| מעונב ומכופתר(נשלט) |
לפני 3 חודשים •
1 ביולי 2024
קשה מאד. פסימיות קיצונית המתקשרת למצב הפוליטי וכל שנגזר ממנו. השילוב של ביבי בן גביר סמוטריץ והחרדים הוא קשה מנשוא. הנזקים הביטחוניים, הכלכליים והבינלאומיים בלתי נתפסים ועדיין לא מורגשים. חשיבה הגיונית מחייבת מסקנות פסימיות באופן דרמטי.
לעניין השנאה לערבים... הניסיון להצדיק שנאה גזענית גורפת בשלל סיבות הוא ניסיון נפסד. ילד ערבי אינו ראוי לשנאה. לא כל שכן שנאה שנרתמת מיד להכוונת פעולות. שנאה היא רגש ולא בהכרח ניתן לשלוט בו. אבל ניתן להכיר בפסלותו במקום להתגאות בו. ואעיר שכל גזען יידע לספק הסברים ורציונליזציה מאוסה לשנאתו. את היהודים ישנאו כי הם מלוכלכים, או כי הם שולטים בעולם או כי הם רוצחים ילדים נוצריים. השאלה מה נכון ומה לא שולית. השונאים בחלקם יאמינו באמונה שלמה בשקר. זה לא יצדיק את הפוגרום. זה לא יצדיק את רצח הילד. כך אתם. חלק לא מבוטל ממה שאתם מאמינים בו אינו נכון. אבל גם לו היה נכון הוא אינו מצדיק שנאה לילד או לבלתי מעורבים לא כל שכן פעולה נגדם במעשה או במחדל. בקיצור הכל רע. |
|
|
רומא(שולט)
|
לפני 3 חודשים •
1 ביולי 2024
כוחנו באחדותנו
אין לנו ארץ אחרת |
|
|
פרלינה(נשלטת){בעלי}
|
לפני 3 חודשים •
2 ביולי 2024
גרה קרוב מאוד לטול כארם, תמיד בהיכון. הפלאפון תמיד מוטען 100%, הממד מוכן באופן קבוע, כבר חשבתי איפה אחביא את הילדים ויותר לא נוסעת למושבים שקרובים יותר לגדר מהמושב שלי.
כבר לא שמחה באמת אף פעם, יותר חרדה לילדים ולמשפחה שלי, יותר מגוננת, לא נותנת לבנות להתרחק ממני יותר מידי גם לא בגינה ליד הבית. |
|
|
StreetCat(שולטת)
|
לפני 3 חודשים •
2 ביולי 2024
מה השתנה?
מעגל החברים התקטן בקצב מסחרר. התנתקתי מהמון קבוצות, המוות חגג שם ואני לא יכולתי עוד. מהמדינה התייאשתי לפני שנים, ולא רואה איך אפשר בכלל לעשות פה שינוי כלשהו, לו היה ביוכלתי הייתי עוזבת מפה... ובניגוד לאחרים, לא מפתיעה אותי ההתנהגות של הערבים, זו הייתה המציאות מאז ומעולם, פשוט בסדר גודל קטן יותר ובעיקר על מתנחלים, אז זה "פחות נחשב"... (כמו שהצפון יכול לבעור, מילולית, ולאיש בצמרת המדינית לא נראה שאיכפת) והתמקדתי במעט הטוב שנשאר לי בחיים, עד שגם הוא נגמר והלך.. |
|
|
Lokii
|
לפני 3 חודשים •
2 ביולי 2024
מקדש את החיים בשם כל אלו שנהרגו כדי לאפשר לנו אותם.
|
|
|
| ezuf |
לפני 3 חודשים •
3 ביולי 2024
שאלה קשה..
בכמה חודשים מאז לא היה חשק לכלום פשוט אבדה שמחת חיים,אושר מדברים קטנים,כלום כלום לא נהנה משום דבר,אין חשק לשום דבר,מתנהל כמו רובוט (בכל זאת יש חיי משפחה \ עבודה \ ובית להחזיק) בכמה חודשים האחרונים קצת השתפרה ההרגשה אבל עדיין,כמעט ולא נהנה הרבה פעם נהניתי ממוזיקה באוטו משירים שאני אוהב ושמעתי מאות פעמים,עכשיו כבר לא פעם גם נהניתי מפטיש בדסמ וכל המסביב,מאז זה נהיה meh שכזה ולא עושה שום דבר כמעט. כמו הרבה זוגות גם חיי המין הזוגיות והשגרה עם האישה נפגעו (כל אחד בצידו),משתדלים לשקם ולעזור אחד לשני בקיצור,נושא קשוח,ייקח עוד זמן להחלים,מה שכן השגרה שהיתה לפני בספק אם תחזור (יודע שנשמע פסימי,מקווה שישתנה). |
|
|
Margaret(לא בעסק)
|
לפני 3 חודשים •
3 ביולי 2024
החיבור לארץ מאוד התחזק, הרבה כעסים פנימיים על האחים שלי פה קטנו.. מסתכלת ביותר חמלה על הכל.
