נשלטות נשואות

Blackbeard​(שולט) • 25 בינו׳ 2012

גם אני, אבל ברשותך אני לא אשלח לזוגתי היקרה לינק לפוסט הזה

up u rs​(אחרת) • 25 בינו׳ 2012

[quote="Brave Dwarf"][quote="the rain song"][quote="EPO"][quote="Brave Dwarf"]
להספרות הרוסית עמוסה בסיפורים על "קוּרוֹרט". אני מניח שניתן לתרגם את המילה הזאת ל"בית הבראה". כל שנה, או פעמיים בשנה, העובד היה מקבל שבועיים או שלושה בבית הבראה מטעם העבודה. הוא היה נוסע לשם לבד (כי בן הזוג היה מקבל הזמנה לבית הבראה אחר בתקופה שונה), וכמו שזה קורה תמיד בסרטים וספרים, הוא היה מכיר שם אדם ומסוחרר מהחרות, מניתוק ומהחידוש, מתאהב. מתאהב לתקופה של שבועיים. מעין בית הבראה ללב ולנשמה. אני חושב שזה נפלא. זה נפלא בשביל הבעל שנשאר בבית ורואה את אשתו חוזרת אליו בכוחות מחודשים, טרייה, סקסית, חולמנית מעט, כמעט כמו ילדה, וברור שגם בשביל האישה.


הרעננות המחודשת מגיעה מעצם החופשה מהשגרה ומהיום יום עם בן הזוג. קצת געגועים זה תבלין נהדר לכל זוג. באופן כללי-מומלץ "להתאוורר לבד" מידי פעם. אבל למה צריך לתלות את זה בקשר גופני נוסף עם עוד אדם? אנחנו עד כדי כך קטנים ותלותיים שלא מסוגלים להעביר חופשה לבד בלי חיזוקים ממאהב/ת?האם סקסיות זה לא משהוא שבא מבפנים ? הרעיון בלקחת חופשה לבד הוא...מממ... להיות לבד!

Brave Dwarf • 25 בינו׳ 2012

קצת קשה להיות לבד בבית הבראה, אבל ניחא. בכל מקרה, אף אחד לא טען אחרת ממה שאת טוענת. ואם רצית סתם כך להביע את דעתך על טוב להיות לו אדם לבדו לפעמים, אין צורך לצטט את דבריי. כי אין ביניהם קשר.



מבין אותך. כמו שאמרתי, המחשבה על בגידתו של בן הזוג, קודם כל קשה. אני מאמין שאני אצליח להבין את זה לא רק כאדם אלא גם כבן זוג, כי נורא קל לדבר באוויר, הדברים נבדקים כשהם מגיעים לתכל'ס.

פרלין​(נשלטת){ש} • 25 בינו׳ 2012

[quote="סיגורני"][quote="Brave Dwarf"][quote="the rain song"][quote="EPO"]

סתם, הערת אגב, כי זה תפס לי את העין: למרות שאני הכי בעד העצמה עצמית והכוח מתחיל מתוכי וכל זה, אני חייבת להגיד שאני לא מבינה איך אמורים להרגיש סקסים מבפנים. תחושת הסקסיות שלי לגמרי נובעת מזה שאנשים אחרים ושאינם אני מוצאים אותי מושכת. נראה לי לא הגיוני להרגיש אהובה מפנים או סקסית מבפנים שהרי הרגשות האלה תלוייםבאנשים אחרים. אני כן יכולה להרגיש חזקה, גמישה, חכמה ואפילו מצחיקה, אבל לא סקסית.

תחשוב סקסי- יהיה סקסי (מתוך: הסוד הסודי מסודן)

מUחדת • 25 בינו׳ 2012

השלום, כמו הסקסיות מתחילים בתוכי.

Brave Dwarf • 25 בינו׳ 2012

מידת רחמים/נעם שפנצר

אני אוהב את הסופר היהודי ישראלי אמריקאי הזה ואת הספר הספציפי במיוחד. בסיפור מסגרת מסופר על זוג, בשנות הארבעים לחייהם. הם לא עשירים ולא עניים, הם לא יפים ולא מכוערים, הם לא נכשלים וגם לא מוצלחים. הם עוד זוג פשוט, הורים לילדה בקולג'. היא, אלכס, עקרת בית לשעבר שיצאה לעבוד אחרי שהילדה גדלה והוא פסיכולוג שותף במשרד די מצליח. היא בוגדת בו והוא מגלה את זה ואחרי שהוא הורס חצי מהבית, הוא מבקש ממנה להישאר ו"לא לשבור הכל כי אנשים מתגברים על דברים כאלה". אבל היא עוזבת כי מבחינתה לא נשאר לה שם דבר.

