איימי_(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
14 באוג׳ 2006
דובדבן כתב/ה: פה אחד השותפים, בראייה לאחור, טוען ל"אי שפיות" זמנית בעת המעשה. כעת עולה שאלה מעניינת: האם ניתן לשפוט אדם על פי פרשנות של שותפו בדיעבד? לדעתי: "לא". לא הבנתי... 
|
|
|
huan
|
לפני 18 שנים •
14 באוג׳ 2006
ג'ייק כדי לענות על שאלת אביא דוגמא
יש גזע כזה של חתול (שמו של הגזע אינו חשוב...במיוחד לאור העובדה שאני לא זוכר אותו) אשר סף הכאב שלו מאוד גבוהה ושאינו חש בכאב הוא נפצע הרבה,וכאשר מכאיבים לו הוא אינו מיילל או צורח כי פשוט אינו מרגיש את הכאב אך הפגיעה הפיזית עדיין נגרמת.לחתול כזה אפשר לקפל את הרגל עד שהיא נשברת ורק בזמן השבירה הוא יצעק,חתול כזה אפשר לחתוך ולא בטוח שירגיש זאת. האם בגלל כביכול לא נותן לי לדעת שהוא נפגע אני אחתוך אותו ואשבור לו את הרגליים? ואחר כך אומר שזו ביכלל לא אשמתי והאחריות היא לא שלי כי הוא לא צרח מכאב או נתן סימני אי נוחות מובהקים. יש דברים מסויימים אשר ידוע כפוגעים ומזיקים גם בבדסמ בו אנו מתעסקים בדברים הנראים כפוגעים ומזקים על ידי רוב האנשים.יש דברים שכשולט עם קצת שכל בראש שקרא,דיבר ויודע דברים פשוט לא יעשה.אנחנו מדברים הרבה על הצורך ללמוד לפני שעושים משהו.אתה לא סתם תלך ותתפור כוס,אתה לא סתם תרביץ עם שוט. אתה צריך ללמוד קצת את הדברים לפני שאתה עושה אותם.כך גם בשליטה המנטלית אתה צריך ללמוד קצת את הנושא ולדבר עליו עם אנשים. יש גם דברים שפשוט לא לגיטימי לעשות בדיוק כמו שלא תיקח מוט ברזל מלובן ותתקע אותו לסאבית בתוך הבטן,כך אתה לא תחתוך את קשריה עם החברים והמשפחה,אתה לא תרסק את הביטחון העצמי שלה ואתה לא תביא אותה למצב שבו תצטרך טיפול בתרופות פסיכאטריות.לא אני אל אורמ שכל האחריות בעניין מוטלת על השולט...על הנשלט בהחלט יש חובה להתריע על המצב.אבל כל העניין הוא שלפעמים לנשלט פשוט אין את המידע בכדי להבין שמשהו לא בסדר בין עם הוא פשוט חדש ולא למד ובין עם השולט לא סיפק או מנע ממנו לקבל מידע. למנתחים הפלסטיים היתה בעיה דומה,באו אליהם אנשים שלא ידעו דבר על ניתוחים פלסטיים ואמרו אני רוצה ככה וככה ואחרי זה התלננו שהניתוח לא יצא כפי שרצו ותבעו אותם בלא מעט כסף. אז היום המנתחים האחריים לפני שאפילו מתחילים לדבר על ניתוח שולחים את המטופליםש להם ללמוד את הנושא...נותנים להם ספר ומאמרים ואחרי זה עושים להם מבחן אמרקאי,מעבר למקרים שבהם המנתחים פשוט שולחים הביתה אנשים הנראים להם לא מתאימים לניתוח או הלא רוצים אותו מהסיבות הנכונות. הם עושים את זה כי בסופו של דבר הם אילו שיאשימו אותם,הם אילו שאליהם מוטלת רוב האחריות ולדעתי האישית יש טעם ללמוד מהם בכל הקשור למערכות יחסים בדסמיות. אתה יודע.....