Morticia
|
לפני 15 שנים •
18 בספט׳ 2009
אנדרפוט כתב/ה: נדמה שנסיון אישי מר וחרדה מסויימת מלווים את תחשותיו הצד השני ומביאים אותו לפקפק באהבה, למרות שנדמה שהוא בעצם חולם על אהבה אמיתית גדולה ויציבה שמביאה משפחות לעולם. אני צודק או שמא הבסיס לתהיה הוא לוגי גרידא, תוצר של מחשבות וחישובי הגיון? לי זה נשמע גם כמו אינטואיציה בריאה ויכולת התבוננות עמוקה אל נפש האדם חוצמזה, אם יש כאן לינץ', מה שאני לא רואה בנמצא, הוא לא בא מצד שלל הנשים שענו בצורה מכובדת וכנה לשאלה שנשאלה שנה טובה 
|
|
|
| הצד השני |
לפני 15 שנים •
18 בספט׳ 2009
אנדרפוט כתב/ה: מחיאות כפיים על שרשור איכותי! דיון ענייני שמצליח להחזיק שני עמודים ואז מתמוטט לכדי חמישה עמודים של הכפשות וויכוחים הוא לא דבר של מה בכך, הוא עדיף בהרבה על פני דיון לא ענייני ולא מעניין שמתדרדר לחמישה עמודים של מלחמת גינויים על רקע אישי וגם עדיף על פני שרשורים שמתים בגיל צעיר מדי או שגוועים עוד לפני לידתם. פה לפחות מדברים על אהבה!
מרגיש קצת שיש פה לינץ' ספונטני של חבורת נשים על גבר יחיד וזה מרגיש קצת לא פייר, במיוחד כאשר מושא השיחה אהבה ומיניות. נדמה שנסיון אישי מר וחרדה מסויימת מלווים את תחשותיו הצד השני ומביאים אותו לפקפק באהבה, למרות שנדמה שהוא בעצם חולם על אהבה אמיתית גדולה ויציבה שמביאה משפחות לעולם. אני צודק או שמא הבסיס לתהיה הוא לוגי גרידא, תוצר של מחשבות וחישובי הגיון? על אף שסיפא הדברים היא אחת התשובות המרכזיות לשאלה שאתה שואל, חייב שאותה מתמטיקה בסיסית אנושית או כמו שקראת לזה "חישובי הגיון" תהיה מבוססת על נסיון חיים. למרות זאת, שאיפתי היא לקיים את הדיון עד כמה שאפשר מבלי להכנס לגופם של דוברים, על מנת לאפשר דיון ענייני ואמיתי. יכול להיות שבדיוק הרצון למנוע דיון אמיתי, הוא שמוביל את המגמה האישית כאן. אבל זה בקטנה, זה לא באמת יכול לעזור. אותו נסיון חיים אליו אני מתייחס לעיל, הוא שמאפשר לי לדעת מה הן הסיבות האמיתיות לכל אחת מהתגובות המתלהמות כאן, ולפיכך לא להתרגש מהן יתר על המידה. |
|
|
| קייסי |
לפני 15 שנים •
18 בספט׳ 2009
שאלה מעניינת דוקא
עם השנים עולם השליטה נראה לי מורכב יותר ויותר מהנוסחה הפשטנית של שולט ונשלט. לדעתי משחקי שליטה ופרקטיקה מינית לחוד, ושליטה לחוד. במסגרת המשחק אחד הצדדים יכול לאחוז בשוט, לדבר באסרטיביות, לבעול בקשיחות ולדבר מלוכלך, והצד השני אוחז בתפקיד המשלים של ספיגה והתמסרות פיזית. כדי להעצים את האפקט - הוצמדו לתפקידים האלה מינוחים כמו שולט ונשלט.
אף אחד מכל אלה לא אומר דבר על השליטה בקשר. השליטה, לדעתי, נמצאת בידיו של הפחות נזקק מבין השניים. הוא לא חייב להיות אדם נזקק באופן גורף, הוא יכול להיות בעמדת שליטה מול שאר העולם, אבל בקשר ספציפי כזה או אחר, הוא נשלט לגמרי, גם אם הפאסאדה הדומיננטית בצד שלו. העובדה שמישהו בחר להתמסר לי פיזית עדיין לא אומרת בשום צורה שהוא שייך לי או מובן לי מאליו. יתכן שאם רגשותיו היו מובנים לי מאליהם למן הרגע הראשון כמו רצונו הפיזי והורבאלי להתמסר, הייתי חושקת פחות בהכנעתו ובניכוסו. הרצון שלו להיות מנוצל, נבעל, כואב ונאנס לא פחות חזק מרצוני לעולל לו את כל זה, לפעמים אפילו סוחף אותי בעוצמתו ומניב רעיונות שלא חשבתי עליהם. אבל אם המשחק חורג מהמגרש של הילדים, ומתערבים בו רגשות כאלה ואחרים, ולפתע אני חושקת בו ולא מעוניינת לאבד אותו, עלי לכלכל את מעשיי בתבונה, עם קורטוב של תקווה ומזל, כדי להשיג את מטרתי. זה לא שונה מכל קשר אחר שהופך מסטוץ לזוגיות. ממש כמו צד שני, גם אני חושבת שיש נטיה להעריך פחות את המובן מאליו, בכל מערכת יחסים, לא כל שכן עם נשלטים שתמצית ההוויה של רבים מהם (או שרק הטעויות הסטטיסטיות הללו התנקזו לחיקי משום מה) היא לסגוד לאשה שיש בה אלמנט בלתי מושג. הקלפים נטרפים כששני הצדדים מתאהבים - שניהם רוכשים ומאבדים שליטה במתרחש, וכל עוד מתקיים האיזון העדין הזה, יכולים לשחק בהנאה בגן השעשועים של השליטה, כל אחד בתפקיד החביב עליו, ולחוות קשר רגשי מסעיר. |
|
|
| הצד השני |
לפני 15 שנים •
18 בספט׳ 2009
לזה אני מתכוון
התייחסת גם למה יקרה כשהנשלט יקבל חו"ח את מושא הערצתו, האם הוא עדיין ירצה בה?
