פרטי הכניסה לכלוב

ממה שאתה כותב, משתמע,
שמלכתך הנערצת, המדהימה והמהממת,
שעליה אתה סומך בעיניים עצומות ואין לך ספק בה,
שברור לך שהיא תמיד לטובתך, דואגת ומכבדת,
ושאתה באמת לא מפקפק בה...

לא שלטה בך כפי שאתה חושב שנכון לשלוט.
מה שעל פי עולם המושגים שלי, הוא שליטה מלמטה.
מה שבעיני, הוא חסר טעם.

ועל כן, אם אתה רוצה לשחק בהתמסרות, אולי היא לא הפרטנרית המתאימה.
ואם אתה רוצה באמת להתמסר ולהשלט, אז לא אתה זה שמגדיר את הגבולות.

בעיני היררכיה יכולה להתקיים, כשהצד המתמסר לא שם תנאים.
ברגע שהוא שם תנאים, הוא בעצם שולט.

מבחינתי ביחסי היררכיה צריכים להתקיים שלושה פרמטרים:
1. הTOP שפוי בעיני - כלומר אם הוא אינו שפוי, אשחרר את עצמי ממנו.
2. הTOP דובר אמת - אם הוא משקר לי, אז אין לי באמת מה להיות שם.
3. אני מזהה ומרגישה שהTOP אוהב אותי (וכמובן שאני אותו) ואכפת לו ממני, כי אחרת אני יכולה להפוך למנוצלת וזה מסוכן.

אם שלושת אלו מתקיימים, אין זכותו/ה של הBOTTOM להכתיב את הגבולות.

תמיד יש מקום להתבטא (וגם זה בדרך התואמת מעמד), אבל בשורה התחתונה, המילה האחרונה, היא של הTOP.

שאלת לדעתנו, אז עניתי...