נכון בכל מערכת יחסים יש בסופו של דבר צד שנפגע יותר וצד שנפגע פחות.ולא בכל מערכת יחסים וונילית כשאחד הצדדים מאוד פגוע הצד השני בן זונה מוחלט.כך גם לא בבדסמ.אבל עם במערכת יחסים וונילית אחד הצדדים התעלל בצד השני בין עם נפשית או פיזית ועם על ידי מילים או מעשים הצד הפוגע בהחלט זכאי להקרא בן זונה וכך גם במקרה שלנו,ובמיוחד במקרה שבו יותר מאדם אחד או שניים מתארים את ההתעללות. כאן נשאלת השאלה מי יקבע שאכן היתה התעללות.......אתה יודע בסופו של דבר כל אחד עושה את זה בעצמו..אחרי הכל עם היו מכריזים היום על היטלר או על סטלין (אני בכוונה מחצין) כאדם מסוכן היו באים אנשים ואומרים שהם היו ממש בסדר ובכלל אחלה אנשים. |
|
|
פייה{O}
|
לפני 18 שנים •
14 באוג׳ 2006
huan כתב/ה: למנתחים הפלסטיים היתה בעיה דומה,באו אליהם אנשים שלא ידעו דבר על ניתוחים פלסטיים ואמרו אני רוצה ככה וככה ואחרי זה התלננו שהניתוח לא יצא כפי שרצו ותבעו אותם בלא מעט כסף.
אז היום המנתחים האחריים לפני שאפילו מתחילים לדבר על ניתוח שולחים את המטופליםש להם ללמוד את הנושא...נותנים להם ספר ומאמרים ואחרי זה עושים להם מבחן אמרקאי,מעבר למקרים שבהם המנתחים פשוט שולחים הביתה אנשים הנראים להם לא מתאימים לניתוח או הלא רוצים אותו מהסיבות הנכונות. 
איפה נתקלת במנתחים פלסטיים שנוהגים ככה? [זה לא ממש קשור לנושא, אבל הייתי חייבת לשאול] |
|
|
|
huan
|
לפני 18 שנים •
14 באוג׳ 2006
הייתה כתבה על זה בהארץ עם אני לא טועה...לא כולם נוהגים כך אך ההגונים שבהם כן,ולאלה שלא בהחלט מגיעות כל התביעות והטענות שמופנים אליהם.
|
|
|
|
huan
|
לפני 18 שנים •
14 באוג׳ 2006
טעיתי זה היה בYNET
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3248923,00.html |
|
|
מUחדת
|
לפני 18 שנים •
14 באוג׳ 2006
פייה כתב/ה: huan כתב/ה: למנתחים הפלסטיים היתה בעיה דומה,באו אליהם אנשים שלא ידעו דבר על ניתוחים פלסטיים ואמרו אני רוצה ככה וככה ואחרי זה התלננו שהניתוח לא יצא כפי שרצו ותבעו אותם בלא מעט כסף.
אז היום המנתחים האחריים לפני שאפילו מתחילים לדבר על ניתוח שולחים את המטופליםש להם ללמוד את הנושא...נותנים להם ספר ומאמרים ואחרי זה עושים להם מבחן אמרקאי,מעבר למקרים שבהם המנתחים פשוט שולחים הביתה אנשים הנראים להם לא מתאימים לניתוח או הלא רוצים אותו מהסיבות הנכונות.
איפה נתקלת במנתחים פלסטיים שנוהגים ככה? [זה לא ממש קשור לנושא, אבל הייתי חייבת לשאול] בניפ-טאק. 
ומן הסתם גם בפנטזיות של כמה דומיות מגניבות.. |
|
|
צ'יטה(שולט)
|
לפני 18 שנים •
14 באוג׳ 2006
אני לוקח מתוך תגובה שלי לבלוג של איימי, ששאלה וקראה לאנשים, לומר לה מה מידת האחריות שלה, ומה יכלה לעשות.
