סיפורה של השפחה יובל. פרק 1

רפאל • 12 ביוני 2007

אסור לכותב סטירה לבקש רשות בשביל לכתוב. אחרת הטובות שבסטירות לא היו נכתבות.

הקהילה הבדס"מית אינה אינקובטור בשביל עוברי בדס"מ (וכך גם הכלוב). היא מקום בשביל בדס"מ על כל צדדיו: פרקטיקה, פנטזיה, רומנטיקה, תרבות, ביקורת והומור. דבר אינו מתקיים ללא הומור וללא ביקורת.

אם יש משהו שלא פועל בבדס"מ זו רצינות יתר (ולא אקסטרימיות). ואולי לא במקרה זו אותה פלג שבכתיבתה מתארת חיים של ממש, שגם צחקה מהסטירה של רוזי.

סטירה אינה לעג. אין היא פועלת ברובד האישי, אלא בדיוק באותם רבדים שאינם אישיים. (ומפני כך בדיוק אינה צריכה אישור, ואסור לה שתהיה כפופה לאישור.) כמו כן, סטירה אינה פעילות הרסנית-פרזיטית. היא יצירה כשהיא לעצמה, והיא מספקת דרך נוספת, וחיונית, לעיבודם של תכנים שונים.

אני אוהב את הפוסטים של פלג. אני אוהב את הראש שלה. אני אוהב את הגישה. ואני אוהב את הכתיבה הנקיה, שמשוחררת מכל אפולוגטיה ורגשות אשמה. כמו כן - יש בהם כישרון. ואני שמח שהסטירה שבאה בעקבותם (וכפי שמסתבר - לא אך ורק בעקבותם), נכתבה עם לא פחות כישרון.

ורוזי, באופן אישי אשמח לחלק 2. ואם בחלק 2 לא תככב השפחה יובל, אולי אפשר משהו על "השפחה אוסקר". איזו מחווה לפוסטים של איימי.

סוף פסוק

רוזי​(נשלטת) • 12 ביוני 2007

אני קצת בזה לעצמי שבכלל טרחתי להגיב. האמנתי שגם אם אני לא מסכימה למה שחלק מהמגיבים פה אמרו, בכל זאת ניתן לקיים דיאלוג. לא ידעתי שאין לכם שום בסיס למה שאתם אומרים - לא אמת, לא חוק, לא נורמה, לא כלום - למעט דעה אישית סובייקטיבית והרבה מאוד צדקנות.

אז להלן התגובה האחרונה בהחלט שלי לעניין הזה.

1. קודם כל, לגמד האמיץ שהחליט שמי שרוצה הומור, שיילך למועדון הסטנד אפ - תקשיב, אמיץ (רציתי להגיד "תקשיב, גמד", אבל ברור לי שלמרות שזה הכינוי שלך, היית רואה את זה כסאטירה על חשבונך מבלי לבקש רשות) - אתה לא תחליט מה מצחיק ומה לא, ואתה לא תחליט איפה מצחיקים ואיפה לא. עד שתמונה לראש מועצת ההומור הציונית, אתה מתבקש להסתפק בהבעת דעתך האישית ותו לא. זכותך לחשוב שמשהו לא מצחיק, וזכותך לנהל חיים נטולי הומור לחלוטין, או להגביל את הקומדיה בחייך למועדון סטנד אפ, או לצחוק בקולי קולות מפרקים ישנים של "מוקד". לעומת זאת, זכותי וזכות כל אחד אחר לחשוב שדברים אחרים מצחיקים, וזכותנו לעשות הומור בכל מקום. במועדון הסטנד אפ, בבית, ברחוב, בפארק, באמבטיה, במסעדה ובאינטרנט. זכותי לומר מה שבא לי ולכתוב מה שבא לי ולצחוק על מה שבא לי, כל עוד אינני עוברת על שום חוק ותקנה. זכותי לכתוב בכל אתר פרטי שמקבל אותי, ובכל אתר ציבורי שאני בוחרת לגלוש בו. זכותי לצחוק עליך ועל פלג, על עקשנית ועל מיוחדת, על ראש הממשלה ועל עצמי. אני לא צריכה רשות ממך או מאף אחד אחר כדי לצחוק על מישהו, כמו שאתה לא צריך רשות ממני בשביל להגיד דברים מטופשים עליי. אגב, ביקשת את הסכמתי לפני שהשתחלת בי? ביקשת את רשותי לפני שאמרת קבל עם וכלוב שהפוסט שלי לא מצחיק? כי אני רואה בזה לעג קשה, והבנתי ממך שאסור ללעוג לניק כלשהו, שאז זו הוצאה מהארון. יכול להיות שבקשת הרשות שלך אבדה בפקס, אני לא פוסלת זאת. אבל אתה יודע מה, אני אגדיל ראש, ואתן לך אישור בדיעבד.


