CNC

אני חושבת שזה פרופר לשחק באש.

אני לא חושבת שיש דרך ממש בטיחותית לעשות את זה. זה מביא לי עונג וריגוש עילאי, ואני יודעת שאני מאד מסתכנת בשביל העונג הזה ואולי אתחרט אחר כך. אני עושה דבר מסוכן. אני לא יודעת אם כדאי. כנראה שזה לא מאד כדאי. אבל אני כל כך רוצה שזה נהיה מעל הזהירות.

אמנם, יש דרכים לעשות מיטיגציה כלשהי לסיכונים ולהשתדל להיזהר. אז כדאי להיזהר. רק שצריך להבין שזה לא הרמטי.
אני לא מגיעה לנקודות האלה כי אני חושבת שכדאי. אלא כי קשה לי להתאפק.

***

עשיתי קו הפרדה כי מה שאכתוב מעכשיו עשוי להישמע כמו ערבוב מוזר בין פנטזיה למציאות. אנסה לתאר כאמיתי משהו שנשמע פנטסטי ולא אמיתי. שמעו, זה קשה לנסח את הדברים האלה! פרדוקסים ואוקסימורונים אורבים בכל פינה.

ביחסי שליטה מעבירים שליטה לצד אחד. אנחנו אוהבים לדבר פה על אחריות שיש גם לנשלט, ואני חושבת שהקטע (או אחד הקטעים) ב cnc הוא שמוותרים על זה. מעבירים לשולט את כל השליטה וכל האחריות וזה הכל עליו למנוע את האסון. זה לא פייר וזה מן הסתם מסוכן. כי הוא רק בן אדם ולא קורא מחשבות. אז מטילים עליו פה לקרוא מחשבות. לשים לב לכל שינוי קטן במימיקה, לכל צליל רפה.
בסשן עם הסכמה ורצון מפורשים, אפשר לסמוך על נשלט שיגיד אם יש בעיה.
בסשן cnc אי אפשר. זה לא מספיק, זו לא הגנה מספקת.
בסשן עם הסכמה ורצון מפורשים, שולט צריך להפגין רגישות ותשומת לב בשביל למנוע פגיעה.
בסשן cnc, שולט צריך אותו הדבר, אבל שם בנוסף לכל עליו לחשוב על כך ש*זו ההגנה היחידה*.
אין עוד רשת בטחון, זה רק זה. הוא לבד שם. זה מפחיד וזה צריך להיות מפחיד.

מי שהאחריות הפסיכית הזאת לא מתאימה לו - זה ממש ממש בסדר. זה נורמלי לא לאהוב משהו מסוכן ומפחיד שיכול להרוס למישהו את החיים.
כמו שאנחנו מקבלים שסקאט זה משהו שנמצא יחסית בקצוות וזה לא לכולם - בעיני ככה צריך להתייחס לאזור הזה כפיה. יש לזה מקום, אבל זה לא המהות וזה לא איזה גביע קדוש לשאוף אליו.

בעיני, שולט שרוצה נשלט שיגיד לפני שנשבר - לא רוצה לעשות cnc. זה בסדר גמור, כן? זה חשוב לדעת מה אנחנו רוצים.
ולכן אני נוטה להפריד בין זה לבין שימוש חופשי. זה דומה אבל לא זהה. בשימוש חופשי עדיין אפשר לצפות שיגידו לנו אם נגיע לקצה.
בסיאנסי לא יגידו לנו. לא כי אסור מילת בטחון (לדעתי מותר) אלא כי הנשלט פטור מכל חובותיו ואי אפשר לבנות על זה. אם יגיד אז אקשיב, אבל זה עלי לדעת שלא בהכרח יוכל להגיד ואני צריכה בעצמי לדעת מתי לעצור ולא לשבור נפש.

מדברים הרבה על גבולות של נשלטים אבל גם לשולטים הרי יש גבולות. אני לא אעשה משהו שיגרום נזק קשה למצפון שלי, בשביל לרצות נשלט שחושב שהוא נורא רוצה משהו. אומר שרוצה. אבל אם אני מרגישה שהגעתי לאיזה קצה מסוכן, אז אעצור, כי המצפון שלי יותר יקר לי מהריגוש והעונג. הבטיחות של עצמי לא בהכרח חשובה לי באותה מידה. המצפון שלי כן.

אוף, זה נורא קשה לתפוס במילים. פרדוקס מימין, פרדוקס משמאל, וקצה משונן שתקוע באמצע.

