זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
26 באוג׳ 2007
זה רק כלוב, רק כלוב 1
בטקסט הבא אטפל בשתי דרכים שונות: הגישה המוערת (מלשון הערות), והגרסא המושרת. אפשר לומר שהשניה היא תולדה של הראשונה.
ילדת כאב, זה לא יכאב. לא מאד. (חבל?) Child of hurt כתב/ה: הגרסא המוערת (קודם כל לפני כל פרסום, תני כותרת. הערה לכולם! אם אין כיוון מקורי וספונטני יותר, מעין הברקת-רגע לגבי הכותרת, הולם ו-"עמוק" לעשות שימוש בשורה משמעותית, או דימוי מתוך הטקסט: לדוגמא כותרת זמנית פשוטה מה שהייתי רוצה לראות בכלוב הכלוב מונח ביציבות על הרצפה או משתלשל מהתקרה. (מונח או משתלשל? זה מאד משמעותי. מתוך הכלוב העולם נראה אחרת אם הוא יציב או מטולטל. מאחר והדוברת מתייחסת לכלוב כאל מקום מפלט מן הרעש שבחוץ, אעדיף את אופציית היציבות על פני השלשול). הכלוב סגור ואטום, אבל בין סורג לסורג יש המון רווח (לא הבנתי. זה כלוב או כספת? מה אוטם את הרווחים בין הסורגים? והאם הביטוח מכסה את זה?) הכלוב ריק, יש בו שקט כשמסביב העולם מרעיש ומכאיב. (1. אטום גם לרעש? לא כספת. אולפן הקלטות. 2. אם יש בו משהו, אפילו "שקט", הכלוב איננו ריק) רואים בו צללים שקטים של אטימות. (נבצר מבינתי) לפעמים, כשחם ומסנוור מידי בחוץ, הייתי רוצה לראות בכלוב אותי. ובעקבות ההערות (וההארות) - הגרסא המושרת. מה שהייתי רוצה לראות בכלוב הכלוב מונח ביציבות על הרצפה. סורג-רווח-סורג-רווח. בטוח כמו כספת בבנק. שקט כמו אולפן הקלטות. לפעמים, כשהעולם סביבי מרעיש, כואב, כשחם בחוץ ומסנוור, אני רוצה לראות בכלוב אותי. |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
26 באוג׳ 2007
מה שומעים ברדיו הכלוב
שלומצי,
הגבת לתרגיל פעמיים. בקוראי את שם הפוסט הראשון שלך: "על גלי הרשת (שיר שכתבת שנה אחרי מותו של רדיו הכלוב"), התעוררה בי ציפייה. אחרי הכותרת, כך את מתארת, יצא לך משהו כה עצוב, שהרטבת את המקלדת. חשבתי: את האמת הזו אני רוצה! וגם להרטיב. אחר כך התבדו תקוותי. ברחת. חזרת. הבאת משהו "במקום", תחליף מתנצל שבאמת לא עושה לבכות. הכלוב בלה-בלה-בלה. ביג דיל. (סליחה, אבל עם כל הכבוד...) . שלומציון כתב/ה: אחרי הכותרת יצא לי משהו כל כך עצוב
קשה לי לראות את המקלדת כן המורה , לפעמים לא מצליחים לראות הכל ( כשהראיה מטושטשת ). שעורי הבית שלך לסיכום תרגיל זה, שלומצי, הם לכתוב לי טקסט על "מה ששומעים ברדיו הכלוב". אם הראייה שלך מטושטשת לפחות האוזניים במצב טוב. ושלומצי, שימי פול-ווליום, שגם אני אשמע! אפילו אם זה יהפוך לי את הקרביים |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
26 באוג׳ 2007
מה רואים בכלוב? שפחות ועבדים
גן-שושנה,
מה שמצא חן בעיני הם הפתיחה והסיום, המעבר מפתוחה לסגורה, והחזרה על המשפט "היא שוכבת ללא תנועה", שנותן קצב ותוקף לסיום. אינני יודעת אם יש טעם לערוך את החלק האמצעי. אני מציעה להחליפו בטקסט אחר. ותני כותרת מקורית (ראי דוגמא). rose garden כתב/ה: מה רואים בכלוב.
