Josephin(לא בעסק)
|
לפני 11 שנים •
12 באוק׳ 2012
כן, יש את הצורך הזה אני לא חושבת שזה כדי שהוא יהפוך אותי לשק איגרוף אלא יותר כדי להוציא אותו משלוותו? אנסה להסביר כשהוא כל הזמן תחת שליטה, שלווה, שקט , כשהכל מחושב , מדוייק ,זה יכול לשגע אותי אני רוצה "לזעזע" אותו , להוציא אותו משלוותו ,אני צריכה להוציא ממנו סערה, תגובה שהיא לא מחושבת וקרה. |
|
|
| גברים(שולט) |
לפני 11 שנים •
12 באוק׳ 2012
אני דווקא יכול להבין את הפנטזיה או את הרצון הזה מהצד הנשלט.
זה משהו שנוגע במקום הרבה יותר ראשוני. זה לקחת את הבדסמ עוד צעד קדימה מעבר למקום הזה של - הוא דואג לי/ הוא שומר עליי/הוא מוביל אותי והוא יודע יותר טוב ממני מה אני צריכה. זה לקחת אותו למקום היותר חשוך שמקרב אותך להיות סוג של כלי או גוף חסר חשיבות בעיני זה שמולך. (כמו שאישה מוכה או נאנסת משמשת) לורי ומנגה, אולי בכל זאת, הידיעה שלכן שזה נעשה או יעשה על ידי מישהו אהוב שאת סומכת עליו, מאפשרת את זה. (אם כי יש כאן שוב את הנגיעה בפרדוקס של פנטזיית האונס הכל כך נפוצה כאן) אני יכול גם להבין את הפנטזיה של הצד השולט ואני חושב שהיא די נפוצה כאן ברמת הפנטזיה. (אולי בצורת פנטזיית אונס יותר מאשר בסתם לפרוק כעסים במכות) אבל אני יכול עוד יותר להבין את החשש להגיע למצב כזה. זה לשחרר כל שליטה על עצמך. לשחרר כל שליטה על מוסכמות, על מוסר. לשחרר את כל העכבות של העולם הנאור ולהתחבר למקום המאוד ראשוני הזה, החייתי, שבו האינסטינקט החייתי מוביל ושולט, העיניים לא רואות כלום מעבר לחתיכת הבשר המחוררת שמולך, וכל מה שמעניין אותך זה שעומד לך הזין ואתה צריך לפרוק. (או שאתה עצבני ורוצה להרביץ) מהצד השולט, זה סוג של אנטיתיזה לשליטה שאנחנו מדברים עליה כאן מכיוון שיש בזה קודם כל איבוד שליטה על עצמך. איבוד שליטה על ערכים, על מוסר ומוסכמות ואולי מעל הכול, ה"יכולת" ש ל א לראות את מי שמולך. |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
12 באוק׳ 2012
גברים כתב/ה: אני דווקא יכול להבין את הפנטזיה או את הרצון הזה מהצד הנשלט.