מבינה שאין לנו ארץ אחרת, מרגישה רצון עז לחזור הביתה כשאני בחו''ל.. מהר מהר, לפני שמתחילה המלחמה בצפון (מעדיפה להיות כאן). אפס סובלנות לערבים (ישרלאים) שאפילו קצת שמחים/מעודדים את הצד הפלסטיני. נגמר מבחינתי.. או שאתה ערבי פטריוט אוהב ישראל או שתעוף מכאן. מרגישה שהמדינה מתפרקת ובכאוס מוחלט, ושאנחנו קרובים לתחתית של התחתית ומקווה שמכל הכאוס נעלה ונצמח לעתיד טוב יותר. מין פינוי בינוי כזה. שמחה יותר מתמיד שישראלים מביאים הרבה ילדים, למרות המציאות המאתגרת, מבינה כמה זה תורם לנו כחברה ובת'כלס אח''כ לכלכלה.. כשהייתי בחו''ל לא ראיתי ילדים ברחוב וזה היה עצוב!! (רוב חיי לא יכולתי לסבול ילדים ועד לפני שנתיים לא הייתי מוכנה בכלל לחשוב על להביא כאלה לעולם בעצמי, הייתי בגישה של להיות אל-הורית). כואב לי הלב על מה שאנשים כאן צריכים לעבור כדי להגן עלינו, על מה שראו וחוו, נפלו ונפצעו בגוף ובנפש, זה ממש שובר לי את הלב ובא לי לחבק את כולם ולהסביר להם שהם לא לבד עם ההתקפי פאניקה והפוסט טראומה - שלא יהיו עם זה לבד!!!! ההבנה שכולנו נמות התחדדה עוד יותר, ההבנה שהחיים קצרים מאי פעם, פחות ''חושבת יותר מידי'' על דברים ויותר עושה מה שעושה לי טוב ונעים. ''הולכת על זה'' במקום לחשוב ''מה אם'', מקסימום אכשל. הליבידו שלי עלה, ממש. זה כנראה קטע של האדרנלין של כל המצב. מנסה לשמוח יותר ופחות להיות מוטרדת מדברים שאין לי שליטה עליהם, אני חייבת את זה למי שנלחם ונפל למעננו כאן. בוחרת בחיים 💙🤍💙 |
|
|
עומק של שליטה{שולטת}
|
לפני 3 חודשים •
3 ביולי 2024
קראתי תגובה תגובה ובכולם ניכר העצב,
שמחת החיים התפוגגה לי, לא בטוח לי ולבנותיי,אנו חיים מיום ליום, הנשמה שלי נשרפת על כל חייל שנהרג, אזרחים, צעירים שהלכו לחגוג את החיים, החטופים שעדיין שם! רוע טהור בלתי נתפס! ( מי לעזאזל יצר כזה רוע???? החיבור שלי למדינה שלי התחזק,והאי וודאות גובר מיום ליום!! עולם רווי שנאה ורוע! וזה לא אמור להיות כך!! פשוט לא אמורים לחיות כך !!! וזה הורג אותי כל יום מחדש!! |
|
|
מיס ורשה(אחרת)
|
לפני 3 חודשים •
3 ביולי 2024
אני התחברתי יותר למסורת היהודית ולשורשים שלי.
לפני המלחמה לא היה לי חיבור מאוד גדול, לא הבנתי יותר מדי את החשיבות של המסורת והדת. היום בוודאות אני יודעת שבבית ובמשפחה שאני אקים יהיה קידוש, חגים ושמירה מסויימת של המסורת. אין סיכוי בעולם שלא. ולא, לא שרפתי בגדים לא צנועים ולא התחלתי לשמור שבת פתאום, אבל החיבור יותר ממה שהיה בעבר, לגמרי התפרץ החוצה. אהה וכמובן שלא אשכח להתמרמר ולהתגזען, אם לפני המלחמה הייתי חסרת תקווה למדינה הזאת. היום בכלל המרמרת שלי עלתה על גדותיה וגם הגזענות שלי החריפה כלפי דת מאוד מאוד ספציפית. זה מה יש. |
|
|
| אנום123(מתחלף) |
לפני 3 חודשים •
3 ביולי 2024
חיזק אצלי את הרצון להישאר בארץ ולהילחם עליה. כולם בעולם מתעבים אותנו, הטבח רק הוציא את זה החוצה אחרי שנים של רוגע מסוים
|
|
|