על הפערים בין שולטות לנשלטים (או - למה לא פטישיסטים)

אני מבין שקשה לך לתאר המלט.
זה בסדר.

לא המלט, אני ממש לא חושב שאני מגוחך אבל זכותך לחשוב אחרת. זה רחוק מלעניין אותי (:
כמו גם הקשיים הרבים והמגוונים שלך שעולים שוב ושוב.

משעשע (:

אני חושב שקיבלת מספיק צומי ליום אחד. נכון?
אין על מה.

אנא סלחו לי אם אנסה להתעלם מהירידות ההדדיות, מהפסים האישיים התוקפניים ומדברים שהיה עדיף להם (לדעתי) להכתב באדומות, ולא בפורום - ולנסות לענות לכמה דברים ענייניים שנכתבו פה.

וגם, סלחו לי אם לא אצטט ואביא מובאות. לא הייתי כאן כמה ימים, וקשה לעקוב.

1) הבהרות כלליות: כתבתי את הפוסט בעיקר על תקופת ההכרות הראשונית. כתבתי שם בפירוש, שאחרי שמכירים, נשלט בהחלט יכול להעלות פנטזיות ורעיונות בתוך הקשר. ונאמר פה על ידי כמה כותבים, שגם הרצונות של הנשלטים חשובים, שיש גם להם מקום. ובכן, אני רוצה להסביר שוב: ברור שלרצונות שלכם יש משמעות ומקום. פשוט, מבחינתי, בשלב ההכרות, אל תטריחו אותי בתאור שלהם, בתאור של רשימת המכולת שלכם. הנשים פה מפרטות בפרופיל שלהם בדרך כלל מה מדליק אותן, מה הן מחפשות. ההתאמה היא כזו: מתאים לכם? נהדר. עכשיו הגיע הזמן להכיר, כבני אדם. לא מתאים לכם? נהדר, תמשיכו הלאה. אל תנסו לכפות את הפנטזיה שלכם על מי שמולכם. אל תנסו להפוך אישה לפנטזיה. השליטה הנשית שלה תראה כמו שהיא רוצה שתראה השליטה שלה, לכן זוהי שליטה נשית.

2) לדעתי, אפשרי ואף חשוב ורצוי שהשולטת תראה (בתוך קשר) ותציג את עצמה כאדם שלם, על חולשותיה. זה קשר בין שני אנשים בוגרים (או יותר), ואם נשארים רק בפוזה, השולטת עשויה למצוא את עצמה ממולכדת בתפקיד טיפולי - היא יודעת את כל צרותיו, נקודות השבירה שלו, אבל היא החזקה-לנצח. זה לא כיף, ולא מחזיק לאורך זמן. בכוח המוח, אולי לזה התכוונת? כי אני בהחלט לא מדברת על מערכת יחסים שוויונית, אבל כן על מערכת יחסים שבה שני בני אדם יכולים, עם הזמן, להביע את עצמם באופן שלם ומלא, להכיל ולהיות מוכלים בקשר - ורצוי גם נאהבים. ולמה רק רצוי? כי הכרתי מערכות יחסים נהדרות של שליטה שהייתה בהם חיבה, כבוד הדדי, משיכה, עניין משותף - אבל לא אהבה. ובמאמר מוסגר, הכרתי גם מערכות יחסים לא בדס"מיות כאלו, שהחזיקו עשרות שנים ללא מה שאנחנו מגדירים כ"אהבה רומנטית", אבל בהחלט ללא אומללות. כדוגמת נישואין בשידוך של הדורות הקודמים, שצמחו דווקא לשותפות חזקה וטובה.

3) יכול להיות, כפי שהתפוד החרוך כותב בבלוג שלו, ובכוח המוח רומזת בשלה, שאני בכלל מכוונת להבדל בסיסי בין גברים לנשים. נשים מוחפצות כל הזמן, ול(חלק מה)נשים השולטות פשוט נמאס מההחפצה. נמאס להיות פטיש.
אז אפרופו זה - ג'ון סטיוארט אומר את זה טוב יותר כאן:
https://www.youtube.com/watch?v=ZqGfqNNxtkY
(בערך מדקה וארבעים)
אבל אני עדיין חושבת שיש פה גם משהו מעבר לגישה גברית כללית. אני נתקלת בכלוב בגישה הרבה יותר קיצונית ופחות מכבדת משאני פוגשת "שם בחוץ".