זה משהו שנוגע במקום הרבה יותר ראשוני. זה לקחת את הבדסמ עוד צעד קדימה מעבר למקום הזה של - הוא דואג לי/ הוא שומר עליי/הוא מוביל אותי והוא יודע יותר טוב ממני מה אני צריכה. זה לקחת אותו למקום היותר חשוך שמקרב אותך להיות סוג של כלי או גוף חסר חשיבות בעיני זה שמולך. (כמו שאישה מוכה או נאנסת משמשת) לורי ומנגה, אולי בכל זאת, הידיעה שלכן שזה נעשה או יעשה על ידי מישהו אהוב שאת סומכת עליו, מאפשרת את זה. (אם כי יש כאן שוב את הנגיעה בפרדוקס של פנטזיית האונס הכל כך נפוצה כאן) אני יכול גם להבין את הפנטזיה של הצד השולט ואני חושב שהיא די נפוצה כאן ברמת הפנטזיה. (אולי בצורת פנטזיית אונס יותר מאשר בסתם לפרוק כעסים במכות) אבל אני יכול עוד יותר להבין את החשש להגיע למצב כזה. זה לשחרר כל שליטה על עצמך. לשחרר כל שליטה על מוסכמות, על מוסר. לשחרר את כל העכבות של העולם הנאור ולהתחבר למקום המאוד ראשוני הזה, החייתי, שבו האינסטינקט החייתי מוביל ושולט, העיניים לא רואות כלום מעבר לחתיכת הבשר המחוררת שמולך, וכל מה שמעניין אותך זה שעומד לך הזין ואתה צריך לפרוק. (או שאתה עצבני ורוצה להרביץ) מהצד השולט, זה סוג של אנטיתיזה לשליטה שאנחנו מדברים עליה כאן מכיוון שיש בזה קודם כל איבוד שליטה על עצמך. איבוד שליטה על ערכים, על מוסר ומוסכמות ואולי מעל הכול, ה"יכולת" ש ל א לראות את מי שמולך. ואני חושבת שזה לא אובדן השליטה הידוע לשמצה, אלא החופש הזה שזוג מנכס לו. להיות גם ככה. לאפשר גם לו וגם לה. לו את החופש הזה לעשות ברצונו. כרכושו, כבעלים, כמי שמאפשרת לאופל שלו להטמע בתוכה. לה את היכולת להרגיש את הצרכים הכי קמאיים שלה מתגשמים שם, וקושרים אותה אל הגבר שעושה בה את זה. יש שם בושה שלה, ופליאה שלה, שאדם כמוה זקוק לתת את זה ולהלקח בדרך הזו, ואהבה מוזרה מציפה שם, אהבה של המקומות האפלים, אהבה מאחדת שמרגישה כאילו שזרים לעולם לא יבינו את פשרה. אני חושבת שזה אך חלק אחד ממערכת יחסים מורכבת, שהרגע הוארה באור, ושאר הצדדים שוהים בחושך. במערכות כאלה יש שהסימביוזה כל כך עמוקה, וחוץ מהאופל יש כל כך הרבה שמש, עיטוף, הבנה והכלה. שמירה אחד על השני בקליפה אחת בפני שאר העולם, הערצה הדדית וההבנה שמה שהשני מספק שם הוא כל כך נדיר עד שעולה תחושה של אסירות תודה. צריך להזכיר שככל שהרגשות עמוקים יותר, גם הטירוף שבוער שם חם וחריף יותר, ובדס"ם הוא כלי בעל פוטנציאל להעמקת רגשות. עדיין לא מדובר באמת באובדן שליטה, אלא "חופש לנהוג גם כך". העובדה היא שראשים לא מתנפצים כאן, ונשלטים לא מתים כאן מדבר בעד עצמו. |
|
|
| גברים(שולט) |
לפני 11 שנים •
12 באוק׳ 2012
בכוח המוח כתב/ה: גברים כתב/ה: אני דווקא יכול להבין את הפנטזיה או את הרצון הזה מהצד הנשלט.
