בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 3 שנים •
30 בספט׳ 2021
יולי Yuli כתב/ה: נקודה טובה בכח.
הסכמתי עם חלק נכבד מדברי מרקוס ועדיין מסכימה עם הנקודה העיקרית (שאולי קצת הולכת לאיבוד בטקסט. לא בטוחה) . אני חושבת שלו כתבתי את זה בעצמי הייתי מתנסחת אחרת, בטח הייתי כותבת "יש בזה משהו אלים" ולא "זו אלימות". כי אני לא חושבת שכל המעשים בעולם הם אינהרנטית כן/לא אלימים. אלא שהכל תלוי הקשר ויש גם סקלה. קללה, סטירה, ויריית אקדח כולם נחשבים אלימות, אבל לא מאותו סוג ולא באותה חומרה, ואני בסדר עם זה. לחסום את האפשרות לתקשר איתי זו זכותי, כמובן, אבל כשמשתמשים בזכות הזאת בתור התרסה או בתור תגובה לכל מה שלא מוצא חן בעיני זה יוצא... איך אומרים? חוקי אבל מסריח? זה לוקח אותי לדיון כללי על ההשפעה החברתית שיש לעצם קיומה של האופציה הזאת ועל המוסכמות החברתיות שמתגבשות סביבה בימינו אנו, שעלה גם כשדיברנו פה על דיווחי פוסטים בבלוגים (לא אותו הדבר, אבל נושאים קשורים בעיני - כפתור שעוד אין קונצנזוס על הפרשנות המיטבית לשימוש בו ושקשור לרצון הלגיטימי שלנו לנטר את המרחב שלנו ולרצון הטבעי שלנו לנגח את כל מה שלא מוצא חן בעינינו). כשחוסמים אותי סתם ככה מבלי שהטרדתי זה לא בדיוק פוגע בי, כי מי ישמע מה כבר הפסדתי (פניה למישהו שלא רוצה שאפנה אליו. אוקיי), אבל זה מרגיש כוחני, במובן שזה power play. לא כמו בוקס באף. אלא כמו לטרוק את הטלפון "בפנים". כמו לחייך בזלזול כשמדברים אלייך. כמו לסנן או לעשות גוסטינג. לא אלימות פאר אקסלנס, אבל... חוסר הגינות? אולי נכון יותר לזנוח את הטרמינולוגיה הציורית ופשוט לומר שזה חוסר הגינות? מה דעתך? או לחזור ל"מיקרואגרסיות" השימושי? (ולא במקרים של הטרדה אלא דווקא בתרחישים אחרים, כי חסימת הטרדה היא-היא המטרה של כפתור החסימה אז לא נראה לי שיש הרבה מה לומר על זה. אבל אנשים משתמשים בזה לעוד דברים וזה לדעתי מה שמעורר את הצורך בכלל לדבר על זה). היי יולי, אני מתקשה גם להתייחס לזה החוסר הגינות, לצערי. ומתקשה אפילו להתייחס לזה כמו טריקת דלת בפרצופו של מישהו. יחד עם זאת, אני יכולה להבין ש"אלימות" או "חוסר הגינות" משוייך אוטומטית כי ברגע שיש פגיעה או עלבון, נדמה שבהכרח יש פוגע או מעליב. אבל לא, זה ממש לא נכון. באותה מידה מישהו יכול להעלב ממני שאני לא רוצה לקיים איתו מערכת יחסים, או אפילו רק סקס. או אולי שאני רק אשב לו על הפנים. מה זה כבר לוקח ממני? כמה דקות של אי נעימות? יודעת מה? רק להקשיב לו לפנטזיה על זה שאני אשב לו על הפנים, כחלק מזה שאני בקהילה שמנסה להיות סובלנית ומכילה. למה לא? כחלק מתרומה לקהילה. מה, לא? אז לא. ראשית, בכל הכבוד הראוי, אני לא מחשיבה את כלל הנרשמים לאתר הכלוב כקהילה שלי, ואני לא מחוייבת לאף אחד מהם, למעט האנשים שאני אקטיבית מעוניינת לקרב ולהפוך לחלק מהמעגלים הקרובים או הרחוקים שלי. מדובר באתר שהאופי שלו הוא מיני, ואני חושבת שיותר מלכבד רעיון קהילתי כלשהו, צריך לכבד את הזכות של כל אחד מאיתנו לאוטונומיה ובחירה מלאה עם מי להתרועע, ואת מי למחוק מהמרחב הזה, אם אנחנו לא מעוניינים בחברתו, או בתקשורת איתו. אין שום דבר לא הגון בכך. ההפך הוא הנכון: יש משהו לא הגון באיזו מחוייבות כללית