ולכן, אם הייתי רוצה לצחוק על פלג או על כל אחד אחר, הייתי עושה זאת בלי לבקש רשות, וזהו. כי ככה פועל חופש ביטוי. לכל אחד מותר להגיד הכל במסגרת החוק, והוא לא צריך לבקש רשות. גמד אמיץ וחבריו מוזמנים ללכת לחיות באיראן, שם יוכלו להגביל כל אחד רק לדברים שמוצאים חן בעיניהם. עם זאת, קחו בחשבון ששם תתקשו לגלוש באתר בדסמ. אמר רפאל וצדק: לא מבקשים רשות לעשות סאטירה, אחרת לא היתה נעשית סאטירה. אתה חושב שארץ נהדרת הולכת לאולמרט ושואלת אותו "סליחה, אפשר להוציא אותך אידיוט?". זו פשוט טענה אידיוטית, לומר שאני צריכה רשות מאדם שאני מבקשת לצחוק עליו. איכשהו, לפי זה שאתה בכל זאת מתנסח בצורה אינטליגנטית, יש לי הרגשה שאם הייתי צוחקת על אדם שאינך מחבב, לא היית מגיעה למסקנות כ"כ מרחיקות לכת בנוגע לעקרונות הדמוקרטיה.

ועכשיו יגידו הגאונים שפלג איננה ראש הממשלה, ולכן אין לעשות ממנה סאטירה. אז נכון, פלג היא לא דמות מוכרת על ידי כלל הציבור, ולכן אין לעשות ממנה סאטירה לכלל הציבור. עם זאת, פלג היא דמות מוכרת להפליא בציבור גולשי הכלוב, ולכן אפשר לעשות ממנה אחלה סאטירה בקרב ציבור גולשי הכלוב. פלג עצמה היא זו שבחרה לכתוב בפורום ולא בבלוג, ולכן אני (וכל אחד אחר) יכולים להגיב לדבריה או לצחוק עליה או לשבח אותה או להעביר עליה ביקורת בפורום ולא בבלוג. ככה זה עובד.

ורק כדי לסבר את האוזן:


הו, סוף סוף הבנת. נכון מאוד, בדיוק. כל אחד שמפרסם משהו בפורום, צריך לדעת שכולם יכולים להגיב, ויכולים להגיב לחיוב ויכולים להגיב לשלילה. יכולים להריע ויכולים ללעוג. ומי שלא רוצה - שלא יפרסם בפורום. כשאנשים בוחרים לפרסם סיפור או שיר או חוויה או שאלה בפורום הם מזמינים באופן אוטומטי את כולם להגיב. מי שיש לו בעיה עם זה, שלא יעשה זאת. האם יכול להיות שאדם יפרסם בפורום רק אם יובטח לו מראש שכולם יאהבו אותו וכולם יריעו לו? כן, זה בהחלט יכול להיות, בסוריה. רק לפני כמה ימים היה שם קטע דומה, קראו לו "בחירות".


ועכשיו כשהבנו את זה אלבן עוד נקודה, שאיכשהו לא הובנה: נרשמתי לאתר במקור תחת הכינוי רוזי. הייתי פה קצת, והלכתי. עכשיו חזרתי ל"סיבוב שני", גם תחת הכינוי רוזי. אף פעם לא נרשמתי תחת שום כינוי אחר, ואני לא "מתחבאת" ולא "אנונימית". צאו כבר מהתחת של עצמכם.

ולסיום, וזו הנקודה החשובה באמת, ונראה לי שצריך להיות חירש עיוור גידם בשביל לא להבין את זה משתי התגובות הקודמות שלי:

אני א-ו-ה-ב-ת את הפוסטים של פלג. אני קוראת אותם בנשימה עצורה ומרותקת. כמובן שאם למרות זאת הייתי רוצה לצחוק עליה (כמו שאיל קיציס עושה צחוק משמעון פרס ואז תומך בו פומבית לנשיאות), הרי שזכותי לעשות זאת. אבל זה ל-א מה שרציתי לעשות. רציתי לכתוב סיפור מצחיק. ידעתי שהסיפור יזכיר לאנשים את פלג, ולכן קראתי לה יובל. לא, אני חוזרת - לא - היתה לי שום כוונה להעביר ביקורת על פלג, לבוא בטענות אל פלג, לעשות סאטירה על פלג או כל דבר אחר. פארודיה? נו מילא, פארודיה אינה סאטירה. מטרתה רק להצחיק, לא ללעוג ולא לבקר. אבל אל תתפסו אותי בהגדרה של המילה, כי זה לא משנה. מה שמשנה זה מה שהתכוונתי לעשות. כן, ידעתי שזה יזכיר לאנשים את פלג, לא, לא התכוונתי לכתוב עליה או לרמוז לביקורת כלשהי כלפיה או בכלל. כן, קראתי לה יובל, לא, לא התכוונתי לפלג. כן, הסיפור בהחלט מזכיר את פלג בזווית קומית מוקצנת, לא, אין ולא היתה בכוונתו לומר משהו - שלילי או חיובי - על פרג או על סיפוריה.