זה משהו שנוגע במקום הרבה יותר ראשוני. זה לקחת את הבדסמ עוד צעד קדימה מעבר למקום הזה של - הוא דואג לי/ הוא שומר עליי/הוא מוביל אותי והוא יודע יותר טוב ממני מה אני צריכה. זה לקחת אותו למקום היותר חשוך שמקרב אותך להיות סוג של כלי או גוף חסר חשיבות בעיני זה שמולך. (כמו שאישה מוכה או נאנסת משמשת) לורי ומנגה, אולי בכל זאת, הידיעה שלכן שזה נעשה או יעשה על ידי מישהו אהוב שאת סומכת עליו, מאפשרת את זה. (אם כי יש כאן שוב את הנגיעה בפרדוקס של פנטזיית האונס הכל כך נפוצה כאן) אני יכול גם להבין את הפנטזיה של הצד השולט ואני חושב שהיא די נפוצה כאן ברמת הפנטזיה. (אולי בצורת פנטזיית אונס יותר מאשר בסתם לפרוק כעסים במכות) אבל אני יכול עוד יותר להבין את החשש להגיע למצב כזה. זה לשחרר כל שליטה על עצמך. לשחרר כל שליטה על מוסכמות, על מוסר. לשחרר את כל העכבות של העולם הנאור ולהתחבר למקום המאוד ראשוני הזה, החייתי, שבו האינסטינקט החייתי מוביל ושולט, העיניים לא רואות כלום מעבר לחתיכת הבשר המחוררת שמולך, וכל מה שמעניין אותך זה שעומד לך הזין ואתה צריך לפרוק. (או שאתה עצבני ורוצה להרביץ) מהצד השולט, זה סוג של אנטיתיזה לשליטה שאנחנו מדברים עליה כאן מכיוון שיש בזה קודם כל איבוד שליטה על עצמך. איבוד שליטה על ערכים, על מוסר ומוסכמות ואולי מעל הכול, ה"יכולת" ש ל א לראות את מי שמולך. ואני חושבת שזה לא אובדן השליטה הידוע לשמצה, אלא החופש הזה שזוג מנכס לו. להיות גם ככה. לאפשר גם לו וגם לה. לו את החופש הזה לעשות ברצונו. כרכושו, כבעלים, כמי שמאפשרת לאופל שלו להטמע בתוכה. לה את היכולת להרגיש את הצרכים הכי קמאיים שלה מתגשמים שם, וקושרים אותה אל הגבר שעושה בה את זה. יש שם בושה שלה, ופליאה שלה, שאדם כמוה זקוק לתת את זה ולהלקח בדרך הזו, ואהבה מוזרה מציפה שם, אהבה של המקומות האפלים, אהבה מאחדת שמרגישה כאילו שזרים לעולם לא יבינו את פשרה. אני חושבת שזה אך חלק אחד ממערכת יחסים מורכבת, שהרגע הוארה באור, ושאר הצדדים שוהים בחושך. במערכות כאלה יש שהסימביוזה כל כך עמוקה, וחוץ מהאופל יש כל כך הרבה שמש, עיטוף, הבנה והכלה. שמירה אחד על השני בקליפה אחת בפני שאר העולם, הערצה הדדית וההבנה שמה שהשני מספק שם הוא כל כך נדיר עד שעולה תחושה של אסירות תודה. צריך להזכיר שככל שהרגשות עמוקים יותר, גם הטירוף שבוער שם חם וחריף יותר, ובדס"ם הוא כלי בעל פוטנציאל להעמקת רגשות. עדיין לא מדובר באמת באובדן שליטה, אלא "חופש לנהוג גם כך". העובדה היא שראשים לא מתנפצים כאן, ונשלטים לא מתים כאן מדבר בעד עצמו. אני חושב, שפשוט מאוד מאוד טוב לך איתו וזה מדבר בעד עצמו (: |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 11 שנים •
12 באוק׳ 2012
יש פה תקל בהבנה של מושגים. מה שכולן מכוונות אליו אינו אבדן שליטה. אבדן שליטה הוא מצב של טירוף. מעטים הם האנשים שמאבדים שליטה (בכעסיהם) במהלך חייהם אפילו בסיטואציות קיצוניות. לשלוט בכעס אינו אומר שמהיום והלאה איני כועס אלא שאני מגביל את הכעס שלי ומנקז אותו בדרכים שלא פוגעות בסביבה. גם אדם שמתנפל על אחר במכות אינו מאבד שליטה. לו איבד (ולצערנו זה קורה, אבל כמו שאמרתי, אצל מעטים) הוא היה חוטף את האבן שעל המדרכה ודופק אותה בראשו של מקור הכעס (כרגע זה לא משנה אם שלט בכעסיו כי שם גבול במקום שמגיע טרם נטילת חיו של אחר או במקום שמגיע טרם עשרים שנים בכלא). אבל לא זה מה שמתרחש בד"כ, ורוב הקטטות מסתיימות בחילופי מהלומות ותו לא. מה שאומר שאצל רוב האנשים הגבול תמיד קיים ושאנחנו נבדלים בנקודה בה אנחנו בוחרים/מסוגלים/יודעים/מחונכים להציבו. אבדן שליטה, לעומת זאת, הוא אבדן גבולות אלה. אף אחת מהנשים כאן בפורום, ותהיה כנועה ככל שתהיה, אינה מצפה מבן זוגה לאבד שליטה, היא רק מבקשת שיזיז את הגבול הזה קצת, שייפנה מקום לכעסיו ויפנה את הכעס כלפיהן במידה סבירה שלא תגרום למותן או לשבירת איבריהן (במיוחד באזור הפנים, כמו האף, שיניים, ארובות עיניים וגו', נכון?) ולשם כך צריכים חתיכת שליטה, אגב.