להכניס את כולם למרחב המיני-חברתי שלי. אני לא רוצה לתקשר עם אנשים מסויימים, זו זכותי. זכותם של אחרים לא לשמוע את הפנטזיות המיניות הנחמדות שלי אצלם בפרטי, או התהיות שלי, או הרצון שלי לרכוש מהם גרביים מלוכלכים, ואפילו לא את המחשבות שלי על ביאת המשיח, ועל כמה שהם חוטאים גמורים שמגיע להם גיהנום, ולכן זכות החסימה שמורה להם, בדיוק כמו שהיא שמורה לי. ויש לאבחן- זה שאני חוסמת מישהו מלתקשר איתי באתר כזה, לא יוצר מצב שאותו אחד נזקק לעזרה דחופה, נניח- עשה תאונה בפתח ביתי וזקוק לעזרתי המיידית, כשאני לא פותחת לו את הדלת. יודעת מה? זה אפילו לא מצב שהוא זקוק לחלב לקפה שלו, והוא חוצה את המרחק בין שני הדלתות שלנו. יתכן באמת, שבסיטואציות כאלה תהיה לי נטיה להזיז את הקו בין הזכות שלי לפרטיות ובחירת תקשורת, לטובת סיוע לזולת במצבים כאלה. אבל זה לא המצב כאן. מה המצב הכי גרוע שמישהו זר לי יכול להתקל בו באתר כזה, ואני אוכל להציל אותו ממנו? יגמרו לו התחתונים המלוכלכים שהוא מאונן עליהם? הוא יהיה חייב לשתף אותי בפנטזיה שלו כדי לאונן? אולי סתם להראות לי את הזין שלו? אולי סתם משעמם לו והוא רוצה לספר לי על מה הוא חושב בנוגע לתמונה שפירסמתי? עכשיו, שיהיה ברור, אין בהכרח משהו רע ברצונות האלה כשלעצמם. יתכן שיהיו כאלה שיבוא לי לעשות איתם את הדברים האלה, זו זכותי ושמורה לי הזכות המלאה לכך. ושיהיו אחרים שאני אפילו לא ארצה לקרוא הודעה מהם בעניינים האלה, ממש כמו שיתכן שעם מישהו אני ארצה לעשות סקס, ועם אחרים לא, ואף אחד לא יחשוב שזה לא הגון. אז איזה יופי, חסימה היא דרך הוגנת לגמרי לסדר את המרחב הכלובי, לנטר את בזבוז הזמן בכלוב למי שזה מעניין אותו. אין בכך חוסר הוגנות, בוודאי שאין בכך אלימות. זו דעתי. |
|
|
ארגמןן(אחרת)
|
לפני 3 שנים •
30 בספט׳ 2021
מתהפך כתב/ה: חסימה.
לא נובעת מאלימות. זה פשוט כלי שמאפשר למשתמש לעשות סדר לעצמו. דוגמא ,אם אני מדבר עם מישהו ומגלה ,בלי שהוא אמר לי שהוא מחזיק חמישה פרופילים אז אני ממשיך את הקשר אבל חוסם את הארבעה הנותרים. כדי שאותו אחד לא יופיע לי שוב בדמות אחרת. אם מישהו דורש תמונת פנים כתנאי לשיחה ואני מסרב . יכול להיות שיחסום אותי מיד. מפני שהמטרה שלו להשיג תמונה ואם הוא חושב שזה לא יקרה אז הוא לא יבזבז זמן ,ויחסום. יש כאלה שחושבים שיש להם המון נסיון והם מסוגלים לאבחן מיד את הצד השני ומחליטים לחסום מפני שאין להם ספק שהם לא טעו. יש כאלה שהגבול שלהם תמונות עירום. הנשמה שלהם לא יכולה לסבול את זה ,אז חוסמים מפני שמבינים מיד שמי ששלח עירום לא מתאים להם. יש כאלה שהגבול שלהם זה מאונני מקלדת. החסימה מאפשרת להם להמנע מהתקלות עם המאונן. יש כאלה שאם נתקלים בחופר הם יעשו הכל כדי לא להתקל בו ויחסמו אותו. המטרה של החוסם היא לא לפגוע בצד השני .הוא רק רוצה לעזור לעצמו. אכן. יש להבחין בין החסימה לבין מה שאנחנו מרגישים לגביה. זה שמישהו חסם אותי ונעלבתי לא אומר שחסימה זה אקט מעליב או אלים או שהחוסם הוא אדם מעליב או אלים. האקט שלו, הפרשנות שלנו. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 3 שנים •
30 בספט׳ 2021
אני חושבת שכוונה זה לא חזות הכל. אפשר לפגוע באנשים גם בלי להתכוון - זה אומר שהמעשה היה לגיטימי?
