הבגידה הנוראה

Tuff​(שולט) • 26 באוק׳ 2007

אכתוב קצר, שיהיה ברור:
נשוי שואל שוב ושוב שאלה כזו:
מה היה קורה אם בעלך, אחרי כל השיחות והנסיונות, היה אומר "לא. לא מתאים לי. מפריע לי מאוד. לא יכול לעשות את זה בשום פנים ואופן"

מה היית עושה אז?

(ותדעי שיש מקרים כאלו. זה אפילו פחות נדיר מהמקרה שלכם)

ועוד צרור של תגובות - לביינאתאיים

נשוי • 26 באוק׳ 2007

להמלט: אני מסכים עם מה שכתבת, גם אם פה ושם יש פרטים שאני חושב אחרת ממך, אבל לא נלאה את הציבור בדקויות האלה.

לאדון וחבר: למה ציטטת מחדש את כל הפוסט המקורי? חשבת שהקוראים שהגיעו עד לכאן לא קראו אותו מקודם?

אני מכבד את זכותך להחזיק בדעה שיש לבחור בין אופציה 3 ואופציה 5. אבל אשאל אותך ככה:
אם ילכו לאשה ממוצעת וישאלו אותה - האם את מסכימה שבעלך יבגוד בך - בדרך כלל תתקבל תשובה שלילית.
אם ישאלו אותה מעבר לזה - ואם יתגלה לך שבגד, מה תעשי? - סביר להניח במספר לא מבוטל של מקרים היא תענה - אתגרש ממנו.
ואף על פי כן, בהרבה מקרים, בדיעבר, כשזה קורה בפועל, האשה (או האיש) הנבגדים, כשמתגלה להם דבר הבגידה מחליטים למרות זאת לעבור לסדר היום בצורה כזאת או אחרת, ולא לפרק את החבילה. לא ערכתי מחקר וסטטיסטיקה, אבל אפשר לחשוב שהנטיה להחליט על פירוד במקרה כזה גדולה יותר בין בני זוג שאולי מלכתחילה היו צריכים להיפרד בגלל היחסים הרעים שיש ביניהם, ודבר הבגידה הוא רק הטריגר להתחיל את התהליך הפורמלי. ומצד שני, אפשר לחשוב שבין בני זוג שממש אוהבים זה את זה, ורוצים שניהם לבלות את שארית חייהם יחד הנטיה תהיה - לסלוח.
עכשיו, אם מדובר בזוג אוהב שרוצה להישאר יחד, אבל אחד מהם מגלה שהוא צריך יותר ממה שהזוגיות נותנת, ועל כן הוא פורש ממנה - האם בן הזוג האחר לא ייפגע מאוד מההחלטה הזאת? האם הפגיעה של הפירוד הכפוי לא עשויה להיות במקרים מסויימים גדולה יותר מהפגיעה בגין הבגידה?

לקרוקודיל: אתה צודק בהחלט, אלא מה? הועלה פה נושא לדיון, הנוגע למקרה של אנשים מבוגרים, בשנות הארבעים או החמישים לחייהם, בעלי משפחות וילדים, שנמצאים בדילמה. אי אפשר לדרוש מהצעירים לקבל על עצמם את ראיית העולם של הזקנים, אבל אפשר לדרוש מהם לכבד אותה. כמו כן, אפשר לצפות שהאינטליגנטים ביניהם יוכלו גם להבין אותה אף על פי שיחשבו שהיא לא מתאימה להם (בינתיים). בכל מקרה, כאשר הם מתפרצים לדיון, אפשר להסות אותם בנימוס בצמד המילים "כשתגדלו - תבינו".

לאושה: בדס"מ יכול להתאים לחלק מהזוגות הנשואים כתוספת או אפילו כאבן יסוד במערכת היחסים שלהם. יש זוגות שנקשרו דרך הבדס"מ ויש זוגות שגילו את הבדס"מ אחר כך, וטוב להם. יש אחרים, שהיו רוצים בדס"מ בזוגיות שלהם, אבל בן הזוג, מה לעשות, יש לו רצון משל עצמו, והוא לא רוצה. אני מדבר על המקרה הזה. למקרה האחר, שבו בן הזוג דווקא מסכים אבל היוזם מעדיף דווקא בני זוג אחרים, זרים, מסיבה זו או אחרת - למקרה הזה לא התייחסתי. אם זה נורא דחוף למישהו, אפשר לפתוח פוסט חדש ולדון בו במקרה המוזר הזה.