כשישבתי מול חוקר אחרי שסטרתי לאשתי הראשונה, הוא שאל אותי מה קרה שאבדתי שליטה (הוא השתמש במילה "עשתונות"). הייתי המום מהשאלה שלו, כי כיוון שאני שוקל בשמונים קילו יותר ממנה וגבוה ממנה בחצי מטר, לו איבדתי שליטה, היא הייתה מתה. אני הרשיתי לעצמי להוציא עליה את הכעס עד גבול מסוים, דהיינו: סטירה אחת בלחי שמאל תוך שבמקביל (ואת זה הבנתי רק בדיעבד) אפילו בדקתי שראשה לא ייחבט בקיר ואם תיפול אז בשולחן. כך שאת הסטירה היא חטפה כי כעסתי אבל לא כי אבדתי שליטה. ביקשתי ממנו שיתקן את השאלה שלו וכאשר שאל מה הכעיס אותי כל-כך שהחלטתי שמגיעה לה הסטירה, עניתי לו. הייתה פה יולי שסיפרה על חברהּ שנהג להכות בקירות תוך מה שהיה נדמה לה כאבדן שליטה אך מיד אמרה שבה לא היה פוגע לעולם. אם בה לא היה פוגע לעולם, סימן שלא איבד שום שליטה אלא הציב את הגבול להוצאת כעסים במקום ההוא בו אינה נפגעת ולא בנקודת ה"טרם הכה בקירות". הייתי ממליץ לו על טיפול* שהיה מלמד אותו להפנות את הכעסים שלו אל משהו אחר ולעזוב לא רק את יולי אלא גם את הקירות, כי שליטה כבר הייתה לו (כמו לרוב האנשים), ונותר רק להפעיל אותה גם כאשר ניצב מול חפצים דוממים. *הטיפול במקור הכעסים אינו קשור לדיון ולכן לא נכנסתי לשם. |
|
|
lori{ע_מ}
|
לפני 11 שנים •
12 באוק׳ 2012
Brave Dwarf כתב/ה: יש פה תקל בהבנה של מושגים. מה שכולן מכוונות אליו אינו אבדן שליטה. אבדן שליטה הוא מצב של טירוף. מעטים הם האנשים שמאבדים שליטה (בכעסיהם) במהלך חייהם אפילו בסיטואציות קיצוניות. לשלוט בכעס אינו אומר שמהיום והלאה איני כועס אלא שאני מגביל את הכעס שלי ומנקז אותו בדרכים שלא פוגעות בסביבה. גם אדם שמתנפל על אחר במכות אינו מאבד שליטה. לו איבד (ולצערנו זה קורה, אבל כמו שאמרתי, אצל מעטים) הוא היה חוטף את האבן שעל המדרכה ודופק אותה בראשו של מקור הכעס (כרגע זה לא משנה אם שלט בכעסיו כי שם גבול במקום שמגיע טרם נטילת חיו של אחר או במקום שמגיע טרם עשרים שנים בכלא). אבל לא זה מה שמתרחש בד"כ, ורוב הקטטות מסתיימות בחילופי מהלומות ותו לא. מה שאומר שאצל לרוב האנשים הגבול תמיד קיים ושאנחנו נבדלים בנקודה בה אנחנו בוחרים/מסוגלים/יודעים/מחונכים להציבו. אבדן שליטה, לעומת זאת, הוא אבדן גבולות אלה. אף אחת מהנשים כאן בפורום, ותהיה כנועה ככל שתהיה, אינה מצפה מבן זוגה לאבד שליטה, היא רק מבקשת שיזיז את הגבול הזה קצת, שייפנה מקום לכעסיו ויפנה את הכעס כלפיהן במידה סבירה שלא תגרום למותן או לשבירת איבריהן (במיוחד באזור הפנים, כמו האף, שיניים, ארובות עיניים וגו', נכון?) ולשם כך צריכים חתיכת שליטה, אגב.
