פור גוד
|
לפני 10 שנים •
15 באוק׳ 2013
פוג, אתה לוקח כמו גבר את מה שכתבתי, וזה מוצא חן בעיני. לעת עתה, מטוב לבי, הטיפול ימשיך להיות חינמי. אבל זמני יקר, אני זונת-צמרת.
אז נצל את הזמן בתבונה. כולי תקווה ש"אלפי אנשים" אחרים שיקראו אותנו, ירוויחו אף הם מהטיפול... בוא נמשיך, אם כך, לפזר את ה"ערפל" הנפשי שאופף אותך. עם יד על הלב, פוג - האם זה לא נכון לומר, שאתה נוטה להצטרף לדיון המון פעמים רק כאשר נראה לך - איך לומר זאת - שמישהו נעלב ממשהו...? ואז אתה גם בדרך כלל תסביר למי שנעלב, למה הוא נעלב בצדק, או למה הייתה לו סיבה טובה, או אפילו מאד טובה, להיעלב. ואם אפשר, גם תנסה ללבות את העלבון שלו. כי איזה כיף זה להיעלב, נכון ? אחח, זה תמיד כל כך מפתה לשכשך במיץ של הרחמים העצמיים... פוג, אני מושיט לך פה מרחוק יד אוהבת ואכפתית, כדי למשות אותך אחת-ולתמיד ממדמנת העלבונות הזאת, שאתה נהנה להשתכשך בה. כי אדם כמוך נועד לגדולות. אתה, מטבע ברייתך, נולדת להיות ענק רוחני, מסדר הגודל של מייסדי הדתות - ישוע, בודהא, אברהם אבינו...ואני מרגיש חובה פנימית לנסות להעיר אותך משנתך. לא הייתי רוצה שתעביר את חייך כאותה צפרדע המקפצת מביב-שופכין אחד למשנהו, כשהיא צדה בלשונה הארוכה פירורי עלבונות, דבוקה בכל נימי נפשה לעמדה הקורבנית-נעלבת, הכל כך נפסדת הזאת, של ה"אכלו לי, שתו לי " . לא ניתן לה לדכא את כוח החיים החייתי, האדיר שלך. אני רוצה שתיקח אחריות מלאה על חייך. אדם כמוך צריך להיות מסוגל לומר לעצמו : “רק אני לבדי אחראי למה שקורה לי ! “ ואגב, פוג, מה שאמרתי לגבי היעלבויות, הוא כמובן נכון גם לגבי, כפי שכתבתי ללורי - שעדיין מעדיפה להאמין שפילוסופיית ה”אכלו לי שתו לי” שלך היא "קולעת בול” ( אדוני ישמור! ) - אני לא מעל זה. גם אני נעלב, נפגע וכו'. אבל עמוק בתוכי אני יודע תמיד, שכאשר אני נעלב ממשהו או ממישהו - אם איזה עלבון מתחיל לנהל אותי - זה רק מפני שמשהו בי עדיין מאמין שזה נכון. אם לא, זה עובר לידי. וזוהי אמת פשוטה לחלוטין. וברורה מאליה. השאלה היא לא, אם אנשים לא מעליבים אחד את השני. או אם אנשים לא נעלבים אחד מהשני. לפעמים בצדק, ולפעמים לא בצדק. ודאי שכן. אבל מה זה מעניין ? או את מי זה מעניין ? לכן פוג, מכיון שבחרת בי להיות המטפל שלך - ובחרת בתבונה, אין ספק בכך – אתה כבר בטח מבין , שבכל פעם שאתה תיעלב, ממישהו או ממשהו, בעבודה או בבית או בכלוב , או בכל פעם שתרגיש בנימת זלזול, ותספר לי על כך - לא יעניין אותי כלל לברר האם מישהו באמת העליב אותך או זלזל בך - או האם הזלזול היה אמתי או מדומיין ( ואני לא אנסה לברר זאת בעזרת ציטטות מתגובות, או בעזרת תתי-ציטטות מתתי-תגובות ) - כי הוא, או הם, לא מעניינים אותי. אתה, כן מעניין אותי ( ואתה גם תשלם לי כסף טוב על העניין שאני מגלה בך  . שלוות הנפש שלך, השלמות הפנימית שלך – הם שידריכו אותי...לא מה אנשים אחרים חושבים עלייך, יעניין אותי, אלא מה אתה חושב על עצמך. ואני תמיד אחזיר את המבט שלך לעצמך. אני אבקש ממך תמיד להתבונן פנימה. כי בתור התחלה, אתה לא יכול לשנות אף אחד מלבדך. כל השאר, יסתדר אחר כך בקלות.
