Bagel |
לפני 9 שנים •
3 במאי 2015
לפני 9 שנים •
3 במאי 2015
Bagel • 3 במאי 2015
המכות והצביטות אולי מענגות את המזוכיסט אבל זאת תהיה מריחה די רצינית להשוות אותן לנשיקות ונשיכות האהבה הווניליות, הדריכה או הסטירה נועדה לכאוב ולהשפיל ובגלל זה היא שם. צריך לקרוא לילד בשמו, והמטרה איננה הוקעה וגינוי אלא חקירה. במקום לטשטש את ההבדלים בין ה"סוטה" ל"נורמלי" צריך להסתכל על הסוטה ועל מקורות ההשראה שלו.
הרצון הסמלי להיות עבד קשור בהתרגשות מאלימות, התרגשות מהרגשת האפסות, התרגשות מהשפלה. תחושת מחיצה, יד קשה, כעס, יריקה, אחיזה חזקה, מעין משחק קטן של להיות שבוי ומענים אותך. כל הפנטזיות (הרלוונטיות למאזוכיזם) הן בעצם ווריאציות על נושא מוזיקאלי אחד - אלימות. בלי האלימות הפטיש הופך לסתמי, הסיטואציה תמיד חייבת להיות בלתי נוחה למזוכיסט. כן, אפשר לביית קצת את העניינים האלו ולמצוא פרטנר למשחקים שיהיה חמוד חביב ודואג. אבל מהותה של הפנטזיה, חוט השדרה שלה קשור לעוינות בין שני הצדדים. הווייב הטוב שמתקיים ביחסי וונילה לא יכול להתקיים במשחקי שליטה, הוא עלול להרוס. בכדי לקיים חיים נוחים יותר אפשר להתעלם מהמימדים המטרידים של הבדסמ (אנחנו אנשים בסדר הרי, לא אלימים) אבל אצלי הנוחות הזאת הפסיקה להחזיק מים כשניסיתי להתאהב ואכן התאהבתי. אין שום דבר משעמם בווניליות, יש יחסים אינטימיים של עינוג וכיף והתרגשות. המחשבה שווניל זה חתיכת קיר לבן ומשעמם היא לא יותר ממגננה. העובדה שהרבה זוגות וונילים לא מצליחים לשמור על האינטימיות בזוגיות שלהם מובאת כאן כסוג של חיזוק לטיעון. הזוגות הבדסמים המאושרים הם אגדה אורבנית. רוב הגברים פה נמצאים במצב של מחסור כרוני, חרמנות נוראית וקושי להגיע לסיפוק אמיתי עם מישהי אמיתית (מחוץ לעולם הפורנו). הסתובבתי בכמה וכמה קהילות בדסמ בתקופות הפעילות שלי ומלבד חגיגות חשק ושותפות גורל לא ראיתי שם הרבה אהבה וזוגיות. או שפיות. נפגשתי גם עם אינטלקטואלים מקומיים, כולם עבדים, וכל הדיבורים הגבוהים בסופו של דבר הגיעו להחלפה ילדותית של חוויות מאזוכיסטיות. שנאתי לכל דבר שאינו אותנטי הביאה אותי להבין שאם אני מתייחס למישהו כמו סמרטוט רצפה אז היא נשארת סמרטוט רצפה בעיני גם אחרי המשחק. ואם אני בעצמי סמרטוט רצפה אז אני ממש מתעלל באיזשהו צד קצת יותר תמים שבי, בילד שבי. יש התעללות, יש כאב בילט-אין. איך אפשר להכחיש את זה רק מתוך הצורך לטהר את שמנו ולהרגיש מוסריים. העובדה שיש סבל ומופרעות בעולם, כמעט בכל פינה, לא מנקה את המופרעות הפנימית שלי, שהיא פתולוגית ותובענית. חובה עלי לבדוק מה בתוכי מתחבר כל כך לסצינות האלימות האלו, לשסע הפנימי הזה של אדם שדואג לעצמו ולרווחתו ובמקביל מבקש למצוץ אל תוכו את זוהמת החוצות. הבחירה להיות מודע קצת יותר בהחלט הורסת לי את הכיף בבדסמ, יש ותמיד תהיינה פנטזיות אבל היכולת ללכת לגמרי לאיבוד בתוך העולם הזה אבדה אצלי לעולמים. בחיים לא אזחל על רצפת מועדון ואתחנן. בחיים לא אשתמש במישהי כשפחה. קצת פחות בא לי להתחבר לצד הזה שלי, לתחביב הישן הזה, וקצת יותר בא לי על נשיקות וחיבוקים וריגושים נטולי ריח עור וניקוטין. |
|
פור גוד |
לפני 9 שנים •
4 במאי 2015
המטרה : חיסולו של הקוף הפנימי של ג'יימס
לפני 9 שנים •
4 במאי 2015
פור גוד • 4 במאי 2015
[quote="James Bondage"]
הכותבים של http://en.wikipedia.org/wiki/Sex_at_Dawn מעלים את ההשערה שגם אצל בני אדם יש זכרי/נקבות אלפא, וזכרי/נקבות אומגה (ההיפך מאלפא), אבל אין להם את שאר העדר, אז חלקם (אלו אנחנו, הסוטים) מנסים לתפוס את מקומם ה"טבעי" עם בני הזוג - אלפא ירצה/תרצה להיות בצד השולט, ואומגה יהיה/תהיה בצד הנשלט. זה גם ההסבר שלהם לתופעת הקוקולד: אלו הפרטים בחבורה שטבעי להם לראות איך האלפא מזיין, ולא לזיין בעצמם. גם ההסבר הזה נשמע חצי הגיוני, אם כי למיטב זכרוני הם לא טורחים להתייחס למתחלפים. ביטא, אולי? [ /qu מכיון שמרבית חברי-הכלוב ( ואני בתוכם ) סובלים כידוע מהפרעות-קשב-וריכוז ברמה כלשהי, אני הולך לחלק את התגובה שלי לג'יימס לסעיפים, כך שכול אחד מהקוראים יוכל לדלג על כול סעיף שאינו מעניין אותו, או על כול התגובה הזו גם יחד, מראשיתה ועד סופה. אנחנו נפתח בחבר הערבי-נוצרי של ג'יימס ובחשיש-הלבנוני הזכור-לטוב, נעבור בפעם השלישית ( גלידה ) לנסות ולהסביר לג'יימס את ההבדל שיש בין ה-NA לבין כול שאר שיטות-הגמילה ( נושא שבו יש לג'יימס אך-ורק עניין אינטלקטואלי כמובן ), ונגיע לנושא שבו יש לשניינו עניין אינטלקטואלי משותף, קרי - מחקר-התודעה ומכניקת-הקוונטים. לאחר מכן אני אומר כמה מילים על הפסיכולוגיה האמתית שעומדת מאחורי החוויה של הקוקהולד, ולבסוף נגיע לכול הפואנטה של התגובה הזאת - חיסולו הסופי ( והחיוני כל-כך ) של הקוף הפנימי - הטיפש הסתום והאלים - השוכן בתוככי נפשו של ג'יימס ( וגם בתוככי כול אחד אחר מאתנו ) - זכר אלפא ביתא גמא דלתא או אומגה, ממש לא חשוב - ושאולי גם קנה לו כבר אחיזה כלשהי והיכה שורשים אפילו בפרה-פרונטל קורטקס של ג'יימס, ושהוא מורשת מצערת, ומזמן-מזמן כבר מיותרת לחלוטין, של תהליך אבולציה קסום ונפלא, ושרק אלוהים יודע לכמה בעיות וצרות הוא מכניס אותו היום, ושאינו יודע לחיות בשלום, הקוף הפנימי הנ"ל, עם האדם הבוגר, היפה, האינטיליגנטי והצמחוני שג'יימס הפך להיות ברבות השנים. וכעת הבה נתחיל. א. החשיש הלבנוני והחבר הערבי-נוצרי של ג'יימס. אהלנים ג'יימס. דבר ראשון, תשאל בהזדמנות את החבר הערבי-נוצרי שלך אם יש לו איזו משפחה בלבנון או איזה קשר אחר אליהם ואם הוא יכול להשיג לי קמצוץ מהחשיש שלהם - רק "כמות לשימוש עצמי" כמו שאומרים - בכסף מלא כמובן. ואל תדאג בכלל לגבי הדרך שבה זה יגיע לפה, יש כבר מנהרות גם בצפון, כמו שכולנו כבר מזמן יודעים. כי אנשים לא מאמינים לי שאתה לא מרגיש עליו בכלל את הנתקים בזיכרון לטווח-קצר. ודברים כאלו דווקא ניתנים להדגמה אמפירית בקלות רבה יחסית. אני אומר לך, ג'יימס, לא יודעים בארץ לגדל את הצמח הקדוש הזה. בחיי, כואב הלב על הצמח... אחח, ואיזו ארץ יפיפייה יש להם. ממש ארץ זבת-חלב ודבש. שדות תות לנצח ! סליחה, שדות פרג לנצח...