פנייה לסאביות מקולרות, והעידן הפוסט מודרני

huan • 18 באוג׳ 2007

אני מקווה שהשנינות תסלח לי (למרות שאני לא חושב שהסליחה שלה תגיעה לי אחרי העוול שאני הולך לעשות לה עוד רגע) אני מוכן להודות של הדברים של ציטה הם טיפ טיפה שנונים למען כך ששנינו נפרד כידידים.

(זעמה של השנינות שינחת עלי כל רגע בעקבות אמירת שמה לשוו יהיה אכן נורא)

צ'יטה​(שולט) • 18 באוג׳ 2007

האמת, שאני נאלץ להסכים בלית ברירה שהפוסטים של האדון הזה {שלא ממש שלך } הזאולופון הזה, לגמרי שנונים, ושאני מוצא עצמי לומד מהם, ואפילו נהנה, {חייב לומר}, לא מעט.

הוא בסדר האדון שלך
חבל שהוא מעברו השני של המתרס פה, ולא רק.

כוסשלהראבק כל אלה שמתנגדים למה שאני כותב. {תרתי משמע}

אחרית דבר

Dom_Quixote • 19 באוג׳ 2007

וואו.

אני קצת מצטער שגיחת ההשתחזות שלי החלה באיחור, ואני עוד יותר מצטער על כך שרפאל חמד את השרשור הזה לעצמו, ולא הפנה אותי אליו כשתרתי נואשות בצ'אט אחר שרשור לתקוע בו את מלתעותיי. קומוניסט.

טוב, אז לצערי הגעתי באיחור ולא זכיתי לכבוד הנעלה של להיות חלק מההיסטוריה בעת התהוותה, כך שאיאלץ להסתפק, כדרכי בקודש, בתפקיד הצנוע של שופט בחסד עליון, שכל דבריו צדק פוסט מודרניסטי צרוף ועליונות שמרנית יצוקה.

אז בואו רק נבהיר את הכללים, כדי שלא איחשד חלילה בשגעון גדלות או משהו מעין זה. מה שיקרה עכשיו זה שאני אעבור על שרשור של שמונה עמודים בו הובעו באריכות ובעומק דעות רבות ומורכבות, ואקבע באיבחה אחת וללא צורך בנימוקים כלשהם מי צודק ומי טמבלול. מגניב? מגניב. יאללה!




העידן הפוסט מודרני, מעצם הגדרתו, הוא אחרון העידנים לעת עתה. כלומר, הוא לא היה קיים בראשית הזמן, ולמעשה הוא לא היה קיים עד לבערך ממש ממש עכשיו. ותודה לסאנדיי.




הפוסט מודרניסטיים (ובטח שלא העידן) אינם מנסים למגר דבר, מלבד בן לאדן, אל גור וצביקה פיק. למעשה, אם הפוסט מודרניזם מתנגד למשהו, זו לא השמרנות, כמו המודרניזם. דוגמה (צרת יריעה להפליא, שאינה כוללת את רוב רובו של המונח): השמרנות קידשה היררכיה מסויימת של טוב ורע (לבן לפני שחור, גבר לפני אשה, ספרדי נוצרי לפני כופר בן מאיה ארור). המודרניזם הגדיר את "האדם הנאור", זה שיודע הרבה יותר טוב מהשמרנים (וזה לאו דווקא נאמר בציניות) מה טוב ומה רע (גברים ונשים ושחורים ולבנים הם שווים, דמוקרטיה זה טוב, דיקטטורה זה רע. או לחילופין, אם שאלת מישהו בקצה האחר של העולם - קומוניזם זה טוב, דמוקרטיה זה רע). הפוסט מודרניסטיים מטילים ספק בהגדרת "הנאורות" עפ"י המודרניזם, ושואלים שאלות שברומו של עולם, מתוך הנחה שאין טוב הכרחי ואין רע הכרחי (גם בדמוקרטיה וגם בדיקטטורה יש רעות ויש טובות, אז מי שמנו להחליט? מי יודע אם מי שהורג 20 איש באוטובוס או טרוריסט או גיבור? וכו'). הפוסט מודרניזם בא לבקר ראשית כל את המודרניזם, ואחר כך - אם בכלל - משהו אחר. למגר? לא יותר מאשר אני בא מגר את החנות מאי-ביי ששלחה לי דיסק צרוב. אבל היי, למה לצנזר את עצמנו. אני זורק לשרשור גם אקזיסטנציאליזם, שיהיה.



