שעון-יד פאמדום מתנה מהבן שלי

ההיפך

Pauza • 3 בינו׳ 2010

דווקא בגלל דאגה ורגש כן לאחר, אני נגד מוסריות מעושה.

וביני לבינך
מה שנורא ברוב המעשים עליהם חל הטאבו,
הוא הטאבו שהחברה יצרה,
והדרך בה היא מתייחסת לאלה שחצו אותם.
וכן, בכך היא אינה מבחינה בין קורבן למקרבן, אם אכן יש כאלו בנמצא.

ומה אם אין שם קורבן ומקרבן?
היית שם?
את הרי לא יודעת מהן התחושות,

אחרי הכל, לא חצית את הטאבו הזה,
נכון?

קצת חומר למחשבה

חסר לב​(שולט) • 3 בינו׳ 2010

הטבו הנ'ל נוצר במעמד מתן תורה.
חז'ל בעצמם מספרים כי עם ישראל בכו במעמד זה על עריות שנאסרו להם.
וחז'ל בעצמם מספרים כי 12 השבטים נישאו לאחיות שלהם.
ומתוך היהדות זה הגיע לשאר העולם.
ברוב העולם עד אז היה מותר גילוי עריות.
אז?
האם מוסכמה חברתית שבאה בעקבות הדת היא טבו?
ואם כן על איזה מהמוסכמות ניתן לוותר ועל איזה נשמור מכל משמר שהרי הן טבו???

Lady Mod​(אחרת) • 3 בינו׳ 2010

אני לא יודעת בדיוק מה הסיפור של אמא דומיננטית,
אבל אחד הפטישים {האולי פחות נפוצים בארצינו המוגבלת לפוט פטיש והצלפות}
הוא בפנטזיה של גברים הרוצים להיות תחת סינרה של "אמא" שלהם, או של האומנת {נני}.
זה יכול לבוא בכל מיני דרכים לביטוי, מאלו הרוצים שיחתלו אותם בחיתול ויתנו להם לינוק משדי ה"אם" או מבקבוק של תינוק המשחק כולל גם בגדי תינוקות, מוצצים וכו' וידברו אילהם כאל תינוק.
דרך אלו שפשוט נהנים באקט מיני "רגיל" לפנטז שזו אמא או אבא שעושה להם את זה {וכן, כפנטזיה זה לגיטימי, כמו פנטזיית אונס, זה לא אומר שמי שמפנטזת שהיא נאנסת וזה מדליק אותה כגירוי מיני, באמת רוצה להאנס ושאם חלילה זה יקרה היא תהנה מזה. פנטזית אונס היא בין הנפוצות ביותר}. וכלה באלו שמשחקי השליטה שלהם מתממשים תחת פנטזית ה"אמא" במקום "המלכה".

לגבי אמא דומיננטית, אני קראתי את הפרופיל שלה וממה שאני הבנתי מדובר שם בשולטת שמשחקת משחק עם נשלט שהוא אינו בנה הביולוגי. רק תחליפו את המילים אמא ובן בשולטת ונשלט וזה יסתדר..

" שולטת {אמא} דומיננטית (53) לנשלט {לבן} כנוע (29), מחפשת אדון קשוח (מעל גיל 50) או מלכה קשוחה (מעל גיל 40) לשליטה בבני. כמו כן, מבוקשת שפחה לזיווג קבוע עם הבן. השפחה והבן ינהלו אורח חיים זוגי ויהיו נתונים לשליטתי המלאה.

נ.ב. אחלא שעון, תתחדשי!
נ.ב.2 עד כמה אני רחוקה מהאמת?

Re: ההיפך

שוסי • 3 בינו׳ 2010

בכנות,אין לי מושג מה היה שם.
ואת יודעת מה? זה אפילו לא העניין,הרעיון שאת מציעה(לפי הבנתי בלבד כמובן) הוא שכל אדם אשר מגנה מעעשה שנוי במחלוקת עושה זאת בהכרח מתוך קנאה וצרות עין.
אשמח שתתקני אותי אם האיטרפטציה שלי את דברייך לוקה בחסר.

Dunbar{Supreme93} • 5 בינו׳ 2010

משעמם לי

מאחורי כל מוסכמה מוסרית מסתתרת אמא אבולוציה, אין לי כוח להרחיב אז בשתי מילים - פיזור גנים.

