Brave Dwarf
|
לפני 11 שנים •
6 במרץ 2013
בחורה בהפרעה כתב/ה: מתנהגים כאילו היו בכלא כמה שנים והם חייבים להפיץ את זרעם,ובמקרה כזה הם מחפשים את הגוף המושך ביותר.
אלה שהיו בכלא כמה שנים לא בוררים, בוררים השבעים ואלה שעומד בפניהם מבחר (-: |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 11 שנים •
6 במרץ 2013
אבל כולנו הרי יודעים מאיפה ההערות האלה באות, נכון?
כי כולנו יודעים איפה אנחנו חיים. כולנו יודעים שהשמנת יתר פוגעת בהמון אנשים. כולנו יודעים שלפחות חצי מהאנשים סביבנו (או הרוב?) היו רוצים לרזות, לפחות קצת. רזון טבעי הפך למושא מובן מאליו לקנאה. זו הסיבה שהערות פוגעניות על שמנים נחשבות לאי-תקינות פוליטית, ושהערות פוגעניות על רזון נתפסות כלגיטימיות. כי כשאנחנו יורים חץ מורעל לכיוון הרזה - הוא לא רק הערה אסתטית. הוא נושא את המטען התרבותי, של התרבות שבה הרזה נשקפת משלט חוצות, ממסך הטלויזיה, מדפי העיתון. היא נחשקת ומוערכת. האם כל זה מהווה תירוץ? ברור שלא. אפשר לעשות ניתוח סיבתי לכל דבר, אבל זה לא נותן לאף אחד זכות להיות גס רוח, פוגעני, חסר התחשבות. מאד מכעיס שאנשים מרשים לעצמם לגדף אנשים אחרים. מה אכפת לי מה הסיבה? תתנהגו יפה בכל מקרה! |
|
|
the rain song
|
לפני 11 שנים •
6 במרץ 2013
יולי Yuli כתב/ה: אבל כולנו הרי יודעים מאיפה ההערות האלה באות, נכון?
כי כולנו יודעים איפה אנחנו חיים. כולנו יודעים שהשמנת יתר פוגעת בהמון אנשים. כולנו יודעים שלפחות חצי מהאנשים סביבנו (או הרוב?) היו רוצים לרזות, לפחות קצת. רזון טבעי הפך למושא מובן מאליו לקנאה. זו הסיבה שהערות פוגעניות על שמנים נחשבות לאי-תקינות פוליטית, ושהערות פוגעניות על רזון נתפסות כלגיטימיות. כי כשאנחנו יורים חץ מורעל לכיוון הרזה - הוא לא רק הערה אסתטית. הוא נושא את המטען התרבותי, של התרבות שבה הרזה נשקפת משלט חוצות, ממסך הטלויזיה, מדפי העיתון. היא נחשקת ומוערכת. האם כל זה מהווה תירוץ? ברור שלא. אפשר לעשות ניתוח סיבתי לכל דבר, אבל זה לא נותן לאף אחד זכות להיות גס רוח, פוגעני, חסר התחשבות. מאד מכעיס שאנשים מרשים לעצמם לגדף אנשים אחרים. מה אכפת לי מה הסיבה? תתנהגו יפה בכל מקרה! העניין הוא שלא תמיד זה עלבון. לפעמים הכוונה היא לגמרי מחמאה הקטע הוא שזה לא עסק של אף אחד. אפשר להגיד - את נראית נהדר. זה סבבה אבל להעיר על המשקל ומבנה גוף זה מעצבן בעיקר "שיואו איזה רזה את... הלוואי עלי" כל מיני כאלה |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 11 שנים •
6 במרץ 2013
the rain song כתב/ה: "שיואו איזה רזה את... הלוואי עלי" כל מיני כאלה אבל זה כי אנחנו ישראלים, ריין, וישראלים הם משפחה אחת גדולה. בחו"ל מתייחסים לפרטיותו של האדם בהרבה יותר כבוד, מצד שני יש לכך גם חסרונות וגם יתרונות => אנחנו לא ניתן לאף אחד למות, מצד שני גם לחיות לא נאפשר. כשנשותיי התלוננו שהבטן ההריונית שלהן הפכה לרכושו של כל העולם ואשתו וכולם נוגעים בה ובנוסף דורשים לדעת אם זה בן או בת ואיך יקראו לילד, הצעתי להן להתעלם ולא לענות. ומשעשו כן, וגילו שאנשים אשכרה נעלבים כי הם כנראה בטוחים שהבטן שלהן אכן רכושו של כל העולם, ומכיוון שהיה מדובר בתאומים לא זהים (שלוש פעמים), הצעתי להן להשיב על השאלה האם זה בן או בת, ב"כן". מה שהסתבר כפתרון נהדר כי התשובה הזאת בלבלה את החטטנים וגרמה להם לוותר. |
|
|
רפאל
|
לפני 11 שנים •
7 במרץ 2013
בחיי ששומן-שמנים-ורזים הוא אחד מנושאי השיחה המשעממים ביותר והמעייפים ביותר שיש. ובהתחשב בעובדה שאנשים כמעט אף פעם לא טוענים טענות חדשות, זה מדהים עד כמה הם אוהבים לטחון את הנושא הזה.
