הזה. בדיוק מפני שהוא מנסה להרחיב בצורה מעורפלת ולא ברורה את המושג של התעללות רגשית. אגב, האופן שבו מגדירים גילוי עריות סמוי אינו קשור להפיכת הילד לבן-זוג חלופי. מגדירים את המושג כסקסואליזציה של הקשר בין ההורה לילד, רק ללא סקס. עד כמה ההגדרה הזו דפוקה אפשר ללמוד אולי מאנלוגיה. בואי נגדיר גנבה סמויה כקרמיניליזציה של היחסים בין שני אנשים, רק מבלי שתהיה שם גנבה. מקומה של שפה כזו הוא בשירה, ולא בתורת המשפט או בפסיכולוגיה. זה מלל שלא אומר כלום. או שהוא אומר משהו רק למי שיש מה להשליך על המלל הזה. סקסואליזציה ללא סקס היא לא הגדרה "דפוקה" בכלל, אלא יש לה מליון ואחת דוגמאות - כאשר אבא יכנס למקלחת שבו הבת שלו מתקלחת ויסבן אותה ויגיד לה כמה היא מושכת, או אמא תדגמן לבן שלה תחתונים לפני שהיא יוצאת לדייט, ועוד המון דוגמאות, ואם דברים כאלו יתרחשו באופן שיטתי ולאורך זמן,אז יש לך מקרה של "גילוי עריות סמוי", כלומר של סקסואליזציה של הקשר הורה-ילד ללא סקס ( של קשר שבו טושטשו הגבולות המיניים בין ההורה והילד ). זה נכון שהגבולות של המושג "גילוי עריות סמוי" אינם ברורים, כמו שלא ברורים הגבולות של כל המושגים כמעט - גם גם במשפט ובפסיכולוגיה, לא רק בשירה או בספרות. ועדיין - הם מושגים שימושיים, ולא "מלל שלא אומר כלום". מכיון שפרפל פניקס טענה שאתה לא כותב כדי להציק, אני לא אומר שוב מה דעתי על "מלל" מהסוג שכתבת פה |
|
|
Purple Phoenix(נשלטת){Loki the t}
|
לפני 12 שנים •
18 בספט׳ 2012
רפאל כתב/ה: בכוח המוח כתב/ה: אני אנסה לענות במשותף, גם לרפאל וגם לשאר. בקשר למאמר עצמו, או בקשר למינוח וכו', אין לי שום עניין להכנס ולבחון את השאלות האלה. מה שאני עושה כשאני קוראת מידע שמעניין אותי, זה קודם כל לבחון מה המידע החדש שמובא בפני, ועד כמה הוא מתואם עם הפאזל האישי שלי. עם התפישה שלי את העולם מבחינה תאורטית. את זה אני עושה בקריאה ביקורתית אבל לא בקריאה קטנונית. שום דבר אף פעם לא מושלם ולא חף מטעויות, ובטח תמיד אפשר לדייק יותר, או להציג דברים באופן שונה, אבל אם הצלחתי לגעת בגרעין, ברעיון, והוא נתן לי משהו איתו אני יכולה לעבוד, אני זונחת את הקליפה ומתעמקת בו.