בקיצור, חייבים לעשות איתם שלום מתישהו, ולכרות איתם הסכם-עודפים. לצערי הרב "מלחמות-ישראל", מה שנקרא, כבר הביאוני לבקר בארצם היפה ולא בנסיבות משמחות. אבל שהחבר שלך ימסור ד"ש אניווי. ואני גם מוכרח לספר לך, ג'יימס, שאני באופן אישי גם מצאתי את הבחורות הלבנוניות נאות ונאורות יותר מכול רעולות-הפנים וחשוכות-המראה שמתסתובבות בעזה ( הערה: מבחינה אטימולוגית, המילה 'רעלה' בעברית היא תוצר של מיזוג שתי המילים הנפרדות רע+לה, יעני "רע לה בחיים". ולכן היא צריכה להסתיר את זה, כדי שאף אחד לא יראה כמה רע לה. אבל בטח גם את כול היופי הלבנוני הזה יהרוס די בקרוב החיזבאללה, כלומר הקוף הזכר האיסלמיסטי הטיפש, השעיר-להחריד, השוביניסט והפודומנטליסט, השונא את חייו. ב. ה-NA לעומת כול שאר שיטות הגמילה. בפעם השלישית ( גלידה ), ג'יימס, ה-NA איננה שיטת גמילה. ואין שום טעם בכול הסטטיסטיקות שלך בהשוואה אליה. אנחנו קבוצה של עזרה הדדית. אנחנו לא תלויים באף אחד, עצמאיים לחלוטין, ונושאים את עצמנו על ידי תרומותיינו. אנחנו נפגשים ביחד ועוזרים אחד לשני ללמוד לחיות בלי להשתמש. אני באופן אישי מנחה פגישה אחת כזו בשבוע, אבל פגישות כאלו מתנהלות בכול יום. ולשאלתך היותר קונקרטית, בחדרים תמצא את כל הקטגוריות שמנית ברשימה שלך : כאלו שירדו אוף-דה-הביט בעזרת נלטרוקסן או סבוקסון או איבוגה, חסידי הרב אורי זוהר, וגם חסידי ברסלב למאותיהם, וגם ערבים נוצרים וערבים מוסלמים בהמוניהם ( ואיך לא ? אתה הרי יודע שאת מרבית "הממתקים" בארץ מוכרים לדוגמא בסמטאות העיר העתיקה בלוד או בפרדס שעל גבול יפו-בת-ים ). רק השבוע למשל פנה אלי רופא אחד, שלא מזמן ירד בפעם הראשונה, נשמה עדינה ורגישה, עדי שמו, כדי שאני אהיה חונך שלו (=ספונסר ). ואני לא אגלה פה אם הוא רופא פנימי או רופא עיניים או שיניים ( כי לך תדע, אולי פייה היא שטינקרית קטנה... פייה, תדעי לך: זה בפירוש לא מוסרי להלשין על חברים או על קולגות. בפירוש ! (-: ) - ואני צריך להחזיר לו תשובה אם אני מוכן ( זאת השקעה גדולה, של זמן ושל אנרגיה, ואתה כמובן לא מקבל עליה כסף, ואני גם בכלל לא יודע אם אני מרגיש מספיק בטוח כרגע בהחלמה שלי, בתקופה הזאת של חיי ). אז האם כבר נפל לך האסימון, ג'יימס בני, או שעדיין לא הייתי מספיק קשוח איתך, ואתה זקוק לקצת יותר טאף-לאב, כי חוסך שבטו שונא בנו וגו' ? (-: אבל אם אתה או מישהו מסביבתך הקרובה יתמכר אי-פעם למשהו חלילה, אני מבטיח לסייע לך ככל שידי משגת, ולא רק במתן אינפורמציה. אז בוא נעבור כעת ברשותך לדון בנושא שבו יש לנו עניין אינטלקטואלי משותף. ג. מכניקת הקוונטים ומחקר-התודעה קודם-כול אמרתי : זו נראית לי רק התחלה של הדגמה של קשר כזה. רק התחלה. אל תשכח שכימאים וביוכימאים כמו אלכסנדר שולגין ( איש יקר ! ) עבדו בכול השנים הללו במחתרת, מחוץ לגדרי החוק. הוא למשל עובד במעבדה-הביתית שלו, והוא משחק עם המולקלות הללו, במיוחד ממשפחת הטריפטופאנים. הוא פה מוסיף אטום ושם מעיף אל'קטרון, ואז מנסה את המולקולה על עצמו, ובוחן את ההשפעה שלה על מצב-התודעה שלו ( שלו עצמו, ג'יימס ! ולפעמים גם על אשתו ). וזה - איך שלא הופכים את זה - עדיין לא יכול להיחשב מדע. אז תן לזמן זמן. ותתאזר בסבלנות. אנחנו רק בתחילת הדרך. גם רומא לא נבנית ביום אחד, וגם בייגל ( או כול אחד אחר מאתנו ) לא נהייה מזוכיסט ביומיים. ואל תנקר יותר מדי בעורבנות סקפטית ( אתה מכיר את שאלת-הזן, "כמה עץ יכול הנקר לנקר ?" והתשובה: כמה שבא לו...). לא אחת אתה מרגיש לי כמו הצאצא החוקי והישיר של יחסי אהבה הומו-ארוטיים בין קארל פופר לבין דניאל דנט. פופר הוא אבי "עקרון ההפרכה" המפורסם, למי שלא יודע, ודנט הוא אחד הפילוסופים המטריאליסטיים הכי לא מעניינים בני זמננו. והוא גם דטרמניסט ורדוקציוניסט לא מזמן ( בתחילת הניינטיז )הוא פירסם, דנט, ספר יומרני שהוא קרא לו Consciousness Explained אתה קולט ת'יומרנות של הבנאדם ? אבל עיון קצר בספרו ישכנע כול אחד שהוא היה צריך בעצם לקרוא לספרו Consciousness Explained AWAY (-: ובוא ואגלה לך סוד קטן, ג'יימס. כאשר אני מוצא היום ספר על המדפים בחנויות הנוגע למחקר-התודעה, ושנראה לי אולי מעניין, החוק שלי ( כדי להחליט אם לרכוש אותו ) הולך ככה, אני מדפדף ישר אל מפתח-העניינים, ואם אין בו פרק אחד לפחות על סמים, לפחות על הטריפטופאנים והקשר שלהם אל התודעה ( הפסילוסייבין, האיווסקה וה-DMT בקצרה ) אני זורק אותו מהיד. בזבוז זמן טהור. מכניקת-הקוונטים היא כגרע המודל הטוב ביותר שיש לנו על המציאות, והיא מנבאת את תוצאות הניסוייים שלנו עד הסיפרה הלא-תיאמן-ממש אחרי הנקודה העשרונית, לא משנה כמה היא נראית לנו מוזרה. אתה הרי יודע למשל שגם "השפיך על הלטקס" ( מהדימוי המוצלח של בייגלעך ) אינו קיים כלל למעשה, כל עוד בייגלעך לא התבונן בו. למעשה, כל עוד בייגלה לא התבונן בו, הוא אך ורק אוסף של הסתברויות, השפיך על הלאטקס, או זה כול מה שנהייה מסוגלים לספר עליו לבייגלה. אם תרצה נעבור ביחד על כול ארבעת הדברים שכל כך הפריעו לאיינשטיין בתורת-הקוונטים ( כמו למשל זה שבניגוד לפיסיקה הניוטונית "דברים גדולים אינם מורכבים מדברים קטנים" , או התאורמה של בל - שמעת על ה'קטע המדליק הזה, כן ?... שעוד יהיו לו לדעתי השלכות מרחקיות לכת, איינשטיין שם הרי את כול כובד משקלו שככה היקום שלנו לא יכול להניות בנוי ) ונראה ביחד איך ניסויים כבר הוכיחו אמפירית את כולם, בזה אחר זה. ואם תרצה שנמשיך לדבר על פיסיקה, אני רק רוצה לספר לך בינתיים מה אמר הפיסיקאי הדגול ריצ'רד פיינמן על ההבדל בין מתמטיקה לפיסיקה ( ופיינמן הרי כבר שנים זוכה באופן קבוע במשאלים הנערכים בקרב הפסיקאים במקום הרביעי ברשימת הפיסיקאים הגדולים בכול הזמנים, אחרי ניוטון אינשטיין וגלילאו. אני באופן אישי לא מבין איך הוא עוקף את מקסוול, אבל שיהיה לו לבריאות... ) וחשוב שתשמע מה דעתו, כי בכול זאת, בוא לא נשכח באיזה אתר מתנהל הדיון הזה שלנו. והוא אמר: "מתמטיקה זה אוננות, פיזיקה זה סקס. " (-: ד. הפסיכולוגיה האמתית של חווית הקוקהולד. אני כבר יודע שאתה די נדלק מההסברים של הפסיכולוגיה-האבולציונית, ג'יימס יקירי, ושאתה מרגיש שהם עושים לך קצת סדר בראש. אבל אפילו שיש להם מקום וגם ערך כלשהו, הם לא מגיעים יותר מדי רחוק. ודווקא בנקודה הזאת אני כן מציע לך להטות אוזן קשבת לבייגל. כי לא רק שהוא צודק בכך שהפרברסיות אינן קיימות בטבע ( ולקרוא לזכר הבטא בלהקה-הקמאית קוקהולד זה שימוש מאד-מאד מטפורי בשפה, ולא בדיוק מוצדק, ובטח-בטח שלא מדעי כמו שהיית בעצמך היית מצפה ממנו להיות ), אלא כול הפרברסיות הן תופעות השייכה לשדה התופעות היחודיות ל"חיה המדברת" ( האדם ),הוא גם צודק בכך שמאחורי כול פרברסייה קיים, בלשונו, "סיפור אישי". או ביוגרפיה קטנה. כך לדוגמא ( בדיוק כפי שהאנליזה של כול