כותרת זמנית לדוגמא: "ללא תנועה" דלת הכלוב פתוחה, היא שוכבת ללא תנועה. זר מביט מבעד לסורג, היא נושאת מבט מודאג. מבטה נשלח רק לשניה, אם הדלת עדיין פתוחה... מדדה לאיטה לעבר הדלת.. יד נשלחת ובטריקה היא נסגרת... דלת הכלוב סגורה, היא שוכבת ללא תנועה. המבקרת שאלה האם זה כל מה שקרה? התשובה היתה שתיקה גן של שושנים. מעולם לא הבטחתי לך גן של שושנים... (התשובה היתה שתיקה מיותרת וכן קלישאת השושנים!) שעורי בית: לשמור את הפתיחה והסיום, ואת כל החלק האמצעי להחליף בטקסט לגמרי אחר. |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
26 באוג׳ 2007
אתנחתא ושעת קבלה
אתנחתא ושעת קבלה:
הודעות והערות מתיבת המורה זאבה בזמן האחרון אני מוצפת בעיקר בניסיונות לשוחד (שוחד מיני יתקבל מתחת לשולחן), מניפולציות בפולנית וסחיטה באיומים (אני לא מאשרת ולא מכחישה כי אני יוצאת עם גבר בעל שלושה אשכים. הנה, אמרנו את זה). אך מפעם לפעם מנצלים משתתפי הסדנא את שעת הקבלה למטרות כשרות: - אבל המורה! לא קיבלתי שיעורי בית ואף לא שום הערה! - אני רוצה ביקורת בבקשה. אפילו תהיה :שעממת אותי! - ביקורת נוספת ושעורי בית יינתנו במסגרת הקבוצה, או תת-הקבוצה שלך. אני או-טו-טו מסיימת איתכם, "הכלוביים". - הביקורת שלי לרוב מובלעת בדרך הטיפול בטקסט. - אסביר בהמשך. - במסגרת סדנת כתיבה , לא הייתי מעוניין לחשוף את כל רגשותיי או דעותיי, במיוחד אם אני חושב שזה לא יתרום לי. - תוכל לכתוב טוב יותר גם אם לא תחשוף את כל רגשותיך. - בכל אופן לא אדרוש יותר מאשר מה שחשפת עד כה. - ישנן מילים שברגע שהוצאת אותן אין איך להחזיר את הגלגל אחורה, והמקום להן הוא אולי בבלוג, אבל לא בטוח שבסדנא שלנו (לפחות מבחינתי). קשה לי עם העובדה שהדברים רשומים היכן שהוא כהוכחה ניצחת. מילותי שקולות, ושינויים ודרמות אני שומר, אולי לבלוג. - אנו כותבים ובעיקר מפרסמים בשביל ההוכחה הנצחת. שאם לא כן, היה הטקסט נשאר בבטן פנימה. - נטפל בכתיבה בלוגיסטית. - כתיבה היא תמיד אישית, אשמח אם תתייחסי למה שאני כן בוחר לומר. - נכון, טוב. - כתיבה נראתה לי כמו תמציתיות של אדם העומד אחרי מילותיו. והמורה מסכמת: - כתיבה היא אכן תמצית הכותב. (צלצול) |
|
|
ללא גבולות'
|
לפני 17 שנים •
26 באוג׳ 2007
בכלוב יש ציפור
אמרתי לה שאשחק ע"פ כלליי
והיא צחקקה אמרתי לה, אל תחפשי לי כלובים חדשים עוד לא התמודדתי עם אלה שאני מכירה אמרתי לה, תניחי לי הניחי לי, פקדתי בכלוב יש ציפור, צעקתי בכלוב יש ציפור ואם את לא רואה אותה אז שימי פעמייך לאיש ההוא ששכחת אצלו את משקפייך כי בכלוב יש ציפור ואם לא ראית אותה, ודאי שגם את הכלוב פספסת בכלוב יש ציפור, אני חוזרת ולא תגרמי לי לשנות את דעתי . בכלוב יש ציפור, הנה היא מצייצת מה עוד נדרש על מנת שתביני בכלוב יש גם אוכל ציפורים וצואה מטונפת בכלוב יש גם נוצות שעפות בכלוב יש גם אבן שהציפור תוכל לנקר בואי אראה לך אותה תביטי בה הרי היא מרהיבה אוציא לך אותה אם את מתעקשת אבל רק לרגע, לא מעבר הנה, לטפי אותה, כמה יפה היא את רואה שבכלוב יש ציפור? כלומר, כרגע היא מחוץ לכלוב אבל אין ספק שבעוד רגע קט תהיה בתוכו ואז תוכלי להבין כי בכלוב יש ציפור ואוכל ציפורים וצואה מטונפת ונוצות שעפות עזבי אותי במנוחה הרי יש ציפור יש יש יש מדוע גרמת לה לברוח ? |
|
|
| שלומציון |
לפני 17 שנים •
26 באוג׳ 2007
מה למדנו משיעור 1
את הספקות וההתלבטויות להשאיר בבית . לכתוב ללא מורא .