קיצר מה שנראה לי זה שאפשר לעשות את זה רק אם מבינים שהאחריות באמת, באמת, כולה רק על צד אחד, בסיטואציה המסויימת הזאת. ממש כולה. בלי הגנת "אני לא קוראת מחשבות". בעיה שלי. עלי לקרוא מחשבות. אם לא הצלחתי זה עלי.

סייג חשוב: זה לא אומר שאם מערכת יחסים נפגעה אז רק השולט אשם. אוף, שוב אוקסימורונים...
צריך לשתף פעולה ומאד מאד להשתדל להיות ישרים זה עם זה מראש לגבי הגבולות שלנו ומה שאנחנו מסוגלים. לא תמיד יודעים מראש וזה החלק המסוכן. אז הדרגתיות היא אחד מאמצעי הבטיחות. לעצור כל פעם לפני שחייבים, להוסיף כל פעם קצת, לראות מה קורה, צעד קדימה חצי צעד אחורה.
אז צריך להשתדל ביחד למנוע את האסון.
ובכל זאת, לנקודת זמן מסויימת, כן, באמת מעבירים שליטה, באופן הבלתי אפשרי והמסוכן והלא הוגן.

כשאני כותבת את זה ככה, זה, נשמע כמו פשוט רעיון גרוע. בואו פשוט לא נעשה את זה. אנחנו בני אדם, יש לנו רגשות, למה שנרצה לשבור מישהו לרסיסים, למה שנרצה שישברו אותנו.

אבל למי שכבר שם, אפשר לדבר על מעט רתמות הבטיחות שאפשר לקחת לשם. הן מעטות ממש. תשומת לב, אכפתיות, רגישות, זהירות, קריאת מחשבות, קריאת חדר. מעטות, לא אמינות.
אם ביססנו את זה, ביססנו שכל ההגנות חלקיות, רק אחרי שביססנו את זה היטב, רק אז אפשר לדבר על איך להשתמש במעט שיש, איך לחיות עם הידיעה שאולי נתרסק.

לא יודעת. אולי סתרתי את עצמי בכל משפט.
סליחה על האריכות.
ניסיתי אני אוהבת cnc. משם הגעתי. איכשהו עוד לא קרה לי אסון גדול שלא קמתי ממנו. קרו דברים לא טובים, למזלי לא אחד ענק שגמר עלי. לפעמים היה לי יותר מזל משכל.
זהו, זה מה שיש לי. לא יודעת איך לפתור את הפרדוקס. כן יודעת שככה אני גומרת הכי חזק. אורגזמה זה לא טיעון לוגי ולא משהו שאני יודעת לבסס עליו טיעון לוגי.

ואת בכלל מגדירה את עצמך לא בעסק

לכל אחד יש צרכים ורצונות משלו. דברים שייראו הזויים לאחד, ילהיבו את השני. בעיניי, פרקטיקה כזו או אחרת גם אם זה בגדר משחק, עדיין זה כזה שחייב להיות מבוסס על אמת. כשאין אמת, כשזה מזויף, זה מרגיש בדיוק ככה, כמו משחק.

אצלי חוסר אונים וכפייה הם אלמנטים מרכזיים בפנטזיות שלי ובמציאות אלו אלמנטים שמפחידים אותי. אני חייבת את הכניעה הזאת, לא לזייף אותה, אלא להרגיש אותה באמת, עמוק בפנים.
בקשרים המשמעותיים שהיו לי, CNC היה חלק מהנוף. היו מצבים שבזמן אמת הייתי יבשה לגמרי. החרדה והפאניקה מלהשתחרר מהכניעה השתלטו עליי, והרגשתי קומץ של כפייה. אני מדגישה "קומץ", כי חשוב לי להגיד: מעולם, אבל מעולם, זה לא היה אונס. למרות שיש דמיון בחלק מהאלמנטים.
עכשיו על פניו, הייתי יבשה, פחדתי, כעסתי ואף שנאתי ועדיין, ימים, שבועות ואפילו חודשים אחרי, רק הזיכרון של מה שקרה ריגש אותי והוביל אותי לשיאים של ייחום וריגוש.

יש בזה סיכון עצום. זה לחלוטין, אבל לחלוטין, על הקצה. אם אז הייתי מפרטת סיטואציות, סשנים ואפילו שיחות, אני די בטוחה שהיו קוראים לי מוכה או מסכנה, ולשולט שלי היו זורקים כל מיני קללות וגידופים.
אגב, כמה שאני יכולה להעיד על עצמי שאני לא שיפוטית, אני יכולה לשתף ששיתפו אותי בסשנים של CNC ממש קשוח, וגם אני הזדעזעתי וכעסתי כי זה נשמע לי כמו נטו פגיעה. ממש ממש. אז, האם זה אומר שזה לא לגיטימי? חד משמעית לא. כל אחד וכוס הקפה שלו.
כן (בעיניי, כי גם על זה חלקו עליי) זה חייב, אבל חייב, אבל חייב להיות חלק ממערכת יחסים רצינית שבה שני הפרטנרים מכירים אחד את השני לעומק, ולוקחים בחשבון שפגיעה יכולה להתקיים.