פדופיל תגלה שהוא בעצמו ילד שעבר התעללות מינית ) כך גם כמעט כל אנליזה של מקרה של קוקהולד ( לפחות כל אנליזה שאני נתקלתי בה עד היום ), תגלה שיש מאחורי החוויה מקרה של סקסואליזציה של בגידה, סקסואליזציה של הטראומה של בגידה, בגידה שעד לסקסואליזציה שלה, הייתה ברגע הראשון חוויה משפילה מאין-כמותה עבור הבנאדם שחווה אותה, מנמיכה ומרסקת,, חוויה מעוררת חרדה ומערערת אמון. בגידה היא אחת החוויות הכי נוראיות שיכולות להיות. סכין בלב ממש. לעתים, בשל ילדות פצועה מאד ובשל חוסר ביטחון איום ונורא, החרדה מפני האפשרות של בגידה תוביל לסקסואליזציה שלה ( ואז גם ליצירתן של הפנטזיות הללו ) עוד לפני שבגידה ממשית באמת התרחשה. אבל בדרך כלל, כמו שפרויד כתב במשפט החותם את חיבורו "טוטם וטאבו": "בראשית היה המעשה." ד. חיסולו של הקוף הפנימי של ג'יימס את הקוף הפנימי בכולנו - אלפא, ביתא או אומגה - צריך לחסל. הוא שארית אבולוציונית דוחה ביותר. הזכר אלפא, לדוגמא, יהיה ( כבר דרווין מציין את זה ) יהיה בדרך-כלל, מבין כול הזכרים בלהקה- הקמאית ( כך דרווין מכנה את להקת קופי-האדם ) הזכר האלים ביותר, המרושע ביותר והתוקפני ביותר. גם הבטא הוא לא מציאה גדולה. הקוף הפנימי בכולנו הוא-הוא חובב המלחמות, מייסד תעשיית הפורנו, שבטוח שכול מה שאישה יכולה להשתוקק אליו במיטה הוא לבולבול בגודל 24 סנטימטר ולא לשום דבר אחר, והוא מי שאונס את הפלנטה שלנו כול יום מחדש, והורס את כול החי-והצומח שיש עליה, והוא מי שעוד יעלה את כול תקוותינו וחלומותיינו וגם את עתידם של ילדיינו בענן פטרייה נשגב השמיימה. ולפיכך אני רושם לך עכשיו ג'יימס את התרופה הבטוחה ביותר לחיסולו. אני די בטוח שאני ואתה מבינים אחד את השני מצויין, אבל אני בכול זאת רוצה להסב את שימת ליבך לכך שעד-כה לא הוספתי שום סמיילי בסעיף הנ"ל, ואני גם לא מתכוון להוסיף אחד, וזאת מפני שאני רציני לגמרי, רציני בכול מאת האחוזים. אני רושם לך אפוא מרשם-רפואי למה שקרוי "מנה הירואית" של פטריית פסילוסייבין. חמש גרם לפחות של הפטרייה המיובשת.. אתה לוקח את זה לבדך, בחדר שקט וחשוך. והעיקר - לא לפחד כלל. אני יכול לספר לך בגילוי-לב שמתישהו החודש ( חודש מאי, רק לפרוטוקול ) גם אני בעצמי - וכמובן שלא בפעם הראשונה -הולך לעשות מנה הירואית ביחד עם בחורה מהכלוב. בחורה נהדרת, דרך אגב, נהדרת. וגם די בריאה נפשית בסך הכול ולא ממש מתוסבכת ( התאמין בייגלה ?). כתבתי "די" רק כדי שהיא לא תעוף על עצמה, כי כמו ששרו כבר טום פטי ושוברי-הלבבות: "וואט קמאס אפ, מאסט קאם דאון". אני מזמין אותה כמובן להזדהות פה בניק שלה, אבל בספק רב אם היא תעשה זאת, מכיוון שהיא חוששת שהמשטרה תבוא לדפוק לה בדלת. אבל אני מטבע ברייתי מחוסן מפני פארנויות, ואני יודע שהדבר האחרון שמעניין את משטרת ישראל - הדפ"רית, הגזענית והאימפוטנטית - הוא מה אנחנו עושים פה. אני גם בספק אם קיים היום במשטרת ישראל הגזענית אפילו שוטר אחד שיהיה מסוגל לקרוא תגובה שלי מראשיתה ועד סופה. הייתי בכייף מזמין אותך כמובן להצטרף אלינו, אבל אני את המסעות השאמאניים שלי אוהב לעשות לבד ( או אם אדם שאני יודע כבר שאני יכול לסמוך עליו ), וזאת מפני שיש לי נטייה להפוך להיות יותר מדי דאגני וטיפולי בנוכחות אנשים אחרים (" אתה בסדר, ג'יימס ? הכול בסדר איתך ? אתה מרגיש טוב ? ") ולקחת אחריות על הסיטואציה. וזה דופק לי את הטריפ. והעיקר - לא לפחד כלל. כי הפטרייה היא ישות אולטרה-אינטילגנטית. היא לא תמיד תיתן לך את מה שאתה רוצה, אבל תמיד תיתן לך את מה שאתה צריך. ואתה תמיד יכול בכול רגע במסע לעצור ולומר לה: " זה גדול עלי כרגע, פעם אחרת." והיא מייד תבין עניין. היא מאוד ידידותית וטולרנטית לרוקיז ( טירונים ). היא ממש נהדרת איתם. והיא מורה נפלאה, נפלאה. והיא מחסלת לאט אבל בטוח, ולעתים גם בצ'יק, לא פעם בתוך מסע אחד, את הקוף הפנימי והדביל. זה בדיוק מה שהיא עושה בין היתר. וכמעט תמיד בהצלחה רבה. רשמתי לך מרשם למנה של לפחות 5 גרם, מפני שבארץ יש לאנשים נטייה לעשות גרם, שני גרם, ואז יש קצת תובנות וקצת צחוקים, והצבעים מתחדדים והקליידוסקופייה מתחילה. ואז הם גם נוסעים לחוף ניצנים, וגם לוקחים MDMA ושותים וודקה ר'ד-בול, כול הרוסים חסרי-הכבוד הללו ( " וואי וואי, אחי, אחי, אין על זה, וולה לא הייתי ככה דלוק בחיים שלי! " ), והם לא יודעים בכלל מה מחכה לכם אחרי ( בערך ) חמש גרם. כי מה שקורה אחר כך הוא כל כך מפתיע, כל כך בלתי צפוי... אתה הולך לראות ג'יימס מפלי ניאגרה של יופי שלא ייאמן, שאין לי מושג ירוק מאין הם מגיעים, יהיו לך חזיונות אמתיים, אתה תישמע את הקול של "הלוגוס" שידבר אלייך, והעיקר - אתה תתפכח מיד-ולאלתר מכול האשליות המטאריליסטיות שלך. אבל אל תתרגש יותר מדי, ואל תרגיש מיוחד. זה קורה לכולם. כי עוד דבר שהפטרייה אוהבת להתחיל לחסל הוא את האגו שלך. תאמין לי, יש לי הרבה ממנו. וכל מסע היא עושה לי מחדש ת'מוות איתו. וכדי שממש לא תפחד, אני יכול לספר לך שלפני שעה חזרתי מהסופר, והבן של בעל הרשת, ילד בלונדיני יפה-תואר אחרי צבא, סיפר לי שהוא עשה לא מזמן מנה של 15 גרם ( אתה קולט ? הצעירים היום אין להם אלוהים ), והוא התחיל במהלך הטריפ ( הם כמובן לא עושים את זה לבד בחושך, אלא יוצאים להשתולל ברחובות ת"א), לדבר אל הבצק "הנושם והחי"( בלשונו ) באבולעפייה, ובכול שאר-הלילה התחיל להתנצל בפני צמחים ובפני בעלי חיים על איך שהוא התנהג אליהם עד כה. אבל היום - רק כמה ימים אחר כך - הוא שפוי לחלוטין, מאושר מהחיים מחייך לכולם ומאיר-עיניים. אבל אני לא רשמתי לך מרשם ל15 גרם, אז לא לפחד כלל. נ.ב - אני רוצה להיות הכי ברור. אני המלצתי עכשיו לג'יימס על הפטרייה. אני בדרך כלל לא ממליץ עליה לאנשים הסובלים מבעיות נפשיות חמורות ביותר. בטח שלא לאנשים הסובלים מפיצול-אישיות וכיוצ"ב. ואישה אחרת, בבקשה ממך. ג'יימס כבר יודע שמשפחת הסמים הטריפטופניים שונה מהותית מכול המשפחות האחרות. והיא לא ממכרת. אלא להפך. הוא ממיסה בך דפוסים רפיטטיביים וכו'. ואל תמציאי שוב עבירות שלא קיימות בספר-החוקים ( כמו בשרשור ההוא ) כגון"שידול לסמים וכו'. אנא ממך. תודה (-: * וכן, ככה מתרגמים יציאה מאזורי הנוחות, ככה בדיוק (: |
|
פייה{O} |
לפני 9 שנים •
4 במאי 2015
לפני 9 שנים •
4 במאי 2015
פייה{O} • 4 במאי 2015
|
|
Geshem Black |
לפני 9 שנים •
6 במאי 2015
לפני 9 שנים •
6 במאי 2015
Geshem Black • 6 במאי 2015
אפשר להשתתף באורגיות האוננות האינטלקטואלית הזו ?
