מראה חיצוני חשוב?

אני לא מבינה למה אנשים שמשתייכים לקבוצת הרוב תמיד מתקשים כל כך להאמין שיש אנשים שונים מהם.
רוצים לספר שמראה קריטי לכם? תספרו. אבל למה אתם מקובעים ומרוכזים כל כך בעצמכם כדי לחשוב שמי שאינו חולק אתכם את הנקודה הזו הוא שקרן?
ואיך זה שונה מהתפיסה שמי שאומר שהוא נהנה מכאב או משליטה או מהשפלה הוא שקרן? בעולם הבדסמ לא אמורים להיות קצת פחות close minded?

אניוואי, אצלי מראה הוא לא רכיב רלוונטי. כשאני מכירה אנשים חדשים אני מבקשת שלא ישלחו לי תמונה. אני רוצה קודם להכיר את האופי מהמילים, וגם כשכבר נחשפת למראה - לראות אותו במציאות, באותו זמן שבו אני שומעת את הקול שלו ונחשפת לשפת הגוף, למבט וגם למילים שהוא בוחר להגיד ולדרך שבה הוא מתנהג.
חלק מהדברים האלה קשורים גם למראה, אבל זה רק לצורך היכרות עם האופי. למשל צורת עמידה יכולה ללמד על רמת ביטחון עצמי. אבל בסוף הבפנים זה מה שמשנה לי. השכל, האופי, ההתנהגות, הדרך שבה הם מופנים כלפיי.