4) ולגבי כל הדיון עם בייגל, זה הזכיר לי דיון ישן נושן עם אנדרפוט, שבו הבנתי שלא כל הסוטים נוצרו שווים, ולא באמת כל הסטיות הן סבבה כל עוד הן בהסכמה. כי אותו אנדרפוט לא באמת יכול לאהוב את מי שאוהבת אותו בחזרה. הוא צריך את ההשפלה שלו אמיתית, קרה ומוחלטת. לא ייתכן שיהיה בה גם חום, אסור שתהיה בה אהבה. השנאה היא חלק אינהרנטי מזה, והיא חייבת להיות נוכחת בכל רגע נתון לפחות אצל אחד מהצדדים, אחרת הזין לא עומד. ועם זה באמת קשה לחיות. לו מצבי היה כזה, כנראה שהייתי מחפשת טיפול. כנראה שלא הייתי חושבת שזה סבבה כל עוד זה בהסכמה. זה נראה לי חיים עם כאב בלתי נסבל, כל הזמן.

5) ונאמר פה גם משהו על זה שהשולטות נשואות ו"מחפשות משהו מהצד". וזה לא שרשור על פוליאמוריה, שאותו אולי אפתח מתישהו ב"כללי", אבל על קצה המזלג: מערכות היחסים הנוספות שלי הן לא "משהו מהצד". הן חלק משמעותי מהחיים שלי. נשלטים ששלטתי בהם לאורך תקופה הכירו את המשפחה שלי, הכרתי את שלהם. היה להם מפתח לביתי, היה לי מפתח לביתם. אין מצב שנשלט שלי יצטרך אותי, באמת, ואני לא אבוא כי היום לא "היום הקבוע" או משהו כזה. אני לא צריכה להסתיר שום דבר, ואם באמת צריך - אישי ורעי יבין שכרגע בן זוג אחר שלי צריך אותי - וזה לא משנה אם בן הזוג הנ"ל הוא נשלט או לא. זה לא משהו מהצד, זה לא שעשוע, זה לא פחות אהבה מאנשים שמספרים לעצמם שהם אוהבים רק אדם אחד, רק כי זה האדם האחד שאיתו הם שוכבים.


שבת שלום.

המלט, לפני כמה שבועות דיברתי עם רפאל, וניסיתי לתת לו כמה סיבות טובות לחזור לכלוב, ולשבור את תהליך הגמילה ההרואי שלו. הוא לא ממש השתכנע. אבל שכחתי לתת לו את הסיבה הטובה מכולן, והיא שאין להמלט מישהו לקפוץ לגונן עליו בצורה היסטרית, כול פעם שנראה לו שפגעו בו .
כי בניגוד לבכוח ההמוח שתרמה לדיון הרבה מילים שהיו מאד-מאד לעניין, אתה כרגיל עדיין לא תרמת לו כלום, והצטרפת אליו ,כרגיל, רק כי נראה לך שמתפתחת בו איזו מריבה "עסיסית", וכי נראה לך שמרי נפגעה ושהיא לא מסוגלת לדבר בשם עצמה. כרגיל....(:
נו, כבר ה רבה זמן לא התכסחנו, לא ככה ? זה חסר לי איכשהו. והכול ברוח טובה, כן ?

אני לא חושב שיש בעיה עם פטישיסטים לשמם, אלא אני חושב שאולי מה שרצית להגיד זה שהבעיה נוצרת כשהפטיש שלך מונע ממך לראות שיש אדם מולך, עם רגשות ורצון לתקשורת. אבל זה יכול לנבוע מעוד דברים שלא קשורים לפטיש, כמו למשל מהיותך חרא של בן-אדם באופן כללי (:.

קשה לי לקבל הנאה מכאב השפלה והקטנה כלגיטימיים משום שלדעתי זאת צורה התנהגות מסוכנת, זה כמו שתגידי לי שאת אוהבת לנסוע 200 קמ"ש בכבישים מפותלים בהרים אבל את מקבלת את הצורך הזה ודואגת לחגור חגורת בטיחות ולנסוע ברכב עם בלמים מתפקדים וכריות אוויר....
אני מבין אותך ואת כל האנשים שמעדיפים לקבל את עצמם כמו שהם אבל אני לצערי לא יכול להיות חלק מהחבורה הזאת. אני רוצה לנסר את הסורגים של הכלוב ולצאת החוצה.

אז מה רפאל אומר, הוא יחזור?