טוב , אשתדל . |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
27 באוג׳ 2007
הצלצול הוא למורה
ללוגבו ושלומצי,
רק משום שאני מורה נאורה הקשובה לצרכי תלמידותיה, אני מזהה את הפרעת הקשב שלכן ומקבלת (בינתיים?) את התפרצויותיכן הבלתי-נשלטות. מאידך נדמה לי כי עלי להענישכן בבחינת דוגמא לשאר התלמידים, המזדיינים עד כה בסבלנות. ללוגבו: שיפור ניכר ופוסט מרענן במרדנותו. קבלי פטור משעורי בית נוספים לתרגיל זה. שלומצי: אין זה זמן לסיכומים. אני עדיין מחכה ל"מה שומעים ברדיו הכלוב" ממך. לכל השאר: הנה-הנה אני בא(ה) תתקעו בחצוצרה... |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
27 באוג׳ 2007
יקיצתה של החולמת בהקיץ
חולמת בהקיץ הגישה שני פוסטים. הראשון בנאלי לאין שיעור, והשני משופר (בהרבה).
להבא, אל נא תוסיפו פוסט שני אלא אם כן הוא שונה לחלוטין מן הראשון. אם כתבתם שניים החליטו איזה מהם להגיש. אני בוחרת להתייחס לפוסט השני (את הראשון אני עלולה לקטול עד זוב דם) של החולמנית. חולמת, תני שם מקורי לטקסט. זאבה אפורה כתב/ה: אוויר דלוח, דחוס. נראה כי החום הכבד נוגע בכל מקום, מטפס אל הגרון הצמא על האריחים הכבדים. (הכבדים? יש לי בעיה עם זה. מי חווה את האריחים ככבדים?) הנשימות הולכות ונעשות כבדות יותר, תכופות יותר. (לדעתי דווקא נשימות תכופות הן רדודות יותר) מלמטה למעלה, קשה לנחש טיבו של מבט. רק גוף מתייסר סופר נשימות... 1,2,3,4,5,6.... (לא רע. קיצצתי רק את ה' הפומפוזיות) גוף רך מוטל עייף, אך באותה תנוחה, בדיוק כפי שהורה. ראש מושפל. השיער גולש מטה, על פני צווארה המיוזע. (אם הצוואר מיוזע השיער אינו גולש, אלא נדבק) הוא מתבונן בה . עירומה, מיוזעת, צייתנית. (שוב מיוזעת? אולי לחה מזיעה, או רק מזיעה?) החום הכבד משתרג בין אצבעותיו. (החום משתרג? תמהתני...) לחלוחית נקווית שם. הוא מגיש לה את ידו והיא, באינסטינקט, מלקקת.. מבחוץ ומבפנים, החום מרגיש אותו הדבר.. (מממ...) חולמת, נראה לי שבכדי לשפר את הטקסט יש להימנע משבלוניות וקלישאות. לטעמי כדאי לטפל במעברים בין זוויות הראיה, שלה מלמטה למעלה, ושלו מלמעלה למטה. ושל שניהם - מן הצד. רק שנדע מי הדובר בכל רגע. |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
27 באוג׳ 2007
מה רואים בכלוב? מדליית ארד
כותבים וכותבות, כלוביים יקרים,
בצעדי ענק אנו מתקרבים לסוף קטגוריית הכלוביים בשיעור זה. מה היה לנו עד כה? כלובים וציפורים, שפחות ועבדים, דלתות נסגרות, רצפות והשפלות, ובקיצור: כל הצפוי מאליו, כל קלישאה שהסתובבה חופשי בשטח. כל אוצר המילים הדל והשאבלוני של הפורום ובלוגיה. פשוט יופי טופי. אבל מספיק! טופי זה לא טוב לשיניים! אינני יודעת אם שמתם לב: מבחינה סגנונית השמטתי או שהייתי צריכה להשמיט מיני הפרזות כ"מאד, נורא, כל כך, ממש" וכו', ומיני חזרות מיותרות ומקומות שבהן עדיף לפתוח תזאורוס במקום את הפה - לפיהוק. היו טקסטים שטיפלתי בהם יותר מדי - משום שאו שהם הדליקו אותי (ריף), או שלא היה לי הרבה מה לעשות בהם בכדי להביא זווית רעננה (תחליטו לבד). לשכתובים המלאים אני מתייחסת כאל מתנות. ומי שמתנתי איננה משמחת את ליבו - מוזמן להשיבה בצרוף דמי המשלוחה (הטעות במקור). כפי שראיתם למאריכים אמרתי לקצר, לקצרנים - למתוח, לשבלוניים - להתבונן, ולרגישים - לפקוח. קשה להשביע את רצוני, הא? סיכום ביניים: בקטגורית "בכלוב הציפורים" ראויים לציון ריף וליליאנה. בקטגורית השחייה (והכתיבה) הצורנית: פלאשי ושושו. נעבור לסיכום בקטגורית ה"מה בכלוב? הכלוביים". מדליית ארד הולכת ל... אליס(טיבי)וונדר! אליס, תני כותרת הולמת לחיבורך. בכל השאר, נא לא לגעת. AliceWonders כתב/ה: ראיתי אישה שלא מרגישה. ליטוף קל ועדין במקומות אסטרטגיים במיוחד כמו שיפולי הבטן עלול לגרום לה לבעוט, להירתע ולפלוט צווחה. היא זקוקה לליטוף מורגש, למגע מלא ונוכח, כדי להרגיש את אותה תחושה נעימה ומרגיעה שרוב האנשים מתמלאים בה ממגע מרפרף. היא צריכה חריש ציפורניים שמותיר תלמים אדמדמים ובולטים. במקום נשיקה היא מעדיפה נשיכה. במקום חפינה – צביטה. רק כך היא מרגישה נגוּעה, באופן שנוסך בה שלווה ובטחון.
