נראות

למה זה עושה לי צמרמורת?





זו ממש תשובה סותמת פיות, ש"אי אפשר להתווכח עם משיכה מינית, ומשיכה מינית מורכבת בחלק הגדול שלה ממראה פיזי, ולכן אפשר למספר אנשים ולתת להם ציונים לפי נראות". נדמה לנו שאם זה עניין של משיכה אז אין בעיה להתייחס לאנשים כמו למוצר צריכה, ולהסתפק או לא להסתפק במוצר הזה, או להשתדל להשיג אחר שהערך שלו גבוה יותר. כל מי שעושה את זה אף פעם לא יבין אהבה, אף פעם לא יבין אינטימיות ואף פעם לא יבין אושר.

ראשית, הבעיה היא לא עניין המשיכה המינית, כי גברים יכולים להמשך ולזיין כמעט כל אישה, ולכן זו טענה מופרכת. שנית, נשים שמנות אינן מושכות פחות מנשים רזות, יש סקאלת משיכה שלמה שאנשים שמנים מתפזרים בתוכה. למרות מה שנדמה לחלק מהאנשים, משיכה מינית גם מוזנת בחלקה הקטן ממראה, ובחלק הגדול מריחות, מקולות, מהתנהלות, מחוכמה, מביטחון, מהומור, מטוב לב, משדות מיניים מסויימים והתנהגות מינית מסויימת. כך יוצא שהטיעון הזה לא מחזיק מים, אלא אצל ילדים מחוצ'קנים בני 12 שמאוננים על פורנו, שם הנראות היא פרמטר משמעותי.

איפה הבעיה? הבעיה העיקרית היא שערך של בנאדם נמדד על פי המראה שלו. "להחזיק" כוסית על, זה בערך כמו להחזיק מרצדס, היא נותנת ערך חברתי מוסף מעבר לכך שהיא מסיעה אותך ממקום למקום. נניח שברכב זה יכול להיות סבבה (אלא אם כן התשלום שזה גובה ממך גבוה מהבנפיט), אבל לא בבני אדם. אנשים לא צריכים לבחון את ההתאמה של בן זוג פוטנציאלי כאילו מדובר במשאב, בנכס, כי לא מתאהבים במשאב: זה רק מוכר איזה חלום מטופש שהקשר בינו ובין התנאים שאמורים למלא אותו הם מקריים בלבד.
הכוסית על הזו יכולה להיות אישה בלתי נסבלת, וברבות הימים גם מאוד לא מושכת מעצם המבנה האנושי שלה, אבל עדיין מייצרת ערך חברתי שמחזק את הערך הפנימי של גברים מסוג מסויים.

אלה בעיקר גברים (יש גם נשים כאלה, כרגע אני מתייחסת לטיעון הראשי שעלה) שההתמודדות שלהם והמדידה שלהם בחיים, היא מדידת ערך חברתי: המקצוע הנכון, איזור המגורים הנכון, הרכב הנכון, האישה הנכונה.
בעיני זה מצמרר ועצוב שיש אנשים שמוצאים נשים נפלאות שרגישות אליהם, שאוהבות אותן, ומעניקות, שהם נמשכים אליהם בטירוף, אבל הם מתביישים בהן כי הן שמנות, ומנהלים איתן מערכות יחסים שלא בציבור. הייתי בשוק כשהבנתי שזה קורה לא מעט, וזה ממש לא קורה בגלל משיכה. זה קורה כי במציאות של היום נשים שמנות שוות פחות מהבחינה החברתית. יש תגי מחיר על בני אדם. כן.

במקום לצאת כנגד זה, מועלים טיעונים ששווים לתחת, לרבות טיעונים על הזנחה (נשים שמנות אינן מוזנחות יותר מנשים אחרות) על חולי (זה דווקא יכול להיות נכון, אבל מבלבלים בין סיבה ובין מסובב: נטיה להשמנה נוצרת מהתנהלות מטאבולית שיכולה להיות תקולה, ולא להיפך. היום מבינים טוב יותר את המנגנונים) ובגדול נשים שמנות הן השעיר לעזאזל של המאה הזו. הן אשמות בכך שהערך שלהן נמוך.