כל כך הרבה אמיתות עמוקות חבויות בך, פוג, ואיתן תצטרך להתמודד. הרי כמה מחניק בטח הצעיף שאתה עוטף בו את נשמתך. ואת הצעיף הזה אנו נאבק יחד להסיר, את הצעיף שהטלת על המציאות, צעיף הפחד מפניה... אני אחזיר אותך לאשתך אחרי הטיפול איתי כמו גבר שלם, משוחרר מכל דיבוק, לא מורעל בכל תחושות העלבון האלו של ה”אכלו לי שתו לי”. ואתה תרגיש התרוממות רוח, גל של חיים... אני יודע איזה חיים נפלאים אתה מסוגל לחיות... כן, המדע מחבל ברגש... הגרוע מכל יהיה אם אתה תמשיך להאמין לעצמך שאם אתה נעלב, זה מפני שהעליבו אותך. ובניסיונות לשקם את הביטחון העצמי שלך, גם תמשיך לחפש לך שותפים להיעלבויות שלך. כן פוג, אני יכול לרפא אותך, אם רק תשלם לי מספיק כסף, מכל החריצים שחרצה בך ילדותך המעורערת. ואני גם רוצה כמובן ללמד אותך לדעת מתי אתה מהנה אישה באמת... וכעת, כדי שנוכל להמשיך ולהעמיק באנליזה שלך, אני חייב לבקש ממך להישכב על ספה, לעצום את עינייך, ולהגיב למילים הבאות ( בלי ביקורת, בלי שיפוטיות, בלי לנסות להיות חכם או מעניין, רק לתת דרור לאסוציאציה הראשונה העולה במוחך ), ואח"כ לכתוב לי אותה פה בכנות : שלג אהבה חתול קנאה כאב ערפל כפות רגליים FOR GOOD |
|
|
|
פור גוד
|
לפני 10 שנים •
15 באוק׳ 2013
פוג, אתה לוקח כמו גבר את מה שכתבתי, וזה מוצא חן בעיני. לעת עתה, מטוב לבי, הטיפול ימשיך להיות חינמי. אבל זמני יקר, אני זונת-צמרת.
אז נצל את הזמן בתבונה. כולי תקווה ש"אלפי אנשים" אחרים שיקראו אותנו, ירוויחו אף הם מהטיפול... בוא נמשיך, אם כך, לפזר את ה"ערפל" הנפשי שאופף אותך... עם יד על הלב, פוג - האם זה לא נכון לומר, שאתה נוטה להצטרף לדיון המון פעמים רק כאשר נראה לך - איך לומר זאת - שמישהו נעלב ממשהו...? ואז אתה גם בדרך כלל תסביר למי שנעלב, למה הוא נעלב בצדק, או למה הייתה לו סיבה טובה, או אפילו מאד טובה, להיעלב. ואם אפשר, גם תנסה ללבות את העלבון שלו. כי איזה כיף זה להיעלב, נכון ? אחח, זה תמיד כל כך מפתה לשכשך במיץ של הרחמים העצמיים... פוג, אני מושיט לך פה מרחוק יד אוהבת ואכפתית, כדי למשות אותך אחת-ולתמיד ממדמנת העלבונות הזאת, שאתה נהנה להשתכשך בה. כי אדם כמוך נועד לגדולות. אתה, מטבע ברייתך, נולדת להיות ענק רוחני, מסדר הגודל של מייסדי הדתות - ישוע, בודהא, אברהם אבינו...ואני מרגיש חובה פנימית לנסות להעיר אותך משנתך. לא הייתי רוצה שתעביר את חייך כאותה צפרדע המקפצת מביב-שופכין אחד למשנהו, כשהיא צדה בלשונה הארוכה פירורי עלבונות, דבוקה בכל נימי נפשה לעמדה הקורבנית-נעלבת, הכל כך נפסדת הזאת, של ה"אכלו לי, שתו לי " . לא ניתן לה לדכא את כוח החיים החייתי, האדיר שלך. אני רוצה שתיקח אחריות מלאה על חייך. אדם כמוך צריך להיות מסוגל לומר לעצמו : “רק אני לבדי אחראי למה שקורה לי ! “ ואגב, פוג, מה שאמרתי לגבי היעלבויות, הוא כמובן נכון גם לגבי, כפי שכתבתי ללורי - שעדיין