חג או חירות? דילמת הבי.די.אס.אם

אבל לא כתבת את זה בבלוג שלך.
כתבת את זה בפורום שמטרתו היא לפתוח ולנהל דיונים.
פתחת בסיפורך האישי ולא בהעלאת דילמה.
על כן אנשים מגיבים וחווים את דעתם.

אגב, היה איזה פוסט אחד שלך שנזף בשקרנים. מעניין...

בשקרניות, ולא בשקרנים. והיתה לו סיבה ממש ממש טובה (פגישה שהיתה יכולה להיגמר רע ממש לו הייתי פחות זהיר וקשוב).
ומסכים שפתחתי דיון - אבל לא בית דין, על אף שזה אותו השורש בעברית.
והיה נחמד לנהל דיון לגופו של עניין, ולא לגופו של אדם. ו״מעניין״ זו מחמאה אדירה בעיני, תודה.

אז השקרים מותרים לגברים ולא לנשים? ואיך בדיוק שקר הבגידה לא היה נגמר ממש ממש רגע?
פתחת את זה לדיון. מכאן השליטה היא לא ביידים שלך. בחרת להציג את סיפורך האישי, אנשים יתייחסו לבחירה *שלך* ושל אחרים.
וכן, כשאר מנהלים דיון על ראוי ולא ראוי וסיבות בהכרח יהיה של שיפוט.
אנחנו אנשים זרים מהאינטרנט. אתה יכול לקחת את הנאמר לכל מקום שלא תבחר בין אם זה מחמאה או גינוי

יש כאן גם בלוגים כאלו, ויש בלוג שאני מכירה כאן של מישהי סאבית שבוגדת בבעלה בשביל להיות סאבית שכותבת על זה כאן. אני מבטיחה לך שדעתי עליך ועליה זהה. שניכם פוגעים באופן ישיר במשפחה שלכם, באמון של האנשים שהבטחתם להם לא לאכזב אותם, ובאמון של הילדים שלכם בבני אדם ובהורים שלהם. אגב, כמטפלת, ילדים מרגישים שמשהו קורה גם אם הם לא יודעים מה בדיוק, והבעיות הפסיכולוגיות והחברתיות שה"משהו בלי מילים" שהם מרגישים גורמות להם לבעיות משמעותיות לא פחות, ובמרבית המקרים הרבה הרבה יותר מאשר גירושים. החוויה הזאת, שפעמים רבות לא במודעות אפילו, של סודות בבית, דינמיקות ורגשות מוסתרים, וחוויה של הורה שחלק ממנו נסתר ממך, מרוחק, משפיעה לא משנה כמה אתה מנסה להעמיד פנים שהכל בסדר וכמה אתה מפצה על זה. כמו כן, אני מניחה שאתה כבר יודע אבל אגיד גם את זה; ילדים שאחד ההורים שלהם בגד, והדבר התגלה בלי כוונה, נוטים להרבה יותר קשיים ביצירת קשר ואמון מאשר ילדים להורים שמתגרשים. זה משפיע על היכולת שלהם לפתח דבר שנקרא יכולת מנטליזציה, ההבנה של מה אני מרגיש ומתוך זה מה האחר עשוי להרגיש, מכיוון שלא יכולים לסמוך על מה שהרגישו כנכון למציאות, ומכיוון שהמנטליזציה הראשונית ביותר שהם עושים, בין הורה לילד, למעשה נכשלה. זה משפיע על היכולת לאמפתיה, לקשרים, וזה משהו שהוא לא רק משפיע בהתפתחות, אלא גם לאחריה.

אם היינו יכולים לקרוא את המחשבות של אחרים, כמה מאיתנו היו נתפסים בבגידה במחשבות? ואני יכול להמשיך את זה הלאה ולהגיד שמה ההבדל בעצם? אם הוא מאונן על אחרות וסיטואציות מיניות עם אחרות זה נחשב בגידה?
הצדקנים גם יגידו שזה לא אותו הדבר כי לא הוא עשה את זה בפועל אבל מה זה משנה? העקרון זה מה שחשוב, עצם זה שאתה חושב, מפטנז ומאונן על זה. למזלנו אין לנו יכולת לקרוא מחשבות של אחרים אבל זה מה שנקרא פרטים טכניים כי אם באנו להתפלסף על המשמעות של בגידה אז גם לבגוד בדימיון שלנו זה בגידה.

אין אחד שלא בגד בבן זוג שלו, בראש לפחות ומי שאומר שלא משקר. אז מה ההבדל? שהם לא יודעים, שזה בראש שלנו. אז אם נקח את זה צעד קדימה ותעשה את פיזית והצד השני לא יידע, מה ההבדל?

הלוליינים המנוסים כאן יעשו שפגטים בטיעונים שלהם למה לבגוד בראש זה בסדר אבל במציאות לא. אבל מי שרוצה באמת להתעמק בנושא יימצא שאין שום הבדל.

דבר נוסף, לפעמים סקס זה רק סקס.
אנשים לוקחים את זה למקומות של בגידה, אמון ועוד. אוי תנוחו.

לא אצל כולם זה ככה כמובן אבל יש הרבה שכן. זה גם עניין תרבותי, איך מין נתפס.
הערבוב המודרני שעשו למין, אהבה, זוגיות ועוד הוא פסול בעיניי.

לפעמים אתה סתם חרמן כמו שלפעמים אתה סתם רעב.

אתה יודע כמה פעמים דמיינתי את עצמי דורסת אנשים?
במהות יש הבדל

ידעתי שזה יגיע לזה. כמו שאמרתי הבוגדים שלכאורה לא בוגדים יימצאו לוליינות מחשבתית למה הם בסדר.

מה שתיארת זה ״פשע״ עם קורבן. כאשר אתה בוגד אין קורבן. שתי אנשים בוגרים מסכימים לקיים ביניהם קשר מיני זה ״פשע״ ללא קורבן לעומת זאת לדרוס למישהו זה כבר פגיעה.

הקורבן היא האישה הנבגדת שלא הסכימה לבגידה.
לו רק הסכמה הייתה עניין חשוב

אז אתה מסכימה בעצם שלאונן על אשה אחרת (בדימיון) זה בגידה. שזה הופך את כולנו לבוגדים.