בטי בום(שולטת)
|
לפני 12 שנים •
31 באוק׳ 2011
גם הפמיניסטיות בינינו גדלו על אותן אגדות, אותם סרטי וולט דיסני ולהפריד היום בין ההנאה שלי שגבר משקיע בי, שולח לי פרחים, פותח לי דלת.לתחושה שלי כאישה חזקה ועצמאית זה נורא קשה. כנראה שזה משהו כל כך מובנה בחינוך ובמסרים. אני אוהבת להרגיש מחוזרת ע"י הגבר שלי, אני אוהבת להרגיש שאני שווה השקעה במחוות קטנות. אני נהנית להשקיע לא פחות . אני אגיע לכל דייט עם ארנק ותמיד אציע לשלם חצי. אני לא אפסול גבר על קבלת ההצעה, אני כן אפסול על התחשבנות. בתוך מערכת יחסים החוקים והגבולות הם אחרים, כל אחד יודע מה מצבו הכלכלי של בן הזוג שלו. מעולם לא ציפיתי מגבר לפרנס אותי, כמובן שאני מאד אשמח לחיות עם אוליגרך רוסי שיממן את כל החלומות שלי, מישהו מכיר אוליגרך כזה? |
|
|
FOR GOOD
|
לפני 12 שנים •
31 באוק׳ 2011
(: בטי בום כתב/ה: גם הפמיניסטיות בינינו גדלו על אותן אגדות, אותם סרטי וולט דיסני ולהפריד היום בין ההנאה שלי שגבר משקיע בי, שולח לי פרחים, פותח לי דלת.לתחושה שלי כאישה חזקה ועצמאית זה נורא קשה. כנראה שזה משהו כל כך מובנה בחינוך ובמסרים. אני אוהבת להרגיש מחוזרת ע"י הגבר שלי, אני אוהבת להרגיש שאני שווה השקעה במחוות קטנות. אני נהנית להשקיע לא פחות . אני אגיע לכל דייט עם ארנק ותמיד אציע לשלם חצי. אני לא אפסול גבר על קבלת ההצעה, אני כן אפסול על התחשבנות. בתוך מערכת יחסים החוקים והגבולות הם אחרים, כל אחד יודע מה מצבו הכלכלי של בן הזוג שלו. מעולם לא ציפיתי מגבר לפרנס אותי, כמובן שאני מאד אשמח לחיות עם אוליגרך רוסי שיממן את כל החלומות שלי, מישהו מכיר אוליגרך כזה? "האוליגרך" - איך עוד אף אחד לא חשב על ניק כזה? * אני דוקא שמעתי שהם קמצנים שלא נולדו, האוליגרכים... |
|
|
בכוח המוח{Aion}
|
לפני 12 שנים •
31 באוק׳ 2011
Brave Dwarf כתב/ה: בכוח המוח כתב/ה: אבל אני רוצה להתייחס לעוד נקודה ברשותך - אני כן חושבת שאפשר להיות אישה עם קריירה ורשיון ורכב וחשבונות בנק וכספים אישיים, וכל מה שיש לעולם להציע, ועדיין להיות בזמנים מסויימים הילדה הקטנה של הגבר שלי, או האישה הקטנה שמתעסקת רק בו. זה חלק מהרצון לחוות אותו מכל הצדדים. את העיטוף שלו עלי ושלי עליו. זה פשוט לא סותר, זה חי במקביל ובכל פעם אני יכולה להמצא מנטאלית במקום אחר. לרגע לא טענתי שזה סותר. גם הכתבה המדוברת אינה טוענת שקיימת סתירה בין אישה קרייריסטית לבין רצונה להרגיש ה"ילדה קטנה" (כפי שבחרת לכנות) לפעמים. כל עוד את מודעת לכך שבמקומות האלה את "ילדה קטנה" (ואת הרי מודעת) אין לי ויכוח אתך, אני אפילו אמרתי את זה באחת מתגובותיי הקודמות: אישה הרואה בעצמה עצמאית ושוות ערך, לא