אני רוצה לזרוק לקלחת קצת הגות מתחום הפרוזה הקצרה: The Electric Ant - Philip K. Dick תקציר לסיפור הגם ככה קצר - אדם עובר תאונה ובניתוח מתגלה שהיה כל הזמן הזה אנדרואיד שהאמין שהוא אדם. בחוסר הסתגלותו להכרה ב"מציאות" החדשה הזו, הוא מחליט "לשחק" עם עצמו, או עם המערכות הפיזיות של הגוף שלו, הוא פותח את עצמו ומגלה שהמעבדים שלו בנויים מסלילים, כמו רצועות ניקוב דמויות פילם, שבחלקם הם קו הזרימה של ה"מציאות" שלו. בהיעדר הבנה של איך הוא עובד, הוא מתחיל לנקב את האריג המציאות שלו באופן אקראי, וחווה שינויים בתפיסה ובמציאות שלו, דבר שמעלה לו מסקנות לגבי כך שאולי המציאות שלו הינה סובייקטיבית בלבד ומובנית רק בתוך הstreaming של התודעה שבתוך המעבד שלו ולא קשורה למציאות שבחוץ, אם יש כזו בכלל. כיאה לסיפור של דיק, הוא כמובן מגזים בלבדוק כמה רחוק הוא יכול "לשלוט" או "לאבד שליטה" במציאות של עצמו. נשאלת שאלת התודעה העצמית. הרי, ציין פורגוד את הניסיונות הפסאודו-מדעיים לבדוק את השפעת השינויים המולקולרים על התודעה של המדענים עצמם, אך כיצד יוכלו להסיק מסקנות ניטרליות או אובייקטיביות כשאין אובייקטיביות כלל ועצם הניסוי משנה להם את התפיסה של מה שהם חווים? ואיך אפשר לבחון משהו באופן מדעי ואובייקטיבי? ניל דגרסי-טייסון אמר שהמכשירים המדעיים בודקים את המידע as is. לא איכפת להם מה אנחנו מרגישים או מה אנחנו רוצים שיצא, על איזה צד קמנו בבוקר או עם מי רבנו. הם מגישים מידע קונקרטי שמבוסס על בחינה קרה של מה שהם בודקים בלי שיקול דעת רגשי מוטה. הבעיה היא, שגם טייסון לא העלה באותה עת, היא שכל מידע שיוצא מהמכונות או מבדיקה אובייקטיבית של הכלים המדעיים, עדיין עוברת דרך ממסרות המוח של האדם שהוא עצמו מוטה כדי לבחור איך לפרש את המידע שנבחן. ועל כן, המדע לכשעצמו, כתחום המפורש על-ידי בני אדם, אינו יכול לעמוד בפני עצמו ולתת מידע עדכני. אני חושב שכמו שלא נותנים לשופט לשפוט על תחרות שבה מעורבים אנשים הקרובים לו (משפחה, חברים, יריבים, וכו' [או המשפט השגור: לא נותנים לחתול לשמור על השמנת."]), כך אי אפשר לתת לבן-אדם לשפוט או לבחון את המציאות שהתוצאות שלה עלולות להשפיע על האנושות או על המוניטין שלו כ"הנביא" שמפרסם את הידיעה. מעבר לכך שגם אם יפרסם אמת אובייקטיבית במידה ויוכל מסיבה כלשהי, היא לא עלולה להשליך זעם אוטומטי עליו או אפילו להתקבל בכבוד ובהערכה מהקהילה המדעית (שגם זה נוטה לעתים מנסיבות של הידע הרווח באותה עת - כמו שאם יבוא מדען שיוכיח שהעולם הוא הולוגרמה שפועלת על פי חוקים שאינם קשורים למציאות הפיזיקלית, אלא רק מןסוות ככזו [קצת מהגות בודריאר על המטריקס והסימולקרות]), הקהילה המדעית או בני האדם שיקראו את המאמר המקוצר בגסות בוואלה עלולים להגיד שזה "שטויות מוחלטות. איינשטיין מתהפך בקברו." וכו'. אני מביא לשולחן את אלן טורינג, ועם הידיעה שבתקופה הלא רחוקה לאחרונה אינטליגנציות מלאכותיות עברו את מבחן טורינג. האם יוכלו רובוטים או אנדרואידים שאין להם את המעבד הרגשי להטות את שיקול דעתם ולשקר מרצונם (שאינו חופשי כאמור, אם לא מתוכנת ככזה), יוכלו להיות הפרשנים המדעיים שיעבירו את המסר אלינו, או שגם עצם התכנות שלהם על ידי בני אדם מחזיר אותנו ואותם לאותה תיבת שרצים שבה לא נוכל להיפטר ולא נוכל לקבל מידע באופן אובייקטיבי ולעד נהיה כלואים בסובייקט הפנימי. |
|
פור גוד |
לפני 9 שנים •
6 במאי 2015
הפסיכולוגיה של חווית הקוקהולד - המשך
לפני 9 שנים •
6 במאי 2015
פור גוד • 6 במאי 2015
פתח דבר (: -
קודם כול תודה פיייה. אני מודע לכך שהמחקר על הטריפטופאנים התחדש בשנים האחרונות ( תודה לאל ! והגיע כבר הזמן אחרי יותר מ-30 שנה של דיכוי המחקר הכל-כך, כל-כך, חשוב הזה. הוא כולו הופסק באחת בשנת 1966, כידוע, כאשר כול הטריפטופאניים הוכנסו כולם לפקודת הסמים האסורים, והם מככבים בו מאז בראש הרשימה לצד הרואין וקוקאין, וזה טירוף-מערכות מוחלט שהצמחים הקדושים הללו אינם חוקייים - DMT הוא הרי מעביר-עצבי טבעי, שמיוצר בבלוטת האיצטרובל, כפי שאנו יכבר יודעים היום, ומופרש לדוגמא גם בשנת ה-REM וגם בחוויות של NDE, חוויות-הקרובות-למוות, מסוג אלו שאתם מייצרים היום בבתי-החולים על סרט נע ממש, וזאת מחמת עומס עבודה בלתי-נסבל, שכר זעום, ומחסור כרוני בשעות שינה... ). ואני עוקב אחריו כמובן בעניין רב. אני סקפטי לגבי עומק התובנות שנשיג מהתבוננות בMRI במוח בזמן שהוא יוצא אל המסעות שלו אל ה"הייפר-ספייס", ולעניות דעתי לא נוכל ללמוד מהם יותר מדי. קיימות דרכים משתלמות יותר לדעתי להתחיל לחקור את זה. אבל אנחנו כאמור רק בתחילת הדרך. ועוד חזון למועד. ושלום גם לך, גשם הצמחוני (-: וברוך הבא למה שקראת לו ( ובצדק מן-הסתם ) " אורגיית האוננות האינטלקטואלית " ! ובהזדמנות הזאת תתחדש גם על הקילור, גשם. תמיד ידעתי שאתה ויצר-המוות נולדתם אחד בשביל השני. ואני מאחל לכם בהצלחה רבה בהמשך הדרך (-: ואם כבר ציינתי בתגובתי האחרונה ( לג'יימס ) שהמתמטיקה הייתה בעיני פיינמן "אוננות" ( לעומת הפיזיקה, שהיא "סקס", יעני שיש לך בו פרטנר אמיתי, קרי - הממשות, שיכול גם אשכרה להפתיע אותך, ושצריך תמיד להביא בחשבון ), אני רוצה להזכיר לכולנו איך פרויד ( אחד מגיבורי השרשור הזה, בלי ספק ) כינה את האוננות ( וכפי שנראה מייד, הכינוי הזה יתברר כחשוב להבנת התגובה הזאת ). ובכן הוא בחר לכנות את האוננות ( אצל הגבר או האישה גם יחד, לא חשוב) - THE PRIMAL ADDICTION . או בלשון הקודש: "ההתמכרות הראשונית" ( וכדאי לשים לב לכך שהוא בוחר לקרוא לאוננות ההתמכרות הראשונית, אפילו שהוא ידע שתינוקות כבר יכולים להתמכר לעונג האוראלי של מציצת ולקיקת השד, מה שיתרחש בחייו של התינוק הרבה לפני שהתינוק יגלה את העונג שיש במעשי-האונן האמתיים ובפנטזיות המתלוות אליהם - ולכן הגמילה מהשד של האם קרויה לרוב גם "הגמילה הראשונית". או כמו שחברי להקרת "הקליק" בחרו בזמנו לקרוא לתקליטם הראשון, אחלה שם הא? - " "אמא, אני לא רוצה להיגמל. ". ועד היום משום מה לא מפסיק לנגן במסיבות הכלוב את אותו סגנון מוזיקלי די מאוס כבר, האמת, הקרוי, דארק-אייטיז. נו נו, לא רוצים להיגמל, מה שנקרא :- ) אני אתייחס אולי למה שכתבת על הבעייה האפיסטמולגית ביום אחר, אבל בינתיים אספר לך שאני מחזיק מאוד מפיליפ ק. דיק. הוא בעיני גאון קיצוני. וכמובן גם - פאראנואיד אמיתי. גם סלבודר דאלי, עוד פרנואיד אמיתי, חשב שיש קשר עמוק ביותר בין חשיבה יצירתית ואינטלקטואלית לבין חשיבה פאראנואידית ( גם פרויד חשב כך כמובן ). כי התאוריות על המציאות שיכולות להיות לסכיזופרנים-פרנואידיים