אני מסכים עם הדעה שאנשים לא צריכים להתערב זה לזה בענייני השומן, ושהם יכולים לחסוך זה מזה התבטאויות גסות נוסח "אתה מכוער". אבל אני גם חושב שקצת פחות פוליטיקלי קורקט היה עושה טוב לכולם. כלומר, בניגוד לפותח השרשור אינני סבור שהגיע הזמן להפגין יחס פוליטיקלי קורקט גם כלפי רזים ורזות, אלא שהגיע הזמן למתן את היחס הפוליטיקלי קורקט כלפי שמנים ושמנות. פשוט מאוד, אמרות מתיפייפות וצדקניות אינן בסיס שאפשר לבנות על גביו יחסים חברתיים טובים ומכבדים. הצפייה שהחברה שלנו תהיה נקייה משיפוט אסתטי בכל הקשור לשומניו של אדם היא פשוט לא סבירה. והטענה שחוסר האסתטיקה שמייחסים להשמנת יתר היא בעיקר עניין סובייקטיבי ותרבותי היא פשוט קשקוש פסדו-אינטלקטואלי. זה לא נכון, לא מדובר באופנה חולפת אלא יש לכך בסיס טבעי, ומרבית בני האדם לא מנסים להשמין מסיבות אסתטיות. בשביל לקבל פרופורציות ולהשתחרר מעט מן הפוליטיקלי קורקט אפשר לחשוב לרגע על היחס של אנשים לא למראה הלבוש והשומנן של אחרים, אלא לריחות שאחרים מדיפים. כמובן שזכותו של אדם שלא להתקלח, שלא להשתמש בדאודורנט, ולהדיף מריח חזק של זיעה. וכמובן שגם כאן אין הצדקה לדחוף את האף ולהיות נבזיים. אבל האם אפשר לצפות מאנשים שיהיו אדישים לריחות כאלו? האם מישהו מנסה במצב כזה אקרובטיקה אינטלקטואלית, ומסביר ששיפוט של ריחות הוא עניין סובייקטיבי ותרבותי, ושיש אנשים שמוצאים ריחות זעה חזקים אירוטיים מאוד? אני חושב שלא. בכלל, אני חושב שלצד זה שמבקשים "פרטיות" גם צריכים לזכור שאי אפשר לצפות מאנשים שחיים בתוך חברה להיות מנוכרים זה לזה מבחינה אסתטית. |
|
|
מקופלת(נשלטת){Blue eyed }
|
לפני 11 שנים •
7 במרץ 2013
רפאל כתב/ה: בחיי ששומן-שמנים-ורזים הוא אחד מנושאי השיחה המשעממים ביותר והמעייפים ביותר שיש. ובהתחשב בעובדה שאנשים כמעט אף פעם לא טוענים טענות חדשות, זה מדהים עד כמה הם אוהבים לטחון את הנושא הזה.