אמורה לצפות מגבר שישלם עליה. היא בהחלט עשויה להרשות לו לשלם, כפי שהאישה במשתלה הרשיתה לי אמש להזיז את הכדים ולהרים את העציצים במקומה, אך משנשאלה על כך, השיבה בקול נוקב וחד משמעי: "אני לא צריכה אותו, אני עושה את כל זה ללא עזרתו של אף אחד". אז את הלכת אפילו רחוק יותר ואת לא רק "מרשה לו" לפעמים להקטין אותך, אלא זה אפילו עושה לך את זה. מעולה! רק אנא אל תטעני שכאשר הוא משלם עליך, פותח לך את הדלת ומושיט אליך את ידו כדי לעזור לך לרדת במדרגות, אלו מחוות של חיזור וְתוּ לא. יש להן משמעות שעומדת בסתירה עם פמיניזם, והיא בדיוק זו – הוא עוטף אותך, מגן עליך, מכריז שהוא כאן החזק, בדיוק כפי שביקשת. את מסכימה אתי ש 100% פמיניסטית רדיקאלית לא תסכים לעולם שמישהו יהפוך אותה ל"ילדתו הקטנה"? ואם לא, אז אני אגיד לך שאת פשוט לא יודעת. בתור גבר שפותח וסוגר דלתות לא אחת חטפתי האשמות בשוביניזם ושמעתי הכרזות בלשון: "מה אתה פותח את הדלתות בפני? מי אתה חושב שאתה ולמה אתה חושב שאני לא יכולה להגן על עצמי?" ושיא השיאים היה כשמישהי אמרה לי "דע לך שלא כל הנשים בעולם הן הנשים של אלתרמן. אני לא סובלת אותך ולא סובלת אותו." (-: צודקת, מה לעשות. זה שוב עניין של תפישה, אליפל - תראה, אני יכולה למשל לצפות ממישהו לעשות למעני משהו, כי גם אני עושה למענו משהו. והנה זה לא קשור לעניין של חוזק וחולשה אלא בפריזמה של קבלה ונתינה. בגדול אני לא מצפה מאף אחד שלא מקבל ממני משהו, לתת לי משהו, וזה לא קשור כמה חזק הוא או כמה חלשה אני, וההיפך. אני לא מדברת רק על מחוות פיזיות או כלכליות, אלא גם על מחוות רגשיות. למרות שאנחנו נמצאים באתר בו נבחנים יחסי כוחות, חוזק וחולשה, למעלה ולמטה, אני לא שוכחת לרגע שזה חלק מפרקטיקה נפשית ו/או רגשית ו/או מינית, שבעצם מדובר בצרכים שלנו, ולא במצב "אמיתי" של חוזק וחולשה. אני חושבת שתסכים שאתה לא חזק או חלש יותר מאנג'לינה בחישוב הכולל, וכי אתם בעצם שני אנשים חזקים ועצמאיים, חכמים ובוחרים את המקום בו אתם רוצים להיות פעם אחר פעם אחד מול השני. לא מחולשה פיזית, של מישהו מכם, לא מחולשה נפשית, ולא מחולשה מנטאלית. אני גם חושבת שמכוח היותכם אוהבים ומחוייבים אחד לשני שניכם פועלים הדדית כדי להקל על השני בדברים בו הוא פחות טוב, כשאתם יודעים שזו רק פיסה קטנה בפאזל הרב מימדי של האהבה שלכם. מבין מה שאני אומרת? וגם אני חושבת שזה דיון מעניין מאוד , תודה (: |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 12 שנים •
31 באוק׳ 2011