הוא מתאר את מה שנשאר לו כך:
בלילות מצאתי עצמי עדיין מסתופף בפינת המיטה הקרובה אל הקיר, כמנהגי משנים. מפנה לאלכס מקום ומתעורר בבוקר לצד מקום פנוי. המרחב הזה, הפתאומי, ערער את אישיותי. חצי המיטה שלה היה לבור קבר פתוח. לא העזתי לבוא שמה.

חיינו, כל אותו הזמן, לא חלפו לנגד עיניי כמו סרט, כפי שקורה, אומרים, רגע לפני המוות, פה לא היה רגע לפני, המוות בא פתאום. כמו גופות האומללים בפומפיי שראינו בטיול באיטליה שהר געש התגולל עליהם פתאום והשאירם קבורים וקפואים בתנוחת רגע מותם – ידיהם מעליהם לגונן לשווא מפני גל העפר והאפר, פיותיהם פעורים לנשום את האוויר שאזל – כך גם במוחי נתקעה לה תמונה אחת. אפילו לא הייתה זו תמונה שראיתי. לא תמונת עיניה של אלכס, הבוהות בי ממקום מושבה על האסלה. לא תמונת המטבח השדוד שרסיסי זכוכית וחרסינה מפוזרים על רצפתו. לא תמונת משאית היו-הול הצהובה שלקחה את חפציה בימים שאחר כך. התמונה שנשארה בי הייתה כהזיה, פרי באושים של דמיוני שלי: אלכס במיטה זרה. שוכבת על בטנה. עיניה עצומות ופניה מעוותות בכאב שהוא גם עונג והוא גם כאב והוא גם עונג והוא גם כאב. והוא גם עונג וגם עונג והוא גם כאב וגם כאב.

איש ישן עם אישה עשרים שנה. כל לילה באותה מיטה. איש שוכב לצד אשתו ריחה נספג אל ישותו. נשימתה מהלכת בלילות במשעולי חלומותיו. עורה החלק והחם, שהוא מעביר עליו את ידו מהיסח דעת לפני שיסתובב על צדו ויירדם, מגע עורה הזה נצרב בעור אצבעותיו והופך לחלק מגופו שלו, להמחשה של קיומו, כפי שמילה ממחישה את המחשבה ממנה עלתה. איש מתכרבל בלילה חורפי ונושק לאשתו על עורפה. היא נוהמת מתוך חצי שינה, שולחת יד לאחור, מלטפת את ראשו ומרגיעה אותו. איש שוכב וקורא לאור מנורת הלילה ואשתו לצדו, קוראת גם היא לאור מנורתה שלה, משקפי הקריאה על חוטמה המנומש. רשרוש דפיהם כאדוות אגם רגוע. בלי משים נשימותיהם נכרכות, משתלבות. הוא מפהק וגם היא מפהקת, כהד. הוא משתעל והיא מושיטה יד לטפוח על גבו. איש חש בלילה את זקפתו עולה פתאום ואשתו שלצדו לוקחת את זקפתו בידה ומביאה אל תוכה ומחבקת בכוח את גבו ואומרת לו, בוא. בוא. איש ואשתו מחוללים כך במעגלי יומיום ומוזיקה עולה מסחרורם, מלודיה והרמוניה וקצב. שלמות עולה כתמונה על מסך טלוויזיה המורכבת מאלפי שביבי אור וצל. כך מתוך שנות יומיום ארוכות, נחבטים אטומי ישותו של האיש באלה של אשתו ונכרכים אל מולקולות של יחד. השמש עולה ושוקעת. האיש יוצא וחוזר. האישה גם היא הולכת ושבה. הם מסיימים את יומם במיטה. ידו מחליקה על עור ירכיה החם וצונחת בשינה.

פתאום נפסק הכל. נסגר הספר. נעלמה התמונה. איש שוכב לבדו. דפיו מרשרשים לבד. האור בצד השני כבה. הוא מפהק בלי הד. משתעל ושום יד לא באה. בלילה, אם עולה זקפתו, אין לו לאן להובילה, אלא לאחזה בידו ולמרר על אבדנו. טריקת הדלת מהדהדת באוזנו של האיש שנותר ובאוזנה של האישה שהלכה. הד אחד שהוא שני הדים לחוד.

אחרי שאלכס עזבה, חשתי כאילו נחתך הבית לשניים. חציו האחד הועמס על משאית ונלקח ואני נותרתי עם חצי בית, תחת חצי גג, מוקף קירות רק מצד אחד ופרוץ לרוחות וגשמים מן הצד האחר. כאילו אני יושב על חצי כורסה, ונוסע בחצי מכונית. או להפך, הבית והמכונית והמיטה נותרו כשהיו ורק אני נחתכתי לחצי. חצי אדם חצי ישן במיטה וחצי נוהג במכונית וחצי חי בבית."