ראיתי אותה עוגבת על קוֹרת עץ במועדון אפל. רגליה מוטלות לצידי הקורה. לחיה מונחת על המשטח. ישבנה חשוף משני צידיו, משוסע על ידי תחתון דקיק, משוך כלפי מעלה. מישהו נוגע בה בכף יד פתוחה, בעוצמה שהיא זקוקה לה כדי להרגיש נִנְגעת. היא גונחת, מלפפת את רגליה סביב הקורה. היא מאדימה בכל 4 הלחיים, עיניה נוצצות, בוהות בחלל, ונדמה שגלגל ענק מסתובב בתוֹכן. כל כולה מרוכזת במגע ובתחושה. עליזה, קבלי פטור משיעורי בית נוספים לתרגיל זה (רק אם תצליחי להסביר לי איך ולמה הגעת למקום השלישי?) |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
27 באוג׳ 2007
מה רואים בכלוב? מדליית כסף
במקום השני בקטגורית הכלוביים בחרתי בזיקית. למרות שהערתי וערכתי מעט (סימוני העריכה מובלטים באדום וצהוב), בחירתי זו באה להראות כי גם לטקסט שנדרשת בו עריכה יש סיכוי להיות טוב מאד כמו טקסט שאין מה לערוך בו. ושאפשר לתאר את הידוע והבנאלי, גם את הכלוב המוכר שלנו, בדרכים חדשות ומרעננות.
זיקית, היפטרי מתלתלי האבק ותני כותרת מקורית. זיקית כתבה (בבלוג. למה בבלוג? למה לא כאן?) : מה רואים בכלוב? יש שם משהו אדום פועם. אני מטה את הראש מטה . בזוית העין אני רואה ריצודים של זהב בינות לורידים סגולים ומבהיקים. ביד רועדת אני מסיטה את הבשר הפועם. יש שם מוט מוזהב ומוארך . לידו עוד אחד, ועוד אחד. אני אוחזת ומושכת. בקול מבחיל של יניקה, כמו תמנון לדופן ספינה, נלחם על חייו, משווע למים ירוקים, האדום נקרע, והסורגים איתו. הדבר זרוק שם. אפרפר, בפינה. בנתיים כבר דרכו עליו. הרבה פעמים. כי הוא זרוק שם. אני זרקתי אותו. אני אשמה אני אשמה אני אשמה, אני השארתי אותו שם חשוף למידרך. אני אשמה. סביבו נאספו תלתלי אבק. הסורגים ניצבים, תקועים, מבהיקים באבסורד ובאון בלתי מתפשר. אנחנו כאן ואתה לא תברח. אנחנו כלוב! זועקים הזהובים, זועקים בקול נורא. אנחנו כלוב. זה נמק ונובל ומתעקש להיות. מתעקש כמו צמח רך שנרמס ועדיין צומח, עקום. מתעקש כמו ולד קטן שהוקא החוצה טרם זמנו, מתעקש עד שלא נותר דבר מלבד מאבק, מאבד את הצורה והופך לדבר. שם בפינה, חתיכות ממנו חסרות, הצבע מתעמעם ונעלם, המוטות מעוקמים, חבוטים. הדבר הזה הוא שם ואינו חדל. ולא יחדל. |
|
|