אני מסכים עם הדעה שאנשים לא צריכים להתערב זה לזה בענייני השומן, ושהם יכולים לחסוך זה מזה התבטאויות גסות נוסח "אתה מכוער". אבל אני גם חושב שקצת פחות פוליטיקלי קורקט היה עושה טוב לכולם. כלומר, בניגוד לפותח השרשור אינני סבור שהגיע הזמן להפגין יחס פוליטיקלי קורקט גם כלפי רזים ורזות, אלא שהגיע הזמן למתן את היחס הפוליטיקלי קורקט כלפי שמנים ושמנות. פשוט מאוד, אמרות מתיפייפות וצדקניות אינן בסיס שאפשר לבנות על גביו יחסים חברתיים טובים ומכבדים. הצפייה שהחברה שלנו תהיה נקייה משיפוט אסתטי בכל הקשור לשומניו של אדם היא פשוט לא סבירה. והטענה שחוסר האסתטיקה שמייחסים להשמנת יתר היא בעיקר עניין סובייקטיבי ותרבותי היא פשוט קשקוש פסדו-אינטלקטואלי. זה לא נכון, לא מדובר באופנה חולפת אלא יש לכך בסיס טבעי, ומרבית בני האדם לא מנסים להשמין מסיבות אסתטיות. בשביל לקבל פרופורציות ולהשתחרר מעט מן הפוליטיקלי קורקט אפשר לחשוב לרגע על היחס של אנשים לא למראה הלבוש והשומנן של אחרים, אלא לריחות שאחרים מדיפים. כמובן שזכותו של אדם שלא להתקלח, שלא להשתמש בדאודורנט, ולהדיף מריח חזק של זיעה. וכמובן שגם כאן אין הצדקה לדחוף את האף ולהיות נבזיים. אבל האם אפשר לצפות מאנשים שיהיו אדישים לריחות כאלו? האם מישהו מנסה במצב כזה אקרובטיקה אינטלקטואלית, ומסביר ששיפוט של ריחות הוא עניין סובייקטיבי ותרבותי, ושיש אנשים שמוצאים ריחות זעה חזקים אירוטיים מאוד? אני חושב שלא. בכלל, אני חושב שלצד זה שמבקשים "פרטיות" גם צריכים לזכור שאי אפשר לצפות מאנשים שחיים בתוך חברה להיות מנוכרים זה לזה מבחינה אסתטית. להיות מנוכרים זה לזה מבחינה אסטטית? אפשר וטבעי לפתח דיעה בנושא. יחד עם זאת ה׳פרטיות׳ והכבוד כאשר אתה חי בקבוצה, בחברה הכרחיים, לדעתי. וכחלק מכך גם לא ניגשים לאדם ומעירים לו על הגוף שלו, בהחלט. ובהחלט הגיע הזמן שהחברה תתבסס פחות על שיפוט אסטטי. |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 11 שנים •
7 במרץ 2013
רפאל כתב/ה: בשביל לקבל פרופורציות ולהשתחרר מעט מן הפוליטיקלי קורקט אפשר לחשוב לרגע על היחס של אנשים לא למראה הלבוש והשומנן של אחרים, אלא לריחות שאחרים מדיפים. כמובן שזכותו של אדם שלא להתקלח, שלא להשתמש בדאודורנט, ולהדיף מריח חזק של זיעה. וכמובן שגם כאן אין הצדקה לדחוף את האף ולהיות נבזיים. אבל האם אפשר לצפות מאנשים שיהיו אדישים לריחות כאלו? האם מישהו מנסה במצב כזה אקרובטיקה אינטלקטואלית, ומסביר ששיפוט של ריחות הוא עניין סובייקטיבי ותרבותי, ושיש אנשים שמוצאים ריחות זעה חזקים אירוטיים מאוד? אני חושב שלא. בכלל, אני חושב שלצד זה שמבקשים "פרטיות" גם צריכים לזכור שאי אפשר לצפות מאנשים שחיים בתוך חברה להיות מנוכרים זה לזה מבחינה אסתטית. זה נכון לגבי אישה שפרסמה את התמונה שלה באתר, ומן הסתם עשתה זאת לא כדי שיתעלמו ממנה, ולכן עליה לצפות לתגובות ועמן לדעות על מה שפרסמה (כפי שאמרה מקופלת בתגובתה הראשונה). זה גם נכון לגבי אדם שניגש אל חברו ושואל אם מסריח לו מהפה. אבל זה לא נכון לגבי אדם שיוצא לרחוב ומוצא את עצמו מול מפל של דעות ותגובות לגבי משקל או ריח גופו, צבע חולצתו, או העובר שברחמו. כל אלה נכללים במרחבו הפרטי של האדם ולאף אדם אין זכות להעיר לגביהם, אלא אם נתבקש. גם בחברה בה חיים שלל אנשים קיימים חוקי אתיקה מסוימים והערות אישיות (וכן, "אוי איך רזית" או "אוי איך שמנת" ו"איך יקראו לילד?" אלה הערות אישיות), נוגדות אותם. |
|
|
סוררת בשקט(אחרת)
|
לפני 11 שנים •
7 במרץ 2013
רפאל כתב/ה: בחיי ששומן-שמנים-ורזים הוא אחד מנושאי השיחה המשעממים ביותר והמעייפים ביותר שיש. ובהתחשב בעובדה שאנשים כמעט אף פעם לא טוענים טענות חדשות, זה מדהים עד כמה הם אוהבים לטחון את הנושא הזה.