וכך הוא מתאר את התנסותו עם אשה זרה בהשוואה למה שהוא הרגיש עם אשתו:
"אתה חי עם אדם זמן ארוך והצורך להביט בו מתפוגג כי דמותו כבר הופנמה והייתה לחלק ממך, מוקרנת יום-יום על המסך הפנימי של הווייתך. כמו רודן טוטליטרי שפניו ניבטות מכל קיר ברחבי ממלכתו ובבחירות הוא זוכה לרוב של תשעים ותשעה אחוז מהקולות, כך הולכת נוכחות האחר בנישואים ומתפוגגת מעצם זמינותה המוחלטת, האוכפנית, המתמשכת. ובשוך ההתבוננות עם הזמן מתפוגגת גם הראייה. והנה דווקא כאן, עם בקה לורנס, אשת המעמקים הזרה, העניינית, כמו נעצמו עיניי לראות. חשתי פתאום קרבה גדולה אליה. ודרכה גם אל משהו גדול ורחב ממנה. אל כל אוקיינוס ההוויה, בתהומותיו שגיונותיו ודגי החרב הזעפנים החולפים בו הלוך ושוב."

ופה מגיעות התובנות שצריך שניים לטנגו ושבעצם אף אחד אינו אשם באמת:
"כל זוגיות היא מדינה. יש גבולות ויש תרבות. יש היסטוריה, יש שפה, יש מוזיקה. יש חלוקת תפקידים. כך היה גם אצלנו. אלכס ארגנה ואני התארגנתי. היא העלתה להצבעה ואני הצבעתי בעד. היא ניווטה ואני נהגתי. היא הציעה ואני הנהנתי. היא בישלה ואני שטפתי כלים. היא עשתה רשימות ואני עשיתי קניות. היא שוקולד חלב ואני שוקולד מריר. היא הקימה את סאם בבקרים ואני השכבתי אותה לישון בלילות. היא ראתה סדרות דרמה ואני ראיתי שידורי ספורט. היא הלכה והבשילה עם השנים כפרי על העץ ואני הלכתי ונחמצתי כחלב בנשכח במקרר. היא בכתה בסתר ואני שתקתי במכונית. ואז היא הלכה ואני נשארתי."

וזה הסוף:
"אני רוצה לקחת אחריות על החלק שלי, אמרתי פתאום. בכל השנים... כל מה שקרה בינינו, אני רוצה שתדעי שאני יודע שהיה... שיש לי חלק. אני לא יודע מהו בדיוק. אני לא רואה ברור את הדברים. אבל אם מגיע חשבון על הארוחה הזאת, אני רוצה לשלם את חלקי. את מבינה?"

זה רק סיפור מסגרת. אני ממליץ לקרוא את הספר כולו. בעצם אני לא, אני לא בעד להמליץ על ספרים לאנשים זרים, אבל אני חושב שנתתי טעימה מכובדת מספיק כדי שכל אחד יוכל להחליט בעצמו.


*(-: ומיוחדת מוציאה אותי מהריכוז. שמישהו כבר יקנה לה חתול ויקח לה אותו. LOL

(שוכח כמו תמיד- כיוון שאני מדפיס מזיכרון, אם ישנן אי התאמות למקור, אינן מכוונות ומדובר לרוב במילה או שתיים. כמובן גם טעויות כתיב והקלדה)

the rain song • 25 בינו׳ 2012

לא התנפלתי על אף אחד ולא נבאתי דבר. אמרתי שיש סיכוי. השמיים לא נופלים כל כך בקלות אבל האדם קצת יותר שברירי מהשמיים.
לא מאחלת לאף אחד להבין את עוצמת הרגש שמכה כשאדם מוצא עצמו נבגד.

אמוציות

גבר כנעני • 5 בפבר׳ 2012

אז מסתבר שהפוסט שלי משחרר הרבה אמוציות..אז אולי אכתוב ספר.

מיו​(לא בעסק) • 5 בפבר׳ 2012

ריפרפתי במהירות על 7 עמודי השירשור הזה.
פותח השרשור מאוד מרוצה מעצמו שהצליח לעורר כזה עניין ותגובות "אמוציונליות".
ממש חוכמה... לזרוק איזה משפט פרובקטיבי ואז להסתכל מהצד ולתפוח לעצמך על השכם.

ואני חושבת לעצמי :
שגם לפני חמש- שש שנים היו כאן תלונות לגבי חוסר הפתיחות והקבלה של השונה
ואני לא באמת מופתעת ששום דבר לא השתנה. אולי טיפה מאוכזבת אבל לא מופתעת.
וטוב שיש את המקום הזה כדי שיהיה לאנשים הרדודים והשטחיים איפה להשאר.
האחרים כבר ידעו לאן ללכת ואיפה למצוא זה את זה, בתקווה שההמונים לא יגיעו גם לשם.

גילוי נאות

גבר כנעני • 5 בפבר׳ 2012

מתוך הפרופיל של "מיו"-"בת 32. נשלטת מנטאלית. נשואה לאדון סאדיסט"....ועכשיו מסתבר שגם פלצנית לא קטנה.