שאלה למי שנמצא/היה בטיפול פסיכולוגי

שמעון התרסי • 26 בפבר׳ 2011

וול פוט זאלו. בהחלט קצת מצחיקה התובנה האינטרוספטיבית שלו- תוקפים אותי כי אני נעלה מוסרית. יופי של עבודה אנליטית.
וכחולית, האמת אני טיפה מצטער על הדרך שבה נאלצת להחשף על רקע הפרובוקציות של רובן והלחצים שלו. למי שמעיין בדבריך ברור שיש לך רקע אקדמי. נדמה לי שלוליא ההתרסות על רעשיהן וצלצוליהן של רובן לא היית עושה זאת.
אבל אולי טוב שעשית.

כך או כך, דווקא לגבי השם, מה זה כל כך רדיקלי שהוא מתכנה רובן, אגב להיות אמיתי עם עצמך/ זולתך, ואם הייתי חותם כאמיר, תומר, אהוד או שמעון (בהנחה שאחד מהם הוא שמי הפרטי)
הייתה נחה דעתו, אז הייתי אני באמת? ףףףףףף

בברכה,
פרופ' פרופר פורפרה.

Re: על הדיון

המלט • 26 בפבר׳ 2011

אכן, במקרים רבים עלולה להתפתח דינמיקה של דה-לגיטימציה כלפי אנשים או
רעיונות מסוימים הנובעת מדיסוננס יוקד בין אמונות ודעות, בערך כמו שליבנת ציינה. העניין הוא,
ראובן, שבמקרה הנוכחי דינמיקת הדה-לגיטימציה הנושפת בעורפך אינה נובעת מכך שדעותיך
מאיימות על מישהו, אלא מכך שאיתרע מזלך ונקלעת לדיון בו חלקות לשונך, על הדגשותיה
הכתומות והמגוחכות – משל היו הדברים המודגשים אימרות-כנף של אפלטון לפחות -- אינה
מצליחה לטשטש את העובדה שאינך יודע על מה אתה מדבר.



תנאי הכרחי לכך שמהות הדיון תהיה אכן השיח ולא משהו אחר הוא היעדר מוחלט
של ביטויי שרלטנות, התנשאות, הונאת דברים ואחיזת עיניים, דברים שבחלקם, ככל הנראה,
הינך מצטיין במיוחד. אתה לא באמת יכול בכנות לטעון להסתופפות בצילם של אילנות גדולים כמו
וולטר, שהרי ברגע שמישהו חושף את ערוות "דיעותיך" המפוברקות, אתה מיד עובר להתקפה
אישית לוחצת. במקרה אחד יהיה לך משהו להעיר על משקלה של משתתפת בדיון; במקרה אחר
על גילה; במקרה שלישי תחשוב זאת להקנטה להתריס בפני איזשהו שולט שחלילה לא יהפוך
לנשלט, ועוד כהנה וכהנה עקיצות ותקיפות קלות ברמה האישית ביותר שיש. איני זוכר פעם אחת –
אפילו פעם אחת!– בה באמת התייחסת באופן ענייני לשאלות שהופנו כלפיך בתום לב. כשאני
לעצמי ברורה לי הסיבה: אין לך מה להשיב. גם כאן, אין לך מה להשיב על השאלות המוצדקות
המופנות כלפיך באשר להשכלתך ונסיונך. תבין ראובן: לא אלה המבקשים ממך אסמכתאות
לדעותיך הם המחבלים בחופש הדיון, אלא אתה התוקף אישית את השואלים במקום להשיב להם
ראשון-ראשון ואחרון-אחרון.



מה צורב הוא עלבונה של השכלה שדבריך הם – כטענתך – מן המיטב
שבה. מה רחבה הא יריעת האשליה המביאה אותך לשגות, שלא לומר לחלום בהקיץ -- בהיגד כמו
'לעתים אטעה אולם על פי רוב לא'. אתה מבין, ראובן, עד כמה טענה כזו מסיגה לאחור חופשיות
ופתיחות בדיון? היכן חיותו של חופש הביטוי המתרונן מגרונך, אם צד אחד בדיון מקבע במסמרות
את דבריו - וכל זאת עוד בטרם התמודד עם איזושהי ביקורת? לא כך מתנהל שיח פתוח וחופשי,
ראובן. לעולם לא תהיה חופשי עד שתכיר באפשרות שדבריך הינם שגויים, ראובן. עד כמה שקרית
היא הטענה כי 'אני תמיד פתוח להקשיב – ולהשיב - לביקורת עניינית בנושא הדיון', בשעה
שברור לכל המתבונן שהמצב הוא הפוך בתכלית ההיפוך. אכן, אני מתנגח כאן בך אישית כאן. אני
עושה זאת משום שיש לי חיבה יתרה להוצאת אויר מבלונים נפוחים, ואיני יכול לסבול שרלטנות
המתובלת בהתנשאות מאוסה. האמן לי בבקשה, ראובן, שאילו פעם אחת – פעם אחת בלבד! –
היית מסיר את מסכת האינטלקטואל שהינך כה כמה להיות ומדבר בגובה העיניים עם הציבור, לא
היית שומע ממני ולו מלת התנגחות אחת. עדיין לא מאוחר מדי, ראובן. הדיון, גם אם גלש במקצת,
עדיין לא גווע. יש לך הזדמנות לשוב בלבב שלם, ראובן. השב נאמנה לתמימי-הלב ששאלו אותך
שאלות ישירות. אל תתחמק, ראובן. דעותיך יתקבלו ברצון ובפתיחות, כפי שציין בצדק זאלו, אם רק
תרד מעץ התרמית הגבוה שטיפסת עליו. עם זאת, אל תחמיא לעצמך לרגע, ראובן, על ידי כך
שתתלה את הסיבה להתנגחות באיזושהי רמת כתיבה וטיעון מיוחדים שניחנת בהם. אמת, אתה
כותב עברית ללא שגיאות, אך רמת הטיעון שלך עדיין טעונה שיפור משמעותי, במיוחד כאשר
במקום להשיב בטיעון, אתה משיב במשהו כמו 'את שמנה ומעל גיל ארבעים'. אולי, ראובן, תבקש
יפה מליבנת שתכתוב למענך. אפשר שהיא תדגיש בצבע אחר, כדי שנוכל להבדיל.

בנימה אישית עוד יותר. יכול הייתי להימנע מהטחת העלבונות בהם משובצים דבריי. הייתי יכול
לנסח את ביקורתי באופן מתון בהרבה, נטול עוקצנות לחלוטין. הייתי עושה זאת לו היה בי בדל של
אמונה שניתן להשפיע עליך באמת באיזשהו אופן, ועל ידי כך תרוויח קהילת הגולשים בכלוב כותב
היודע לכתוב עברית נאה. הייתי יכול, אלא שאני מתבונן בתגובותיך, בהונאות הדברים הקטנות
שלך - בהיאחזות הנואשת שלך לעצמך ולעצמך בלבד, בהתנשאות שלך שאין לה על מה לסמוך--
ואני נכנע ליצר הרע שבי. הבן ראובן, בסופו של יום אני נשלט קטן שנתברך ביצר גדול, אז אולי זה
לא ממש אישי אחרי הכל.


בצירוף תנחומיי הכנים,
ברתולומיאו ספינקס.