מעדיפה להאמין שפילוסופיית ה”אכלו לי שתו לי” שלך היא "קולעת בול” ( אדוני ישמור! ) - אני לא מעל זה. גם אני נעלב, נפגע וכו'. אבל עמוק בתוכי אני יודע תמיד, שכאשר אני נעלב ממשהו או ממישהו - אם איזה עלבון מתחיל לנהל אותי - זה רק מפני שמשהו בי עדיין מאמין שזה נכון. אם לא, זה עובר לידי. וזוהי אמת פשוטה לחלוטין. וברורה מאליה. השאלה היא לא, אם אנשים לא מעליבים אחד את השני. או אם אנשים לא נעלבים אחד מהשני. לפעמים בצדק, ולפעמים לא בצדק. ודאי שכן. אבל מה זה מעניין ? או את מי זה מעניין ? לכן פוג, מכיון שבחרת בי להיות המטפל שלך - ובחרת בתבונה, אין ספק בכך – אתה כבר בטח מבין , שבכל פעם שאתה תיעלב, ממישהו או ממשהו, בעבודה או בבית או בכלוב , או בכל פעם שתרגיש בנימת זלזול, ותספר לי על כך - לא יעניין אותי כלל לברר האם מישהו באמת העליב אותך או זלזל בך - או האם הזלזול היה אמתי או מדומיין ( ואני לא אנסה לברר זאת בעזרת ציטטות מתגובות, או בעזרת תתי-ציטטות מתתי-תגובות ) - כי הוא, או הם, לא מעניינים אותי. אתה, כן מעניין אותי ( ואתה גם תשלם לי כסף טוב על העניין שאני מגלה בך . שלוות הנפש שלך, השלמות הפנימית שלך – הם שידריכו אותי...לא מה אנשים אחרים חושבים עלייך, יעניין אותי, אלא מה אתה חושב על עצמך. ואני תמיד אחזיר את המבט שלך לעצמך. אני אבקש ממך תמיד להתבונן פנימה. כי בתור התחלה, אתה לא יכול לשנות אף אחד מלבדך. כל השאר, יסתדר אחר כך בקלות.
כל כך הרבה אמיתות עמוקות חבויות בך, פוג, ואיתן תצטרך להתמודד. הרי כמה מחניק בטח הצעיף שאתה עוטף בו את נשמתך. ואת הצעיף הזה אנו נאבק יחד להסיר, את הצעיף שהטלת על המציאות, צעיף הפחד מפניה... אני אחזיר אותך לאשתך אחרי הטיפול איתי כמו גבר שלם, משוחרר מכל דיבוק, לא מורעל בכל תחושות העלבון האלו של ה”אכלו לי שתו לי”. ואתה תרגיש התרוממות רוח, גל של חיים... אני יודע איזה חיים נפלאים אתה מסוגל לחיות... כן, המדע מחבל ברגש... הגרוע מכל יהיה אם אתה תמשיך להאמין לעצמך שאם אתה נעלב, זה מפני שהעליבו אותך. ובניסיונות לשקם את הביטחון העצמי שלך, גם תמשיך לחפש לך שותפים להיעלבויות שלך. כן פוג, אני יכול לרפא אותך, אם רק תשלם לי מספיק כסף, מכל החריצים שחרצה בך ילדותך המעורערת. ואני גם רוצה כמובן ללמד אותך לדעת מתי אתה מהנה אישה באמת... וכעת, כדי שנוכל להמשיך ולהעמיק באנליזה שלך, אני חייב לבקש ממך להישכב על ספה, לעצום את עינייך, ולהגיב למילים הבאות ( בלי ביקורת, בלי שיפוטיות, בלי לנסות להיות חכם או מעניין, רק לתת דרור לאסוציאציה הראשונה העולה במוחך ), ואח"כ לכתוב לי אותה פה בכנות : שלג אהבה חתול קנאה כאב ערפל כפות רגליים FOR GOOD |
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 10 שנים •
15 באוק׳ 2013
זה היה ארוך מדי, אני חושש.
|
|
|
|
פור גוד
|
לפני 10 שנים •
15 באוק׳ 2013
fog כתב/ה: זה היה ארוך מדי, אני חושש.
