מסירה

Re: גמד יקר

המטפלת המתעללת​(שולטת) • 13 בדצמ׳ 2011

[quote="Brave Dwarf"]

תשמע זו דילמה לא פשוטה. הנחת היסוד שלי מבוססת על תאוריות בפסיכולוגיה התפתחותית הטוענות ביסודן (ולא שאני בהרכח חסידת פסיכולוגיה- אך במקרה הזה נדמה לי שהן לא רחוקות מהמציאות) שההתפתחות לא מסתיימת בגיל 18 אלא לערך בגיל 24
שוב אין זו אמת מוחלטת חלילה אלא גישה עמה אני נוטה להסכים.
בהקשר זה, מביתי שגדלה בחברה מערבית לכל דבר- ניחא זו הישראלית שהיא ג'ונגלית משהו, עשינו עליה לפני 8 חודשים מאוסטרליה, אני מצפה לגדול כנערה מערבית לכל דבר ועניין. כלומר- יהיו ערוצי מחשבתה אשר יהיו- סביר שהיא תתקדם במקצב המתאים לחברה המערבית של שנות האלפיים ותנהג בקורלציה לתרבויות בהן חונכה.
כיוון שהעולם הוא סוג של כפר גלובלי כבר לפחות 10 שנים, וכיוון שאישתך חיה בחברה מערבית לכל דבר ועניין גם אם לא גדלה וחונכה בכזו- אני יכולה להניח שהיא חווה, חוותה ועוד תחווה דואליות לא פשוטה ואיך תתגבר עליה יוכתב בעיקר ע"י יציבותה הרגשית ומהותה הפנימית.
ברמת ההתפתחות ולשאלתך האם אני בטוחה שההשוואה שערכתי היא ברת תוקף- אינני בטוחה במאומה וטוב שכך. אני יכולה להניח שיציבה כככל שתהא אישה בת 20- מעגל ההתפתחות שלה לא הסתיים. אני יכולה להניח ולו רק מרמיזותייך שחסינה פנימית ככל שתהא- היא עדיין קרועה קרע עמוק ומדמם ביחסיה עם משפחתה המחלחל לכלל מערכות יחסיה על אחת כמה וכמה כאם צעירה.
הרבה החלטות שעשיתי בגיל 18 או 20 או 22 נבעו ממקומות פזיזים ולאו דווקא מחוברים שלא היתה בהם תמונה מלאה- וכל אלו הסתברו אך ורק בדיעבד מן הסתם. גיל זה מאופיין גם בלא מעט אלמנטים של אקספירמנטיות ובן זוגה הקרוב- הרס עצמי, בין אם בחברות מערביות דתיות או שמרניות מאד
אלו אלמנטים אנושיים שאינם דווקא תלויי תרבות או התניות כאלו ואחרות
ראיתי הרבה נשים ממגזרים הנוטים לדיכוי נשים מתעוררות בגיל מאוחר יותר ובועטות בכל מה שכבל אותן, ראיתי גם נשים מערביות רבות שמאסו בחיי הסופר וומן שלהן ובדיכאון הקיומי המלווה אותן כשאינן אדונות לגורלן ובעטו בזוגיויותיהן ושברו את כל החוקים ועצרו את המשחק
ואין לי יותר שמץ מה נכון ומה לא נכון ממך או מאף אחד אחר כמו גם יכולות בזוקה לחיזוי עתידות
בשתי התגובות הראשונות לי אלייך ניסיתי לומר דווקא את זה- שדרך של קיצוץ כנפיים או בובתיות אינה יעילה בעיניי ושבעיניי יש לנהוג משנה זהירות עם אנשים בגיל צעיר מאד
ואגב- גם זה לא ממקום מתנשא, אני נמשכת לגברים צעירים ממני בכמה שנים ואף רואה בכך אלמנט בדסמי לא מבוטל, רק שמדובר בגילאי 28-33 ככה, שזה לפחות 10 שנים מעל הגיל החוקי

-תוכן שיווקי-

מUחדת • 13 בדצמ׳ 2011

(כיף איתכם, כולכם. ומעניין. תודה)

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 13 בדצמ׳ 2011

וואו, זה בדיוק מה שרציתי להגיד.
מצטרפת.

מהפינה שלי

תמונה כפרית • 13 בדצמ׳ 2011

מעולם לא נימסרתי
והנושא הנ"ל מעולם לא עלה לדיון.
יחד עם זאת אינני מוגבלת בצעדי
יש לי את החופש לבחור לעשות כרצוני.
מערכת היחסים ביני לבין דן מושתת גם על אהבה גדולה
אהבה שיש בה הרבה מאד הערכה התמסרות ומסירות
אין בה צרות עין ורכושנות. יש בה מרחב תנועה.

________________________________________________

בהמשך לדיון על דברי אליפל.

מבחן הזמן הוא אחד מאבני הבוחן של מערכות יחסים.
מערכות שלא בנויות על יסודות יציבים לא יחזיקו מים.
כשאנחנו מביטים מרחוק על מערכות של אחרים אנחנו נוטים
לפרש אותם בכלים הקיימים אצלנו, ומשווים עם מערכות שאנו תופסים כדומות.

ולא לוקחים בחשבון שיש יוצאים מהכלל או פשוט שונים ממה שאנ מכירים.