ואת זה נראה לי שאפילו החשוך במגיבים אמור להבין.

לא אגיב יותר בשרשור הטיפשי הזה. אם אבחר לפרסם פרק נוסף או כל דבר אחר בעתיד אעשה זאת מבלי לבקש רשות של אף אחד חוץ מבשאר אסד. ואם במקרה אפגע במישהו, אבחר בעצמי אם להתנצל או לא, וגם זאת לא אשאל אף אחד.

ורק אבקש להזכיר שגם אני כותבת בפורום, אז אסור לכם, לפי החוק שאתם עצמכם המצאתם, לרדת עליי או ללעוג לי. מי שרוצה לבקר אותי - שיעשה את זה בבלוג שלו. אחרת בפעם הבאה במישהו ירצה לפרסם סיפור, הוא יצטרך חלילה להתמודד עם האפשרות שיחשבו שהוא לא מצחיק. אוי ואבוי.

Re: סוף פסוק

Brave Dwarf • 13 ביוני 2007

זה לא 'א' זה אההה!!!!
רוזי, תסלחי לי על חוסר כבוד, אבל אני מקווה שמה שאני מצטט זה כל מה שהופנה אלי. כי הלוואי והיינו לשים ענבים, לפחות היה יוצא לנו יין. עייפתי. אני לגבי ה"סוף סוף". זה כאילו איך זה זה? זה ציטוט מהתגובה הראשונה שלי, רוזי, מזו שבאה מיד אחרי ההערה בקשר לערוצי מים. מה היה לפני ה"סוף סוף"? אני לא סותר את האפשרות שמלמלתי משהו בשנתי, אבל אני נשבע בפדחתו של החתול של השכנה שאת לא היית שם כדי לשמוע. אז לא סוף סוף אלא מראש אמרתי.

אבל את, רוזי, לא מבינה פרט אחד – תגובה, זה משהו שאנחנו עונים לבן אדם תוך כדי שיחה. נו, את מבינה, באותו שרשור וישירות לדבריו ולא פרצוף (ויהיה מצחיק ככל שיהיה) שאנחנו מעקמים מאחורי גבו.




פלג בעצמה ובכבודה העידה שמסתובב כאן איזה גמד מרגיז, בגובה (גרניקה מיובלת שימי לב לכתיב!) צוויי הונדערט צוואנציק, שנוהג להגיב לה בגועליות, אבל היא מקבלת. אם יש מישהו כאן שמסתדר עם התגובות, הרי שזאת פלג. אם זה הייתי אני, הייתי כבר מזמן מזמבר לעצמי איזה בומבה. אגב, פלג התפוצצה מצחוק על הקטע שכתבת, אבל ביקשה להבא לא לעשות זאת, כי זה לא נעים לה.

את רוצה לעשות את זה מתוך פרינציפ? בבקשה. דגל בכפיים, אף אל השמיים, ראש יציב על הכתפיים, רפאל ורוח גבית תומכת, וקדימה לפסגה. תקראי לזה סאטירה המותרת לכולם, תקראי לזה פרודיה או קורוזיה. אבל זאת לא תגובה. לפחות לא ברמה המתקיימת מחוץ למעבדה של איוואן פטרוביץ' פבלוב.

אבל אל תעלבי שאני, למשל, בדומה לגמד המניאק הזה שמציק לפלג, לא נוהג לעקם פרצופים מאחורי גבם של אנשים עמם אני מנהל שיחה ולכן צפי לתגובותיי ולדעתי. באמת, רוזי, מה הבעיה שלך עם התגובות שקיבלת (עם אלו שבאו אחרי 'איזה מצחיק, רוזי, עלית כאן על ענבי קברנה סובניון')? מה את מתלוננת, טוענת שעכשיו את מבינה מדוע החלטת לא להגיב בפורום, בזה לעצמך על כי טרחת לענות וכו'. הרי נהיר לך שכל מי שמפרסם בפורום, צריך להיות מודע לכך שכל אחד עשוי להגיב לו. וזאת כדבריך כמובן, רוזי, עמם אני מסכים בפה מלא מרלו.

לחיים.