במצב הזה אל תתפלאו שהבנות שלכן יפנימו את התפיסה הזו, וינועו על סקאלה של הרס עצמי: אנורקסיה, בולימיה, וערך עצמי מתנדנד שקשור למשקל שלהן. במצב הזה אל תתפלאו שנשים שמנות מדירות עצמן מפעילויות חברתיות גופניות כמו ריקוד, כמו ספורט, כמו ים, כמו אלף פעילויות שיכולות לגרום לליגלוג. נשים שמנות אפילו לא יכולות להתלבש כמו נשים רזות, מבלי שיצקצקו אחריהן. כבר שמעתי הערות על נשים שמנות בביקיני, כאילו שהן צריכות לקחת עליהן אחריות יתירה ולהסתיר את עצמן מהציבור. ושימו לב: לא מול אנשים שהם פוטנציאלים להיות בני זוג, אלא כל טמבל שחושב שיש לו זכויות יתר במרחב הציבורי על פני אחרים. אחרי הכל, איזה כיף זה למצוא שעירים לעזאזל שהם אלה שאשמים במצבם! חחחחחחחח!


אז כן, זה עושה לי צמרמורת. אנשים לא צריכים "להסתפק" בבני הזוג שלהם, הם בסך הכל צריכים לשים את התפיסות החברתיות בצד, ולמצוא את האדם שהם יכולים להמשך אליו, לאהוב אותו ואת עצמם, להיות פתוחים מולו ולתקשר מולו את עצמם. בנסיבות כאלה משיכה רק הולכת ומועצמת, ולא קטנה. כשמישהו מוצא כזה דבר, הוא צריך להבין כמה הוא בר מזל, כמה העולם חייך אליו, וכמה זה חסר משמעות מה אחרים חושבים או לא חושבים על זה. הוא צריך לצאת לרחובות ולחייך לאנשים, כי העולם כל כך נדיב איתו.

בקשר לתשובה הדוחה שקיבלתי, שנגעה בי באופן אישי ובחיי: זה היה דוחה מכל כך הרבה סיבות שאני לא אכנס אליהם. אתה לא מכיר אותי ואתה מנסה לייחס לי איזה נרטיב מופרך לפיו אני חיה את חיי. אני לא מכירה אותך ואתה לא מכיר אותי, את קורות חיי, או את הדרך שאני בנויה. כשאני מעלה טענה כללית, אני מצפה שיכבדו את הטענה ולא יגיבו לי לגופי (תרתי משמע).

זה נושא שהרבה ירימו גבה עליו ויגידו שזה טעם אישי אבל חשוב לי לדבר על זה.
קיימת תחושה באתר שהנראות היא מעל הכל.
שלא תבינו אותי לא נכון, מי שרוצה רזות או מלאות זה טעמו האישי אבל
האם להיות שמנה בהכרח אומר להית מוזנחת ?
להיות אישה פחות טובה?

נכון כל העניין של למצוא בן זוג קשור גם כן בנראות
אבל אני שואלת באמת, כדי למצוא אהבה אני צריכה לעשות ניתוח? או לרעוב? רק כי הצד השני מפנטז על type מסוים וזה הופך אותי ללא טובה
או זה שאני שמנה זה כי אני מוזנחת..

איפה עובר הקו בין דרישות שפויות לדרישות לא הגיוניות.
האם אני הלא הגיונית, זו שצריכה לקבל את העולם כמו שהוא ולהבין שלרזות תמיד יהיה יתרון וביקוש על פני מלאןת?
מתסכל כל כך..
אשמח לתשובות כנות גם אם זה כואב.