הן הרי כל כך משוכללות לא-פעם (" ראית את הסרט "נפלאות התבונה" ? כן ? נו, עוד מתמטיקאי פסיכי... אבל בעניין הזה ג'יימס כמובן צודק. גם ניטשה לדוגמא בילה את ערוב ימיו במחלקה-הסגורה. השיגעון אף הוא כמו "גשם שחור", והוא יורד על כולם בלי הבחנה : על חכמים וטיפשים, צדיקים ורשעים וכו'... טוב נו, אולי על מתטיקאים בכל זאת קצת יותר מאשר על אחרים. אבל גם לי אין כמובן סטטיסטיקות בעניין הזה, ממש כמו לג'יימס אבל אני, כפי שכבר אמרתי ,מחוסן הרי מטבע-ברייתי מפני חשיבה פראנואידית. ואף על פי כן, גשם, אני מסכים עם בוב דילן שכבר שר בזמנו :" גשם שחור (או כבד, לא חשוב ) עומד לרדת..." הפסיכולוגיה האמתית של חווית הקוקהולד - המשך ---------------------------------------------------------- ולעניין "החוויה של הקוקהולד". עלה על דעתי היום שלא הייתי מספיק ברור כשניסיתי להתחיל להעמיד את חווית-הקוהולד על היסודות הפסיכולוגיים האמתיים שלה, ושזו גם יכולה להיות הזדמנות מצויינת להראות לג'יימס מדוע ההסברים של הפסיכולוגיה-האבולציונית, שהוא כל כך נדלק מהם כרגע, אינם מגיעים יותר מדי רחוק כשמדובר בפרברסיות. כבר שכבראמרתי, לכנות את זכר הביטא בלהקה-הקנמאית "קוקהולד" היא שימוש מאד-מאד מטפורי בשפה, לא מוצדק וגם לא-מדעי ( בטח אם הרגישות שלך למדעיותם של הדברים כל כך גבוהה בלוא-הכי, וגם כל כך חשובה לך ) ואם אתה בכול זאת מתעקש למפות את החוויה של הקוקהולד על הלהקה-הקמאית ( להקת קופי-האדם )הרי שהסיפור של הקוקהולד הרבה יותר דומה למשהו כזה : הוא אינו סיפור על זכר ביתא או אומגה כלל-וכלל. אלא הוא בעצם סיפור - אם תרצה - על זכר-אלפא שהפך ( או שהאישה בפנטזייה שלו הפכה אותו ) להיות זכר ביתא. וכל התהליך המשפיל הזה - שהוא עיקר-העיקרים בחוויה של הקוקהולד, ומהווה את כול המרכיב האפרודיזיאקי שיש בה עבורו - כמובן חסר לחלוטין כך לדוגמא אם אתה מתעקש למםפות את החוויהה של הקוקהולד על הלהקה הקמאית אז היא הרבה יותר דומה למין סיפור שבו זה יותר הסיפור על איך זכר אלפא הפך לזכר בטא ( והתהליך הזה הוא-הוא העיקר בחווויה של הקוקהולד, מיץ התמצית שלה, אפשר לומר, והוא כמובן חסר ונעדר לגמרי אצל הקופים. ) אתה מבין, ג'יימס ? על הפרברטים ניתן לומר בדיוק את מה שאומרים לעתים על אמנות מודרנית: שבאמנות מודרנית לא משחקים ל-פ-י החוקים, אלא משחקים ע-ם החוקים. משחקים עם החוקים... וכמה מהמנגוננים-הנפשיים שמאפשרים לפרברט לשחק עם החוקים ( לא לפי החוקים ) כבר פרויד ניסה - לעתים בהצלחהנ ולעתים פחות בהצלחה - לבודד ולזהות ב"פשר החלום" ( כי הם מנגנונים השייכים לחיי-הדמיון וההזיה ) וגם בספרו "הבדיחה והקשר שלה אל הלא-מודע. וכמובן שעוד היו כמה התפתחויות חשובות בחשיבה ובמחקר של השאלות הללו מאז ימיו של פרויד. אבל הוא היה פשוט הראשון שניגש לעשות את כול זה בצורה רצינית. אתה מבין, ג'יימס, זה לא שבפנטזיה של הקוקהולד ששני זכרים ילכו מכות כמו בטבע ולאחר הקרב אחד מהם נהייה אלפא והשני קבל בהכנעה ובהשלמה את תפקידו כביטא. ממש ממשה לא. אלא זו האישה בפנטזיה-המזוכיסטית שלו שהופכת אותו לכזה ( מפני שיש לו זין קטן או לא מתפקד או מפני שהוא גבר לא-ראוי ולא-מספיק ומפני שהוא מאהב-רע והיא התעניינה בו רק בגלל הכסף שלו וכך הלאה. יש לפנטזיות הללו, כמו לכל מנגינת ג'ז, אלפי וריאציות קטנות כמובן ). כך למשל, ורק כדי לסבר את האוזן, אחד מצרופי המילים הכי שכיחים והכי חוזרים על עצמם בספרו הנפלא של חנוך לוין " איש עומד מאחורי אישה יושבת" - ספר שהוא כולו בעצם פנטזיות-אוננות ותו-לא, אבל שכתובות בוירטואוזיות לשונית נדירה ובכישרון יוצא מגדר הרגיל - הוא צרוף המילים העברי הארכאי והאיזוטרי : " צחק למשבתו". שפירושו - צחק להרס עצמו... הפנטזיה המזוכיסטית של הקוקהלד היא כאמור הסקסואליזציה של חווית-הבגידה. ואני אולי אסביר עכשיו אחת-ולתמיד את השימוש במילה סקסואליזציה, והכי ברור שאני יכול כרגע בכמה מילים ספורות. וחשוב לי תמיד להיות הכי ברור שאני יכול, גם היכן שהדברים ממש אינם ברורים ל. ואני אעשה זאת מבלי להיכנס לכול מיני מושגי יסוד בפסיכואנאליזה כגון "תהליכים-ראשוניים" לעומת "תהליכים משניים" או "עקרון העונג" ועקרון כפיית-החזרה" ( או הטנאטוס בלשונה של החברה של גשם וכולי ) ובכן מה שהמוח שלנו ( בני האדם ) יעשה אחרי חוויות מכאיבות ( והן לא חייבות כמובן להיות ממש טראומטיות בשביל שזה יתרחש. אלא הוא עושה את זה תמיד, גם על רמה לא-מודעת, וזו אולי התגלית החשובה ביותר של פרויד בפשר-החלומות, אם מותר לקרוא לה בכלל "תגלית" ) הוא "לאונן" את החוויות הללו, כלומר להכניס אותן להקשר עניינים ארוטי בתוך תסריט של מילוי-משאלה ( כמו בפנטזיה ). הוא "מאונן" את החוויות הללו... הוא עושה את זה תמיד ( בהתאם לנטיות הגנטיות הקיימות בנו ממילא כמובן ) אבל גם על רמה לא מודעת. כלומר גם אם אתה לא תביא ביד על הפנטזיות הללו באופן מודע ( כי הן מעוררות בך חרדה ואשמה או בושה ), המוח שלך עדיין יצור אותן. והן ינהלו אותך חבל-על-הזמן. וכול מי שעבד פעם אפילו חודש בחייו עם נפגעי תקיפה-מינית יודע את העובדה הזו לאשורה. הפרברט - הקוקהולד במקרה דנן - גם יגלה מהר מאד שישנם יתרונות רבים לסקסואליזציה של מה שמכאיב לו או מפחיד אותו ( הבגידה במקרה דנן ): לדוגמא, הוא יגלה שאם הוא יילמד להנות מזה, הוא כבר לא יצטרך לחשוש מזה כל כך ( הרי מהרגע שהסקסואליזציה של הפצע התרחשה, כל החוויה של הקוקהלד הופכת להיות בעצם כזו של "בגידה כנה", כלומר "לא מאחורי הגב" ). והוא ייזכר שקנאה היא בעצם סימן לאהבה ( וכמה שהקנאה יותר שורפת, כך האהבה תהיה גדולה יותר בעיניו ), או שהוא יגלה די מהר שעל הרמה של העונג המיני גרידא, באמת משתלם לראות את אהובתך נחשקת גם בעיני גברים אחרים או מתעלסת איתם לנגד עינייך בהנאה נטולת רגשי-אשמה - מפני שעונג הוא מדבק, ממש כמו תשוקה. כלומר ממש כמו שפעת. זו הסיבה לכך שניתן וראוי להתבונן בחווית הקוקהולד מזוויות שונות לאחר שהיא כבר קיימת ( כאשר אנחנו שואלים את עצמנו מה היא נותנת לו או מה הערך שלה עבורו ). וכמדומני - אם אני זוכר נכון - שבכוח-המוח ניתחה אותה באיזה שרשור בעבר די יפה ומעניין. יש לה בהחלט כישרון להתבונן בחוויות הללו ובדקויות הפסיכולוגית שלהן. ואני אשמח אם היא תחזור ותעשה זאת גם בשרשור הזה, אם יש לה קצת זמן השבוע |
|
Geshem Black |
לפני 9 שנים •
6 במאי 2015
לפני 9 שנים •
6 במאי 2015
Geshem Black • 6 במאי 2015
תודות לך על ברכת ההצטרפות לאורגיית האוננות האינטלקטואלית, או שמא יש לומר "אורגיית האוננות של האינטלקטואלים* !