גם אני חושב שאין כל משמעות לשאלה מי אוחז בשוט, הדומיננטיות נגזרת כמעט ורק מהשאלה מי צריך את מי יותר. |
|
|
סוגד שישים ותשע
|
לפני 15 שנים •
18 בספט׳ 2009
שאלה מאוד מורכבת
לפעמים בעניי כשאישה משפילה אותי אני מרגיש מאוהב בה עד הראש וכשהיא מתנהגת אלי יפה זה לא מעמיד לי אותו ואני צריך לבקש מהבחורה שאיתי תשפילי אותי תעשי מימני סמרטוט וגם תואבי אותי יש כאן סטירה בעני אבל אם הקשר נימשך לאורך זמן אני מאמין שיש כאן חיבה היא לא תשאיר אותך לרגליה כי אתה יפה או עשיר היא תשאיר אותך לרגליה כי היא מחבבת אותך אם היא תואב אותך קשה יהיה לה להשפיל אותך זה קצת רגשות מנוגדים מאחל לך בהצלחה למציאת התשובה |
|
|
| קייסי |
לפני 15 שנים •
18 בספט׳ 2009
לשאלתך, צד שני
אני יכולה לרצות מאוד אדם כזה או אחר ועדיין, לשמר את השליטה שלי באופן אחר. אם אדם מתמסר לאהבתו עד כדי כך שגם כאשר היא מושבת ריקם הוא הופך אובססיבי עליה ומנסה לשמר אותה בכל כוחו, הוא מועמד קלאסי להפיכה למובן מאליו. לי אין לי בעיה להיות לבד - זה המצב המועדף עלי (וצריך להיות נשלט מדהים וייחודי כדי לגרום לי להחריד את הלבד הזה בנוכחותו המעטירה) וזה מקור הכוח העיקרי שלי כלפי העולם ובכל סיטואציה. אין דבר בעולם (כמעט, טפו) שאני פוחדת לאבד, כי הקיום שלי שריר ועומד גם כשאני מתפשטת מרוב נכסיי, החומריים והאנושיים.
גם אם ארצה מאוד מישהו, אפילו יותר ממה שהוא ירצה בי, לעולם לא ארצה אותו מספיק כדי לוותר על הדומיננטיות שלי בקשר. חלק מהרצון שלי מונע ומותנע, ככל שהקשר נמשך ומעמיק, גם מרגשותיו כלפיי. אני רוצה בהתמסרות, בפינוק, בנתינה, בסיבולת ובאהבה שיש לו להציע - כי זה מה שמגיע לי, לתחושתי העמוקה. כשהאיזון מופר והנשלט שלי 'תופס תחת', חש שאני רוצה בו יותר או מתנהג בזילזול, אני אחתוך. אם הוא רוצה מספיק, הוא יבין את הרמז ויתייצב להכות על חטא. אם לא - ברוך שפטרנו. לא אהיה עם מישהו שלא יענה על צרכיי. בית הקברות עמוס באנשים שאין להם תחליף. |
|
|
|
Morticia
|
לפני 15 שנים •
18 בספט׳ 2009
קייסי אני מאוד מסכימה אתך באשר לצד הנזקק
זה מזכיר לי את התופעה התרבותית של גברים המפטמים את הנשים שלהם תוך ייצור אשליה שהיא מלכה המשורתת מבוקר עד ערב ובעצם מביאים אותה למצב בו היא בקושי יכולה לזוז מהמיטה ולא יכולה לעשות דבר בעצמה זו דרך להשתלט על אחר - אין ספק ואין בכך לומר שאין מקום להעלות לגביה שאלות מוסר וערך אבל אני לא מוצאת קשר ישיר בין הזדקקות לאהבה אדם יכול להיות מאוד מאוהב ועדיין לא להזדקק בצורה נואשת לאחר בדיוק כמו שהאחר יכול לנצל את האהבה אליו לרעה ואז באמת, כפי שאת בדרכך ואני בדרכי אמרנו הוא בעיקר יאבד את אותה אישה בעיני לחסום עצמך רגשית ולא לתת ללבך מקום להבעה חופשית רק כי אתה מפחד שמישהו עלול לפרש את זה כהזדקקות יתר זה לתת לו להוביל את הדרך ולא להיות באמת בשליטה על עצמך או מחובר לאמת הפנימית שלך וגם אם אנחנו נוטים לזלזל לפעמים במובן מאליו אנחנו בהחלט יכולים לקחת בחירה נבונה ולשלוט בעצמנו שלא לפול לזו הנטייה