פרלין(נשלטת){ש} |
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
פרלין(נשלטת){ש} • 18 באוג׳ 2011
רצסיבי כתב/ה: פרלין כתב/ה: רצסיבי כתב/ה: יולי Yuli כתב/ה: פרלין, גם אני עושה את זה
בכלל, כשאני מפנטזת, אני לא מצליחה להנות מהמיקום של הפנטזיה בעולם שבו אני חיה, בגלל שהיא לפעמים קיצונית ומזעזעת. אז אני מציירת סביבה עולם שלם עם ערכת מוסכמות בדיונית ושלמה, שמאפשרת לסצנה המזעזעת להתקיים. מעין "בעולם שבו אונס אינו פשע, אני מפנטזת על אונס". ולמקם את זה בעולם שלנו מרגיש לי רע, כי זה מתנגש עם כל מה שאני יודעת על העולם ומרגיש לי דיסוננסי ומגעיל. באופן מצחיק, אני עושה את זה על כך דבר קטן. בשביל לפנטז על דבר פשוט כמו סקס עם זר, אני צריכה להגיד לעצמי "בעולם שבו אין מחלות מין ולא צריך הגנה", אחרת לא אצליח לדמיין את זה. אני אמצא את עצמי מנסה לפתור שאלות לוגיסטיות כמו "איך עושים מין קבוצתי תוך הקפדה על שימוש בקונדומים", ואז זה כבר לא כזה מגרה *הכל חייב להתאים*. יולי ופרלין - אתן חייבות מסגרת סיפורית מושלמת, או שסתם מעדיפות אותה? גם אני משתעשע הרבה פעמים בטווית סיפור שלם סביב האקט עצמו, אבל אני לא חייב את זה. זה סוג של בונוס עבורי, בהינתן הזמן וההשראה. האמת שאני חייבת, אחרת אני בכלל לא יכולה להניע. וזה קצת מבאס, כי לפעמים אני גומרת עוד לפני שהגענו לעניין עצמו, אתה יודע. אנחנו עדיין בשלב החוקים של המסגרת הסיפורית. א. כן, זה נשמע לי מוכר. אם כי, בינינו, העיקר הוא לגמור, ולא לגמור עם העיקר. ב. אפשר למחזר. כלומר, לוקחים מסגרת שנטוותה בפעם קודמת, מריצים אותה בזריזות (הרי כל העבודה האפורה כבר נעשתה) ומגיעים ככה מספיק מהר לעיקר. כמובן שיש מוגבלות מובנית במחזור (שעמום וכו'), אבל זה טוב לפחות למספר פעמים קרובות. ג. חשבתי שאצלכן אין בעיה של גמירה בטרם עת. תמיד אפשר להמהיר את הבאה בתור. א. לגמרי. ב. לגמרי! יש לי פנטזיה מגיל 14 שעדיין פה. אבל אני חייבת לחזור לפרולוג מדי פעם. למזלי הוא כבר די קצרצר. ג. מממממממ.... |
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 18 באוג׳ 2011
אני חייבת. אם אני מנסה לעשות את זה זריז אני יכולה להתרשל, אבל עדכון המוסכמות חייב להתרחש. אחרת זה מתנגש לי. אני חייבת לומר לעצמי "בעולם שבו זה אפשרי" אחרת זה לא עובד, אני לא יכולה להתנתק מכך שבעולם שלנו זה לא אפשרי. אני חייבת להסביר את זה לעצמי.
וכשאני מנסה לדמיין משהו שלא נורא אם כן יתגשם במציאות הנוכחית, זה לא עושה לי את זה כי זה לא קיצוני מספיק. קיצר, אין מצב שאני אדמיין אונס "בעולם שלנו" וזה יגרה אותי. מצד אחד זה מזעזע, ואני לא יכולה להתגרות מסבל של אחרים, ומצד שני זה כן מגרה אותי. אז אני זקוקה לדרך כלשהי ליישב את הדיסוננס, וזה הרעיון שהיה לי. יש עוד דרכים? |
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 18 באוג׳ 2011
ועכשיו אני רואה את תגובות פרלין ורצסיבי. אז לגבי הקטע הזה של לגמור בשלב ההקדמה ואז להתבעס - לגמרי! זה קורה לי כמעט בכל פעם! אני מנסה באמת לעקוף את זה עם ההרצה של התבנית המוכנה. וגם על ידי נסיון להתחיל להכין את ההקדמה קצת לפני. נגיד, לא לגעת בעצמי לפני שהגעתי לחלק "החשוב".