אני מסכים עם הדעה שאנשים לא צריכים להתערב זה לזה בענייני השומן, ושהם יכולים לחסוך זה מזה התבטאויות גסות נוסח "אתה מכוער". אבל אני גם חושב שקצת פחות פוליטיקלי קורקט היה עושה טוב לכולם. כלומר, בניגוד לפותח השרשור אינני סבור שהגיע הזמן להפגין יחס פוליטיקלי קורקט גם כלפי רזים ורזות, אלא שהגיע הזמן למתן את היחס הפוליטיקלי קורקט כלפי שמנים ושמנות. פשוט מאוד, אמרות מתיפייפות וצדקניות אינן בסיס שאפשר לבנות על גביו יחסים חברתיים טובים ומכבדים. הצפייה שהחברה שלנו תהיה נקייה משיפוט אסתטי בכל הקשור לשומניו של אדם היא פשוט לא סבירה. והטענה שחוסר האסתטיקה שמייחסים להשמנת יתר היא בעיקר עניין סובייקטיבי ותרבותי היא פשוט קשקוש פסדו-אינטלקטואלי. זה לא נכון, לא מדובר באופנה חולפת אלא יש לכך בסיס טבעי, ומרבית בני האדם לא מנסים להשמין מסיבות אסתטיות. בשביל לקבל פרופורציות ולהשתחרר מעט מן הפוליטיקלי קורקט אפשר לחשוב לרגע על היחס של אנשים לא למראה הלבוש והשומנן של אחרים, אלא לריחות שאחרים מדיפים. כמובן שזכותו של אדם שלא להתקלח, שלא להשתמש בדאודורנט, ולהדיף מריח חזק של זיעה. וכמובן שגם כאן אין הצדקה לדחוף את האף ולהיות נבזיים. אבל האם אפשר לצפות מאנשים שיהיו אדישים לריחות כאלו? האם מישהו מנסה במצב כזה אקרובטיקה אינטלקטואלית, ומסביר ששיפוט של ריחות הוא עניין סובייקטיבי ותרבותי, ושיש אנשים שמוצאים ריחות זעה חזקים אירוטיים מאוד? אני חושב שלא. בכלל, אני חושב שלצד זה שמבקשים "פרטיות" גם צריכים לזכור שאי אפשר לצפות מאנשים שחיים בתוך חברה להיות מנוכרים זה לזה מבחינה אסתטית. מזמן לא יצא לי לקרוא טקסט כל כך הזוי כתוב בשפה רהוטה כל כך. (אני אמנע מהשוואות הזויות, למרות שכאן זה כמעט מתבקש (לעומתך, דוגמת השוואה בין אדם שמן לבן אחד שלא מתקלח. מזעזע). כדי לא להתנכר יותר לשכנה, הולכת להגיד לה שהתינוק שלה מכוער. ואשתדל לא לשכוח להגיד למורה של בני שהיא שמנה. ולחברה שלי שיש לה ריח מזעזע מהפה. יואו, יש לי עוד כל כך הרבה להגיד לאנשים מסביב, כדי לא להתנכר להם. נ.ב. אני לא אתנכר גם אליך, למרות צורת כתיבתך, אני סבורה שמקומך בבסטה בשוק. אגב הפסאודו-אינטלקטואלי שציינת. אלה הן לא אמרות מתיפייפות וצדקניות, איך הן בתור "בסיס ליחסים חברתיים טובים ומכבדים?" |
|
|
מלכתא
|
לפני 11 שנים •
7 במרץ 2013
היה פרק יפה ב"פמילי גאיי" או- "איש משפחה" בעברית צחה, שהיה קשור לנושא.
בקצרה אספר, שהאישה השמינה מאוד בגלל שבעלה (השמן מאוד) לא שכב איתה. בהתחלה הוא היה מקניט אותה, והיא מהדיכאון- אכלה יותר והשמינה עוד יותר. ואז הוא גילה שהסקס איתה, בצורתה השמנה, כייפי יותר- והחל להכריח אותה לאכול עוד יותר. הסיפור נגמר בזה שהיא חטפה התקף לב בגלל ההשמנה המהירה והגדולה, הסירו את השומנים העודפים מגופה והוא אמר לה שהוא אוהב אותה גם כשהיא ללא השומנים (אבל אז נתפס מתמזמז עם השומנים שהסירו מגופה) 
|
|
|
| opiate(שולט) |
לפני 11 שנים •
8 במרץ 2013
מלכתא כתב/ה: היה פרק יפה ב"פמילי גאיי" או- "איש משפחה" בעברית צחה, שהיה קשור לנושא.
בקצרה אספר, שהאישה השמינה מאוד בגלל שבעלה (השמן מאוד) לא שכב איתה. בהתחלה הוא היה מקניט אותה, והיא מהדיכאון- אכלה יותר והשמינה עוד יותר. ואז הוא גילה שהסקס איתה, בצורתה השמנה, כייפי יותר- והחל להכריח אותה לאכול עוד יותר. הסיפור נגמר בזה שהיא חטפה התקף לב בגלל ההשמנה המהירה והגדולה, הסירו את השומנים העודפים מגופה והוא אמר לה שהוא אוהב אותה גם כשהיא ללא השומנים (אבל אז נתפס מתמזמז עם השומנים שהסירו מגופה) Fuck yeah, discussion won |
|
|