כשמדובר באדם שנותן לנו במלוא האהבה והכוונה הטובה רבים כאן הגברים שאינם באמת נשלטים כמו שהם מה שמכונה בעגה BOTTOMS לך ולי, כמו לרבות כאן, אין בהם עניין והאירוניה לרוב נעוצה בכך שאלו בדיוק אותם גברים שעמוק בפנים הכי זקוקים לאהבה והראשונים שחוזרים על ארבע בכל מקרה, אני משוכנעת שאהבה בריאה שבאה מלב בריא אינה מתכון לאובדן שליטה ואבוי למי שחושב שהוא השולט רק כי יש מי שאוהב אותו בעולם - סיבה מאוד רעה וקטנה מה שבכוחו של אדם לתת - בכוחו לקחת בחזרה גם אם אין מי שישיב לו |
|
|
היולי
|
לפני 15 שנים •
18 בספט׳ 2009
אני יכולה לספר לך שמעולם לא התאהבתי בעבד אך ככול שהקשר התהדק והתקשורת התרחבה וככול שהעמיקה ההיכרות כן נוצרה אמפתיה וחיבה גדולה מצידי כלפיו
זה הכול! |
|
|
| הצד השני |
לפני 15 שנים •
18 בספט׳ 2009
Re: לשאלתך, צד שני קייסי כתב/ה: אני יכולה לרצות מאוד אדם כזה או אחר ועדיין, לשמר את השליטה שלי באופן אחר. אם אדם מתמסר לאהבתו עד כדי כך שגם כאשר היא מושבת ריקם הוא הופך אובססיבי עליה ומנסה לשמר אותה בכל כוחו, הוא מועמד קלאסי להפיכה למובן מאליו. לי אין לי בעיה להיות לבד - זה המצב המועדף עלי (וצריך להיות נשלט מדהים וייחודי כדי לגרום לי להחריד את הלבד הזה בנוכחותו המעטירה) וזה מקור הכוח העיקרי שלי כלפי העולם ובכל סיטואציה. אין דבר בעולם (כמעט, טפו) שאני פוחדת לאבד, כי הקיום שלי שריר ועומד גם כשאני מתפשטת מרוב נכסיי, החומריים והאנושיים.
גם אם ארצה מאוד מישהו, אפילו יותר ממה שהוא ירצה בי, לעולם לא ארצה אותו מספיק כדי לוותר על הדומיננטיות שלי בקשר. חלק מהרצון שלי מונע ומותנע, ככל שהקשר נמשך ומעמיק, גם מרגשותיו כלפיי. אני רוצה בהתמסרות, בפינוק, בנתינה, בסיבולת ובאהבה שיש לו להציע - כי זה מה שמגיע לי, לתחושתי העמוקה. כשהאיזון מופר והנשלט שלי 'תופס תחת', חש שאני רוצה בו יותר או מתנהג בזילזול, אני אחתוך. אם הוא רוצה מספיק, הוא יבין את הרמז ויתייצב להכות על חטא. אם לא - ברוך שפטרנו. לא אהיה עם מישהו שלא יענה על צרכיי. בית הקברות עמוס באנשים שאין להם תחליף. אני לא חושב שהתאהבות חזקה היא משהו שאנחנו בוחרים בו, אלא שהוא משהו שקורה לנו כלפי מישהו מסוים. אם את מסכימה לזה, אז הדרך היחידה בה אני יכול להבין את מה שאמרת באמצע דברייך, הוא שהשליטה העצמית שלך תמנע ממך "ליפול" לסיטואציה הזו, שבה הדומיננטיות שלך תעלם או לכל הפחות תהפוך למטושטשת. יש דרך אחרת להבין את זה? |
|
|
| קייסי |
לפני 15 שנים •
18 בספט׳ 2009
לא
זו בדיוק הדרך להבין את זה. גם כשאני מתאהבת (ושלא ישתמע מדברי שזה ענין של יום ביומו) עד מעל לראשי, אני משמרת מספיק שליטה עצמית בשביל לא להבלע לתוך סיחרור רגשי לפני שאני מרגישה שהצד השני עומד בקצב או מרגיש יותר, וגם אז, אכלכל את מעשיי בתבונה כדי לשמר שליטה ולא אתרפס או אתחיל לשרת את עבדי, חלילה. אני לא ילדה בת 16 שלבה מחשב להשבר באינטרוואלים של חמש דקות, ונכון שיש גורם לא נשלט באהבה, אבל מי שיודע לשלוט, מצליח לרסן גם את הסוס המשתולל הזה.
|
|
|