FOR GOOD
|
לפני 13 שנים •
20 באוק׳ 2011
...
המון-המון נשים היו קמות והולכות, ולא חוזרות, אחרי המכה הראשונה - שלא היתה בהסכמה .
אלימות במשפחה ( או התעללות ) צומחת על קרקע נפשית מאד מסויימת, שהאשה המוכה תכיר במהלך תהליך ההחלמה שלה. זה לא אומר שהיא בחרה בזה, או רצתה את זה. או שהיא נהנתה. היא לא. זה גם לא אומר שזה היה בטוח או שפוי. אבל אין שום טעם לספר לה שרק בגלל סיבות אובייקטיביות ( כמו מצב המעונים ) היא לא קמה והלכה קודם. היא לא צריכה שישקרו אותה. והיא יודעת שזה לא נכון. כולנו בעד יותר ענישה, יותר מעונים וכו' ( לא רק נילי ) אבל מי שרוצה להאמין שהמצב של אישה מוכה הוא כמו של ילד מוכה ( או כמו של גלעד שליט ) - בוגד בחוויה שלה במובן הכי-הכי עמוק. ומי שבוגד בחוויה שלה, גם לא יוכל לעזור לה * לגבי הרעיון של בכוח-המוח על טיפול זוגי במקרים של אלימות במשפחה... אולי במקרים הקלים יותר. אולי. וגם אז, לדעתי האישית, עדיף שיהיו לה בתור התחלה אופציות פשוטות יותר להתחיל מחדש. |
|
|
גולוסקלפרה(נשלט)
|
לפני 13 שנים •
20 באוק׳ 2011
שונא פשטנות יחיה
fog, אם התכוונת לדבריי, כתבתי *לפעמים* לא *בעיקר*.
|
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 13 שנים •
20 באוק׳ 2011
באופן חד פעמי אני מסכים עם מה שנילי ונילי אמרה.
צריך להשקיע יותר במקור הבעיה(גברים מכים) מאשר בתוצאות שלאחר מכן(שיקום נשים מוכות). ככה פותרים בעיות. התמקדות במקור. להשקיע יותר בתוצאה זה טיאטוא מתחת לשטיח. |
|
|
|
FOR GOOD
|
לפני 13 שנים •
20 באוק׳ 2011
...
ואיך היית מציע לעשות את זה, תום?
חוץ מהמילה המאגית - חינוך ( ואני בעד, בעד ) אבל אישה מוכה היא לא ילד מוכה. אם היא לא תפנה לבקש עזרה, אם היא תספר שוב שהיא נפלה מהמדרגות ( ולכן יש לה את ה החתכים האלו ) , אם היא לא תלך למשטרה להתלונן, אם היא שוב תבחר לחזור אליו, רק כי הוא הבטיח שזו הפעם האחרונה כו' וכו' - איך בכלל אפשר יהיה לעזור? אי אפשר לעזור לאדם מבוגר בניגוד לרצונו. יחסים של התעללות הם כאלו שבהן האישה נשארת, המון שנים, למרות הכל. |
|
|
|
FOR GOOD
|
לפני 13 שנים •
20 באוק׳ 2011
ודרך אגב -
גברים מכים הם לא "מקור" הבעייה. זה פשטני מדי. ואפילו שזה נשמע אולטרא-פמינסטי, זה לא. גבר מכה יחפש את הטרף או את הקרבן שלו. ומדי פעם הוא גם ימצא אותו. רוב הנשים לא יהפכו לנשים מוכות, גם אם הן יפגשו, ואפילו יתאהבו, בגבר מכה. * אבל כבר ציינו במהלך השרשור את השינוי לטובה שחל ביחס של מערכת המשפט למקרים של אלימות במשפחה. ועוד יש כמובן מה לשפר, בכל המישורים של ההתמודדות החברתית עם הבעייה. אבל מי שקודם-כל משוועת לעזרה היא האשה המוכה. |
|
|
Perplexed
|
לפני 13 שנים •
21 באוק׳ 2011
אחריות =/= אשמה
לדעתי, דווקא יש לה, לקרבן האלימות, מידה מסויימת של הסכמה עם המצב. קשה אולי להשלים עם האמירה הזו, משום שהיא לכאורה מטילה "אשם" על האישה - הקורבן המוכה.