הסיבה שהרבה פעמים זה לא עובד היא שאני קולטת את הפאקים בדרך. אני מתחילה לעשות, מתחילה לחשוב, ואז אני קולטת "פאקים בעלילה" ומתחילה להתעסק עם לתקן אותם. בפעם הבאה, כבר יהיה לי סיפור מוכן. ובשבילי לגמור זה לא העיקר. אם הדרך לשם קצרה מידי זה לגמרי לא מספק. |
|
רצסיבי(נשלט) |
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
רצסיבי(נשלט) • 18 באוג׳ 2011
יולי Yuli כתב/ה: הסיבה שהרבה פעמים זה לא עובד היא שאני קולטת את הפאקים בדרך. אני מתחילה לעשות, מתחילה לחשוב, ואז אני קולטת "פאקים בעלילה" ומתחילה להתעסק עם לתקן אותם. בפעם הבאה, כבר יהיה לי סיפור מוכן. ובשבילי לגמור זה לא העיקר. אם הדרך לשם קצרה מידי זה לגמרי לא מספק. אני מבין מה את אומרת, ואפילו מזדהה, אבל כמו שאני מסוגל ליהנות גם מסרטים גרועים ודביליים, אם הם גורמים לי לחייך, וזה בלי קשר לכך שאני מעדיף סרטים מורכבים יותר.... ככה אני מסוגל ליהנות גם מאוננות סטייל סרטון וידיאו באינטרנט (אקט סקס נטו), גם אם היה נחמד יותר לרקום סביבו סיפור עלילה (ולא אמרתי אף מילה על האובר-פרפקציוניזם שתיארת שם). האמת, אם אני אכליל ואחטא בשובניזם לרגע, יש כאן מאפיין נשי-גברי. ככלל, לנשים תהיה חשובה יותר העלילה, וגברים יסתפקו רק באקט. אבל, אני מכיר גם דוגמאות הפוכות לגמרי, כמו אצלי בבית (אם משווים ביני לבין זוגתי, בקטע הזה). |
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 18 באוג׳ 2011
יכול להיות. דוגמת הסרט הדבילי נראית לי הגיונית, אבל כשנושא הבדיון הוא מין זה פשוט לא עובד בשבילי. בהתאם לזה גם סרטון פורנו בסיסי (תקע-צא, כמו שאומר אלכס) לא עושה לי כלום. אם אני אי פעם צופה במשהו אז מה שמעניין אותי זו העלילה ולא צילומי התקריב. זה מעניין אותי רק ברמה שזה יכול לתרום לרוחב הטווח של הדמיון שלי, ולא כמקור גירוי בפני עצמו.
(אגב, אנחנו מדברים על אוננות, כן? כי עם סקס הסיפור הוא קצת אחר, למעשה. פשוט הגענו לזה מדיבור על פנטזיות ומשם לאופן שבו מאפשרים לפנטזיות קיצוניות להתקיים). |
|
פרלין(נשלטת){ש} |
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
פרלין(נשלטת){ש} • 18 באוג׳ 2011
אני רוצה לומר משהו שאני אומרת פעמים רבות מאז שהגעתי לאתר הזה:
איזה כיף שאני לא הפסיכית היחידה! |
|
רצסיבי(נשלט) |
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
רצסיבי(נשלט) • 18 באוג׳ 2011
יולי Yuli כתב/ה: יכול להיות. דוגמת הסרט הדבילי נראית לי הגיונית, אבל כשנושא הבדיון הוא מין זה פשוט לא עובד בשבילי. בהתאם לזה גם סרטון פורנו בסיסי (תקע-צא, כמו שאומר אלכס) לא עושה לי כלום. אם אני אי פעם צופה במשהו אז מה שמעניין אותי זו העלילה ולא צילומי התקריב. זה מעניין אותי רק ברמה שזה יכול לתרום לרוחב הטווח של הדמיון שלי, ולא כמקור גירוי בפני עצמו.
(אגב, אנחנו מדברים על אוננות, כן? כי עם סקס הסיפור הוא קצת אחר, למעשה. פשוט הגענו לזה מדיבור על פנטזיות ומשם לאופן שבו מאפשרים לפנטזיות קיצוניות להתקיים). אוננות, ברור אוי ואבוי אם בכל סקס היינו צריכים להציג מחזה שלם עם רקע, עלילה וניצבים... |
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 18 באוג׳ 2011
רצסיבי כתב/ה: יולי Yuli כתב/ה: יכול להיות. דוגמת הסרט הדבילי נראית לי הגיונית, אבל כשנושא הבדיון הוא מין זה פשוט לא עובד בשבילי. בהתאם לזה גם סרטון פורנו בסיסי (תקע-צא, כמו שאומר אלכס) לא עושה לי כלום. אם אני אי פעם צופה במשהו אז מה שמעניין אותי זו העלילה ולא צילומי התקריב. זה מעניין אותי רק ברמה שזה יכול לתרום לרוחב הטווח של הדמיון שלי, ולא כמקור גירוי בפני עצמו.