בכוח המוח כתב/ה: Brave Dwarf כתב/ה: בכוח המוח כתב/ה: אבל אני רוצה להתייחס לעוד נקודה ברשותך - אני כן חושבת שאפשר להיות אישה עם קריירה ורשיון ורכב וחשבונות בנק וכספים אישיים, וכל מה שיש לעולם להציע, ועדיין להיות בזמנים מסויימים הילדה הקטנה של הגבר שלי, או האישה הקטנה שמתעסקת רק בו. זה חלק מהרצון לחוות אותו מכל הצדדים. את העיטוף שלו עלי ושלי עליו. זה פשוט לא סותר, זה חי במקביל ובכל פעם אני יכולה להמצא מנטאלית במקום אחר. לרגע לא טענתי שזה סותר. גם הכתבה המדוברת אינה טוענת שקיימת סתירה בין אישה קרייריסטית לבין רצונה להרגיש ה"ילדה קטנה" (כפי שבחרת לכנות) לפעמים. כל עוד את מודעת לכך שבמקומות האלה את "ילדה קטנה" (ואת הרי מודעת) אין לי ויכוח אתך, אני אפילו אמרתי את זה באחת מתגובותיי הקודמות: אישה הרואה בעצמה עצמאית ושוות ערך, לא אמורה לצפות מגבר שישלם עליה. היא בהחלט עשויה להרשות לו לשלם, כפי שהאישה במשתלה הרשיתה לי אמש להזיז את הכדים ולהרים את העציצים במקומה, אך משנשאלה על כך, השיבה בקול נוקב וחד משמעי: "אני לא צריכה אותו, אני עושה את כל זה ללא עזרתו של אף אחד". אז את הלכת אפילו רחוק יותר ואת לא רק "מרשה לו" לפעמים להקטין אותך, אלא זה אפילו עושה לך את זה. מעולה! רק אנא אל תטעני שכאשר הוא משלם עליך, פותח לך את הדלת ומושיט אליך את ידו כדי לעזור לך לרדת במדרגות, אלו מחוות של חיזור וְתוּ לא. יש להן משמעות שעומדת בסתירה עם פמיניזם, והיא בדיוק זו – הוא עוטף אותך, מגן עליך, מכריז שהוא כאן החזק, בדיוק כפי שביקשת. את מסכימה אתי ש 100% פמיניסטית רדיקאלית לא תסכים לעולם שמישהו יהפוך אותה ל"ילדתו הקטנה"? ואם לא, אז אני אגיד לך שאת פשוט לא יודעת. בתור גבר שפותח וסוגר דלתות לא אחת חטפתי האשמות בשוביניזם ושמעתי הכרזות בלשון: "מה אתה פותח את הדלתות בפני? מי אתה חושב שאתה ולמה אתה חושב שאני לא יכולה להגן על עצמי?" ושיא השיאים היה כשמישהי אמרה לי "דע לך שלא כל הנשים בעולם הן הנשים של אלתרמן. אני לא סובלת אותך ולא סובלת אותו." (-: צודקת, מה לעשות. זה שוב עניין של תפישה, אליפל - תראה, אני יכולה למשל לצפות ממישהו לעשות למעני משהו, כי גם אני עושה למענו משהו. והנה זה לא קשור לעניין של חוזק וחולשה אלא בפריזמה של קבלה ונתינה. בגדול אני לא מצפה מאף אחד שלא מקבל ממני משהו, לתת לי משהו, וזה לא קשור כמה חזק הוא או כמה חלשה אני, וההיפך. אני לא מדברת רק על מחוות פיזיות או כלכליות, אלא גם על מחוות רגשיות. למרות שאנחנו נמצאים באתר בו נבחנים יחסי כוחות, חוזק וחולשה, למעלה ולמטה, אני לא שוכחת לרגע שזה חלק מפרקטיקה נפשית ו/או רגשית ו/או מינית, שבעצם מדובר בצרכים שלנו, ולא במצב "אמיתי" של חוזק וחולשה. אני חושבת שתסכים שאתה לא חזק או חלש יותר מאנג'לינה בחישוב הכולל, וכי אתם בעצם שני אנשים חזקים ועצמאיים, חכמים ובוחרים