חוקי השמרנות הם ששולטים ברוב בתי המשפט בעולם, וגם במדינות בהן אין לבתי המשפט כל משמעות.





טרם השכלתי להבין מה בין פנייה לסאביות לבין פוסטמודרניזם. האנלוגיה יכולה להיות תקפה באותה מידה גם לסלט כרוב וגם להארי פוטר.






אם לדחות לרגע את הדיון בהאם סאבית היא רכוש, הרי שקשה לי לראות איך כבוד האוייב או חוסרו מהווה קריטריון להאם יש לנו זכות לעמוד מולו עצמאית. לפי המשתמע מהמשפט הזה, יכלה ישראל לפנות לאו"ם ולומר "הלו, נסראללה הזה, איזה חסר כבוד, לא ככה? בואו תשלחו לנו ככה איזה כמה טנקים, באמ'שכם". כן, אפשר לעמוד מול חבורה של זאבים צמאי דם, והסיכויים לשרוד אם אין לך נשק מתאים הם לא גבוהים, בין אם הם חסרי כבוד ובין אם בני אצולת זאבים מבטן ומלידה.





מובן שלא. סאבית, מעצם הגדרתה, היא חסרת מוח, שכל, קואורדינציה, אישיות, רצון, סכו"ם ושחלות. לא ניתן לצפות שבמצב כזה היא תוכל להגן על עצמה אל מול צבא של ביצי קינדר, שלא לדבר על זאבים. יש כמה סאביות בכלוב שלמרבה הצער עוד מנסות לעשות קולות של מחשבה תבונית פה ושם, אבל בתקווה העידן הפוסט מודרניסטי ישכיל למגרן במהרה.

ושוב, זה נכון כשלעצמו, עוד בלי קשר לדיון האם היא רכוש או לא.




והמהדרין יוסיפו: זו גם ברזייה של מים קפואים בבתי הספר, שמשום מה אף פעם לא פועלת אחרי שיעור התעמלות.





?

כלומר, אם תתחתן עם בת זוגך במקום לקלרה, זה יותר בסדר לפנות אליה בהצעות?





תקשיב, צ'יטה, אין חולק על מורכבות הטיעונים שלך, על התבונה, ההשקעה ומעל לכל הרצון הטוב והכן. אבל זה פשוט קטע מעצבן. כל הזמן אתה טורח לשבח ולהאדיר ולפאר את שמם של אלה שבאותו משפט ממש אתה קובל על כך שהם כסילים מוחלטים (בהמשך אביא עוד ציטוטי הילולא אודות כמה כל מיני אחרים הם גאונים נערצים אם כי למרבה הצער אידיוטים וחסרי תוכלת) . יש פה אנשים טובים ממש? תודה על האישור, אני אגיד לכלובי שהוא יכול עכשיו להתחיל בהליך קבלת רשיון עסק. הם מעולם לא קיבלו נשמה ליד? שו? כולם פה חוץ ממך לא יודעים מה הם עושים, ואיש מהם מעולם לא חווה התמסרות באחד מצדיה? צודק, זה בהחלט סביר בעיניי. יש להניח, על אותו משקל, שגם אהבה הם לא חוו, ולא מערכת יחסים רגשית כלשהי, ואני בכלל לא רוצה להזכיר סקס (הרי ידוע שכל מי שמחפש היכרויות באינטרנט הוא בתול). ותירס? תירס הם אכלו? או שגם זה איש מהם לא חווה, ולכן הם לא מבינים איך לאכול אותו בלי שהגרגרים ייתקעו בין השיניים, שזה מעצבן? העיקר שאתה מאשר שהם טובים ממש.

אגב, באופן אירוני, האמירה הזו שלך היא פוסט-מודרניסטית להפליא.