אז כדי שהיה הכי ברור שאפשר - אני מדבר על המיעוט שבמיעוט שבמיעוט המקרים, אבל מה לעשות, יש גם כאלה - שבו מדובר על זוג יציב, אוהב ותומך, ובמצב שבו הוברר מעל כל ספק סביר שלאחד מבני הזוג יש פנטזיה או פנטזיות שהאחר לא מסוגל להשתתף בהן.

לטאף: קשה להתחרות בך בבהירות הניסוח - ניצחתני

בכוח המוח-אשה • 26 באוק׳ 2007

אני לא יודעת איפה אתה רואה שזה מה שהוא אמר, אבל נוח לקצר הליכים (:

ובכלל, אם הייתי נפגשת עם נשוי, ואחרי סשן הייתי אומרת שמה שהוא עושה בי מכבה אותי,
לא בטוח שזה היה אומר שאני לא בדס"מית.

ככה זה שהלוגיקה לא משהו...

לבכוח המוח

נשוי • 26 באוק׳ 2007

גם אם לא אמרתי את מה שאמר טאף, זה מאוד דומה למה שאמרתי והתכוונתי.
נעשה ניסיון לא מוצלח, או הוברר מלכתחילה שהניסיון לא יצלח - המקרים דומים.

טאף כנראה ניחן בכוחות על טבעיים, ובמוח פורה ביותר, ועל כן, למרות שאינני אשה, הוא הבין את כוונתי גם אם אני לא מצאתי את המילים להסביר אותה לגמרי.

נסי לחשוב למה במקום להתייחס לדילמה עצמה, את מנסה לשחק במילים ולהסיט אותה הצידה.

למענך, ולמרות שזה מייגע את כל שאר הקוראים, אכתוב שוב את הדילמה:

1. זוג נשוי ואוהנ ותומך, ששניהם רוצים לבלות יחד את שארית חייהם.
2. אחד מבני הזוג יש לו פנזטיות שהשני לא מסוגל למלא.

בשל מהות הפורום הזה, הבאתי דוגמה של אחד שהוא בדס"מ בעוד האחר איננו. איך זה הוברר שהאחר איננו זה לא רלוונטי. הנחת הדיון היא שזה ככה.

Tuff​(שולט) • 26 באוק׳ 2007

אני מדבר על אושה ובעלה. לא עלייך ועל נשוי.
נידמה לי שאושה עברה עם בעלה הרבה יותר מסשן אחד. הם עברו תהליך רציני של ברור.
הנקודה שלי היא שהתהליך יכול היה להסתיים גם אחרת.
מה עושים אז?

ושוב, השאלה שלי היא אל אושה.
כי ברור שבגידה היא לא אופציה עבורה.
מה היית עושה? עכשיו כשאת נשואה ואמא בעתיד הלא רחוק?

Re: לבכוח המוח

בכוח המוח-אשה • 26 באוק׳ 2007

בכנות, רוב הסיכויים שזה יהיה ככה אצל רוב הזוגות.
בכנות, זה משהו שצריך לקחת בחשבון.
בכנות, מותר גם להגיד שקיימת גם שחיקה (ממש כמו שאמר המלט) ולא להתלות בטענת הצרכים המיוחדים שנגלו לפתע.
בכנות, אני לא חושבת שיש לזה תשובת בית ספר שהמתרגל ינקד לפי פרמטרים ברורים.

ואחרון חביב,
בכנות - יש לזה מחיר, מחיר כבד, ואף אחד לא בורח ממנו..

אבל, אבל אבל... אני לא רוצה לחשוב כמו בת 40 או 50

סולוויג • 26 באוק׳ 2007

יש סיבה שנחשוב כמו בני 40 או 50, אחרי שהנישואין כבר נשחקו, כפי שהמלט כתב, או שנחשוב על נישואין אחרים משלנו, כאשר אנחנו מחכים לכל אמירה כדי למלא האחת את רצון השני? יש סיבה שכאשר אנחנו מאוהבים אנחנו נחשוב כמו אחרי 20 שנות נישואין?
עוד מעט תציע לנו לחשוב כמו הסבים שלנו, שאצלם אין סקס בכלל.

אתם שואלים את אושה מה היה אילו ולו ואילמלא, אבל אם אוש לא היה אוהב אותה מספיק כדי להסכים הוא לא היה אוש. איך אושה יכולה לענות על מה ואילו ולו?