בכוח, לבדוק עד כמה קטע כלשהו מתואם עם הפאזל האישי שלך, ועם התפישה שלך את העולם - זה טוב ויפה. לקרוא קטע של פרוזה, להתחבר איתו ברמה האישית, ללמוד ממנו, להתפתח באמצעותו, ולמצוא חברים שגם הם מתחברים לקטע - זה סבבה. אבל הקטע שהבאת הוא לא קטע של פרוזה, אלא קטע שמתיימר לנסח תיאוריה פסיכולוגית, חברתית ומוסרית. וכאן השאלה אם מישהו התחבר לקטע אינה רלוונטית. מה שרלוונטי הן השאלות של האם התיאוריות שמוצעות בקטע נכונות באופן כללי, והאם המושגים שהוא מציע לגיטימיים. כלומר, כל מה מה שאין לך עניין לבחון אותו או שהוא קטנוני בעינייך. אני אגיד כמה מילים על הלגיטימיות של המושג "גילוי עריות סמוי". זה תמיד מדהים להיווכח בכוחה של סוגסטיה. כלומר, בכוחם של מילים ומושגים להשפיע על תפיסת המציאות של אנשים. אם מישהו מדבר על אלוהים, תמיד יהיו אנשים שילמדו מכך שאלוהים קיים. אם מישהו מדבר על השטן, תמיד יהיו אנשים שילמדו מכך שהשטן קיים. ואם מישהו מתחיל לדבר על "גילוי עריות סמוי" פתאום קמה קבוצה של אנשים ומתחילה לדבר כאילו קיימת תופעה מוכרת וברורה של "גילוי עריות סמוי". רק שזה לא נכון. מילים הן לא תופעה. בכך שממציאים מושגים לא בוראים תופעות בעולם. מהו גילוי עריות סמוי? בקטע שהבאת כתוב ש"גילוי עריות סמוי מתרחש כאשר ההורה הופך את הילד לשותף או בן-זוג חלופי." אבל זו הגדרה? כמובן שלא. זה פשוט משהו מעורפל מאוד וטעון מאוד. וזה כל הרווח כאן. לא סיווג של תופעה חדשה. אלא מושג מעורפל מאוד שמאפשר לך לסווג כמעט כל קונפליקט עם ההורים כמעשה חמור ומזעזע מצדם. זה לא אומר שהורים לא עושים דברים קשים לילדים שלהם. זה לא אומר ש-purple phoenix או אוריאן לא יכולות לספר את סיפורן, או שיש בעיה בחוויה שלהן. זה רק אומר שהמושג של גילוי עריות סמוי אינו נחוץ לשם כך, ושהוא סתם מטען מיותר. ול purple phoenix, אם עושים גוגל על "גילוי עריות סמוי" מקבלים 9 תוצאות. זהו. אחת היא הקטע המדובר, וכל השאר קישורים אליו מפורומים שונים. אחת התוצאות היא הבלוג של בכוח. ממש לא מדובר במושג רווח (וגם אם היה, זה לא טיעון בזכות הלגיטימיות שלו). אם מחפשים באנגלית (ואני תוהה לעצמי כמה מהאנשים שדיברו כאן על גילוי עריות סמוי קראו משהו מעבר למאמר בעברית) מקבלים קצת יותר מידע. ואז: קודם כל רואים שהמאמר בעברית אפילו לא הגדיר את המושג כפי שהמצדדים בשימוש שלו מגדירים אותו. ולאחר מכן רואים שקיימת ביקורת גדולה מאוד על הליגיטימיות של המושג הזה. בדיוק מפני שהוא מנסה להרחיב בצורה מעורפלת ולא ברורה את המושג של התעללות רגשית. אגב, האופן שבו מגדירים גילוי עריות סמוי אינו קשור להפיכת הילד לבן-זוג חלופי. מגדירים את המושג כסקסואליזציה של הקשר בין ההורה לילד, רק ללא סקס. עד כמה ההגדרה הזו דפוקה אפשר ללמוד אולי מאנלוגיה. בואי נגדיר גנבה סמויה כקרמיניליזציה של היחסים בין שני אנשים, רק מבלי שתהיה שם גנבה. מקומה של שפה כזו הוא בשירה, ולא בתורת המשפט או בפסיכולוגיה. זה מלל שלא אומר כלום. או שהוא אומר משהו רק למי שיש מה להשליך על המלל הזה. רפאל, אני מאוד מכבדת אותך ואת תגובתך. אישית, יצא לי לבדוק גם קצת על הנושא באנגלית, אני מודה לא רציתי לחפור בזמנו יותר מידי באינטרנט כששמעתי על המושג. עם דבר אחד אתה לא יכול להתווכח- כל