"ארוך מדי" תגיד על הסטראפ-און שאתה מפנטז עליו, לא על כמות הצומי הדמיונית שהעתרתי עלייך ( אחרי שאמרת, ואני מצטט, "שדווקא כיף לי ניתוחים פסיכולוגיים עליי, כמה שיותר. כי אני נורא אוהב שמדברים עליי" ) מכל מקום, אני גונז כרגע את הטיפול בך. נחכה עם זה...הפרוגנוזה שלך איננה טובה. הגורמים הפנימיים שקובעים את החולי שלך, הם מאד עקשניים. למעשה, אתה סובל ממה שקוראים לו בעגה הטכנית: "תגובה תיראפוטית שלילית", קרי - אין לך כל רצון להבריא. אתה מזדהה עם הסימפטומים של המחלה שלך. ונהנה לסבול. ולי אין טיפת סבלנות לזה.. (: |
|
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 10 שנים •
15 באוק׳ 2013
זה לא סותר. תאמין או לא.
אבל אולי זה משהו כללי - ה"ארוך מדי" הזה, שמדענים לא אוהבים פסיכו אנליטיקאים באופן כללי. |
|
|
|
פור גוד
|
לפני 10 שנים •
15 באוק׳ 2013
fog כתב/ה: זה לא סותר. תאמין או לא.
אבל אולי זה משהו כללי - ה"ארוך מדי" הזה, שמדענים לא אוהבים פסיכו אנליטיקאים באופן כללי. כפי שכתבתי לך בתגובת-הצומי ה'ארוכה-כמו-הדילדו-שאתה-מפנטז-עליו', כי זכרתי משהו כללי על מכון וויצמן - "המדע מחבל ברגש". מכל מקום, כשיימאס לך לסבול - אני פה... (: |
|
|
רפאל
|
לפני 10 שנים •
16 באוק׳ 2013
אני מגיב כאן באיחור, אבל הנה האופן שבו אני רואה את הדברים:
חשיבה עצמאית, אוטונומיה, ביקורתיות, התפתחות אישית ואותנטיות - כל אלו ממוקמים גבוה מאוד בסולם הערכים שלי. יחד עם זאת אני נמשך לנשלטות. על פניו מדובר בדברים ובהיפוכם. והסיבה שאני מצליח לקיים (לפחות במידה) את השניים במקביל היא ששליטה מדברת אלי רק בהקשר מיני-זוגי-רומנטי. בתוך ההקשר הזה אני יכול להיות אינטנסיבי מאוד ועריץ, אבל תנאי לכך שאמשך למישהי הוא שאינה "נשלטת" מחוץ להקשר הזה. אני לא מחפש שפחה סמרטוטית שתראה בי גורו. ובחורה תלותית שנמצאת ביחס של היפנוזה תמידית אלי, ומאמצת באופן ספונטני את כל דעותי ואמונותי, היא טרן אוף עצבני, ומישהי שלא אוכל לחיות איתה חיים ערכיים. בסופו של יום אין לי ספק בכך שאני חפץ בקרבתה של אישה אותנטית, אוטונומית ובעל עצמאות מחשבתית יותר מאשר אני חפץ בקרבתה של אישה כנועה וצייתנית. כלומר, במידה שאני צריך לבחור בין השניים - ברור שאני מעדיף להיות מתוסכל לפרקים מבחינה מינית מאשר להיות מתוסכל מבחינה שכלית, ערכית ורוחנית. ואני אחדד את זה: אין לי עניין בכך שאישה תאמץ את דעותי או תפנים את אורך החיים שלי על-מנת לרצות אותי, מפני שהיא נשמעת לי, או כי היא חושבת שאני חכם מאוד וסומכת עלי. אין לי עניין בכך לא רק מפני שזה "לא סקסי", אלא בעיקר מפני שדעות צריכות להתגבש באופן תבוני וביקורתי, ודרך חשיבה עצמאית. מה הטעם באדם שמאמין בעצמאות מחשבתית ונלחם למען עצמאות מחשבתית רק בגלל שאמרו לו או בשביל לרצות מישהו? בכל