כשישבתי מול חוקר אחרי שסטרתי לאשתי הראשונה, הוא שאל אותי מה קרה שאבדתי שליטה (הוא השתמש במילה "עשתונות"). הייתי המום מהשאלה שלו, כי כיוון שאני שוקל בשמונים קילו יותר ממנה וגבוה ממנה בחצי מטר, לו איבדתי שליטה, היא הייתה מתה. אני הרשיתי לעצמי להוציא עליה את הכעס עד גבול מסוים, דהיינו: סטירה אחת בלחי שמאל תוך שבמקביל (ואת זה הבנתי רק בדיעבד) אפילו בדקתי שראשה לא ייחבט בקיר ואם תיפול אז בשולחן. כך שאת הסטירה היא חטפה כי כעסתי אבל לא כי אבדתי שליטה. ביקשתי ממנו שיתקן את השאלה שלו וכאשר שאל מה הכעיס אותי כל-כך שהחלטתי שמגיעה לה הסטירה, עניתי לו. הייתה פה יולי שסיפרה על חברהּ שנהג להכות בקירות תוך מה שהיה נדמה לה כאבדן שליטה אך מיד אמרה שבה לא היה פוגע לעולם. אם בה לא היה פוגע לעולם, סימן שלא איבד שום שליטה אלא הציב את הגבול להוצאת כעסים במקום ההוא בו אינה נפגעת ולא בנקודת ה"טרם הכה בקירות". הייתי ממליץ לו על טיפול* שהיה מלמד אותו להפנות את הכעסים שלו אל משהו אחר ולעזוב לא רק את יולי אלא גם את הקירות, כי שליטה כבר הייתה לו (כמו לרוב האנשים), ונותר רק להפעיל אותה גם כאשר ניצב מול חפצים דוממים. *הטיפול במקור הכעסים אינו קשור לדיון ולכן לא נכנסתי לשם. מה שכתבת כאן גמד יקר, זה בדיוק מה שהתכוונתי אליו וניסיתי לחדד מספר פעמים במהלך השרשור. אני חושבת שמעטות מאוד הן אלה, אם בכלל יש, שחוו אובדן שליטה מצד האדון שלהן. גם כאן, בשיתופים היפים שקראתי, לא ראיתי את זה. וכשאני כתבתי זעם, להבדיל מכעס רגעי על סיטואציה מסויימת שגורמת לאדוני לסטור לי, התכוונתי לזעם של ממש. איבוד עשתונות כפי שקראת לזה. וזה אני יודעת שהוא משהו בגדר פנטזיה. אני לא רואה את אדוני, שהוא כל כך מאופק ושולט ואצילי מגיע למקום כזה. גם בסיטואציה בודדת שיצא ממנו עשן על מישהי שהעזה לנסות לפגוע בי, הוא רתח ועדיין הצליח לרסן את עצמו. ברור לי, שלו היה מאבד עשתונות ומוציא את זה עליי, לא הייתי מסוגלת לשבת לכתוב את זה אחר כך. יש בינינו פערים מאוד גדולים מבחינת כוח פיזי, כמו אצל רוב הזוגות כאן. אבל ברמת הפנטזיה, כל כך עושה לי לחשוב על עצמי כמסוגלת לספוג את זה בשבילו. ואני יודעת שאני לא יכולה. גדול עליי. |
|
|
מישלי
|
לפני 11 שנים •
12 באוק׳ 2012
השארתי את המשפטים שנגעו בדיוק בנקודה הנכונה בבטן:
בכוח המוח כתב/ה: גברים כתב/ה: ...