פסיכולוג שיצא לי לדבר איתו מכיר את המושג הזה, מסכים שהוא קיים בעולם הפסיכולוגיה (בין אם הוא מסכים איתו או לא, זה מושג שקיים) ופסיכולוגית אחת שטיפלה בי במשך שנתיים וקצת גם הייתה אחת מהאנשים שהכירו אותי למושג הזה בכלל ולמאמר הזה בפרט. כמעט על כל מושג בפסיכולוגיה קיימת ביקורת מאוד גבוהה- גם על התורה של פרוייד קיימת חתיכת ביקורת, זה לא אומר שהיא לא אומרת כלום או שזה מבטל אותה. משהו אחד שלייט אמרה כאן בתגובתה, אני חושבת שבעמוד הקודם, המושג הזה עדיין מעורפל והמאמר עצמו עושה עוול בהליכת הכיוון היחידי של קשר של מין הפוך (ילד עם אמא או ילדה עם אבא) ולא סוקר את כל האפרויות הקיימות. אותו אתר באופן כללי מומלץ על ידי פסיכולוגים מכיוון שהוא סוקר המון נושאים, לא רק את הנושא הזה. אגב, אם ביצעת את החיפוש בגוגל, אני בטוחה שראית כי ממליצים עליו מספר פעמים בפורום של הפסיכולוגיה הקלינית (נדמה לי שככה קוראים לפורום הזה) ושמי שממליץ שם זה פסיכולוגים. את עניין הערפול אגב, אני יכולה להביא כמעט על כל מושג. האם יצא לך לשמוע על ילד הורי? האם שמעת על אלימות במשפחה? אפילו בימינו "אלימות במשפחה" היא מושג מעורפל. חלק יגידו לך שאלימות במשפחה היא כאשר הורה נותן לילד שלו סטירה על זה שהוא ברח מהבית חלק יגידו לך שזה קורה כאשר הור עובר את הגבול הלגיטימי ושובר כסא על הראש של הילד (ואני בכוונה מגזימה) וחלק אפילו יגידו שזה שהורה דחף במשחק את הילד שלו זאת אלימות במשפחה. וסורי רפאל, עד שאתה לא תהיה פסיכולוג, או תדבר עם כמה כאלה ותברר את הנושא אתה לא יכול לקבוע שהמושג הזה לא קיים. הוא קיים, לא כולם מסכימים על הלגיטימיות שלו אבל וואלה? בעבר לא כולם הסכימו שקיימת תופעת אדיפוס, זה לא הפך את זה ללא נכון בזמנו. זה שאנשים בימינו עדיין לא ערים למושג הזה, זה לא אומר שהוא לא קיים. וסורי, אבל לי אישית קצת נמאס שאנשים נורא בקלות מבטלים את המושג הזה. הוא קיים, הוא ישנו- הויכוח היחידי שקיים עליו זה אם הוא לגיטימי או לא והניסיון להגדיר אותו בצורה הרבה פחות מעורפלת, שזה למעשה מה שקורה כמעט עם כל מושג. ואגב, אני מכירה את המושג הזה מלפני כמעט 4 שנים זה לא משהו חדש, זה לא טרנד. ואותה "קבוצה של אנשים" שקמה לדבר על זה חוותה את זה, הכירה את זה, למדה את זה - גם כי פסיכולוגים שונים מדברים על זה. אז דיי לנסות לבטל את זה כבר. ואני חייבת לציין רפאל, שאולי זאת רק אני, אבל הרגשתי זלזול ממש לא נעים בחלק הזה של התגובה שלך (הציטוט של קבוצה של אנשים- החלק השני בתגובה שלך לבכח). בנוגע לחלק האחרון בתגובה שלך אלי: כיצד אתה היית מגדיר יחס מיני שהוא בלי מין? כיצד היית מגדיר הורה למשל שמראה לילד שלו מה הוא אוהב במיטה מבלי לגעת בו אלא רק באמצעות סרטים? או הורה שמכריח את הילד לישון איתו במיטה בגיל מבוגר מבלי שיהיה מגע מיני כלשהו? או הורה שצופה בילדה בת ה-15 שלו מתקלחת מבלי שהוא נוגע בה? הרי אין מין שם. כיצד אתה היית מגדיר את זה? |
|
|
|
Purple Phoenix(נשלטת){Loki the t}
|
לפני 12 שנים •
18 בספט׳ 2012
* תופעת אדיפוס= תסביך אדיפוס כמובן
תיקון טעות
|
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 12 שנים •
18 בספט׳ 2012
רפאל, אני יכולה להגיד לך רק דבר אחד - החיים הם לא משוואה ריבועית.