ולא כך הוא. אישה מוכה אינה אשמה במצב. יש לה, יחד עם זאת, בהחלט תרומה לאחריות למצב; אם במישור התפתחות היחסים (*לעיתים* מצב של "תלות הדדית" באינטראקציה חולה), ואם במישור הימנעות מלהתמודד עם המצב. נשים שמגיעות למקלטים, הן כבר נשים שלקחו אחריות ומתחילות או מתקדמות בנסיון להתמודד עם האלימות. יש נשים רבות שעדיין אינן מנסות. ורבות שמכחישות שבכלל יש בעיה, אפילו בפני עצמן. אולי זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד, אולם, הסרת "אחריות" מטעמים הומניים מאישה מוכה, והטלתה על הגבר המכה בלבד, יכול שנובעת מחילוף בין המושגים אשמה ואחריות, שנית, לא מקדמת את הקרבן במציאת פתרון למצב, שלישית, במישור חברתי רחב יותר – מותירה אותה "מוקטנת, חסרת אונים ובלתי "מועצמת"". הוא- "אשם". היא – "אחראית" לשים לעניין הזה סוף (או לבקש עזרה). |
|
|
|
FOR GOOD
|
לפני 13 שנים •
21 באוק׳ 2011
ובהמשך
ובהמשך למה שכתבה מבולבלת
הדיון הרי התחיל כך - מישהי כתבה שמה שמבחין יחסים של אלימות במשפחה מב.ד.ס.מ הוא סעיף ההסכמה. אני אמרתי, שאם כבר , אז מכל השילוש-הקדוש של הב.ד.ס.מ הדבר היחיד שאני לא בטוח בו - הוא סעיף ההסכמה. כי אינטראקציה כזאת היא בבירור לא בטוחה ולא שפויה ( או מאד חולה) ואז היתה התלהמות רבתי אבל כמו שאחריות שונה מאשמה, גם הסכמה שונה מרצון ( או בחירה ). בהסכמה הכוונה רק שהיא מוכנה לספוג , שהיא לא אומרת לזה "לא", שהיא לא קמה והולכת - ורמת ההתעללות הרי עולה עם השנים... ( והיא לא "נחטפה" לתוך קשר כזה כמו גלעד שליט, וברור שהרבה יותר קשה ללכת אחרי שיש לך כבר שלושה ילדים, אבל כל זה לא קרה מעצמו ) להכחיש את האחריות שיש לה לבניית האינטראקציה החולה זה לקחת ממנה גם את כל הכח, את כל האפשרות לשנות את המצב, את כל התקווה זה נשמע אולטרא-פמינסטי לתלות את כל האחריות בנסיבות חיצוניות, בגבר המכה, או במצב של שרותי הרווחה או החוק - אבל זה ממש לא פמינסטי. זאת סתם הכחשה של המציאות, שכמו כל הכחשה היא קלה מאד ( אבל לא עוזרת ) ובדיוק מההסיבות הללו, גם החוק מתייחס אחרת לגמרי לילדים מוכים ( שחוסר האונים שלהם הוא מוחלט, שלא נושאים בשום אחריות, ושלא תרמו כלום ליצירת האינטראקצה ) - כמו גם לשאלת אחריותה של החברה לגורלם. ( זה לא אומר שלא צריך להשקיע יותר במערך תמיכה, הסברה, טיפול, עזרה סוציאלית, מעונים, אכיפה-וענישה וכו'... לא רק נילי בעד ) והעיקר - שכאשר האשה כבר במעון, היא גם תבין שזו היא, היא ולא אנחנו ( כלומר החברה, המעון, המשטרה ) שהולכת לשנות את חייה, ולהציל את עצמה. היא מחזירה לעצמה את הכוח... * אם מאד תרצו, אז אולי את מצבם של ילדים מוכים, נכון יותר להשוות למצבו של גלעד שליט. כי הם אכן נידונו לחכות לחברה שתציל אותם. הם לא יצילו את עצמם... |
|
|
נילי ונילי
|
לפני 13 שנים •
21 באוק׳ 2011
Re: ובהמשך FOR GOOD כתב/ה: ואז היתה התלהמות רבתי
אתה חוצפן. |
|
|
|
FOR GOOD
|
לפני 13 שנים •
21 באוק׳ 2011
...
התגובות האלו לא מוסיפות לך כבוד, וגם לא מוסיפות לדיון כבוד
|
|
|
מישלי
|
לפני 13 שנים •
21 באוק׳ 2011
קריאה נואשת לכלובי !
לערוך את שם השרשור
מסכנה מירי (אלוני), גם ככה בטח לא קל לה... אז עוד לסחוב את כל העמודים האלה על הגב שלה ? 
שיניתי צבע, כדי שחס וחלילה לא יתבלבלו ביני ובין הנילי. |
|
|