את המקום בו אתם רוצים להיות פעם אחר פעם אחד מול השני. לא מחולשה פיזית, של מישהו מכם, לא מחולשה נפשית, ולא מחולשה מנטאלית. אני גם חושבת שמכוח היותכם אוהבים ומחוייבים אחד לשני שניכם פועלים הדדית כדי להקל על השני בדברים בו הוא פחות טוב, כשאתם יודעים שזו רק פיסה קטנה בפאזל הרב מימדי של האהבה שלכם. מבין מה שאני אומרת? וגם אני חושבת שזה דיון מעניין מאוד , תודה (: הכל נכון והכל יפה ואני נהנה לקרוא אותך בכל הנושאים בעולם (יש לי אליך חולשה, אמרתי כבר?) אבל מה הקשר בין כל מה שאמרת, לטענה בה אני דבק מאז הודעתי הראשונה שאותה את עצמך הצדקת לפני מספר הודעות? הרי לא אני אלא את כינית את עצמך במצבים ספציפיים שהועלו בשרשור וסביבם הוא נסוב "ילדתו הקטנה". וברגע שמדובר בילדתו הקטנה – אם כי את קטנה באמת ושייכת לגמד שוביניסט ואם כי לפעמים בא לך להיות ילדתו הקטנה – יש כאן יחסי כוחות. מישהו "קטן" ומישהו "גדול". מישהו משולם ומישהו משלם. מישהו מועד במדרגות ומישהו מושיט יד לתמיכה. מישהו המתקשה לפתוח את הדלת ומישהו הפותח אותה בפניו. מישהו המתיישב על הכיסא ומישהו המזיז אותו עבורו פן יפול. מישהו נכנס לחדר ומישהו נעמד על רגליו. מישהו נקי וטהור ומישהו בשום פנים ואופן לא מקלל לידו. מישהו חלש ומישהו יוצא לעשן במרפסת כדי לא לפגוע בנשימתו (את זה גם ניתן לראות בתור - מישהו חכם ומישהו אידיוט, אבל זה כבר מפורום אחר). למישהו קר ומישהו מסיר את חולצתו ועוטף אותו. למישהו כבד ומישהו עוזר לו לסחוב. מישהו נמוך ומישהו כורע לפניו. מישהו עדין ומישהו רועד טרם הוא נוגע בו. מישהו... אני כל כך אוהב אותה עד שנדמה לי שאם אמשיך לכתוב עליה אני אתעלף, אבל הבנת, נכון? בכל המצבים הללו המישהו הראשון נעזר במישהו השני, ולא טענתי דבר מעבר לכך. תקראי את ההודעה המקורית שלי. הטענה היחידה שלי הייתה שכל המחוות הללו, הספציפיות שהועלו בשרשור בהתאם לכתבה ממנה הכל התחיל, אמנם נראות אביריות וג'נטלמניות אבל טמונה בהן אמירה. והאמירה היא האמירה אותה את (ולא אני) אמרת בקול צלול וברור - לפעמים אני רוצה להיות ילדתו הקטנה. וברגע שאמרת את זה, הוכחת את הטיעון שלי. כל שאר ניואנסים של החיים לא קשורים לכאן כרגע. אין זה אומר שלא אהיה למעלה משמח לקרוא עליהם בעניין רב ופי כמה מפיך, אבל כפי שאכתוב עוד רגע בסיפא מסוגרת, הסיכוי שאשתתף בדיון כזה הוא קטן. (במאמר מוסגר אציין רק שאנג'לינה ואני לא דוגמא טובה לחיזוק טיעוניך אבל מכיוון שאנחנו מנהלים אורח חיים יוצא מן הכלל, אנחנו גם לא דוגמא סבירה שתסתור אותם). |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 12 שנים •
31 באוק׳ 2011
ו"סיפא" זה זכר ולא נקבה. בועט בעצמי.