לא שכנעת אותי שיש כאן על מה לדון בכלל, כי כל מערכת חברתית היא קצת נזילה, והמינוחים שלה הם קצת נזילים. הקביעה היא שילוב של התנהגות אובייקטיבית ומצב נפשי סובייקטיבי. בדרך שלך אני יכולה להטיל ספק בקיום של כל דבר. שזה מרגש, כי אני אהיה חדשנית ופורצת דרך, אבל זה לא יוביל אותי להבנה של שום דבר. (: |
|
|
| MasterKey(שולט) |
לפני 12 שנים •
18 בספט׳ 2012
לוגיקה בכוח המוח כתב/ה: אני אנסה לענות במשותף, גם לרפאל וגם לשאר. בקשר למאמר עצמו, או בקשר למינוח וכו', אין לי שום עניין להכנס ולבחון את השאלות האלה. מה שאני עושה כשאני קוראת מידע שמעניין אותי, זה קודם כל לבחון מה המידע החדש שמובא בפני, ועד כמה הוא מתואם עם הפאזל האישי שלי. עם התפישה שלי את העולם מבחינה תאורטית. את זה אני עושה בקריאה ביקורתית אבל לא בקריאה קטנונית. שום דבר אף פעם לא מושלם ולא חף מטעויות, ובטח תמיד אפשר לדייק יותר, או להציג דברים באופן שונה, אבל אם הצלחתי לגעת בגרעין, ברעיון, והוא נתן לי משהו איתו אני יכולה לעבוד, אני זונחת את הקליפה ומתעמקת בו.
מה קיבלתי מהמאמר הזה? בעצם שום דבר חדש, אבל זה שם דברים בצורה מדויקת יותר במקומם - מערכת היחסים הרגשית הראשונה שלנו היא משמעותית ורבת כוח לגבי המשך חיינו, והיא גם זו שדרכה אנחנו מזקקים לנו מושגים אמורפיים כמו: אהבה, דאגה, אכפתיות, וכו'. כמובן שמה שאנחנו עושים לאחר מכן, הוא לנסות לשחזר תחושות ואתגרים מסויימים (ואז זה יהיה בחלק מהמקרים - לשחזר ולתקן) במערכות הבאות שלנו, בינהן גם במערכת הזוגית. מהבחינה הזו כל עיוות שהתקבל בתפישת המינוחים שלעיל יצופו כאן. ולגופו של עניין: למה דווקא גילוי עריות סמוי מתקשר לי לבדס"ם? הרי כל התעללות הורית יכולה ליצור קשר ולבצע בנפש הילד מהפך מסויים שיהפוך אותו לבעל צרכים בדסמים, ומה יום מיומיים? ראשית זה נכון שכל התעללות הורית משאירה את המשקעים שלה והעיוות שהיא יוצרת בנפש, אבל כאן ישנם שני אלמנטים שהם חשובים בעיני: הילד לא מחשיב את זה כהתעללות אלא כתשומת לב ואהבה, והוא מפתח בדר"כ נאמנות לאותו הורה מול שאר העולם וגם מול בן הזוג שלו, למעשה בכך הוא "מאשר" את מערכת היחסים הזו ואפילו חש שהוא "צריך להחזיר אהבה". במובן הזה הוא נסחט רגשית ממש. והאלמנט הנוסף הוא האלמנט הזוגי. כאן מטשטש הגבול והולך ונמחק, והילד הופך לזה שממלא פונקציות רגשיות שמייצרות אצל בלבול מצד אחד, ומצד שני גורמות לו ללחץ. זה לא מה שילד בגיל כזה בנוי לשאת, והמשקל הזה מעוות את הנפש הרכה במקומות מסויימים, בעיקר באלה הקשורים לתפישת מערכת יחסים זוגית אוהבת. רק לסבר את העין, המיניות של הילד הבוגר יכולה לקבל מימד נסתר, שונה, ואפילו בעל חשיבות פחותה (סקס ונילי) ובוסרית ביחס לשאר האלמנטים ב"זוגיות" הזו שיוצרים גירוי, חלקו הגדול מוזן דווקא מכך שזה גירוי אסור. מה ששני האלמנטים האלה בונים יחד הם אישיות שהופכת