הרי בשביל זה יש לנו כללי נימוס - כדי שלכולנו יהיה נעים יותר ונוכל לקיים תקשורת כלשהי עם אנשים זרים מבלי שאף אחד ייעלב בחמש הדקות הראשונות. אם אני יודעת שמעשה כלשהו יגרום לצד השני חוסר נעימות, עלבון, כעס, וואטאבר - אעדיף לא לעשות אותו. וגם אם הייתי רוצה שלא יעשו את זה לי. מה ששנוא עליך וגו'. האם אני *חייבת* להתחשב ברגשות של אנשים אחרים? ברור שלא, אבל זה באינטרסים שלי. חלק ממה שמפריע לי בחסימה זה שאני מרגישה שזה כולל את הסאבטקסט "וממש לא אכפת לי איך תרגיש לגבי זה". זה לא מסר שיש לי כוונה להעביר לאנשים ולא מסר שנעים לי לקבל. הייתי רוצה שנפתור דברים בדיבורים, ככל האפשר. הייתי רוצה שאם מישהו לא מעוניין לדבר איתי - שיגיד לי את זה ויאפשר לי לסגת בעצמי. אם פגעתי במישהו הייתי רוצה שלא ינתק מגע אלא יעדכן אותי ויאפשר לי ללמוד ולהתנצל. ואם אני אומרת למישהו בנימוס שאני לא מעוניינת בו אז הייתי רוצה שהוא יקבל את זה ויסוג וניפגש בשמחות, ולא שיגיד לי "אז תחסמי אותי". אני לא רוצה את האווירה הזאת. אני רוצה אווירה של פתיחות שבה אפשר לדבר ולהתגמש ולא רק להנחית עובדות אחד על השני. ולכן ככה אני מתנהגת בעצמי. מי שרוצה דברים אחרים מן הסתם יתנהג כפי שהוא רואה לנכון, אין לי השגות על זה, רק את עצמי להסביר ידעתי. לצד זה נראה לי מובן מאליו שמטרידנים למיניהם, שמלכתחילה בכלל לא רצו לדבר איתי אלא רק להטריד, ובעצמם מתייחסים אלי בגסות רוח, אמורים להיחסם ואני פטורה מהתחשבות ברגשותיהם. הדיון פה הוא על מקרים פחות מובהקים, לא? |
|
|
Marcus Wright(אחר)
|
לפני 3 שנים •
30 בספט׳ 2021
יולי Yuli כתב/ה: חלק ממה שמפריע לי בחסימה זה שאני מרגישה שזה כולל את הסאבטקסט "וממש לא אכפת לי איך תרגיש לגבי זה" הסאבטקסט שמתואר בציטוט מעלה הוא עוד סיבה מיני רבות מדוע להגדרתי האישית ישנם מצבים (ספציפיים) שחסימה היא פעולה אלימה. . איך מכנים נהג שמתפרע בכביש? חותך נתיבים, צופר, מסנוור, נוהג במהירות. נהג עבריין או נהג אלים? שהרי "בסך הכל" מדובר בנהג שרק קצת סנוור ועבר מנתיב לנתיב, לא ביג דיל. הוא לא פגע באף אחד. אני קורא לו נהג אלים. איך מכנים אוהד במגרש כדורגל ששר "שירים" וצועק דברי נאצה? אוהד מופרע או אוהד אלים? שהרי "בסך הכל" מדובר באוהד שבא לפרוק קצת וללכת הביתה זה לא מזיק למישהו. אני קורא לו "אוהד" אלים. אז בשם תרבות ה"מותר לי" כי זה לא אמור להזיק לך אם אתה לא מכיר אותי, תמשיכו לחסום. או לא אכפת לי אם נעלבת כי אתה לא מכיר אותי אז אתה לא אמור להיעלב, תמשיכו לחסום. מעולם לא דיברתי עם מישהו, אני ממש לא מכיר אותו. נכנסתי לפרופיל שלו לגמרי במקרה ומצאתי את עצמי חסום. (אני יודע בוודאות שאני לא היחיד שחווה את התרחיש הזה. לא לפתוח עלי אישית) לא להיעלב? האם לא להיעלב זאת באמת בחירה שכולנו חזקים לעשות אותה? אעיד על עצמי שאני מספיק חזק. לא נעלבתי. אבל מה עם אנשים חלשים? איפה החמלה כלפיהם? איפה המחשבה מחוץ לקופסה מה