אני קורא לך לצפות מה קורה לכל זוג אוהבים שנפרד אחרי תקופה עמוסת רגשות - חודש, חצי שנה או שש שנים. אני קורא לך לצפות מה קורה לנשמה של תיכוניסטית שחברה החייל עולה לחודש ללבנון. אני קורא לך לצפות מה קורה לבני 13 שהפאפי-לאב שלהם לא מתגשמת, לבני 24 שנפרדים לאחר שנה של אהבה שנדמתה כאהבת אמת, 27 שנפרדים לאחר חמש שנים של אהבת אמת אמיתית שפתע פתאום קמלה, ולבני 45 שנפרדים לאחר 20 שנות נישואין ושלושה ילדים. קולר זה לא הדבר היחיד בעולם, לעזאזל החמישי, והזילות הזה של כל מה שאינו בדיוק מה שאתה עושה מביא לנשמה השמרנית שלי את הסעיף. ואתה יודע מה, סתם בשביל הקטע, אני מזמין אותך לצפות גם בחברתי רוני, אחרי שאתמול הודחה זאת שהיא אוהבת מכוכב נולד. איזו התרסקות, כזו ש*מילולית* פיזרה פיסות עור מדממות על כל הסביבה.





מה שנכון נכון.




מה?





מה?




מה?




למעשה, אין פה כל קשר לדמגוגיה. גם אנלוגיית הכסא של זאלופון לא היתה דמגוגיה. דמגוגיה היא נסיון לשכנע על ידי פנייה לרגש (למשל פטריוטיזם), לפחד (מהלא נודע, מאוייב דמוני), ליצר (נקמה) או אפילו לרצון הבסיסי של אנשים במסרים פשוטים ונעימים על פני מורכבים וריאליסטיים, וזאת בניגוד לנסיון שכנוע הפונה אל השכל הישר וההגיון. ניתן לומר, באירוניה מסויימת, שלהגיד "דמגוגיה" שלוש פעמים בשרשור אחד על שלושה דברים שאף לא אחד מהם הוא בבחינת דמגוגיה, זו דמגוגיה.

שנית, לגמרי לא ברור לי איך אותו אדם שהכריז על עצמו אדון כל העולמות "גורם משהו לאחרים שלא הסכימו לנהוג לפי ההחלטה שלו". זה שנים שאני מכריז על עצמי פה תחת כל עץ רענן כמושלם מכל בחינה שיש להעריץ ולהרים תרומה למפלגתו (אם זכרוני אינו מטעני, אף הוצאתי להורג את כל מתנגדיי במוצאי יום הכיפורים תשנ"ה), והנה - לאיש מהם לא נגרם דבר. אפילו אביס, לכל הרוחות, עדיין מסתובב חופשי.




הה-הה, בכל זאת ציטטתי ממנה!





What the fuck?





אם אני חואן, אני מגיש תלונה למשטרה על הטרדה מינית.





האמת? האמת האמת? הקטע על המעגל היה יותר חזק.



טוב.

עד כאן הציטוטים המבדחים, שמן הסתם גרמו ויגרמו לקהל של אלפים שעות של הנאה צרופה לכל המשפחה.

אבל אתם בוודאי לא מצפים שאלך לפני שאתייחס ברצינות לעניין, ואומר את דעתי, למען תדעו כולכם מה פסול ומה כשר, נכון? בוודאי, שאחרת אהיה שילוב מעניין של פוסט-מודרניסט, דמגוג, כלב וכסא גם יחד.

<מן הסתם אחזור פה הרבה על מה שאמרו לפניי, ואעשה כמיטב יכולתי להביא דברים בשם אומרם. עם זאת, אצבעי עייפה על כפתור הציטוט, כך שאני מתנצל מראש אם אקפח מישהו מקרדיטו המוצדק>


1. סוגיית הרכוש:

טוב, נו, אני בכל זאת אצטט:








(הממ, נראה שפספסתי בכל זאת ציטוט שווה. "בתחת, בכוס או *אפילו* בגב"? ).







זהו, חסל סדר ציטוטים להיום.

צ'יטה, אתה אוהב לדבר לוגיקה (כמו כולנו פה, כך נראה), אז בוא נדבר לוגיקה.

ראשית, בחרת לתת אנלוגיה בין סאבית לכלב, להבהיר שגם "יצור חושב ובר דעת" יכול להיות רכוש. בוא נעמוד על האנלוגיה הזו.