ארצה להתחיל ולציין שהרי "נפלאות התבונה", הסרט, הוא סרטו של רון האוורד, "ילד פלא" שהתחנך בעטיני אמא אמריקה וגדל לעשות סרטי פרופגנדה עבורה שאינם בוחלים בלתעד את המציאות האמריקאית של אנשיה נאמנה כדי לא לפספס את קומץ הרייטינג האהוב על אנשי הבידור שכמותו כמו חברו היקר קלינט איסטווד. אי הדיוקים האלו בסרט שאמור להיות מבוסס על הביוגרפיה של המתמטיקאי ג'ון נאש גרמה ל"היכרות" הצופים איתו לחשוב שבזמן התפרצות המחלה שלו עדיין יכול היה נאש לעבוד כמו בקדחתנות לפניה, אך את הגילויים עליהם זכה בעיטורי פרס נובל עשה לפני המחלה ולא בעקבותיה. הסתירה הגדולה הזו ברצון להאמין שהגאונות המשתבשת בטירוף מלווה בפרודוקטיביות היא שיקרית ואולי ממשיכה לדרבן את תעשיית התרופות או את הציבור להדיר את רגליהם ואת עיניהם מבעיות הנפש האמיתיות (ולא הפואטיות\רומנטיות בהכרח שמתפרשים מהסרטים והספרים) שהורסות בשיטתיות את החיים מחייהם של החולים. אני חושב שיש להגדיר תחילה *מהי התמכרות* לפני שיהיה אפשר לדון בהתמכרות. הרי יש דברים שהגוף מכור אליהם מכורח קיומו, ואלו התמכרויות שאינו יכול להפסיק אחרת ימות. למשל, בעת שהתינוק עדיין ברחם ומחובר לאמו, הוא מוזן ממנה ממנות המזון והנוזלים כמו עירוי תמידי. אך ברגע שהוא מנותק ויוצא אל אוויר העולם, הריאות שלו חוטפות את השוק הראשוני של קבלת האוויר לתוכן, הוא מגיב בהתאם, מעבר לצלילים ולכאוס שבחוץ שחווה כל-כך בעמימות בתוך הבטן, והוא מגלה את ההתמכרות הראשונה שלו - אוויר. או הצורך לנשום, שהוא כה מובן מאליו לנו, ואנו מורגלים לו באופן בלתי חושב או סיסטמטי, אך כאדם שמתמודד עם אסתמה מגיל צעיר (מגיל 3) אני יכול להדגיש כי האוויר אליו אנחנו מכורים כדי לקיים את גופנו אינו מגיע אליי באופן רגיל כמו לכל אדם בעל ריאות נורמטיביות או היעדר אלרגיות החוסמות את אפשרותי לנשום, ועל כן אני צריך לקבל מנות "חמצן" מלוות בוונטולין או לחלופין סטרואידים, לעתים קרובות כדי למנוע אשפוז, ובמיוחד אם הגעתי לאשפוז בעקבות התקף קשה ולקבל חזרה את היכולת לנשום. זה גורם לך לחשוב, כמו בשירו של אתגר קרת בגב אחד מספריו על כמה חשוב האוויר לאדם שנמצא בהתקף, כמה חשובות המילים הבודדות שהוא יכול להגיד וכמה שאין זה מובן מאליו שהוא בוחר לומר דווקא לך ודווקא אותן. והרי כל אדם "בר דעת" יציין שעל האוויר לנשימה לא נוכל או נרצה לוותר, גם לא בהפחתת אחוז החמצן המגיע לגופנו, במידה ויגיע יום שבו הרעלים שבאוויר יפחיתו את אחוז החמצן משמעותית, ולא נוכל לנשום כמו שאנו מורגלים, כמו בסרטים דיסטופים שהחמצן הוא הכרחי כדי להתקיים ונמכר במנות קטנות בשוק אפור. ושלא לציין את הנושא המרכזי האחר, *מים*, נוזל החיים. כמו בחולית של הרברט, הרי זה הדבר המרכיב אחוז גדול מגופנו, זורם בדמנו, וזה הנוזל המקיים אותנו, אפילו החמצן עובר בתוכו וזורם דרכו כדי להחיות את התאים (סלחו לי אם בתיאורים פואטים אני מדלג על הצורך להיות בהיר מדעית) ועלינו לשמר עליו מכל משמר אחרת כל החיים על פני כדור הארץ יהפכו לשממה. אני רוצה לציין משהו נוסף בנוגע ל"סקס" של בני אדם, זה רפרנס למשהו מאחד הפוסטים הקודמים של אחד מכם בשרשור הזה. אם יחסי מין הוכיחו את עצמם כדרך היחידה להמשיך שושלות או הישרדות של מינים בתהליך האבולוציה, הביטו בבני האדם קיום, ממש במאה שנים האחרונות, שהמין עבורם אינו משמש בהכרח להישרדות אלא להנאה, וכפוף לפינוקים של חשקים ושפיכות מיותרות ומערכות היחסים (למשל של מגדרים אחרים שאינם יכולים להתרבות יחד) זה משהו שמקובל חברתית (שזה בסדר לחלוטין למעורבים המעוניינים בכך), וקיום הדיבור כמעט אינו על התרבות או המשכת המין האנושי, אלא בנוי במנגנוני סינון סטייל *טינדר* או אתרי היכרויות קלוקלים או המכניקה הסטיכית של היעדר זהות אמיתית בצ'אטים או באתרי סטייל-כלוב למיניהן בהם תצטרך לעבור כברת דרך ארוכה כדי באמת לקבל את הפרטים האמיתיים על האדם שמולך ולבטוח שהוא אכן מי שהוא טוען שהוא ולא מסתיר את זהותו או עברו האפל ממך כי הוא באמת רוצה בך ולא במשהו ששייך לך שאינו בהכרח אתה. האבולוציה הפכה להיות משחק חברתי של נוחות או אי-נוחות, של אוננות הדדית, היתולית, של חברה ששכחה את האינסטינקטים החייתיים וההישרדותיים שלה ונתנה להיבריס האגוצנטרי להגדיר בשבילה את הקיום הניהיליסטי שיכחיד אותה. |
|
פור גוד |
לפני 9 שנים •
6 במאי 2015
לפני 9 שנים •
6 במאי 2015
פור גוד • 6 במאי 2015
הו גשם, באמת טוב שבאת ! העלית עכשיו כמה נקודות חשובות ומעניינות. ועם כמה מהן אני גם בהחלט מסכים . אבל היום כבר שרפתי לצערי את הזמן שהיה לי לשרוף על אוננות ( אבל בל נשכח לרגע: חשוב, חשוב מאוד גם לאונן מעת-לעת. ובנות שאינן יודעות להנות מאוננות גם אינן יודעות בדרך-כלל לגמור, כלומר להנות מאורגזמה, כנודע מזמן. וזו הרי ממש טרגדיה ...(-: ). אז ביום אחר, אני מקווה, אתייחס לכמה מהנקודות שהעלית יותר בהרחבה
|
|
Geshem Black |
לפני 9 שנים •
6 במאי 2015
לפני 9 שנים •
6 במאי 2015
Geshem Black • 6 במאי 2015
כל עוד האורגזמה האינטלקטואלית תביא בסופה להתפרצויות קתרזיס בקריאות "אֵאוּרֵקַה!", תוכל להמשיך לטבול יחד עם ארכימדס באמבט כאוות נפשך. והרי זממנו כאן הוא אינסופי, במרחב הווירטואלי לפחות, כטקסטים אלמותיים, לפחות עד שכלובי ימשוך את הPlug (או יתקצב את הקריאה עבור מנוי זהב גירסת פרימיום+ אקסלוסיבית דלוקס)
|
|
מיתוסית(שולטת) |
לפני 9 שנים •
6 במאי 2015
לפני 9 שנים •
6 במאי 2015
מיתוסית(שולטת) • 6 במאי 2015
גשם
כשאנו מדברים על התמכרות, אנו מדברים על התמכרות לפי ההגדרה בDSM, בהגדרה הפסיכיאטרית ולא בהגדרה המתחכמת שלך וסקס כמקור להנאה ולא רק התרבות הוא ממש לא מהמאה שנים האחרונות, אלא לדעתי מאז קיומם של בני האדם. לשם דוגמה- כל תכליתו של הדגדגן הנשי הוא שהאישה תהנה, אין לזה שום יתרון לפוריות שלה. אמצעי מניעה קיימים אלפי שנים וכנראה שמאז שהתחלנו לעשות סקס במיסיונרית ולא בדוגי סטייל כמו החיות, זה היווה מקור חשוב לאהבה, לאינטימיות ולהגברת המונוגמית (שהיא כשלעצמה כן חיונית להמשך המין האנושי) |
|
פור גוד |
לפני 9 שנים •
8 במאי 2015
אפוקליפסה עכשיו !