אני מציג פה את מה שכתבתי, ואולי יש עוד בדיון הזה יכולים לצאת ממנו נשכרים. אני מוצא טעם בתגובה שמופנית אליה דווקא, למקרה הספציפי שלה, ולא רק. אני חושב, שכדאי להסב את הדיון הזה, ודומיו, בעת הזו, מדיון כללי ותיאורטי, על יחסים בדסמים ככלל, למקרה הספציפי הזה. ישנה כמות גדולה הרבה יותר ממה שאתם יודעים, של פגועי חושך, שאת חלקם אני מכיר אישית, שקוראים עכשיו את מה שאנחנו כותבים כאן. הדיון הזה נפתח בכלל, על ידי מישהי מהמעגל. שבאומץ רב לדעתי, מעלה שאלה נוקבת, לגבי האני מאמין שלה, בנושא המדובר. לדעתי, איימי יקרה, היית צריכה לעשות משהו. יש משהו שיכולת לעשות. לקרוא על בדסם, כדי להבין יותר. אלא מה ? את, ולא רק את, הגעתם במקרה דרך חדר הצ'ט בתפוז, כמדומני שגם את. לא היה לך שום מושג על בדסם. היית אז וונילית בכלל. מכרו לך סיפור, שאיך דאן קאפ אומר: "סיפור שנורא קל למכור". הסיפור הזה באמת כזה. הוא מדבר על אהבה אין קץ, על התמסרות, על מסירות, משני הצדדים. הוא מדבר על התנסויות מיניות מרתקות. את קנית את הסיפור, ולא רק את. כי הוא נשמע מקסים. אף אחד לא טרח לספר לך, על הצדדים האפלים בסיפור הזה. אף אחד לא טרח לספר לך, שעומדים להתעלל בך בכלל. לגבי השאלה, האם היית יכולה לזהות סימנים מוקדמים של ההתעללות ? התשובה שלי היא כן. אבל, את לא אשמה שלא זיהית. לא אשמה, כי לא הכרת את הסימנים. כי לא למדת, כי לא ידעת. היית במקום שזקוק לאהבה, ובהתחלה קיבלת טונות שלה. וזה כל כך נעים, כל כך משתוקקים לזה, כולם. אבל לאט לאט, האהבה הזו, הפכה להתעללות. היא מונפה לשם. את נאחזת באהבה הזו, כי בודדת מהסביבה, כי הופעל עלייך לחץ חברתי. קשה היה לוותר עליה. וזה קשה לוותר על אהבה, אפילו אם היא מלווה בדברים שליליים. וראי לדוגמא, מערכות יחסי נישואים בין זוגות. לוקח הרבה מאד זמן, ותקופה מאד ארוכה של לא טוב, כדי לקום וללכת משם. לוקח זמן ארוך להפנים, שכבר לא טוב שמה. במקרה המדובר, נטוותה רשת מעשה אומן ממש, שגרמה לך, מאד מאד לא לרצות ללכת משם. את לא אשמה איימי, ממש לא. אבל באחריותך למנוע כאלה מקרים לעתיד לבוא. רק אחריותך. אבל יש חדש עכשיו במציאות שלך, עכשיו את כן יודעת. אז, לא ידעת. אז לא היית אשמה. חיבוק גדול איימי. וים של הערצה, על האומץ, על החשיפה, על האופן בו את מסתכלת לפנים נכוחה, מוכנה לקבל את האמת, אפילו אם היא כואבת. אגב, זה בדיוק מה שחסר לאותו נבל, כדי לצאת מהמקום המתעלל בו הוא נמצא. את אמיצה איימי, יש לך גמישות מחשבה. לו אין את זה במיל. ים של כבוד איימי חיבוק |
|
|
|
גלתיאה
|
לפני 18 שנים •
14 באוג׳ 2006
יש כמה דברים שעלו בשרשור ואני רוצה להגיב עליהם:
דבר ראשון עצוב לי לקרוא על אנשים שלא יודעים להבחין בין מערכת יחסים שלא נגמרה בצורה יפה לבין מערכת מתעללת, ההבדל הוא שמים וארץ. אני בהחלט יודעת שיש סאביות שהספיקה להן פעם אחת לחוות מערכת יחסים מתעללת במסווה של יחסי בדסמי, ולהן זה יותר לא יקרה. ושוב, נשים שעוברות שוב ושוב מערכת יחסים מתעללת אלו נשים שלא זיהו שהן היו במערכת כזו, כי לא היו להן כלים לראות את זה. כשאת לוקחת אחריות את מוותרת על המקום של הילדה שרגיל שמחליטים בשבילו ומישהו אחר אחראי עליו. כי מנטלית אני יכולה להיות בוגרת, אבל רגשית נשארתי ילדה. זה לא אומר שאני עושה בכוונה, זה המצב הנתון. וכדי שאני אקח אחריות אני חייבת לוותר על המקום הזה. ולוותר על המקום הזה הוא לפעמים מאוד קשה. יש סאביות שנאחזות במקום הזה, כי הן מפחדות, הן מפחדות מהצורך להתבגר, מהצורך להיות עצמאית ולהיות אלו שאחריות לעצמן. ויש סאביות שיהיה להן יותר קל לשחרר את המקום הזה. כי לעשות בדסמ ולהנות ממנו את חייבת לעשות את זה ממקום בוגר ואחראי, אם לא זה יקבל פנים אחרות לגמרי. ואף אחד לא יעזוב יד של סאבית כזו או אחרת שניה לפני שהיא תגיע למקום הזה. ועוד משהו לג'ק: לא רק שהסאבית לא תמיד מזהה את זה שהיא נמצאת במערכת יחסים מתעללת, אלא גם הדום. דום כזה לא מבין שמשהו מאוד לא בסדר בהתנהגות שלו, הוא חושב שככה זה בדסמ. וברגע שפונים נגדו באשמות הוא לא מסוגל להבין שיש משהו מאוד הרסני מול הנשלט שלו. וכשהוא נחשף לביקורת על התנהגותו הוא פשוט לא מבין מה רוצים ממנו, ואז הוא מחפש איזו סיבה נעלמת לכל המחול הזה סביבו. וכשהוא אומר מקנאים בי, זה בגלל שהוא לא מצליח ליישב את הסתירה בין מה שאחרים אומרים עליו, לבין איך שהוא תופס את עצמו, ואז הוא נאחז במשפט הזה שמקנאים בו. אחרת אין לו איך ליישב את כל זה. והוא מאמין לחלוטין שמקנאים בו. בשביל להבין מה זו התעללות, למה היא נגרמת ולמה זה לא נכון להטיח את עניין האחריות בסאביות שמספרות על התעללות, צריך או לעבור את זה, או להתעמק בנושא מכל הזויות שלו. בודדים האנשים כאן שלא חוו התעללות אבל מבינים לעומק את כל מה שעומד מאחורי זה. גם מה שכתבתי כאן הוא רק חלק מהקרחון. כשאני מגיבה כאן זה לא בגלל שאני חושבת שאני אשנה כאן את דעתו של מישהו, זה ברור לי שמאוד קשה להבין את זה כשלא נחשפת לזה, אני רק עושה את זה כי אני יודעת שיש סאביות שקוראות את זה, ואם יבוא הרגע שהן יתחילו לזהות שהן נמצאות במערכת מתעללת, הן לא יחששו לפנות לעזרה ולתמיכה כי הן יזכרו שיש אנשים שלא באים מהמקום ששופט אותן, וידרוש מהן על הדקה הראשונה לקחת אחריות, וגם לא בשניה. ברור לנו שזה תהליך לא פשוט. גם סאביות שלוקחות אחריות מיד אחרי מערכת מתעללת זה עדיין עוד לא זה, זה עדיין עוד לא יושב כמו שצריך. |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 18 שנים •
14 באוג׳ 2006
גלתיאה,