אבל אחרי ששמים בצד את ההסבר הרציונלי מגיעים לשאלות האמיתיות שכל פעם צצות בצורות שונות כשמישהו מעלה קושיה מוסרית (גם אם לא נותנים להן שם מפורש), שאלות על האפשרות להיות הומניסט אל מול האבסורד. אישית, אני מעדיף להיות הומניסט ואיך אומרים... לנסות לחייך כשאני דוחף את האבן למעלה. אבל לבריאות לכולכם שמחפשים.

מקבי​(מתחלף) • 5 בינו׳ 2010

במידה והאקט הוא בין שני בגירים ואין ניצול (למשל, הבן לא רפה-שכל), אז כן - בפירוש מדובר בצרות עין.

נכון, גילוי עריות זה מגעיל אחו-שילינג, ולי אישית עושה רע לשועלים. אבל גם שני גברים שמזדיינים בתחת זה לא הכי אסתטי. אקטים הומוסקסואליים, לדעת אלו שאינם קנאים (דתיים או אחרים) זה אולי מגעיל אבל 'בסדר', כלומר לא בלתי-מוסרי או פסול. אז למה לא גילוי עריות בין שני בגירים?

אני בהחלט חושב שדרושה מידה לא מועטה של חוצפה ויוהרה מצד אדם שאוהב להכות באחרים או שיכו אותו, ולומר למישהו עם סטיה מעט שונה, שהוא בלתי-מוסרי ושצריך למנוע ממנו מלעשות את מה שהוא נהנה ממנו.


אל תשלי את עצמך שזהו המצב כאן. יותר סביר, גרטיפיקציה עצמית באמצעות מוסריות מעושה.

שוסי • 5 בינו׳ 2010

ואם הוא התחיל לפני שהם היו בגירים ועכשיו הוא ממשיך מתוך הסכמה?
גרטיפיקציה..אתה חושב שכל מושג נתון אפשר להפוך לפועל?
אני לא מקינטה אגב,אני רצינית באמשך.

Re: ההיפך

Pauza • 5 בינו׳ 2010

לא, זה לא מה שאמרתי.
מה שאני אומרת, בעיקר בתחומי הטאבו, שהאיסור החברתי עצמו הוא השד הנורא.
שאילולא האיסור החברתי הזה, אם הכל היה שם טבעי, לא היתה נוצרת כל בעיה.


אני מניחה שרוב הסיכויים הם שהקשר הוא כפי שליידי מוד מתארת,
מדובר במשחק מרגש, של אנשים המסוגלים לחוות ריגוש גם מהמקומות שאנשים "מחונכים היטב" חשים שם תחושה מוזרה של סקרנות ודחיה.

אין לי מושג מהיכן את גוזרת כאן קנאה וצרות עין,
אני דווקא חושבת שהפחד בתחום הזה של הטאבו הוא הרס המוכר והבטוח,
וחוסר ידיעה בהתמודדות עם השינוי, בעיקר בנושא רגיש כמו התנהלות במשפחה.
זו גם הסיבה לסקרנות הרבה ולרצון להציץ ולראות איך ומה קורה שם בפועל, כשזה מופר.

אני חושבת שאנחנו כבר יודעים שגילויי עריות קיימים בכל חברה שהיא, למרות הטאבו.
ישנן חברות בהן דווקא קשר מיני בין בן לאמא מקובל יותר,
וישנן כאלה שהמקובל והנפוץ יותר שבהם הוא הקשר בין אב לבתו (או בנו).

הנזק בעניין נחלק לשניים -

1. בדר"כ מדובר בבגיר וילד על כל הנפקויות (אבל לא תמיד). מאידך יתכן גם קשר מיני במשפחה בין שני בגירים, ואז באמת נשאלת השאלה אם ניתן להחיל טאבו שכזה גם על בגירים אשר יכולים לקחת החלטות מהסוג הזה.

2. הסוד הנורא אשר ממוטט את נושאו. הנזק הזה מגיע מגינוי החברה, והפיכת מי שנטל בזה חלק לנבדל, לנושא טראומה, ואולי לאשם באופן כזה או אחר. זה בעיני החלק הנורא שנוגע לטאבו והשתק.

אם תשאלי אותי, אני חושבת שקיום הטאבו כטאבו מוחלט מייצר בעייתיות מסויימת.
הטאבו אינו מאפשר התנהלות "טבעית" כפי שהיתה מתנהלת בלעדיו.