|
|
|
the rain song
|
לפני 12 שנים •
31 באוק׳ 2011
ועדיין, יש נשים, כמוני למשל, שלא רוצות גבר עשיר שיגשים את כל החלומות שלהן, גם לא בפנטזיה. אני מגשימה את החלומות שלי בעצמי
ואני לא רוצה להיות "ילדה קטנה" בחיקו של שום גבר. ובכלל אני לא רוצה להיות ילדה קטנה. אני אשה מבוגרת, מה פתאום להיות ילדה קטנה? והעצמאות שלי היא לא רק עובדה בחיי היא משהו שאני אוהבת. אם בן הזוג שלי ירחץ כלים והם לא יהיו נקיים אני לא אשטוף אותם אחריו, אני אלמד אותו איך שוטפים כלים כהלכה. מה הוא ילד קטן שלא יכול לשטוף כלים? או לנקות או להרים את החולצה או וואט אבר? אני גרה לבד לכן אני מנקה בעצמי אני גם מחליפה נורות, מתקנת את הטפטוף בברז ובמידת הצורך הורגת את הג'וקים. כשהייתי צריכה לעבור ניתוח נסעתי לבית החולים באוטובוס וחזרתי במונית גם לשדה התעופה אני מגיעה וחוזרת במוניות ולא מצפה שמישהו יעשה לי טובה או יטפל או יעזור לי האם זה שאינני יודעת להתקין דוד שמש בעצמי או אינני מסוגלת לסחוב את מכונת הכביסה במדרגות בעצמי ואני נאלצת להעזר באיש מקצוע אומר שאני חלשה? כן, קצת, מכונת כביסה זה משהו כבד. אבל להגנתי יש הרבה גברים שלא מסוגלים לעשות את זה. - בשביל זה יש אנשי מקצוע. ועדיין, הרעיון להסתכל למישהו בעיניים במבט מתחנחן ולבקש שיקנה לי נעליים בעיקר מבהיל אותי. אני לא מבקשת מאנשים דבר. אני מסתדרת לבד ואני אוהבת להסתדר לבד. ורעיון הגבר שייקח את המושכות לידיו ויוריד ממני את "מעמסת החיים" לא מושך ולא מחרמן ולא מדליק אותי כהוא זה. הכתבה דיברה על נשים קמצניות. אין חבר או חברה שלא זכו שאזמין אותם על חשבוני עשרות פעמים. לארוחות, למוניות, למסיבות ועוד כל מיני. קמצנית אני לא. וכשגבר יתעקש לשלם עלי בדייט אני לא אתחיל לריב איתו. כפי שיולי כתבה - לא באנו לכאן לריב על עקרונות ואני לא אפצח בנאום לוהט על אג'נדת הפמיניסטיות. מה שכן, מעולם לא חשבתי שזה ממקום שהוא חושב שאני חלשה ממנו כי אני אשה. עכשיו גם ההנאה מהנימוס הזה נעלם - באסה כל אחד עם מה שמתאים לו ורוב המגיבים כאן נמצאים בזוגיות יציבה וארוכה - ובכן, אשריכם שמצאתם את בן הזוג המתאים לכם. באמת. |
|
|
הרמאפרודיטה
|
לפני 12 שנים •
31 באוק׳ 2011
גססתי כמה ימים, אז תתמודדו עם הדיליי.
יולי Yuli כתב/ה: טרנסקסית לא מוכנה לשלם על עצמה, כי חשובה לה תחושת ה"אשה זו אשה וגבר זה גבר", והיא משקיעה בהבלטת הנשיות שלה והיא מצפה שהוא ישקיע ויבליט את הגבריות שלו. זו ציפיה לגיטימית, אם זה סוג היחסים שמחפשים. נכון, אף אחד לא חייב לה שום דבר. אף אחד גם לא חייב לצאת איתה. מי שהגישה שלה לא מוצאת חן בעיניו, כנראה לא יזמין אותה לצאת מלכתחילה, או שהיא תסרב לו, והבעיה תימנע מראש. (זה בסדר שלקחתי אותך ככה בתור דוגמה? פשוט היית מאד חד משמעית אז זה נורא נוח). קודם כל וודאי שזה בסדר! כתבתי