קודם כל, מהי הגדרתך ל"חושב ובר דעת"? כלב הוא חושב ובר דעת? כלב הוא יצור תבוני (כלומר, יש לו יכולת קבלת החלטות, בניגוד לצמחים, שהם יצורים חיים אך לא תבוניים), אבל מפה ועד להגדרה המקובלת של "בר דעת" המרחק גדול. כלב מקבל החלטות לפי אינסטינקטים, לא לפי מחשבה סבוכה או מורכבת. הכלב הבכור שלי נובח בכל פעם - אבל בכל פעם - שהאינטרקום מצלצל. האם הוא חושב שאולי זה אבא שהוא כ"כ אוהב? ואולי הוא פשוט מהמר בכל פעם על זה שזה גנב (שמשום מה בחור להודיע על בואו?). לא, הוא פשוט נובח כי זה האינסטינקט שלו למשמע הקול הצורם.

אני חושב שניטיב להגדיר זאת אם נתייחס למושג "בחירה חופשית ומודעת". לכלב אין בחירה חופשית ומודעת. יש לו - לשיטתך - בחירה, אבל זו אינה בחירה כבחירה של בן האנוש. אם יוגש לכלב אוכל, הוא יאכל אותו. אם לא, הוא ימות ברעב. הוא לא "יבחר" לעזוב את הבית, ללכת ללשכת התעסוקה או למצוא עבודה זמנית. הוא יחכה עד שבעליו יאכיל אותו. למעשה, אני חובב כלבים מושבע שנים ארוכות, וכל הכלבים ששמעתי כי ברחו מהבית עשו זאת - שוב - מאינסטיקט, של לרדוף אחרי חתול או משהו בסגנון. יש להניח כי רובם ניסו נואשות למצוא את הדרך חזרה הביתה, ללא הואיל. אף אחד מהם לא ברח כי הבעלים לא נתן לו אוכל טעים. לכלב אין בחירה מודעת, וההקבלה אינה במקומה. כלב הוא יותר מצמח, אבל פחות מבן אדם. לומר שלכלב ולסאבית יש את אותה יכולת בחירה בדיוק - זה במקרה הטוב חוסר מחשבה רגעי, במקרה הבינוני חוסר הבנה, ובמקרה הגרוע זילות יוצא דופן של בני אנוש ממין נקבה, או לחילופין של בני אנוש המגדירים עצמם בעלי אופי בדסמי נשלט.

אגב, בלי קשר, אני רק רוצה לחזק את דבריו של זאלופון, שמספר כי מעולם לא היה לו כלב. לי יש נכון לרגע זה שלושה כלבים, ועוד היד נטויה. הבכור הוא כמו אח בשבילי, הקטנה היא כמו תינוקת שלי, והאמצעי - עליי להודות - הוא כמו הבן של השכנים. אני לא משוגע עליו, אבל כל עוד הוא אצלי אני אטפל בו במסירות. באף אחד מהם אני לא רואה "רכוש". הם משפחה, לא חפצים. אני תוהה אם לך היה כלב, שאתה יכול לומר עליו "רכוש", ואם היה, אני תוהה האם הבנת אל נכון את טיב היחסים בין אדם לחברו הטוב יותר. למעשה, אני אתלה פה בדברי חכמים ואומר "אולי מעולם לא קיבלת נשמה ליד".

ואגב, עוד הבדל קטנטן, המבהיר את ההבדל בין "רכוש" לבין יצור חי: אם תטיח את הכסא שלך ברצפה ותנפץ אותו, לא יקרה דבר. אם תטיח כלב ברצפה ותרסק את עצמותיו, תלך לכלא לעונש קבוע בחוק של שלוש שנים. למה? הרי כלב הוא רכוש, לא?

אנלוגיית הכסא היא היא האנלוגיה לרכוש, ולא זו של כלב.


ועכשיו נשאלת השאלה, איפה "סאבית" נכנסת בכל העניין הזה.

צ'יטה, אמרת לחואן שהלוגיקה שלו כשלה באחת התגובות, אבל אני חושש ששלך נכשלת בלב לבו של הדיון. אתה מודה בעצמך, באחד הציטוטים לעיל, שלסאבית יש את היכולת והזכות לומר בכל רגע נתון "די, אני לא הרכוש שלך, ואני לא עושה מה שאתה אומר לי". צ'יטה - בזאת נסתיים הוויכוח!