לפני 9 שנים •
8 במאי 2015
פור גוד • 8 במאי 2015
Give me crack and anal sex
Take the only tree that's left and stuff it up the hole in your culture Give me back the Berlin wall give me Stalin and St Paul I've seen the future, brother: it is murder. (לאונרד כהן, "THE FUTURE" ) יום שישי את יודעת, זהו יום הבוחר.. אז שבת שלום אפוא לגשם, בעל המזג האפוקליפטי הנפלא ! ( כן כן, מי שמפחד מהאפוקליפסה, שלא יעלה לבלוג של גשם ! .) אבל גשם, אני רוצה דבר ראשון לשאול אותך משהו. כי גם אני באופן אישי מת על החוויה-האפוקליפטית. אולי מפני שכבר עברתי בימי חיי כמה-וכמה אפוקליפסות רגשיות. אני חושב שכל אדם עובר בחייו אפוקליפסות כאלו : מוות של אדם קרוב, פרידה מאדם אהוב, גמילה, מלחמה, בגידה...ואלו רק כמה דוגמאות ידועות ונבחרות לאפוקליפסות-רגשיות, מאלו שכבר נגענו בהן קצת בשרשור אורגיית-האוננות-האינטלקטואלית הקטנה שלנו. אפוקליפסות רגשיות... וד"א גשם, תגיד בהזדמנות לחברה שלך - שאולי כבר יודעת את זה ממילא, אם היא בחרה לעצמה כזה ניק - שמה שפרויד מתכוון אליו בשפתו המגושמת והבלת-מדעית כאשר הוא משתמש במונח "יצר-המוות" הוא בדיוק למה שאנשים מתכוונים אליו כאשר הם משתמשים בשפתננו היומיומית בצירוף-המילים הידוע "אני מת על זה." ולפיכך, בכול פעם שהחברה שלך תאמר לך מהיום בעיניים נוצצות :" אוי גשם ממי, אני מתה עלייך, מתה מתה מתה עלייך, פשוט חולה עלייך ! ", אתה כבר תחייך אליה בהבנה, ותאמר אל ליבך : "נו, הנה יצר המוות האמיתי שבא לבקר. אז ברוך הבא טנאטוס, ומה שלומך בימים אלו ? " ובאיזה מובן אני יודע שאני אוהב את הוויב של האפוקליפסה (כלומר שעשיתי לה כבר במובן כלשהו סקסואליזציה ? ) למשל, אם תיתן לי לדוגמא משחק-מחשב שמתרחש בעולם-אפוקליפטי (אחרי שואה גרעינית נניח ) אני יכול בקלות ללכת לאיבוד בתוכו שעות ארוכות ובהנאה הרבה. אני אמנם ממש לא פריק של משחקי-מחשב, אבל זה הוויב האהוב עלי מבין כול העולמות הזאנריים של משחקי-המחשב היום : העולם של המאפיה, העולם של העסקים, העולם של חיי-הצבא וכולי.. מן המותר לציין שאני עושה זאת - כלומר מרשה לעצמיהיום לשחק במשחקי-מחשב, אם בכלל- רק כאשר יש לי זמן לשרוף על אוננות. אבל כבר סיכמנו בינינו שחשוב לדעת להינות מאוננות, ושבנות שאינן יודעות להינות מאוננות גם בדרך-כלל אינן גומרות, כלומר אינן יודעות להינות מהאורגזמה, וזו הרי ממש טרגדיה . וכול חיי אני מחכה בקוצר-רוח לאפוקליפסיה האמיתת, והיא אף פעם לא מגיעה. מדוע היא אינה מגיעה, גשם, מדוע ? הבטחתם, תקיימו !. הנה לדוגמא ב-2012 ממש פכרתי את ידיי מתוך ציפייה והתרגשות רבה. וכרגיל כלום לא קרה. באסה אטומית, הא? עדיין לא איבדתי תקווה אמנם, אבל אני כבר מתחיל להביא בחשבון את האפשרות שהאפוקליפסיה לא הולכת להתרחש בימי חיי ( אלא בטח איזה יומיים אחרי שאני אמות. חוק מרפי נו.. ). יש לי אמנם עוד איזה ארבעים-חמישים שנה לחיות - (אני הרי בריא פיזית כמו דולפין,! ברוך השם והעיקר הבריאות - ארבעים-חמישים שנה מבלי להביא בחשבון כמובן איזו עלייה דרמטית בתוחלת החייים. וגם הראפר ג'י זיי הרי כבר שנים חוזר-ואומר ש " ארבעים של היום זה השלושים של פעם" ( אתה שומע ג''ימס ? זה בהחלט צריך לעודד את שניינו, מה שג'יי זי אומר. אז אין סיבה שניפול ברוחנו. אנחנו ממש לא כאלו חטיארים. ותכלס ג'יימס, כול החיים עוד לפנינו... למעשה, אפילו שאני נהנה לעשות טיזינג לג'יימס כדי שיצא מהקיבעונות-המחשבתיים הנוראיים שלו על המטריאליזם והדטרמיניזם ( כי לא שווה לחיות את כול החיים שלך מהעריסה ועד הקבר ולהמשיך להאמין בשטויות הללו , אני קרוב אליו יותר ממה שנדמה אולי. ובכך שגם אני מאמין שהגישה הכי טובה לכול בעייה בחיים, היא תמיד הגישה הרציונאלית. עד שהיא נכשלת כמובן.. אבל ראשית, אני מסכים עם מה שאישה -אחרת כתבה לך. היא בחורה אינטילגנטית מאד ( אין אפס ). והיא אולי אוהבת לקטר בכל הזדמנות על איכות הבחורים בכלוב. אבל הרי על איכות הבחורות כאן, רחמנא ליצלן, כבר נכתבו תילי-תילים של שרשורים, ועוד ימשיכו להיכתב תלי-תלים של שרשורים, ועוד מעט גם כול השרתים והעננים בעולם לא יהיה בהם די מקום להכיל את כול הקיטורים הללו - " השולטות הן ככה, והנשלטות הן ככה, והמתחלפות ככה-ככה, ואלו שלא-בעסק הן בכלל כבר ככה-ככה-וככה"... ו"אכלו לי, ושתו לי, ובלעו לי..." בכול מקרה, היא צודקת גשם. האדם ( הן הזכר והן הנקבה ) הוא אחד מבעלי-החיים היחידים הידועים לנו שאין להם תקופות-ייחום - לפחות לא על הרמה של ההארד-ווט, כלומר על הרמה של התשתית הביולוגית והפיזיולוגית שלנו. אין לנו תקופות-ייחום, או כמו שבייגל אוהב לומר על חברי-הכלוב בשפתו הדיכאונית : הם חרמנים תמידית ! ( וכמובן גם, לפי בייגל, אומללים תמידית ובודדים תמידית, אנד אול-דה-רסט-אוף-איט...). אני חושב שאני מסכים גם עם מה שכתבת על האבולוציה, אבל באיזה מובן אתה משתמש במונח "אבולוציה" ( שממשיכה כמשחק-חברתי שבו..וגו' )? האם אתה משתמש במונח כמו 'ר.דוקינס למשל, כלומר מדבר על אבולוציה תרבותית ? הממ"ים וכול זה ? כי מבחינה ביולוגית האבולוציה מתרחשת על פני פרקי זמן כל-כך אדירים, שהיא אינה נוגעת כלל ( לי ולך ולג'יימס או לאישה-אחרת ). למעשה, שלד של מה שהפלאונטולגים מכנים אותו "אדם מודרני" התגלה לא-מזמן באפריקה, ושאת גילו מעריכים בדרך כלל בין מאה אלף למאתיים אלף שנה (פלאונטולוגיה רחוקה מלהיות מדע-מדוייק, אבל יש להם כמה דרכים לא רעות להעריך את זה ). כלומר שכבר מאה אלף שנה או יותר שלא חל שום שינוי מהותי במנה ההארד-ווט שלנו (= הארד -וור הביולוגי, כלומר "הרטוב" ) ואם הייתי לוקח את "האדם המודרני" הזה מהמערות שלו בסוואנה של אפריקה ומביא אותו אלינו לציביליזציה, ורושם אותו לביה"ס עירוני ד' בת"א נניח, אף אחד לא היה מרים גבה. הוא היה מתנהג ומדבר ונראה כמו כולנו. ואולי גם היה נרשם מתישהו בחייו הבוגרים לכלוב, המסכן... וגם לגבי ההתמכרויות, ובאופן הכי כללי כרגע: הרי הלא קיימת הגדרה טובה של התמכרות מהי. כפי שכבר אמרתי, התמכרות לקוקאין הרואין או אלכוהול מגדירה די-טוב את גבולות המצב הזה, אבל השאלה היא תמיד רק כמה זה מפריע לך לחיות, וכמה אתה לא מצליח להיגמל מההרגל ( או החומר ) בכוחות עצמך. ואם אני לא אתן לך חמצן או מים, לדוגמא, אתה לא הולך לעבור "גמילה". אתה הולך למות. אבל כמובן שכול דבר יכול להיות רעל. אפילו מים אם תשתה מהם יותר מדי יהרגו אותך. וגם חמצן. זה לא אומר שאתה מכור אליהם.. אבל כתבת יפה על האסתמה ! וגם עם מה שאמרת על ג'ון נאש, או יותר נכון - עם מה שאמרת על הקשר בין טירוף ויצירה, אני בגדול מסכים. ג'ון נאש לדוגמא,שהכניס את מושג "הקבוצה" לדיון בתורת המשחקים ( אפרופו "נקודת שיווי המשקל של נאש" שלו ובניגוד לפון נוימן החכם והפראנואיד - שתכף נגיע אליו. "ממשיכים לאונן", כן גשם ? (: - שלא היה מסוגל להעלות בדעתו, סו טו ספיק, משחקים שאינם "סכום אפס", כלומר כאלו שבהם מה שאתה מרוויח הוא תמיד מה שאני אפסיד, ומושגים כמו "טובת הקבוצה", שנאש בהחלט הבין היטב, היו זרים לרוחו... אבל ג'ון נאש חי ככל-הנראה עם המחלה שלו בצורה לטנטית כול חיו, או בטח כבר בתקופה שהוא מתחיל את לימודיו באוניברסיטה.. וגם אחרי שהוא יצא מדעתו "טוטאל לוס" - שים לב עכשיו, גשם ,כי מעט אנשים מודעים לכך- הוא עוד המשיך לעשות עבודות מדהימות במתמטיקה, עבודות יפות ואולטרא-מסובכות ( גאומטריה-דיפרנציאלית ודברים כאלו ) אבל שאין להם שום שימוש, חוץ מזה שהן יפות. כי בשיגעון כמו בשיגעון - מתחילים לאונן, ושוכחים לגמרי מסקס...(: ואם כבר "הבאת לשולחן"( בלשונך ) את אלן טיורינג היקר, אני רוצה לנצל את הזדמנות-הפז הזאת שנפלה לידי כפרי בשל, ולהסביר לבייגל ( " אוף, קשה לי לדעת מתי אתה רציני ומתי לא. אמא'לה..." ) עוד משהו קטן. היה בזמנו למישהי מהכלוב ( שהיא גם חברה טובה שלי בחיים ) בלוג נהדר בשם "הכאב הזה מצחיק אותי " ( בלוג שמאז שינה את שמו כמה-וכנמה פעמים, והיא גם הפסיקה לכתוב אותו בזמן האחרון, ומסיבות השמורות עימה ). ובכן הכאב הזה מצחיק גם אותי, בייגלה. ואני מתכוון עכשיו כמובן לכאב הסאדו-מזוכיסטי, הקריקטורי וההדוניסטי. הכאב הנפשי שהוא מכסה עליו, כמובן שאינו מצחיק אותי. אבל מסוכן מאד בעיני להתייחס לכול זה ברצינות תהומית כמוך. כי כמו שאישה-אחרת כתבה לך יפה,: אחרי-הכול וככלות-הכול, זה רק משחק. נכון, זה משחק בדברים עמוקים, וזה משחק למבוגרים-בלבד, וישנם גם אנשים שיכולים ללכת לאיבוד בתוכו לגמרי, ושאלוהים תרחם עליהם, אבל בסופו של דבר, זה רק משחק. אף אחד מאיתנו הוא לא "אדון" ולא "עבד". או כמו שחנוך לוין כבר כתב ( ויהודית רבץ הלחינה נפלא ): "אדון-כמעט פגש את הגברת-כבר..." (: * אחרית-דבר: אלן טיורינג, ה-EI, וחוש-ההומור (-: --------------------------------------------------------------- לגבי אלן טיורינג - ( ושים לב שאני מתחמק גם הפעם באלגנטיות מ"הבעייה האפיסטמולוגית שהעלית, מה אובייקטיבי ומה סובייקטיבי, אבל דע לך שאני מאמין במדע כנראה קצת יותר ממך, וקצת פחות מג'יימס. מה שיפה בעיני במתודה-המדעית, וזו אחת הסיבות לאפקטיביות שלה, הוא שאתה יכול לקבל בה נקודות-זכות גם אם הוכחת שהתאוריה שלך איננה נכונה. כך, לדוגמא, לעולם לא יצא לך לשמוע איזה חבר ערבי-נוצרי של ג'יימס קם ואומר : " חבר'ה, 2000 שנה האמנו שאמא של ישוע הייתה בתולה, אבל היום הבנו שטעינו ". זה לעולם לא קרה, וגם לעולם גם לא יקרה. אבל המדע הרי מחליף את הנחות-היסוד שלו ( לגבי המציאות ) כול מאה שנים בערך. וגם רוב מה שנדמה לנו היום שאנחנו "יודעים" על המציאות, לא יהיה בעיני האנשים של העתיד יותר מאשר הלצה קטנטנה בחשכה... אז לגבי אלן טיורינג. אתה צריך לדעת ( או אולי יודע כבר ) שאחת הדרכים הטובות והבדוקות ביותר להכשיל היום מחשב במבחן-טיורינג ( גם בגירסאת "החדר הסיני" שלוו ) כדי לדעת האם אתה מדבר עם בנאדם או עם מחשב , ואני כבר הדגמתי את הנקודה הזאת לא-מזמן יחסית בקלות, ובלייב ( מה שנקרא ), לאנשי מדעי-המחשב מהתחום של ה-EI ( אינטילגנצייה מלאכותית ) היא בעזרת חוש-הומור. מחשבים פשוט לא מצליחים להבין הומור. וההומור שהם מצליחים להפיק, בעזרת האלגוריתמים שכתבו להם, הוא עדיין (במקרה הטוב) הומור של בדיחות-קרש או של מה שדן בן אמוץ היה קורא לו בזמנו "הומור מקופסאות שימורים" ( יעני - אתה פותח אוכל, שום דבר יצירתי, כמו ההומור של מרבית הבדיחות ). אם ראית כבר את הסרט החדש של אנדרסון - איך הוא נקרא, שכחתי, "בין הכוכבים" או משו כזה, לא? -אז יש בו כבר מחשב "דור 12" שמבין ומפיק מתוכו הומור, ושאתה יכול לבחור בו את דרגת ההומור שלו ( וגם את דרכת הכנות ). אבל בימינו האמת היא שתוך דקה -חצי אני יכול לדעת האם אני מדבר עם מחשב או עם בנאדם במבחן-טיורינג, בעזרת הקריטריון של חוש ההומור למשל. בהומור יש כנראה משהו יצירתי מדי, מתענג מדי, בשביל אלגוריתמיקה. אבל לך תדע מה יהיה בעתיד.... טיורינג בעצמו כתב כבר בתחילת הפורטיז בנימה-נבואית כך : " מרגע שהתגלה מודל החשיבה של המכונה, לא יעבור זמן ומכונות ידעו לחשוב על כול בעייה יותר טוב מאתנו.." ואני ממש לא יתפלא אם הוא צדק. טיורינג בעצמו היה אחד מאלו שגילו כמובן את מודל-החשיבה הזה, ע"ע " מכונת-טיוריינג ", וקל לנו לשכוח היום שהיה צריך לגלות אותו, ושאין בה טבע מכונות פרופלי ספיקינג. מכונות הן הרי יצורים של הדמיון שלנו. אבל כבר פון נוימן, שקרא את טיורינג והיה מבין הראשונים שתפשו את המהפכה של מה שהוא עשה, כתב חיבור שהיה ספקולטיבי ותאורטי לגמרי בזמנו, מין מאמר לוגי-מתמטי בעיקרו ( ג'יימס, אתה באופן אישי חייב לקרוא את החיבור הזה ), שנים לפני שהתגלה מבנה הסליל-הכפול של הדנ"א, ושנים לפני שהובנה הדרך שבה הוא משכפל את עצמו - חיבור על איך חייבת להיות בנויה מכונה שמשכפלת את עצמה - כול-מכונה, ביולוגית או מכנית, לא חשוב - ובינתיים כול הרכיבים שחייבים להיות להיות בה לדעתו של פון-נוימן, קיומם כבר הודגם בתא-החי שלנו. ככה שלך תדע, אולי טיורינג כאמור צודק, ובעתיד הקרוב המכונה כבר תדע ללחשוב על הכול ועשות את הכול יותר טוב מאיתנו - הכול כולל הכול. אפילו להזדיין. ואולי באמת בעתיד הקרוב מרבית חברי הכלוב כבר יהיו מכונות או קיבורגים. למעשה, אני כבר היום מכיר רבים וטובים החושדים ( אפרופו חשיבה-פרנואידית ) שכלובי בעצמו הוא כבר מכונה, או מינימום אנדרואיד. נו, אתה יודע, סתם כמה אלגוריתמים נטולי נשמה... (-: |
|