בדיוק מאותה נקודת מבט של הגמד: טרנסקסית כתב/ה: אני לא טורחת להציג את השואו הקטן של כאילו להוציא את הארנק (שבכלל לא איתי) וכאילו להציע לשלם. גם השואו יהרוס לי את החוויה. זו לא העובדה שהוא משלם בפועל, וזה לא הסכום שהוא מוציא מכיסו שמדבר אלי. זו העובדה שברור לשנינו שהוא משלם, לא כי אין לי כסף, אלא כי הוא גבר ואני אישה - ולדעת שנינו זה אומר שהוא משלם. אותה סיבה שהוא תמיד ישב מאחורי ההגה ואני ליד הנהג, כי אין מצב שהוא עם בחורה ברכב והיא נוהגת (עיקרון שלא ברור לי אצל גברים, אבל אני זורמת). בחיים לא נתקלתי בסיטואציה שבה הרגשתי שהגבר לא נינוח מהעובדה שהוא משלם, או שלא ברור לו שהוא משלם. ובכל התקופה שאני יוצאת עם גבר מסוים, גם מעבר לדייט ראשון, אני לעולם לא משלמת על עצמי ביציאות. ובכנות - אני גם לא חושבת שזו בכלל אופציה מבחינת הגברים שאני יוצאת איתם. אבל כנראה שאישה שמצפה שישלמו עליה, לא נשמעת לגיטימית כמו גבר שמצפה לשלם בעצמו 
בכתבה אני מתוארת כאישה קמצנית, ואני לא חושבת שאני כזו. אני גם לא חושבת שאני נתפסת ככזו - בדייט או ביחסים. ובכלל עד לתגובות הגמד, רוב התגובות הגבריות כאן מאוד הפתיעו אותי, ולא לטובה. אף פעם לא הרגשתי שגבר משלם עלי את החשבון ומרגיש אפילו טיפת מרמור על המוסכמה החברתית הזו שכאילו כופה עליו לעשות את זה. בחיי. זה כאילו שיש זן שלם של גברים שמעודי לא נתקלתי בו. כמה ביזארי... |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 12 שנים •
31 באוק׳ 2011
יכול להיות שהכתבה הזו, בדרכה ההמונית, ניסתה להתייחס לסוג הבחורות שלא מתנהגות כמו ליידי, לא מוכנות לקבל את הפגנת הכח שהתשלום מביא איתו, לא מוכנות לשמוע על תפקיד "נשי" כלשהו שיוטל עליהן, אבל מצפות שישלמו עליהן, פשוט כי ככה זה נוח.
אבל כמה בחורות כאלה כבר יש? אני לא מכירה אף אחת כזו. ואתם יודעים מה, אני לא בטוחה שזה תמיד ככה. אני יכולה, בהפגנה של "אני מבהירה לך מי פה הבוס" לשלם על הדייט שלי. אבל אני יכולה באותה המידה בדיוק להתעלם לחלוטין מהחשבון בגישת "שהעבד ידאג לזוטות האלה". מאידך כשאני מנמיכה את עצמי, אני יכולה לשלם על פגישה בתור אקט של שירותיות (וכבר קרה לי ששילמתי בדייט עם שולט מהמקום הזה), ויכולה לא לשלם בתור אקט של חוסר אונים. כשאני יוצאת עם טדי למסעדה, אני נוטה לא לפתוח כלל את התפריט ולהניח לו להזמין בשבילי. וזה יכול להיות מלווה בלומר למלצר "אין צורך בתפריט, הוא מחליט עבורי", וזה יכול להיות מלווה ב"אל תטריח אותי בעיון בתפריט אלא כרכר סביבי ודאג שאהיה מרוצה". וזה הכל עניין של פרשנות, לדעתי. נראה לי שכבר היה דיון דומה בפורום בשאלת "מי נוהג" - האם ראוי שהמשרת ינהג, או שהחזק ינהג. ואולי אפילו דיבנו פעם על רחיצת הפרטנר והאם הוא נעשה כאקט של הקטנה, אינפנטיליזציה, או כאקט של שירות. עוד?