הקשור לילדים: לדעתי זה פשוט פגום ולא בסדר שהחלטות בעניינם יתקבלו ע"י מי ששולט. קודם כל, זו פשוט לא הדרך לקבל את ההחלטות הכי טובות. כאשר שני בני הזוג מעוניינים בסקס בדס"מי, אז ההחלטות של השולט במיטה הן בהגדרה "הכי טובות". במצב כזה "לסמוך" על השולט זה פנטסטי, כי זה חלק ממימוש התשוקה. אבל כאשר מדובר בחינוך של הילד וברווחתו, אין שום ערבות לכך שדעתו של ה"שולט" היא הטובה ביותר. במצב כזה, לסמוך על השולט אולי מספק כמיהות בדס"מיות, אבל זה לא בהכרח מספק את הצרכים של הילד ואת טובתו (אם סומכים על השולט פשוט כי הוא מעולה עם ילדים, אז זה יופי. רק שלא על זה דובר כאן). ילדים הם ישויות נפרדות. ולפיכך הם זכאים ליחס של כבוד. שליטה היא משהו שבין בני זוג, היא לא חלה על אנשים שמחוץ לזוגיות. לשולט אין "סמכות" של שולט שלא על הנשלטת שלו. ובכלל זה, הוא לא מתפקד כשולט ביחס לילדים שלו. העובדה שילדים הם חלשים ותלותיים לא מצדיקה את זה שיעשו מהם "פיונים" במסגרת היחסים הבדס"מים של הוריהם. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 10 שנים •
16 באוק׳ 2013
רפאל כתב/ה: במידה שאני צריך לבחור בין השניים - ברור שאני מעדיף להיות מתוסכל לפרקים מבחינה מינית מאשר להיות מתוסכל מבחינה שכלית, ערכית ורוחנית.
גם אני. רפאל כתב/ה: אם סומכים על השולט פשוט כי הוא מעולה עם ילדים, אז זה יופי. רק שלא על זה דובר כאן כן... אפשר לסמוך על אנשים, אפילו עם הילדים שלנו, אבל צריכה להיות סיבה, שתואמת את הנסיבות. לפעמים אני סומכת על אנשים כי אני יודעת שהם בעדי ולא יפגעו בי. לפעמים אני סומכת על אנשים בתחום מסויים כי אני יודעת שהם יותר חכמים ממני. לפעמים אני סומכת על אנשים כי אני רוצה לסמוך עליהם ומקווה שיהיה בסדר. ולכל סיטואציה זה סוג אמון אחר. יש מצבים בהם נכון לומר "כי הוא השולט וזהו זה" אבל לא נראה לי שאפשר להסביר ככה את מתן האמון בכל סיטואציה בעולם. משהו חייב להיות מחוץ מזה. מה בדיוק - תלוי בנסיבות, אבל לא נראה לי שזה הסבר שיכול להקיף את כל תחומי החיים, לא משנה כמה נרצה. תמיד ישאר משהו בחוץ. (אלא אם מה שהכי חשוב לנו בחיים הוא לשמר תרבות פטריארכלית שבה שלטון ראש המשפחה יותר חשוב מכל דבר אחר, כולל רווחת המשפחה). אני לא חושבת שזה פסול באופן עקרוני "לוותר" לבן הזוג בענייני הילדים, או לתת עדיפות לדעתו של אחד על פני אחר. זה פשוט לא נראה לי הגיוני לעשות מזה חוק. אני יכולה להיות הכי צייתנית בעולם, ואני יכולה לקבל החלטות מושכלות, ואני יכולה במהלך החיים שלי לעשות את שניהם, אבל לא נראה לי שאני יכולה לעשות את שניהם ממש בו זמנית, ממש באותו הרגע, ממש באותה הפעולה, ממש לאותו הכיוון. |
|
|
lori{ע_מ}
|
לפני 10 שנים •
16 באוק׳ 2013
> אף אחד לא כתב כאן שילדים יהיו כלים במשחק שנועד לחרמן את הזוג.