לכזו שמוותרת על האוטונומיה האישית שלה בתמורה לריצוי הפרטנר, כאשר ויתור כזה נחשב בעיניה למתת אהבה. הדבר הנוסף הוא מיניות מבולבלת משום שמצד אחד בפועל הילד לא ממלא מינית את צרכי ההורה, אבל מקבל ממנו מסרים מיניים ברמות שונות, והוא צריך ליישב את העניין הזה בתוכו. ויש לזכור שוב שמדובר בילד ובמיניות שאינה בשלה שיכולה לעשות קישורים לא בשלים ואפילו פטישיסטים. הנדבך הנוסף הוא שהבלבול שזה יוצר יכול לגרום לילד המבוגר לחפש את "המקום שלי". הוא סוף סוף רוצה להבין מה המקום שלו בקשר, בדר"כ ביחס לעובדה שיש עוד דמות מאותו מין במערכת הזוגית שלו, אמיתית או דמיונית, שממלאת את תפקיד בן הזוג וההורה השני, שברור שמייצר המון המון אמוציות בהורה ה"אוהב". ויש עוד. אפשר להרחיב עוד, אבל זה מספיק. זה מצטרף לבעיות שעולות מהתעללות "רגילה" של הורה בילד: פיתוח התמודדויות עם כאב פיזי, השפלות, לחץ נפשי. הפקת עונג מכאב גופני ונפשי, מול צורך עצום שיאשרו ויכילו אותו, וכל הנגזרות של זה. פיתוח צורך להסלח, וגם להענש. וגם כאן אין צורך להרחיב עוד לדעתי. הקשר די ברור. לסיכום אני רוצה לומר שלא כולם מגיעים לבדסם מכאן, אבל זה גם לא סותר את העובדה שישנם כאלה שמגיעים לבדסם גם מהמקומות האלה, והטיעון "לי זה לא קרה, כך שזה מוכיח שזה לא נכון" הוא טיעון לוגי שגוי בשגיאה הכי בסיסית וראשונית. אם עוד מישהו רוצה להגיד: "אבל בכוח, אני לא מבין מה זה קשור לבדס"ם", הוא מוזמן לשאול, אבל אני לא הולכת לענות על זה שוב. אני גם לא אומרת שהתאוריה הזו שלי היא מדויקת, אבל אם מישהו מתנגד לה והוא גם יעלה משהו שיגרום לי לחשוב שזה יכול להפריך לי אותה, אני אתדיין איתו בשמחה. ושוב - רק אם שני התנאים מצטברים אני אשמח לדון, אחרת אני רק משאירה לכולם את הרעיון למחשבה ולא קובעת מסמרות בכלום. כל טוב ושנה טובה. טוב ויפה, שאת סוף סוף מנסה להסביר את "הקשר הישיר", שמצאת, בין גילוי עריות לבדסם. כנראה שלוגיקה אינה הצד חזק שלך... 1. אין לך מושג כמה ילדים, שעברו גילוי עריות מסוג כלשהו, הם בדסמים בבגרותם וכמה לא. 2. אין לך מושג כמה ילדים, שלא עברו גילוי עריות, הם בדסמים בבגרותם וכמה לא. התאור המחמיא ביותר להסבר שלך הוא שרלטנות טועה ומטעה. ועל זה נאמר: "כשהפופוליזם מדבר, הלוגיקה שותקת..." שנה טובה ומתוקה! |
|
|
| פתוח וסקסי |
לפני 12 שנים •
18 בספט׳ 2012
אבל אף אחד חוץ ממך לא טען עד עכשיו ש"גילוי עריות סמוי" ( או לא סמוי) היא הסיבה היחידה למשיכה לבדסמ מאוחר יותר בחיים - אלא רק אפשרות אחת שבגללה יכולים להימשך לזה. אבל מה שווה הלוגיקה, בהנחה שהיא באמת הצד החזק שלך - אם הבנת הנקרא היא לא משהו ? אני נורא שמח שלך זה לא קרה, וגם לא לאלו שאתה מכיר, ושהמשיכה שלך לבדסמ נשענת רק על מקורות פשוטים ויפים וקסומים, וכמובן גם טובים ומתוקים . אז שנה טובה ומתוקה ! ויפה וקסומה, עם קצת יותר הבנת הנקרא.