לרכוש, מעצם הגדרתו, אין את היכולת להפסיק להיות רכוש! רכוש לא יכול להחליט בוקר בהיר אחד שהוא כבר לא רכוש. רוצה דוגמה? בבקשה. בימי העבדות בארה"ב, לא יכלו העבדים השחורים להחליט יום בהיר אחד שהם אינם עובדים בשדה או שהם נוסעים לטייל בניו יורק. למה? משום שהם באמת ובתמים היו רכוש! אם הם היו מחליטים יום אחד שלא בא להם יותר, הם היו נענשים - ולא בכמה ספנקים, אלא בעונשים אמיתיים. ואם הם היו מנסים לברוח? היו יורים בהם למוות. זה פירושו של רכוש, וטוב שהפירוש הזה כבר לא רלוונטי.

הסאבית שלך יכולה לאהוב ולהעריץ אותך בכל מאודה. היא יכולה להתמסר עד נימי נפשה הדקיקים ביותר. היא יכולה לשרוף את תעודת הזהות שלה ולשנות את השם ל"צ'יטה ג'וניור", זה לא משנה. דבר לא יעשה אותה - באמת ובתמים - הרכוש שלך. מדוע? לא משום שבית משפט לא יכיר בזה, ולא משום שמשרד הפנים לא יכיר בזה. משום שכל עוד היא יכולה בכל יום נתון - מחר או בעוד עשרים שנה - להחליט שדי, לא עוד, לא מתאים לה. אולי היא לא דבר מה ספציפי שאמרת לה לעשות, ואולי סתם נמאס לה מהכל והיא הולכת, ואני כמובן בטוח שאתה לא תחזיק אותה בניגוד לרצונה - אזי היא לא הרכוש שלך, ולא יעזור כלום. שום דבר. נאדה.

אז מה? אז כל הבדסמ הזה זה משחק בקקי? זה הכל העמדת פנים, הצגה? יש כאלה שטוענים שבדיוק כך, אבל אתה - ופה אני בהחלט מסכים איתך - לא ביניהם. איך ניתן ליישב את הסתירה הזו?

בעזרת מה שאמר זאלופון: "חווית הרכוש". כפי שהסברתי, אדם שאינו פועל שחור בארה"ב של המאה ה-18 אינו עבד, ולא יעזור דבר, ואשה היא לא שפחה, ואין מה לעשות עם זה. אבל חלקנו (ולא כמונו, דומים רציונליים וחכמים שיודעים מה טוב בשבילם, אלא סאביות חסרות בינה ועבדים נקלים) ממש רוצים להרגיש עבדים, לחוות את חווית השייכות וההתמסרות, וזאת מאלף סיבות שכבר נכנסו אליהן ב-7,114,993,002 שרשורים קודמים. אז מה הם עושים? הם מעמידים את עצמם במצב שבו הם מרגישים רכוש, ואדונם או גבירתם מרגישים בעלים. לא אחלה? בוודאי שאחלה! לא כיף? כיף גדול! האם זה עושה אותם רכוש לכל דבר ועניין? ממש לא, אבל למי פאקן איכפת?! כל עוד הם יכולים להחליט שדי להם, הם לא רכוש. ואם הם לא יכולים להחליט זאת, הרי שמדובר בכפייה. אבל כל עוד הם לא רוצים להחליט שדי להם, למה לעזאזל החמישי זה משנה? הם רכוש, ואתה בעלים, וכולם שמחים! ובא לציון גואל. זוהי חווית הרכוש, שהיא היא מהותו של הבדסמ. לחלק החוויה הזו היא החיים כולם, וחלק טיבול למשחק המיני ותו לא. אבל בכל מקרה - זו חוויה, לא מציאות אובייקטיבית. ואתה יודע מה - אם אתה באמת ובתמים בתוך החוויה, בכל נימיך, וההתמסרות היא כנה ואמיתית ורצונית וחופשית ומודעת ועמוקה ובלתי מתפשרת - זה פשוט לא משנה.


2. אז מה עושים עם הפניות של הדומים לסאביות מקולרות?