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 12 שנים •
31 באוק׳ 2011
ציטוט: אף פעם לא הרגשתי שגבר משלם עלי את החשבון ומרגיש אפילו טיפת מרמור על המוסכמה החברתית הזו שכאילו כופה עליו לעשות את זה. בחיי
טוב, אם הוא יתן לך להרגיש שהוא ממורמר על זה, זה מפספס את כל השואו שהאקט הזה אמור ליצור, לא? את כנראה יוצאת עם גברים נבונים דיים כדי להבין את זה
אבל ברצינות, אני לא חושב שגברים מתמרמרים על זה יותר מדי. רובם פשוט מגחכים (בינם לבין עצמם או במחיצת נשים שאין להם כוונות מיניות כלפיהן) על הפרשנויות מרחיקות הלכת שנשים מייחסות לזה. נסי לשאול גבר שממש לא רוצה להשכיב אותך וממש לא חשוב לו לעשות עלייך רושם, והוא איננו מחפש מלכתחילה יחסים ייחודיים באי השוויון המובנה בהם כמו פוג או אליפל, מדוע הוא משלם ומה זה אומר מבחינתו. סביר שהוא יגיד שזה לא אומר כלום והוא פשוט יודע שזו האסטרטגיה שבה הוא צריך לנקוט כדי להשיג את המטרה שלו - זיון, דייט שני, הימנעות ממוניטין של אבו קמונה וכן הלאה. זו לא דרכו לחזר או להיות אבירי, נדיב או ג'נטלמן, אחרת אחוז הגברים הישראלים המחזרים, הנדיבים והג'נטלמנים (הנמוך למדי) היה מתקרב לאחוז הגברים הישראלים (הגבוה, מן הסתם) שמשלמים על בת זוגם לדייט. רוב הנשים גם לא מקסימות עד כלות את בני זוגן לדייט הראשון וגורמות לו לתשוקה אדירה להשקיע דווקא בהן, הכה מיוחדות. זה לא הם וזה לא את. זה פשוט ככה. אני מבטיח לך שנתקלת בזן הזה של גברים, והרבה יותר ממה שאת חושבת. פשוט היו להם סיבות לא לספר לך שהם כאלה. זה משחק, גם במובן game וגם במובן act, וכל אחד עושה את התפקיד שלו. מאחורי הקלעים חוזרים למציאות. |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 12 שנים •
31 באוק׳ 2011
the rain song כתב/ה: .
...מה שכן, מעולם לא חשבתי שזה ממקום שהוא חושב שאני חלשה ממנו כי אני אשה. עכשיו גם ההנאה מהנימוס הזה נעלם - באסה... קודם כל ריין, לא צריך לקחת את הכל כל כך קשה. אם את לא עסוקה בלהוכיח שאת חזקה, לא אמורה להפריע לך העובדה שלמחווה שנעשית כלפיך אולי קיים ניחוח "מחליש". כי אני למעלה מבטוח שרוב הגברים כלל לא מייחסים לכך חשיבות (בדיוק וכפי שאת לא ייחסת לכך חשיבות טרם נפתח הדיון המהמם הזה). בילדותי התכתבתי עם ילדה. היא התגוררה ברמת השרון ואני בבני ברק (אם את פה בכלוב אז כן, זה אני אותו אליפל ודעי לך ששברת את לבי). אין לך מושג כמה המתנתי למכתביה והיום בו קיבלתי אחד היה בשבילי יום חג. נהגתי לשמור אותם שעות מבלי לפתוח, הייתי מצמיד אותם לזגוגית החלון כדי לקרוא שתי מילים בגניבה ואז מנסה, ללא הצלחה, להסיט את מחשבותיי לעניינים אחרים רק כדי "לחנוט" את הידיעה הקסומה הזאת שאי שם, מתחת לכרית, בתוך מעטפה מקושטת בכתב מעוגל וילדותי, היא ממתינה. עד שבאחד הימים השבתי לה על אחת משאלותיה במילים: "מה אני, נקבה?" היא כתבה לי: "למה אתה חושב שכל הבנות פחדניות?" והפסיקה להשיב על מכתביי. ברור לך שלא חשבתי שכל הבנות פחדניות ובכלל לא ידעתי שהן "נקבות". "נקבה" לדידי היה בסך הכל כינוי גנאי לילד פחדן. מאז עברו לא מעט שנים ואני מוכן להישבע שלמרות שלקח לי לפחות שנה להבין את משמעותו האמיתית של הביטוי, שוב לא השתמשתי בו מעולם. אבל אי הידיעה שלי או אי ההבנה שלי, לא שינו את הביטוי עצמו. גם לולי ייחסה לו חשיבות, הוא היה נשאר ביטוי שוביניסטי. אז מה אני אומר? שתעשי מה שמרגיש לבך ואת מה שאת מוצאת לנכון. אני לא חושב שהדיון הזה או מי ממשתתפיו התכוון לשכנע אותך שלא ליהנות מתשומת לב גברית (אוי לי, אני מרגיש ממש רע), אלא להסביר, עד כמה שאפשר, את שלל נקודות המבט. (והנה אני רואה את נקודת המבט שהביא זאלו – עוד כלי להשגת זיון – ושוב מסכים אתו). |
|
|