הבה ניקח דוגמא אחרת, דוגמאת קצה.

יושבת מישהי על קצה המעקה בבנין 50 קומות והיא רוצה להגיע למטה ושמישהו יעזור לה. היא חושבת שזה מגניב, היא אף פעם לא עשתה את זה, אבל זה נשמע לה מגניב. אם היא תשרוד את זה, היא תהיה ממש חזקה, אם תשרוד זה אומר שהיא שרדה משהו לא שפוי. מפחיד הלא כן? מאוד מפחיד.

בא מישהו שיעשה לו ממש טוב להיות זה שדוחף, זה ירגש אותו, יעורר אותו, יעמיד לו. אם הוא יהיה זה שדוחף אותה זה ייתן לו תחושת כח נהדרת, הוא יקבל מזה תחושת עליונות ואם לא תחושת עליונות, אז סיפוק רגעי, מזמן הוא לא דחף מישהי מעל המעקה אז מה אכפת לו, היא מבקשת את זה.

במקרה הזה כולנו יודעים מה תהיה התוצאה אז זה מובן שהיא דפוקה ואם הוא ידחוף אותה, הוא רוצח.

במקרה של אונס ״בהסכמה״, אנחנו מרשים לעצמינו לחשוב שהיא חרמנית והוא שולט מדופלם. מה שאתם לא ידועים זה שלאונס יש רק תוצאה אחת, זה רצח של הנשמה. אונס בהסכמה מערב שני אנשים, מישהי לא שפויה, או פשוט לא מודעת להשלכות ואדם שהוא תוקף.

לגוף שלנו יש הרבה ייעודים ומטרות, חדירתו ללא הסכמה היא לא אחת מהן.

יכול להיות שיש משחק כזה כייפי של שני אנשים שסומכים אחד על השני והיא קצת מתנגדת ובסוף לשניהם יש אחלה סקס. אחלה CNC

אבל בואו, הצטרפו אל המציאות. המציאות לא כזאת נוראית כמו שאתם חושבים. אפשר לעשות אחלה סקס בלי לרצוח לאדם אחר את הנשמה. ובלי להגיד ״אבל היא רצתה את זה״, כאילו היא בסדר בראש.

ודבר אחרון, לא ברור לי איך אתם רוצים לדבר על אונס בלי לדבר על אונס. בואו נטוס למאדים בלי לדבר על לטוס למאדים. או לבקשתו של ההוא, בואו נדבר על תליית שכמות עם קרסים בלי לדבר על תליית שכמות עם קרסים. איזה טעים זה גלידה.

א. את כותבת מעולה
ב. בעיניי דווקא ישבת את האוקסימורונים ממש יפה
ג. OMG עשית לי חשק!

אתר BDSM לא אמור לקדש את הבטוח. סליחה 🙏

ציפור, את הבהרת יפה את ההתנגדות שלך. הפטרנליזם מיותר. אנחנו לא חבורת מטומטמים. ואת אינך שומרת בשער. הרפי.

לדעתי, ולמרות שאני חולקת על חלק ממה שהיא אמרה, אני חושבת שהקול הזה חשוב מאוד מאוד שישמע ובעיניי הוא מוסיף ומעשיר את הדיון.

זה לא נושא הדיון אבל אם כבר, אני חושבת שבכל נושא ובמיוחד בנושאים.. רגישים אקרא לזה? חשוב לשמוע ״טענות נגד״
(כל עוד הן נאמרות ומנוסחות בצורה מכבדת ומכובדת) אני יודעת לשתף שבתחילת דרכי, לא הייתה לי ליבה חזקה כמו שיש לי היום וכן, לפעמים פעלתי תחת הנחה שיש רשימת דרישות בילד אין ל״נשלטת טובה מהי?״ ובתוך זה מושגים כמו אחריות, טריגרים, שיח, פגיעה פחות לקחתי בחשבון. אז זה חשוב.

כחש, אהבתי את הסיפא שלך, שכדאי שזה יהיה במסגרת מערכת יחסים. אם כי גם מערכות יחסים, ממש כמו נפש האדם, הן דבר פגיע…