> > אם זה לא היה ברור, אני גם לא חושבת שילדים הם כלי משחק בתוך מערכת יחסים של שליטה. > > אני חושבת שילדים ומשפחה צריכים להיות בראש סדר העדיפות, במקרה שלי, הקמת המשפחה היא עם אדוני, השולט שלי. וכמו שסייגתי באחת התגובות הקודמות שלי, במצב בו הילדים שלי לא היו הילדים של אדוני, לא היתה לי בכלל דילמה בנושא הזה. חד משמעית לא היתה לו מילה בעניין. מאחר וכאן זה מצב של זוג נשוי שמקיים מערכת יחסים של שליטה, טובת הילדים היא בראש מעיינם של שני האנשים ולכן זה מאוד הגיוני עבורי לתת לו את המילה האחרונה. > > זה באמת לא כל כך שונה מכל מערכת יחסים רגילה אחרת שבה יש זוג הורים, אחד חושב שהילד צריך ללמוד בבית ספר דתי, השני מעדיף פנימייה צבאית – מישהו מהם בסופו של דבר ייאלץ להתפשר ולעשות ויתור. הרי שניהם לא יוכלו להיות מנצחים בו זמנית. > > אני מניחה שברור לכולם, שאם השולט יגיד "טוב, היום תחתכי לילד אצבע" – זה ממש לא יהיה נעשה ונשמע וממש לא תהיה כאן דילמה, פשוט לא תתקיים יותר מערכת יחסים. אבל במקומות אחרים שלא פוגעים בטובת הילד ועדיין שמים אותו במקום הכי "קדוש" שאפשר, אפשרי בהחלט לומר שבסופו של דבר הצד השולט הוא זה שיקבע מה יהיה. > > אתמול היתה לי שיחה עם זה. עד כמה השולט מאפשר לזו שמולו להתקיים כאישיות בפני עצמה וכמה מתוך זה הוא מרשה לעצמו לקחת ולמחוק ולהפוך לרצון שלו. בין היתר נאמר בשיחה שהדברים לא יכולים להתקיים במקביל. כמו שתי ישויות שונות – כי ברגע אחד האישה היא צייתנית וממלאת הוראות וברגע אחר היא ממלאת את מקומה כבת זוג דעתנית עם חוות דעת מוצקה, נימוקים, הסברים, רעיונות. בכל מקרה, משהו בא על חשבון משהו. אני עדיין לא יודעת כמה זה נכון להסתכל על זה ככה, עוד חושבת על זה. > > אני חושבת שגם כשנשלטת נדרשת לציית ולבצע דברים בתוך מערכת היחסים שבה היא נמצאת, היא עדיין יכולה להשמיע את קולה ויהיו ויכוחים וטענות והסברים והכל הכל יחד. היא תציית - אבל לא אומר שהיא לא משמיעה את דעתה. השאלה היא בידי מי נשארת בסופו של יום ההחלטה. וגם כשאני לצורך הדוגמא, מבצעת את דבריו של אדוני, ובחלק מהמקרים יש מאבקים ושוב – הסברים וטענות והצגת דילמות ונסיונות שכנוע- אם בסופו של דבר אני עושה את מה שדרש ממני, כמו שקורה ברוב מאוד גדול של הפעמים, זה לא אומר שקולי לא נשמע ולא היתה התייחסות כלשהי אליו. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 10 שנים •
16 באוק׳ 2013
בשום שלב לא דובר על דברים כמו "תחתכי אצבע". ברור שכל הדיון הזה מראש הוא בהנחה שהשולט הוא בן אדם שפוי שאפשר לסמוך עליו, וכל מערכת היחסים היא בין בני אדם סבירים. התהיות הן בתוך התחום הזה. אם הייתה בכלל מועלית השאלה "ומה קורה אם השולט במקרה דפוק בשכל" אז כל הדיון הזה היה במקום אחר לגמרי (ובאופן אישי לא נראה לי שהוא היה מוצלח במיוחד). נניח מראש שהשולט לא דפוק בשכל, וגם נניח שהנשלטת ההיפותטית שלו בחרה אותו בעצמה ושיש ביניהם דמיון מסויים בהשקפת עולם ואף הערכה, התחשבות ואכפתיות.
דווקא משם אני שואלת את הדברים האלה. אם נניח שדעתך מוערכת, על סמך מה מוענקת לו המילה האחרונה? מה המטרה בזה? מה זה משרת? מה אנחנו משיגים בכך שאנחנו מעניקים לצד אחד את זכות המילה האחרונה? כיצד זה מקרב אותנו למקום בו אנו רוצים להיות, כמשפחה? ואם ניקח את דוגמת הילדים - בהנחה ושניכם מעוניינים במידה שווה בטובת הילד שלכם, כיצד הכנסת שיקולי "מי השולט פה" להתהליך קבלת ההחלטות, מטיבה עמם? האישיו הוא לא האמון שאת נותנת באבי הילדים שלכם - ברור שזה אמון מוחלט, ובטח גם לא היית עושה ילדים עם מישהו שאת לא סומכת עליו לגדל אותם היטב ולדאוג להם מכל הלב. האישיו זה למה מתוך האמון הזה, קבלת ההחלטות צריכה להכיל את ההיררכיה ביניכם. |
|
|