bdsm ונאציזם-ראוי או לא?

החוק קובע את גבולות המותר והאסור.
אבל הטענה שעניין כלשהו הוא רעוע מבחינה מוסרית, בעייתי, או טעון שיפור, איננה זהה עם הטענה שהוא אוסר. השיח המוסרי הרבה יותר רחב מן השיח של "מותר ואסור". יש מקום לשיפור אישי ולביקורת עצמית גם כשלא מדובר ב"חציית גבולות" ובמעשים אסורים. גאוותנות, קמצנות, רכלנות, גסות רוח וכו'... אף אחד מאלו איננו אסור. ובמידה זו או אחרת, כמעט כל אדם מתמודד עם הנטיות הללו. יחד עם זאת אלו מידות רעות, ואי אפשר לטהר אותן בכך שמזכירים שאין בהן משום עברה על החוק, ושבחברה שלנו "אנשים מבוגרים, בריאים, מודעים, מסכימים ורוצים" ומטפחים את המידות הללו.

מדי פעם שומעים בכלוב את הטענה שבדס"מ זה לא אונס. ויש מקום לשאלה למה שומעים את הטענה הזו כל כל הרבה. הרי זה לא שחובבי בדס"מ נרדפים כאנסים. אפילו אנשים שחשים שאט נפש של ממש מבדס"מ ומכל מי שמתעסק בבדס"מ לא חושבים שמדובר באונס. אני חושב שזה סוג של מנגנון הכחשה, שמושתת על הגיון רעוע. בכך שמפריכים טענה מופרכת שאף אחד לא טוען על בדס"מ, כאילו מפריכים גם ביקורת מתונה שאפשר להשמיע על נטיות בדס"מית. יענו "אני לא אנס, לכן הכל בסדר גמור". כאילו הדבר היחיד שיכול להיות בעייתי ומטריד בהקשר מיני הוא המעשה הקיצוני של אונס. זה דומה לאנשים שמרכלים ובוחשים בחרא, וכשאומרים להם מילה על כך מכשירים את מעשיהם בכך שהם לא רצחו אף אחד ולא עברו על החוק. אז נכון, רכילות היא לא רצח, בדס"מ זה לא אונס, ולעשות מהנאציזם חגיגה מינית זה לא חברות במפלגה הנאצית. אבל אי-אפשר לטהר שום דבר רק בכך שמשווים אותו לפשע מזעזע. ונדמה לי שזה בדיוק מה כמה תגובות כאן ניסו לעשות ביחס להתרגשות מינית מהנאציזם.

לכל אחד יש טריגר משלו , ולפיו הוא בוחר מה פוגעני לגביו ומה לא. ולכן גם קשה להשיב לשאלה שהוצגה בתחילת הדיון כאן. כמו , אגב, בדיונים דומים על גבולות. מסתבר שלא רק בפוליטיקה זה נושא מורכב...

זה שאנחנו לא עושים לינץ' לפלוני אלמוני רק בגלל שהוא פינטז לרצוח מישהו לא אומר שזה סבבה לפנטז דברים כאלו. אני לא יודע איך את, אבל אם אני הייתי יודע שמישהו מפנטז מדי פעם לרצוח אותי, לא הייתי חושב שהוא אדם טוב ולא הייתי רוצה אותו בקרבתי, אפילו אם הייתי יודע שהוא לעולם לא יממש את הפנטזיה הזו.

אגב, פדופיליה הרבה פחות מתועבת בעיני, דווקא מפני שחלק בלתי מבוטל מן היחס השלילי שלנו כלפיה מעוגן בטאבו. כשהיא לעצמה, אינה מזיקה או מתועבת בהכרח (אם כי זה תלוי בשאלה למה בדיוק אנחנו מתכוונים בפדופיליה). וככל הנראה התקיימו תרבויות שבהן פדופיליה מומשה באופן חיובי. לכן לא בהכרח יפריע לי שאדם בעל פנטזיות פדופיליות ימצא במחיצת הילדים שלי.

the rain song,

אני לא חושב שיש לי הרבה מה להוסיף מעבר להתגובה האחרונה שלי.
אני חזרתי וכתבתי שלא כל עיוות מוסרי הוא כזה שמצדיק סנקציות מוסריות או מעשי לינץ'. אבל את חוזרת ושואלת "מתי אנשים יכולים לדבר על הפנטזיות שלהם בלי לינץ'?". ההתעקשות לדבר בווליומים כאלו לא משיגה דבר מלבד להקשות עלינו לשמוע דברים בווליום נמוכים יותר.

את גם חוזרת וטוענת שיש הבדל בין פנטזיה לבין מציאות, ושפנטזיות אינן ממומשות בהכרח. אבל לא טענתי אחרת. טענתי שהמוסר איננו חל רק על המציאות החומרית, אלא גם עולם הרוח והמחשבה. זה שאנחנו לא עושים לינץ' לפלוני אלמוני רק בגלל שהוא פינטז לרצוח מישהו לא אומר שזה סבבה לפנטז דברים כאלו. אני לא יודע איך את, אבל אם אני הייתי יודע שמישהו מפנטז מדי פעם לרצוח אותי, לא הייתי חושב שהוא אדם טוב ולא הייתי רוצה אותו בקרבתי, אפילו אם הייתי יודע שהוא לעולם לא יממש את הפנטזיה הזו.

אני לא בטוחה שהבנתי את ההערה שלך בעניין הווליום. אם מתקבל הרושם שאני צועקת עליך אז צר לי וחס וחלילה, למרות שאכן לעיתים הקול שלי חזק כשאני משוחחת בלהט(:

ממש לא ריין. (:
אני אומר משהו אחר. אם מישהו אוכל ליד השולחן ללא סכין ומזלג (נניח דוחף אצבע לתוך גביע של קוטג' ומלקק אותה), ומעירים לו על כך, יש לצפות שהתגובה שלו תהיה בווליומים של הערה. אם הוא מגיב ב"אפשר בבקשה לקבל מפרט של מה שמותר לי לעשות ומה אסור, כדי להימנע מלינץ'?" אז הוא מעלה את הווליומים. והגזמה כזו אין לה תכלית אלא לנטרל את הביקורת. במקום שלדבר על זה שלדחוף אצבע לתוך גביע של קוטג' זה לא מנומס, צריכים להתחיל להסביר שאף אחד לא דיבר על לינץ'.