זה משהו שנוגע במקום הרבה יותר ראשוני. זה לקחת את הבדסמ עוד צעד קדימה מעבר למקום הזה של - הוא דואג לי/ הוא שומר עליי/הוא מוביל אותי והוא יודע יותר טוב ממני מה אני צריכה. ... זה לשחרר כל שליטה על עצמך. לשחרר כל שליטה על מוסכמות, על מוסר. לשחרר את כל העכבות של העולם הנאור ולהתחבר למקום המאוד ראשוני הזה, החייתי, שבו האינסטינקט החייתי מוביל ושולט, העיניים לא רואות כלום מעבר לחתיכת הבשר המחוררת שמולך, וכל מה שמעניין אותך זה שעומד לך הזין ואתה צריך לפרוק. (או שאתה עצבני ורוצה להרביץ) מהצד השולט, זה סוג של אנטיתיזה לשליטה שאנחנו מדברים עליה כאן מכיוון שיש בזה קודם כל איבוד שליטה על עצמך. איבוד שליטה על ערכים, על מוסר ומוסכמות ואולי מעל הכול, ה"יכולת" ש ל א לראות את מי שמולך. ואני חושבת שזה לא אובדן השליטה הידוע לשמצה, אלא החופש הזה שזוג מנכס לו. להיות גם ככה. לאפשר גם לו וגם לה. לו את החופש הזה לעשות ברצונו. כרכושו, כבעלים, כמי שמאפשרת לאופל שלו להטמע בתוכה. לה את היכולת להרגיש את הצרכים הכי קמאיים שלה מתגשמים שם, וקושרים אותה אל הגבר שעושה בה את זה. יש שם בושה שלה, ופליאה שלה, שאדם כמוה זקוק לתת את זה ולהלקח בדרך הזו, ואהבה מוזרה מציפה שם, אהבה של המקומות האפלים, אהבה מאחדת שמרגישה כאילו שזרים לעולם לא יבינו את פשרה. אני חושבת שזה אך חלק אחד ממערכת יחסים מורכבת, שהרגע הוארה באור, ושאר הצדדים שוהים בחושך. במערכות כאלה יש שהסימביוזה כל כך עמוקה, וחוץ מהאופל יש כל כך הרבה שמש, עיטוף, הבנה והכלה. שמירה אחד על השני בקליפה אחת בפני שאר העולם, הערצה הדדית וההבנה שמה שהשני מספק שם הוא כל כך נדיר עד שעולה תחושה של אסירות תודה. צריך להזכיר שככל שהרגשות עמוקים יותר, גם הטירוף שבוער שם חם וחריף יותר, ובדס"ם הוא כלי בעל פוטנציאל להעמקת רגשות. עדיין לא מדובר באמת באובדן שליטה, אלא "חופש לנהוג גם כך". העובדה היא שראשים לא מתנפצים כאן, ונשלטים לא מתים כאן מדבר בעד עצמו. בכוח, השארתי את התגובה שלך במלואה, כי היא פשוט זה ! מלבד המשפט האחרון שהוא מאד פרובלמטי (לחלוטין בלי קשר אליי). בהתייחס גם למה שגברים כתב, אני חושבת שכל זה נוגע בפרדוקסים שיש כאן. כבר העלתי את זה בעבר בכמה הזדמנויות, אבל גם כאן זה בדיוק נוגע. מה זה בעצם שליטה ומה זה שיחרור שליטה ? למשל, אם אני מרגישה שהצטבר בי כעס או כאב ואני תיכף מתפוצצת, אז לתת לעצמי להתפרע עם זה ולפרוק, זה "לאבד שליטה" ? להתאפק ולתעל את זה למקומות "בריאים" כמו כתיבה או מדיטציה או איזה #@%#$%^ אחר, זה "להיות בשליטה" ? כמו חזק וחלש, שהם צדדים של אותו מטבע. כשמישהו יכול לראות בדבר מסויים חולשה ומישהו אחר יכול לראות בו עוצמה וחוזק. יותר מזה ? יש דברים שאני בעצמי עוד לא החלטתי אם הם חולשה או חוזק - אפילו על עצמי... כל זה נורא מתעתע. ולורי, היא פשוא אחת כזו, שמעיזה להביא את הפרדוקסים הגדולים האלה, לא בתיאוריה אלא ממש מתוך סיטואציות בחיים. ועוד משהו שנוגע בי: כמו שאני כנשלטת, כמהה שהאיש הזה שנתתי לו אותי, יראה את כל מה שיש בי, את היפה והמכוער, החלש והחזק, הטוב והרע, החולה והבריא... כך קיימת הכמיהה האדירה הזו, לראות את כל אלה גם בו. לדעת כשכואב לו, להרגיש גם את הכעס שלו, לראות את כל מה שיש בו, לדעת את כל הכלי הזה שמכיל אותי. את כל הצדדים שלו. וזה נורא מכאיב לפעמים, כי יוצא ש(גם)אני משלמת את המחיר של זה, אבל זה גם מאד אמיתי, זה שיא האינטימיות, זה עומק מטורף. אני חושבת שזכיתי לראות (ולהרגיש) שני הפכים של שולטים, שעל כל אחד זה יושב בול עם המהות של מי שהוא: אחד שמביא את השליטה המאופקת האולטימטיבית (שמתפרשת לפעמים כמשהו טכני חסר רגש), שנראה (לי) שאולי בעצם שולט בעיקר מהשכל. ואחד שמביא את השליטה המשתוללת האולטימטיבית (שמתפרשת לפעמים כאיבוד שליטה), שאולי בעצם שולט בעיקר מהרגש. ובסופו של דבר נראה ששניהם נוגעים באותו קצה (שלהם) (ושלי). רק עכשיו אני מתחילה להצליח לראות את זה נקי. וזה מרתק ! |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 11 שנים •
12 באוק׳ 2012
חזרזירה כתב/ה: וכשאני כתבתי זעם, להבדיל מכעס רגעי על סיטואציה מסויימת שגורמת לאדוני לסטור לי, התכוונתי לזעם של ממש. איבוד עשתונות כפי שקראת לזה. וזה אני יודעת שהוא משהו בגדר פנטזיה [...] ברור לי, שלו היה מאבד עשתונות ומוציא את זה עליי, לא הייתי מסוגלת לשבת לכתוב את זה אחר כך. יש בינינו פערים מאוד גדולים מבחינת כוח פיזי, כמו אצל רוב הזוגות כאן. אבל ברמת הפנטזיה, כל כך עושה לי לחשוב על עצמי כמסוגלת לספוג את זה בשבילו. ואני יודעת שאני לא יכולה. גדול עליי. לורי, אם אכן כיוונת לאבדן שליטה כזה, ואם אכן את מודעת לכך שלא תהיי מסוגלת לשבת ולכתוב את זה אח"כ, אז MasterKey צדק באזהרותיו ולכן חבל מאוד שזכה לתגובות כ"כ עוינות (אולי הניסוח, שוב? אני רציני). לגבי פנטזיות, אני לא מתערב לאנשים בפנטזיות שלהם ולא נוהג לדחוס אותן לתוך מסגרות של מציאות (בתנאי שהם לא דוחסים לשם את שלי כי זה גורם לי לאבד את השליטה בכעסים). (-: |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