יש צדק בחלק מדברייך, אבל מפריעה לי נימת המומחיות שבה הם נאמרים. מהניתוחים הבטוחים נדמה כאילו נערכו מחקרים מדעיים בהשתתפות מאות ואלפי סאביות שיצאו מקשר בו חשו עצמן נפגעות, דפוסי הקשר, אופן ההתנתקות ממנו והרגשות שחוו הסאביות נותחו ופותחה נוסחה טיפולית שהוכחה אמפירית כיעילה בעוד שיטות אחרות הוכחו כמזיקות. ברור שאין המצב כך, ועל כן כל הטענות על כך שיש אנשים המבינים את המצב יותר טוב באופן כה אבסולוטי משוללות מן היסוד. אני מאמין שיש אנשים שיצא להם לחוות אישית או דרך אחרות חוויות שכאלה ומתוך החוויות הללו התגבשה אצלם תפיסת עולם סובייקטיבית לגבי מה קורה ומה נכון, שתקפה בעיקר לגבי מה שהם מרגישים שקרה אצלם או שנכון עבורם. החוויה האישית בהחלט נותנת פרספקטיבה מסוימת שאין למי שלא היה שם (מה שלא הופך אותה לנכונה יותר או פחות) והיכרות עם מקרים בודדים יכולה לספק תובנות, אך אין מקום לרמיזות ולאמירות לפיהן מדובר בדברים ברורים, ידועים ומוכחים. מעבר לזה, נדמה לי שנאמר כאן כבר הכל, ועכשיו יבחר כל אחד איזו גישה הוא רוצה לאמץ (וכמובן, יהיה אחראי לבחירה זו). |
|
|
|
גלתיאה
|
לפני 18 שנים •
14 באוג׳ 2006
זאלופון כתב/ה: גלתיאה,
יש צדק בחלק מדברייך, אבל מפריעה לי נימת המומחיות שבה הם נאמרים. מהניתוחים הבטוחים נדמה כאילו נערכו מחקרים מדעיים בהשתתפות מאות ואלפי סאביות שיצאו מקשר בו חשו עצמן נפגעות, דפוסי הקשר, אופן ההתנתקות ממנו והרגשות שחוו הסאביות נותחו ופותחה נוסחה טיפולית שהוכחה אמפירית כיעילה בעוד שיטות אחרות הוכחו כמזיקות. ברור שאין המצב כך, ועל כן כל הטענות על כך שיש אנשים המבינים את המצב יותר טוב באופן כה אבסולוטי משוללות מן היסוד. אני מאמין שיש אנשים שיצא להם לחוות אישית או דרך אחרות חוויות שכאלה ומתוך החוויות הללו התגבשה אצלם תפיסת עולם סובייקטיבית לגבי מה קורה ומה נכון, שתקפה בעיקר לגבי מה שהם מרגישים שקרה אצלם או שנכון עבורם. החוויה האישית בהחלט נותנת פרספקטיבה מסוימת שאין למי שלא היה שם (מה שלא הופך אותה לנכונה יותר או פחות) והיכרות עם מקרים בודדים יכולה לספק תובנות, אך אין מקום לרמיזות ולאמירות לפיהן מדובר בדברים ברורים, ידועים ומוכחים. מעבר לזה, נדמה לי שנאמר כאן כבר הכל, ועכשיו יבחר כל אחד איזו גישה הוא רוצה לאמץ (וכמובן, יהיה אחראי לבחירה זו). אני בהחלט מוכנה לקחת את כל הדברים האלו ולהחיל אותם רק לגבי. מה שחשוב לי יותר שמי שקורא או יקרא את זה, יבין אולי דברים שקודם לא הבין, אם זה מדבר אליו כמובן. אגב לגבי הדברים המוכחים, פה רציתי להעיר שדווקא יש. יש המון מחקרים על הנושא, הרי התעללות היא לא המצאה של הבדסמ. יש מחקרים ויש ספרים ויש המון מידע בנושא אבל זה באמת למי שמתעקש ללמוד את זה לעומק. אבל שוב, אני מוכנה שלצורך העניין יקחו את זה כאמירה שלי אישית. |
|
|