(אגב, אנחנו מדברים על אוננות, כן? כי עם סקס הסיפור הוא קצת אחר, למעשה. פשוט הגענו לזה מדיבור על פנטזיות ומשם לאופן שבו מאפשרים לפנטזיות קיצוניות להתקיים). אוננות, ברור אוי ואבוי אם בכל סקס היינו צריכים להציג מחזה שלם עם רקע, עלילה וניצבים... אה... עכשיו שאתה אומר את זה ככה, אז בעצם כשאני חושבת על זה, גם את הסקס שלי אני מעדיפה משוכלל. ניצבים פחות, אבל אני בהחלט בעד תפאורה, תלבושות, עלילה ותהליך. הו, כמה בא לי ככה! פשוט בסקס זה לא הכרחי אלא שדרוג, ובאוננות זה תנאי. שמע, חלק מהקטע שלי עם בדס"מ זה שבעצם בכלל לא קל לי לעשות "סתם סקס". אני צריכה לעשות מזה סיפור שלם כדי שזה ירגיש לי משמעותי ויתפוס את הקשב שלי מספיק בשביל שאוכל להפסיק לחשוב ולהתרכז בעונג. היכולת להרפות ולא לחשוב על דברים אחרים תוך כדי היא מטרה ויש תהליך שמוביל אליה. זה לא בא לי בקלות ובנקישת אצבע. אני חושבת שהייתי הרבה פחות "בדס"מית" (זה תמיד מצחיק אותי להשתמש בזה כשם תואר ) אם זה כן היה לי קל. |
|
פרלין(נשלטת){ש} |
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
פרלין(נשלטת){ש} • 18 באוג׳ 2011
יולי Yuli כתב/ה: רצסיבי כתב/ה: יולי Yuli כתב/ה: יכול להיות. דוגמת הסרט הדבילי נראית לי הגיונית, אבל כשנושא הבדיון הוא מין זה פשוט לא עובד בשבילי. בהתאם לזה גם סרטון פורנו בסיסי (תקע-צא, כמו שאומר אלכס) לא עושה לי כלום. אם אני אי פעם צופה במשהו אז מה שמעניין אותי זו העלילה ולא צילומי התקריב. זה מעניין אותי רק ברמה שזה יכול לתרום לרוחב הטווח של הדמיון שלי, ולא כמקור גירוי בפני עצמו.
(אגב, אנחנו מדברים על אוננות, כן? כי עם סקס הסיפור הוא קצת אחר, למעשה. פשוט הגענו לזה מדיבור על פנטזיות ומשם לאופן שבו מאפשרים לפנטזיות קיצוניות להתקיים). אוננות, ברור אוי ואבוי אם בכל סקס היינו צריכים להציג מחזה שלם עם רקע, עלילה וניצבים... אה... עכשיו שאתה אומר את זה ככה, אז בעצם כשאני חושבת על זה, גם את הסקס שלי אני מעדיפה משוכלל. ניצבים פחות, אבל אני בהחלט בעד תפאורה, תלבושות, עלילה ותהליך. הו, כמה בא לי ככה! פשוט בסקס זה לא הכרחי אלא שדרוג, ובאוננות זה תנאי. שמע, חלק מהקטע שלי עם בדס"מ זה שבעצם בכלל לא קל לי לעשות "סתם סקס". אני צריכה לעשות מזה סיפור שלם כדי שזה ירגיש לי משמעותי ויתפוס את הקשב שלי מספיק בשביל שאוכל להפסיק לחשוב ולהתרכז בעונג. היכולת להרפות ולא לחשוב על דברים אחרים תוך כדי היא מטרה ויש תהליך שמוביל אליה. זה לא בא לי בקלות ובנקישת אצבע. אני חושבת שהייתי הרבה פחות "בדס"מית" (זה תמיד מצחיק אותי להשתמש בזה כשם תואר ) אם זה כן היה לי קל. לגמרי. שוב. לגמרי. עכשיו שאלה לרעי המלומדים. אתם ככה בגלל ה-ADD או בגלל שאתם כותבים? |
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 18 באוג׳ 2011
ואולי אני כותבת בגלל ה-ADD?
נראה לי ששניהם. כלומר, בתשובה לשאלתך - שניהם. אבל גם חלק מלקבל את "החיים עם הפרעת קשב" זה להבין (זהירות תכף מגיעה פסיכולוגיה בגרוש) שההפרעה היא לא חלק ממני, היא לא מה שמגדיר את האופי שלי, יש לי אישיות עגולה ונפלאה וההפרעה היא רק מכשול בדרכי ולא מה שמגדיר את כל עולמי. (אגב, אני אפילו לא חושבת שזה נכון. איך אפשר לקחת דבר אחד שקיים בנפש ולנתק אותו מכל שאר הדברים? הרי הכל משפיע על הכל). אבל ברצינות, נורא קשה לדעת איך הייתי מתפתחת עם השנים בלי זה, אבל אני חושבת שעדיין הייתי "כזאת". כי יש גורמים נוספים שיוצרים את הנטיה הזאת. וגם, אני עדיין רוצה את זה גם כשאני לוקחת קונצרטה באופן קבוע. אני חושבת שהכי קרוב לדיוק שאני יכולה לקרוא לזה יהיה - כך או כך אני נמשכת לזה ורוצה את זה וכמהה לזה. אבל בגלל ה-ADD אני לעיתים *זקוקה* לזה. אני גם חושבת שבלי הקושי להתרכז הייתי נוטה יותר לכיוון השולטת. אני חושבת שעיקר ההשפעה שלו הוא על הצורך להישלט דווקא, להבדיל "מבדס"מיות" באופן כללי. תגידי, זה שאנחנו לגמרי סוטות מהנושא כרגע, זה מטאפורי? |
|