ופה אני אצטט דווקא את הגברת לניה:




מילים כדרבנות, ברצינות.

יש לשאול - מה זה בעצם משנה? ואם אני הולך עם אשתי ברחוב, ואיזה ערס זורק לעברה איזו הצעה מגונה? זה מצדיק שאזעם עד כדי להכותו במוט ברזל מלובן? יש לך סאבית אוהבת, היחסים ביניכם הם מושא לקנאתו של חצי עולם (והחצי השני לא מחובר לאינטרנט), אין שום סיכוי שהיא תלך עם מישהו מהאידיוטים שפונים אליה - למה לכעוס כ"כ, עד כדי גיוס הפוסט-מודרניזם למאבק?

ואתה יודע מי היטיב לנסח זאת יותר מכולם, צ'יטה? אתה בעצמך:




והא לך כל התורה על רגל אחת.

אדם בעל דרך ארץ הוא אדם בעל דרך ארץ, וחדל אישים הוא חדל אישים, נקודה. אין פה קשר לבדסמ או לקדושה או לשום דבר אחר. אם יש לי חברה ונילית שאני יוצא איתה שנה, אתה חושב שזה ראוי ומכובד מצד בחורים לפנות אליה בהצעות בגלל שאין לה את הקולר הקדוש של הבדסמ? ואם אני - רחמנא לצלן - נשוי, אז זה בסדר להציע הצעות מגונות לאשתי רק משום שהיא לא זוחלת על ארבע ולא נובחת, אלא בין שתיים לארבע?

לא. התשובה היא שאדם בעל כבוד המכבד את זולתו, לא יפנה לא לחברתי הוונילית, ולא לאשתי, ולא לשפחתי. והאדם מחוסר הכבוד שלא זורק זין, יפנה לכולן. ובזאת סיכמנו את כל הדיון. הרי אתה אומר בעצמך שיש פה לא מעט אנשים שמצייתים ל"חוק" הזה (ואולי מוטב לומר, נורמה. נורמה תקפה גם בעולם הוונילי וגם בכל תחום אחר מעבר ליחסים רומנטיים. נורמה אנושית בסיסית). ואלו שלא מצייתים לה - זה לא מפני שהם כופרים בקדושת הבדסמ, ולא מפני שהבדסמ שלך לא מוצא חן בעיניהם, ולא מפני שיש להם תפיסות מציאות אלטרנטיביות לשלך. הרבה יותר סביר להניח שזה בגלל שהם חראות.

והדבר היחיד שאני לא מבין הוא, אם אתה אומר ש"אתה לא סופר אותם בכלל" ולא מתרגש מהם, אז מה אנחנו עושים כאן שמונה עמודים?


טייק איט איזי אנשים.

ובזאת באתי על החתום,
קורקטיות,
קיחוט (מיל')


תקציר הפוסט (C):

היי-לוטוס-מה-קורה?-בא-לך-לקפוץ-אליי-הערב-לקפה?

aka BODYGUARD • 19 באוג׳ 2007

אם אעשה "צטט" למה שהעלת קיחוט אבזבז עמוד שלם...
אז חסכתי.

כמו מלכודת דבש לרגליך והלכת בנתיב עד אליה.. הפוסט המקורי לא עוסק
באנלוגיה,לא במשפטנות ואפילו לא בכסא של זאלו. כולכם כתבתם נפלא,מנומק,מסודר,
ממש כולם, אולם רבאק...לא מצליחים להבחין כלל בנושא הפוסט?

מלכתחילה אף אחד לא ניסה לשים הגדרות BDSM כיעד לניתוח משפטי,אישי וכד'.
כקורא נלהב של תגובותיך, קיחוט, אני שם לב שאתה לעולם תקיף את הנושא בכל שורה,
מילה,הערה,אנלוגיה וזה בסדר גמור ואפילו מצוין רק שממש כאן המבנה הקבוע אינו נכון
ולו ודווקא שפותח הפוסט ואחרים, כולל אותי, אכן פונים לרגש ולא לשכלתנות, בניסיון
להצביע על התנגשות התנהגותית שאנו רואים בה חוסר כבוד ולעיתים פוגעניות בשם
כל מה שאנו מאמינים בו.

