תואר של כבוד

אולי לך לא היה מפריע אם היו דנים בנושאים מן הבלוג שלך, אך לא כולם כאלו. בכל הכבוד, אינך דן בבלוג בנושאים שנויים במחלוקת, או בכאלה שעלולים לעורר דיונים על גבי הפורום האם אתה חולה נפש, פסיכופט וכיו"ב. לרוב, כאשר מובא קישור לבלוגו של אדם, המטרה היא להוקיע את דרכו. כך יוצא, שאדם שטח את הגיגי לבו, לעתים במאמץ, במבוכה, בהתרגשות, והנה להפתעתו הוא עומד למשפט שדה בפורום, וכל ארחי פרחי יכול לטעון : כן, ג'יין היא חולת רוח, אין ספק, ראו כך וכך. ואחר יאמר: צריך להעיף את ג'יין מהאתר לאלתר! ושלישי: אף פעם לא אהבתי את ג'יין. וזה בדיוק מה שעשו כאן, בשרשור הזה, לאותו אדם. קישור לבלוג גורר עמו דיונים לגופו של אדם. דבר זה אינו נאות, אינו הוגן, והוא בפירוש מלבין את פני בעל הבלוג, בין אם סובייקטיבית או אובייקטיבית.

לכך מתווספות הסיבות אשר פורטו יפה בדברי פרלין והגמד, בדבר 'מרחב מוגן'. אילולא תהיה הסכמה על מרחב כזה, אנשים לא יכתבו באופן חופשי, ותכלית הבלוגים תרוקן ממתוכן.

לפיכך, ברירת המחדל בהחלט צריכה להיות אי-קישור לבלוגו של מאן דהוא. החריג הוא כאשר יתקבל אישור מידי בעל הבלוג לקישור, או כאשר רוצים להחמיא לו. זה אמנם אינו כלל כתוב עלי ספר, אך דומני שיש על כך הסכמה רחבה, כי הדבר אלמנטרי ומתבקש, וכן כי כך נהוג.

לבסוף ברצוני לציין, כי אם מישהו היה עושה דבר דומה עם קישור לבלוג שלי, והיה מתפתח פה דיון ציבורי בדבר הגינותי, שפיותי וכו', זה היה מכעיס אותי מאוד.
אם דחוף לאדם לדון במשהו שעלה בבלוג על גבי הפורום, שיעלה את הסוגיה התיאורטית, ויחסוך מאיתנו קישור, שהבעייתיות בו פורטה לעיל (שוב, בכפוף לכך שלא מדובר במעשיה חריגה מאוד, סכנת נפשות וכו', אשר ראוי להביאה לדיון ציבורי).

הו. עוד מעריץ. נגעתי בעצב רגיש?

עם כמה שהפשוש שכתב את הפוסט חיי בעולם שכולו פנטזיות (מותר לו, נו, לא שופטים.)
אני באמת לא חושבת שזה פייר לעשות עליהום בפורום על פוסט שנכתב בבלוג פרטי.

חיה ותן לחיות.

אם. ג'יי:

אני מעריכה, מכבדת ומוקירה את מדיניות ההגינות שאת נוקטת בה בתגובותייך, ונהנית ממנה שנים. תקני אותי אם אני טועה, אבל תמיד חשתי שיש לך אהדה ל"ילד החלש של הכיתה", זה שכולם מכפכפים אותו. תמיד היה נחמד לראות אותך נחלצת לעזרת האומלל התורן. (למען הסר ספק- לא נאמר בציניות אלא בהערכה גדולה)


עם זאת, אני חושבת שאת מגינה על הבנאדם הלא נכון כאן.

[color=yellow]לא אכנס לפרטי חלופת הודעות אדומות ביני ובין דיינה כיוון שאני מאמינה שחלופת הודעות פרטית נועדה להישאר פרטית. מבלי לפרט יותר מדי אגיד רק שלפני שכתבתי בפורום הודעתי לדיינה שאני מתכוונת להגיב, ושזה יהיה פה. זה היה כמה שעות טובות טרום לפרסום והיתה לו ההזדמנות להגיב ולהגיד שזה לא נעים לו ושהוא מבקש להמנע מתגובה פומבית.

לא רק שהוא לא ביקש להמנע, ולא רק שהוא לא הביע מורת רוח, הוא אף הביע באופן אקטיבי את אי התנגדותו לכך. אני מסכימה עם הפרשנות של עלומה בנקודה הזו: הפרסום מענג את שניהם. הניחי לנושא, כי לא על שיה תמימה את מגינה. יותר בכיוון של זאב צמא פרסום.











(רגע של אירוניה עצמית: הבאתי אותה בביסטי-מטאפורה מורכבת, אני עפה על עצמי)
[/color]

את התואר תקבל אחרי פרסום סיפור נוסף. הפעם על העבד הגיי שהצלת מגורל אכזר וחד מיני, כשכפתת אותו לעץ ביער ושפחתך אנסה אותו.
ולא רגע אחד קודם!

למרות שזה מפתיע שזה אמור להפתיע מישהו, מרגע שפרסמתם משהו באינטרנט, מה שיקרה ל"משהו" הזה - כבר לא בידיכם.
אין שום דרך שבה תמנעו מאנשים לפרסם לינק למשהו הזה או ממנועי חיפוש למצוא את המשהו הזה ובתורם להוסיף לינקים שמפנים למשהו הזה.
אתם יכולים לשמור דברים במגירה, אתם יכולים לשלוח עותקים לחברים נבחרים ואתם יכולים לפרסם אותם באתרים שהם אין גישה לכולם. רק אז, אולי, תהיה לכם שליטה לגבי מי ידון בתוכן שפרסמתם, וגם זה מוטל בספק.
מצחיק אותי שאנשים חוששים שאנשים אחרים ידוגו עליהם דברים מביכים מעברם אשר הם בעצמם פרסמו בבלוגים שלהם.
מישהו הכריח אתכם לפרסם דברים מביכים על עצמכם? הגראפומניה גברה על ההגיון?
ככה האינטרנט עובד וטוב שכך.
לא בא לכם שידונו במה שאתם מפרסמים? אל תפרסמו.