|
|
|
| MasterKey(שולט) |
לפני 12 שנים •
18 בספט׳ 2012
תובנות purple phoenix כתב/ה: אוריאן כתב/ה: [
ציטוט:
וזאת הבחיר שלי כאדם לא להגיד עשו לי ולכן אני עושה אלא עשו לי זאת עובדה אבל אני בוחרת ואני אבחר מה ואיך לעשות עם הדברים. בגלל זה גם אמרתי שאין צורך לרחם עליי ברור שהייתי שמחה לילדות מאושרת ואולי בגלל זה אני מעדיפה לראות את הצד הטוב של הדברים. איןלי מושג למה אני דווקא ניצלתי למה אחי הגדול השתגע ואחי הקטן עדיין חי עם אימי אבל אני אומרת תודה לאלוהים על כך (כן בנוסף לכל חטאי אני מאמינה באלוהים) קודם כל, כל הכבוד לך על הדרך שבחרת ועל מה שעשית ועושה בחייך אני מוצאת את עצמי מזדהה איתך כאן בהרבה דברים, בל בחרתי דווקא את הציטוט הזה כדי לנסות להדגיש משהו שאפילו את כתבת. את עשית את הבחירה שלך, שזה בעצם להלחם ולבנות לעצמך חיים שונים ממה שהיו לך. מה שהיה בעבר היה בעבר והוא לא משמש תירוץ לדברים שמתרחשים היום וזה אחד הדברים שאת יכולה הכי להתגאות בהם לדעתי. בנוגע לאחים, כל עוד אחד מתמודד עם הדברים בדרך שונה. אני יכולה לומר לך שאצלי אני הלכתי בדרך כמו שלך, הלכתי בדרך שונה לחלוטין מהדרך שבה למדתי, אני תמיד אומרת שלמדתי מההורים שלי מה לא לעשות למרות, שכמוך, קיבלתי מהם גם המון דברים טובים, יכולת רגש מאוד גבוהה שקיבלתי מאמא שלי או ראיה מרחבית שקיבלתי מאבא שלי. האחים שלי לעומת זאת, אחד התנתק כמעט לחלוטין מהמשפחה, חזר בשאלה כמעט לחלוטין וחי את החיים שלו במרחק עצום מאיתנו (למשל, הפתיע אותי מאוד שהוא כן הגיע לחתונה שלי) השני לעומת זאת עדיין חי בעולם ורוד כלשהו, הכחשה מסויימת לכל מה שהיה בעבר ושהמצב הכי אידאלי זה אם אמא ואבא יחזרו והכל יהיה טוב!!! ונקודה אחרונה אני יכולה לומר לך שכל מי שאני מכירה שעבר חוויה דומה לזו ובנה לעצמו חיים לא מעוניין ברחמים כי ככה אנחנו מתפקדים הכי טוב, אנחנו בוחרים לחיות את החיים שלנו באופן שונה ולא לשקוע ברחמים של מה שהיה שם. אני מאוד מעריך את הדרך, שעשית עד היום, מהמקום ממנו יצאת... מי שלא היה שם לא בדיוק יכול להבין ואני מודה כי לא הייתי שם בעצמי. אני לא חושב, שבאמת סלחת להורייך. נוח לנו בד"כ לחשוב, שאין בנו יותר כעס, ושלמדנו לסלוח. זה מוסיף לנו לאגו, אבל זה בד"כ לא המצב. ומי אמר, שאת בכלל צריכה לסלוח להם? למה הסליחה היא הכרחית במקרה הזה? כעס הוא רגש הרסני, אבל האם הכרחי לסלוח על מנת למגר את הכעס? את פותחת פה נושא מרתק - האם אנחנו יכולים באמת להיות שונים מהורינו? גנים עוברים בתורשה, אך האם גם דפוסי התנהגות? הפרעות אישיות למיניהן? יכולות ריגשיות?...עולם ומלואו. בכל אופן - כנראה ללא אמונה שאנו יכולים להיות שונים מהורינו- לא נהיה גם אם נרצה. הרצון לא לחזור על טעויות הורייך והתובנות שלך מאוד מצאו חן בעיניי. שנה טובה ומאושרת! |
|
|
| MasterKey(שולט) |
לפני 12 שנים •
18 בספט׳ 2012
השלכה פתוח וסקסי כתב/ה: אבל אף אחד חוץ ממך לא טען עד עכשיו ש"גילוי עריות סמוי" ( או לא סמוי) היא הסיבה היחידה למשיכה לבדסמ מאוחר יותר בחיים - אלא רק אפשרות אחת שבגללה יכולים להימשך לזה. אבל מה שווה הלוגיקה, בהנחה שהיא באמת הצד החזק שלך - אם הבנת הנקרא היא לא משהו ? אני נורא שמח שלך זה לא קרה, וגם לא לאלו שאתה מכיר, ושהמשיכה שלך לבדסמ נשענת רק על מקורות פשוטים ויפים וקסומים, וכמובן גם טובים ומתוקים . אז שנה טובה ומתוקה ! ויפה וקסומה, עם קצת יותר הבנת הנקרא.
לא בדיוק הבנתי על מי אתה כועס לרגל השנה החדשה, אבל יש לך מספיק ימים לחשוב עד כיפור... שנה טובה ומתוקה גם לך! |
|
|