12 באוק׳ 2012
Brave Dwarf כתב/ה: חזרזירה כתב/ה: וכשאני כתבתי זעם, להבדיל מכעס רגעי על סיטואציה מסויימת שגורמת לאדוני לסטור לי, התכוונתי לזעם של ממש. איבוד עשתונות כפי שקראת לזה. וזה אני יודעת שהוא משהו בגדר פנטזיה [...] ברור לי, שלו היה מאבד עשתונות ומוציא את זה עליי, לא הייתי מסוגלת לשבת לכתוב את זה אחר כך. יש בינינו פערים מאוד גדולים מבחינת כוח פיזי, כמו אצל רוב הזוגות כאן. אבל ברמת הפנטזיה, כל כך עושה לי לחשוב על עצמי כמסוגלת לספוג את זה בשבילו. ואני יודעת שאני לא יכולה. גדול עליי. לורי, אם אכן כיוונת לאבדן שליטה כזה, ואם אכן את מודעת לכך שלא תהיי מסוגלת לשבת ולכתוב את זה אח"כ, אז MasterKey צדק באזהרותיו ולכן חבל מאוד שזכה לתגובות כ"כ עוינות (אולי הניסוח, שוב? אני רציני). לגבי פנטזיות, אני לא מתערב לאנשים בפנטזיות שלהם ולא נוהג לדחוס אותן לתוך מסגרות של מציאות (בתנאי שהם לא דוחסים לשם את שלי כי זה גורם לי לאבד את השליטה בכעסים). (-: אני כאן רק כדי להגיד - מאסטרקי לא דיבר על הפנטזיות של לורי, אלא על מערכת היחסים של מנגה ובעלה, מבלי להכיר את המערכת, והחליט שהוא מסוכן לילדיו והיא טומנת ראשה בחול. על כך יצא הקצף. |
|
|
|
lori{ע_מ}
|
לפני 11 שנים •
12 באוק׳ 2012
Brave Dwarf כתב/ה: חזרזירה כתב/ה: וכשאני כתבתי זעם, להבדיל מכעס רגעי על סיטואציה מסויימת שגורמת לאדוני לסטור לי, התכוונתי לזעם של ממש. איבוד עשתונות כפי שקראת לזה. וזה אני יודעת שהוא משהו בגדר פנטזיה [...] ברור לי, שלו היה מאבד עשתונות ומוציא את זה עליי, לא הייתי מסוגלת לשבת לכתוב את זה אחר כך. יש בינינו פערים מאוד גדולים מבחינת כוח פיזי, כמו אצל רוב הזוגות כאן. אבל ברמת הפנטזיה, כל כך עושה לי לחשוב על עצמי כמסוגלת לספוג את זה בשבילו. ואני יודעת שאני לא יכולה. גדול עליי. לורי, אם אכן כיוונת לאבדן שליטה כזה, ואם אכן את מודעת לכך שלא תהיי מסוגלת לשבת ולכתוב את זה אח"כ, אז MasterKey צדק באזהרותיו ולכן חבל מאוד שזכה לתגובות כ"כ עוינות (אולי הניסוח, שוב? אני רציני). לגבי פנטזיות, אני לא מתערב לאנשים בפנטזיות שלהם ולא נוהג לדחוס אותן לתוך מסגרות של מציאות (בתנאי שהם לא דוחסים לשם את שלי כי זה גורם לי לאבד את השליטה בכעסים). (-: ראשית, התגובה שלי לא היתה עויינת. הבעתי את מחשבותיי בצורה יפה לדעתי. שנית, התגובה שלי התייחסה לחלק אחר שהוא דיבר עליו וזה הצורה שבה הוא הגיב לדבריה של מגנה שלדעתי, לא היה קשר בין דבריו לדבריה. עומדת זקופה מאחורי תגובותיי. |
|
|