באופן אישי אין לי טענה על ההומור הרב ,הכמעט מזלזל ,שהעלת בתגובתך,ועדיין-
אין בזה שום דבר מצחיק, ובטח שלא ניקח את זה באיזי.
אז אולי זה BDSM מכוכבים אחרים אבל זה ה-BDSM שחלקנו מאמינים בו.

ומה אנו עושים כאן 8 עמודים???

חיכינו לך !!! נחמד שבאת..

Re: אחרית דבר

walking dead • 19 באוג׳ 2007

אני מציעה שהפנייה הגסה הזו תיפתר בדרך האבירית - בדו-קרב עד המוות. בצהרי היום, כיכר העיר.

בברכת כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.

סליחה שאני שואלת

מטמורפוזה​(לא בעסק) • 19 באוג׳ 2007

אבל מי בכלל שואל אתכם?

או אם נחדד את זה טיפטיפה, לא אמורים לשאול את המקולרות עצמן???



ועכשיו לתשובה החד משמעית -

יס יס יס אוה...יס.

כולכם מוזמנים, כולל הערסים על הברזלים, הכל עניין של היצע וביקוש.
אל תשמרו את רצונותיכם בבטן ובמכנסיים,
אני קוראת לכם לפנות,
לפחות בשם חופש הדעה. (יש חופש כזה, וזה בא קצת אחרי החופש הגדול).


ובנימה יותר רצינית -
מתפתח פה פוסט של "אדונים" שמחליטים בינם לבינם מה מותר ומה אסור למי שרוצה לפנות למישהו אחר, קרוב יותר או פחות אליהם.

סליחה? לא קצת הגזמנו?

Re: סליחה שאני שואלת

aka BODYGUARD • 19 באוג׳ 2007

צודקת.

הגזמנו.

ביי ביי שירשור חביב..

Re: אחרית דבר

זאלופון​(שולט) • 19 באוג׳ 2007

אני מ-ז-ו-ז-ע! שמח וטוב(?) לב אני קורא את הפוסט שלך ואומר לעצמי: "וואו, כמה מילים, אבל היי, יופי של מילים, כל מילה מלמיליאן, העולם מצחיק אז צוחקים, למה אני מצטט את הגששים ככה, הרי אני לא מהדור בכלל, יש במקרר קרם ברולה שצריך לפזר מעליו סוכר ולצרוב אותו, ממממ, קרם ברולה", ואז אני מגיע לסיום ונעלב עד עמקי נשמתי. אתה לא מתבייש להציע הצעות כאלה לסאבית מקולרת???

כאילו, קפה? קפה?! זה הכל? מה זה הזלזול הבוטה הזה? הרי זה כאילו היית גונב את הפרארי שלי כדי לנסוע בהילוך ראשון בכביש משולב. כאילו היית שודד את מערכת הקולנוע הביתי שלי כדי לראות קלטות של יובל המבולבל. כאילו היית לוקח ממני את הפנטיום 4 כדי לשחק שולה המוקשים. עלבונות כאלה, תסלח לי, הם פשוט חוסר כבוד! אם פונים לסאבית המקולרת שלי, אני דורש שהפניה תכלול כוונה מעשית לביצוע סשן של מינימום 7 פעולות צ'קליסט סטנדרטיות + 2 מוזרות. זה קהילה פה או מה?

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} • 19 באוג׳ 2007

עד כאן. לא ללכלך על יובל המבולבל!

Re: אחרית דבר

רפאל • 19 באוג׳ 2007

שקרן כפוי טובה שכמותך. זהו בדיוק השרשור שהמלצתי לך עליו. אולי שלחתי אותך לשרשור האב שבפורום הבנים על הבנות, אבל זה אותו הדבר. ידעתי שהנושא הזה ידליק אותך. וגם ראיתי שלוטוס מגיבה כאן.


זו דווקא אמירה פוסטמודרנית יוצאת מן הכלל. היא חותרת תחת תפיסת הזמן הלינארית, ומראה שלשימוש במושגים של עידנים יש אפקט גם על העבר, ושמשהו בעבר מותנה בעתיד. רק שחבל שגוף הפוסט של צ'יטה לא קיים את ההבטחה של ראשיתו. ותודה לאלון מזרחי.