תרחיש כפי שתיארתי מעלה יכול לעשות לאנשים חסרי בטחון? - אני קורא לזה התחשבות בזולת. ומה כל כך אכפת לכם/ן לעשות שימוש באפשרות החסימה שימוש מושכל יותר? יותר מושכל יהיה בהכרח יותר טוב לכולנו. אני דיי בטוח שמי שחוסם/ת בשיטתיות לא רציונלית ת/ימשיך לחסום. לא כי אני טועה. אלא כי קשה להודות. קשה לשנות הרגלים. ואם להודות אז עכשיו לשנות הרגלים זה מבאס. יותר קל להציג את פעולת החסימה הגורפת כמשהו שבסדר לעשות. לא מצאתי כאן טיעון אחד ששכנע אותי שזה בסדר לחסום בצורה גורפת. גם לאלימות יש דרגות. חסימה (בדגש על מצבים מסוימים) זאת פעולה אלימה. אז בסדר, זה לא רצח מדרגה ראשונה אבל כן אלימות. |
|
|
טלי35(שולטת)
|
לפני 3 שנים •
30 בספט׳ 2021
שוטרת* כתב/ה: מה אלים בפעולת חסימה? הרבה יותר אלים בעיני, שמישהו בשם זין אדום וענק ,שולח לי תמונת עירום שלו.
במרחב הוירטואלי שלי, אם מישהו לא בא לי טוב , הוא נעלם. לא צריך יותר מדי בשביל שזה יקרה. זה לא שאני מחסלת אותו, פשוט מתעלמת מקיומו.. זה קיים אגב גם בחיים עצמם. לגיטימי לחלוטין. ולגבי הרשימה שלי... אלימה ביותר  לפחות היתה אמת בפרסום? איזה גודל וצבע היה הזין? |
|
|
היד
|
לפני 3 שנים •
30 בספט׳ 2021
אלים, לא אלים, לא תדבר עלי, כן תדבר עלי...חפרתם. כולה שאלו כמה חסמתם. לא ביקשו סיכום של חמישה דפים.
|
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 3 שנים •
30 בספט׳ 2021
מרקוס, למה חשוב לקבוע חד משמעית "זוהי אלימות"? אם למשל היינו אומרים "זה גועל נפש" האם זה היה משנה באופן מהותי את הטיעון שלך?
|
|
|
november rain(שולט)
|
לפני 3 שנים •
30 בספט׳ 2021
חחח היד כתב/ה: אלים, לא אלים, לא תדבר עלי, כן תדבר עלי...חפרתם. כולה שאלו כמה חסמתם. לא ביקשו סיכום של חמישה דפים.
LOL הכלוב אתר של חופרים ופיקציות ומלא מלא מלא חסומים מסיבה זו או אחרת ... |
|
|
|
Marcus Wright(אחר)
|
לפני 3 שנים •
30 בספט׳ 2021
יולי Yuli כתב/ה: מרקוס, למה חשוב לקבוע חד משמעית "זוהי אלימות"? אם למשל היינו אומרים "זה גועל נפש" האם זה היה משנה באופן מהותי את הטיעון שלך?
לא משנה את הטיעון אבל בהחלט משנה את הגישה יש הבדל בין גועל נפש לאלימות. בעיני: אין כאן עניין סמנטי הפעולה היא חד משמעית בעיני עדיף להימנע מהפעולה הזאת שבהחלט לכל הפחות מעליבה קלות עד לכדי מזיקה לצד השני. לעשות את זה ביודעין זה אלים זה לא גועל נפש. אני רוצה להאמין שלפחות חלק מאיתנו שיסכימו על המילה והמשמעות גם ימנעו מהפעולה. אם את מקבלת דיקפיק מבלי שידעת ולבטח לא רצית בכך זה גועל נפש או שזה מטריד מינית? זה לא דיון חדש זה רק להסביר את הטיעון שלי. |
|
|
Mary Jane
|
לפני 3 שנים •
30 בספט׳ 2021
הזכות לחסום = הזכות להיעזב במנוחה.
זכות האדם להיעזב לנפשו נוגעת בליבת זכויות הפרט - מנוחת הנפש. על כן יש להתחשב דווקא בחוסמים, להם רגשות גם כן, ואף רגישות יתרה. שהרי, אילולא היו כה רגישים, לא היו חוסמים מלכתחילה. |
|
|