דווקא הפחד מהחציה שלו יכולה לגרום לקשר חסר בין הורה לילד, מהסיבה שגילויי חיבה גופניים מתקשרים לתפר של "עריות", דווקא גילויי חיבה ואישוש הדימוי הגופני של הילד יכולים להפגע כאן, ולייצר נזקים בלתי הפיכים לאושר של אותם ילדים שגדלו עם חסר בנושא הזה.

הרבה פעמים, דווקא אלה ימשכו לפנטזיות מהסוג הזה, פנטזיות שהריגוש שבהן מגיע מתחושת הקבלה שלהם, ומכך שהם אהובים ורצויים. בתוך התחושה הזו הם יכולים לחוש את המיניות שלהם במלוא עוצמתה, באשר שם הם יצרו את ה"תיקון" שמאפשר להם חווית אושר וסיפוק מיני באופן מלא.

האם אנחנו יכולים לדעת מה עדיף על מה?
חיים בצל טאבו שאת סיבותיו אין אנו יודעים, ואחריהן אין אנו מהרהרים?
חיים ללא טאבו, בו ניתן יהיה לקיים קשרים מיניים עם כל מי שרוצים, גם אם זה בתוך המשפחה?

אני לא יודעת את התשובה, ויתרה על כך אני מודעת לבעיות שזה יכול ליצור בתוך משפחה גרעינית, או אפילו מורחבת.

האם יש פתרון ביניים טוב יותר?
גם זו שאלה טובה.



ובנימה אישית, זונת סושי -
אני מקווה שברצינות שאלת, לא רק למען הפרובוקציה,
כי אני עניתי ברצינות.

אני לא אוחזת בדעות הפוכות למשהו כדי לייצר פרובוקציות,
אני לא מכנסת ומתייקת מחשבות בתיקים כלליים תחת כותרות כמו קנאה וצרות עין.

כשאני מנסה להבין משהו, אני בסה"כ מנסה לנתק את זה מהראיה ה"רגילה", ולשאול את השאלות הבסיסיות ביותר. כדי להבין. לנסות להבין איך הדברים עובדים, ולמה דווקא ככה.

Re: ההיפך

נילי ונילי • 5 בינו׳ 2010

טוב, זה לא לגמרי מדוייק.

כפי שציינת יפה, כאשר מדובר ביחסים מיניים שאינם על בסיס שוויוני (בוגר וצעיר ממנו או דמות סמכות והכפוף אליה) יש פה בעיה שמהותה היא יחסי הכח בין השניים.
כאשר מדובר בהורה וילד יש פה כמה וכמה בעיות שהן מעבר לטאבו החברתי.


ראשית,הילד למעשה ממולכד. הוא אינו יכול לסרב ליחסים או לדחות את הקרבה, כי מדובר פה באילוצי שרידה אמיתיים: אם תדחי את אבא, את לא תקבלי אוכל או צעצועים או חיוכים או ממתקים או כל דבר שבעיניים של ילד קטן נראים כמו חיים ומוות ממש.


שנית, יש פה עניין שקשור בהתפתחות הרגשית האישית התקינה. אני לא חסידה גדולה של פרויד, אבל כן מאמינה שבהתפתחות הילד צריך איזשהו בסיס איתן שמלמד אותו כי מערכות יחסים יכולות להביא טוב ויכולות לעשות טוב.
כאשר יש ניצול בגיל צעיר, משהו בעצם התפיסה של מערכות יחסים עם אנשים אחרים (אפילו סתם ידידות לא מינית), נפגם. משהו מאוד בסיסי ביכולת לבטוח באנשים אחרים וברצון שלהם לעשות לך טוב- נפגם.

שוסי • 5 בינו׳ 2010

שאלתי ברצינות ואני מודה לך על התשובה הרצינית.
את הקנאה וצרות העין גררתי לכאן עוד משרשור מאסטר אור בו טענת שהביקורת שנגדו מגיעה מתוך אלו.
האמת היא שאני מאוד מכבדת את האנדרדוג שלך ושמחה על עצם קיומו,עם זאת אני לא מסכימה עם הטיעונים שהצגת כאן ובהמשך גם אפרט מדוע.
אבל רק בקטנה אני אציין כאן(כי זה פשוט מהבהב לי באור אדום מדי)שאת נופלת כאן בכשל נטורליסטי קלאסי.את גוזרת מהמצוי לרצוי,עצם זה שאולי(וגם זה נתון לויכוח)בכל התרביות קים מנהג פסול מסוים לא הופך אותו בהכרח לפחות פסול.
אבל זה רק לקטנה,עוד מעט ההמשך.