לעומת זאת, אחרי קריאה וחקירה בכלוב, החלטתי שהדברים שנשוי מציע לא מקובלים עלי.
אני לא אלך לעבודה למחרת מדממת עם הצלפות, כשהאחוריים שלי מלאים בשטפי דם כחולים וסגולים. יש לי קריירה. הפשרה שלי תהיה טפיחה פה ושם, אבל הצלפות ושטפי דם, כפי שנשוי כתב? Forget it. מי יטפל בתינוק כשאני אכאב עם דימומים ושטפי דם?

אני גם לא אסתובב בבית על ארבע עם קולר ואנבח. הוא לא הציע, אבל אם נהוג לקרוא לאישה בשם כלבי אשתדל לא להראות שאני צוחקת. לא מפריע לי.

אתם אומרים שצעירים מאוהבים ומוכנים ללכת לקראת בני הזוג ומבוגרים כבר מקובעים. אולי.

אני לא רוצה לחשוב על סוף הדרך, כמו שאני לא רוצה לחשוב על הסוף הבלתי נמנע של כולנו. כל עוד אנחנו חיים אנחנו חיים וכל עוד אנחנו מאוהבים אנחנו יכולים לדבר.
אני מקווה שבעלי יקבל את הפשרות שלי, אבל הוא לא ישמע אותם כאולטימטום. אני אעשה הכל בעדינות.

אני חושבת שבתאור השיחה בפוסט הפתיחה יש שגיאה רצינית ואפור ירוק עלה עליה.

כששואלים על ה"בדסמים ההם", ה"יהודים ההם", יכולים לקבל תשובות שיפחידו את בן הזוג. כשמדברים על עצמנו אף בן זוג לא יתחיל להעליב.
כשבעלי אמר שהיו לי יחסים בדסמים יכולתי רק לחשוב שאם הוא עשה את הכל זה לא נורא.
אגב, אני לא מאמינה שהצליף במישהי וגרם לה דימומים ושטפי דם והיא לא יכלה לשבת. השאלה של נשוי היא בתאוריה, אבל אני לא מבינה אישה שיש לה בעיה שטופחים קצת על אחוריה. שיהיה.
אני מבינה שבגיל מבוגר כבר רוצים ללכת על כל הקופה ולעשות הכל אכסטרימי.

במילים אחרות: אם כל המבוגרים מבינים האחד את השני והצעירים מאוהבים ויכולים להסתדר בתקשורת טובה-מה הבעיה?
המבוגרים חושבים שהם מעניינים ואנחנו בודקים מי בגד באישתו ולמי יש מאהבת וצריכים אישור מאיתנו?
הם רוצים להציע לנו כבר בתחילת הנישואין, כשאנחנו מאוהבים, להתחיל לבגוד?

סולוויג • 26 באוק׳ 2007

אגב,
אם היה מודגש שהכוונה בדילמה רק לבני 40, 50 הייתי מבינה שיקרו דברים שקשה לנו להבין עד שלא הגענו לגיל המתאים.
אני חושבת שאם היה שרשור בפורום 40 פלוס לא הייתי נכנסת.

נשוי,

Jake​(שולט) • 26 באוק׳ 2007

אם באמת היית מאמין שאין פסול בלפעול מאחורי גבה של אשתך - לא היית מעלה את השאלה.

אני לא חושב שיש מי שיכול לסייע לך בפוסט פתוח, שכן לא כל העובדות מפורטות ו/או יפורטו כאן.

למה שלא תתייעץ עם בעל מקצוע?

השאלה העיקרית..

dahanc​(שולט) • 27 באוק׳ 2007

השאלה העיקרית מכל הדיון הזה ,היא של נריסה...

האם להקריב את הצרכים האישיים על מזבח הזוגיות ???!...

זו בעצם שאלת המפתח ! לטעמי לפחות...

אנשים יכולים להביע את דעתם ,וזוהי זכותם המלאה !!! גם משום שהדיון פתוח לכולם..

אבל רק מי שנשוי \ה יכול ולעיתים חייב ..(לפחות כלפי עצמו \ה ) להשיב על שאלה מעין זו.

והשאלה היא מאוד מאוד קשה !!! בעצם איך לחיות עם הזהות הברורה שלך כאיש בדס"ם

עם בת זוג שהיא לא מהתחום ...אבל בגלל אלף ואחת סיבות שקשורות סביב הנישואין הללו

אינך יכול לוותר על הנישואין....ואתה פשוט לכוד במילכוד נוראי..!!!

אבל אסור באיסור התכלית לשקר ולהסתירן ,רק כדי לקבל את הצרכים שלך מהזולת !!!!

תהיה אמיתי גם כלפי בת זוגתך ושהיא תדע בוודאות את זהותך ....לפחות במיקרה שלי זה

מקל קצת בחיים המשותפים...