(רציתי להתעניין אצל 'עיניים רעות' מה זה 'הנונימיים' והאם זה לא אמור להיות 'חנוּנוֹנימיים' במלעיל, אבל אתאפק)

Brave Dwarf • 13 ביוני 2007

רפאל! (-:

אתה יודע שאני לרוב לא נכנס אתך לויכוחים כי זאת מלכודת דבש. אבל לפי מה שאני מתאר לעצמי אותך, אחרי דבריך אלו, אילו היית אומר לי אותם בקול רם, הייתי נשפך מצחוק. הרי אתה יודע לא פחות טוב ממני שמטרתה של סאטירה להביע דיעה ולחולל בדרך מופלאה של אושר, מבלי שאף אחד ישים לב, שינוי. ואתה לבטח מכיר את גדולי המחזות הסאטיריים כגון זה המצוטט, שלא ביידיש, בחתימתי.

האם באמת: אני הלכתי ביער ואז נפתח לפניי שער, רציתי לפרסם את בלוגי על חשבונה של אחרת בטענה שהיא מבדרת ואז להיתמם משל אני בכלל לא רוזי אלא כנרת.

האם זה באמת עורר בך תחושה של סאטירה והזכיר לך את החייל האמיץ שוייק, או את חשיבותה של רצינות? ואני לא מדבר על תוכן או שפה, אלא על המבנה הבסיסי. המבנה שגרם ליצירות אלו להחשב לסאטירות (ידוע לי שעל האחרונה קיים ויכוח בטענה שהיא קומדיה, אבל אשאר בדעתי) גם אם תגיד כן - לא אאמין.

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} • 13 ביוני 2007

פשוש אתה

רצסיבי​(נשלט) • 13 ביוני 2007

בתור מי שאוהב לכתוב בפורמים פה (לפעמים) פרוזה
ולא מתעסק בפורומים פה (אף פעם) בענייני רכילות / יחסי-בלוגרים למיניהם
אני חייב לציין שהקטע היה סאטירה מוצלחת ביותר.
ואף מילה על חופש הביטוי vs. החופש לפרטיות.
זה נושא לדיון מעמיק ותיאורטי, ולא להטחת השמצות.

אוחחחח

דובדבן • 13 ביוני 2007

אני רוצה לקרוא על סשן ניקוי אוזניים. שהשפחה נשפכת מעונג ונמנעת ממנה הגמירה כשהשולט מנקה לה את האוזניים עם קיסם רך.

Re: אוחחחח

פעם פרח​(נשלטת) • 13 ביוני 2007

walking dead • 13 ביוני 2007

פשוט נפלא. כל מילה בסלע

Mass production • 13 ביוני 2007

אחרי שכולם (כמעט) הביעו דעתם, מי לחיוב ומי לשלילה, ובכלל זה, גם כלת השמחה,
אפשר מבחינתי לסכם מסקנות - כי הרי העניין נלעס ונטחן, מעלה ומטה ומהצד גם.

דבר ראשון, התגלו (לי) כמה נשים שכותבות בכלל לא-רע, ולמרבה הפליאה (שלי) גם בהומור.
דבר שני, התברר (לי) שמספר הגברים כאן המסוגלים לנמק עמדה ולבסס טיעון בעברית סבירה, הוא מצומצם למדי. דבר שלישי ואחרון , למרבה הצער, ולפחות לזמן הקרוב, נראה לי שהעמדה הצדקנית מוסרנית במירכאות תנצח. למה אני אומר זאת? כי נראה שהמגיבים שרשמו דברים כגון איכס/רוע לב מובהק/ צחוק על חשבונו של אחר/הפיכת חומר רציני של אחר לבדיחה/רגע מרטיט שהופך לקלס ובוז (זה האחרון, אגב, דווקא הצחיק אותי), וכיוצב' סופרלטיבים ( שלא להזכיר את הדרישה להסכמתו, מראש, ורצוי בכתב באישור נוטריון, של כל מי שאפילו בדוחק יכול לחשוב שהוא עלול להיעלב ) כל אלה יגרמו כנראה לסירוסה של הכותבת, גם אם הם עצמם לא האמינו בהשפעה כלשהי של דבריהם. אם הכותבת באה עם רעיון להכניס קצת הומור, הרי טיעונים שמבוססים רק על עלבון גרידא, מסרסים כל כותב סביר (בוודאי במקום בו רבים מכירים היכרות אישית) גם אם אותו כותב סביר יודע ומשוכנע כי העלבון לא היה מוצדק או לא מבוסס על דברים שהוא עצמו כתב או כיוון אליהם. זה כוחו של עלבון - שהוא חזק יותר מנימוקים רציונאליים. אם אני מנסה להעמיד עצמי במקום הכותבת, אני מניח שנותרה אצלה איזו חמיצות בזוית הפה, אפשר קלה אפשר חמוצה, לך תדע, מסוג התחושות שעלולות לסרס אצל כותב שאינו מאמץ לעצמו את הדווקא כדרך חיים וכתיבה, את הרצון להמשיך ולצחוק צחוק משוחרר בפורום, לפחות בזמן הקרוב. אפשר שאני טועה. נחמד אם אני אטעה.