אחת השאלות שאני נתקלתי בהם כלפיי, ושאלתי לא אחת את עצמי
בצורה נוקבת, האם אני אישית לא נמצאת בתוך מערכת היחסים הזו
מבחירות הלא נכונות, קרי האם אני מוותרת לעצמי ולא מחפשת לי
מערכת יחסים "נורמלית" מכל מיני סיבות, אחת מהם נניח שאני
חושבת את עצמי כלא ראויה לכזו מסיבות כאלו ואחרות.

ראיתי סביבי לא מעט מערכות יחסים "מסתפקות" שכאלו
קל מאד לדון גם את שלי לכזו, אך היא לא, לו היתה כזו, היא היתה מתפוררת מזמן.

ולמה העלתי את כל זה?

כי מקריאה ראשונה של כל מה שאליפל כתב
יש לא מעט שיגיבו בזעזעוע כזה או אחר
אני יודעת שיש לא מעט שיש להם בקורת והאמת נתנת להאמר שגם לי.

אני אוהבת מאד את אליפל, ואני אוהבת מאד את אנג'לינה שלו
מהכרותי המועטה איתה היא אשה מדהימה

ועדין בבגדול בלי לרדת לזוגיות ספציפית כזו או אחרת
ההגיון שלי ממרומי שנותיי וניסיוני מוטרד ממערכת יחסים שבה
יש הפרש גילאים כה גדול,
מערכת שבה אשה צעירה כל כך מנותקת ממשפחתה, מעמה
מדתה וממולדתה.
ובעיקר כפי שזה אולי מצטייר, יש כאן רק קול אחד, הקול שלו.

זה מפחיד זה מטריד זה משיק יותר מידי למערכת יחסים מסרסרת ומתעללת.
אז?

להתבונן לא רק בקווי הדמיון
אלא לשים לב לקווי השוני

ובעיני הכי הכי חשוב
מדברים
רואים איפה הקושי, מדברים עליו
מעלים אותו לפני השטח
ופותרים אותו, בצורה זו או אחרת

ועוד משהו שקראתי אצל אליפל המון
היא אבר מאבריי
קרי היא חלק בלתי נפרד ממני.

כן, אני חושבת שלרוב גיל 20 הוא גיל צעיר מידי
לקבל בהן החלטות כל כך מהותיות ומשפיעות
מצד שני יש לנו לא מעט מפקדים בגיל הזה שחיי אחרים תלויים על כתפיהם

וכבר היה מי שאמר שהיה רוצה להיות צעיר בן עשרים עם התבונה והניסיוון של בן שמונים.

יחד עם זאת אני יודעת, שאין כן התנהלות פזיזה וחסרת מעצורים
להפך, הרבה מחשבה, התלבטויות, התייעצויות ותבונה
המושקעים במאמץ רב לבנות משהו יציב ובריא.

(וזה בדיוק מה שאני מרגישה במערכת יחסים שלי)

Re: מהפינה שלי

Brave Dwarf • 13 בדצמ׳ 2011

מת עליך, המסת לי את עיניים.

אוסיף על דבריה של תמונה, שאני מכיר אותה... LOL הרבה מאוד שנים, ולא רק שהיא לא הטיפוס שיעשה למישהו "פוציניו מוציניו", אלא שאת הפעמים שהיא נתנה לי בראש, קשה לספור על אצבעות כף יד אחת (ואולי אפילו על שתיים). וגם שמערכת יחסים שלה עצמה אכן לא אחת עמדה למשפט ולכן כל ההתמודדות הזאת, מוכרת לה מקרוב.

(ואני בכלל באמצע תגובה לזאלו, שיהיה לי בריא הוא והשאלות שלו)

Brave Dwarf • 13 בדצמ׳ 2011

טוב, כיוון שיולי גיבתה אותך ואני כבר הבטחתי לה (זהו, איחרת, חביבי) שלה ורק לה אשיב על הכל, אענה בכ"ז ואעשה את זה בסעיפים כי הרבצת פה סדרה של שאלות עליהן אני חייב לחשוב טרם אני משיב (תודה, זאלו).



Fear made it hard at first. Not knowing them

כן, בוודאי שדיברנו על כך. אנג'לינה אפילו זוכרת היכן ישבנו כאשר שוחחנו על הנושא. אני התעקשתי לברר אתה איך היא מרגישה בדיוק ובסופו של דבר היא סיפרה לי על הפחד שנבע מחוסר הכרות. נתתי לה את הזמן שלה להכיר. גם הם לא בוקים ומודעים לעובדה שזה חתיכת שוק ולכן היו סופר זהירים ועדינים אתה ומאוד קשובים אליה. אני יודע שלמילה הזאת יש קונוטציה שלילית לפעמים, אבל הם "הרגילו" אותה אליהם.



מבריק אתה (אני מתכוון לזה). גם אני תהיתי לא אחת בכלל ולגבי עניין ההשאלה בפרט, מה מניע אותה להיענות לבקשותיי-דרישותיי.

איך את מרגישה בזה?
Fear a little, I know what to expect from You, but never know from them.

אז למה את עושה את זה?
I do it for You, to make you happy and not to embarrass You
I am Yours, I am a source of Your pride and Your happiness

אנג'לינה כנועה מטבעה או מעצם חינוכה. המטרה שלה במערכת יחסים זו, לעשות אותי מאושר ולכן, כך אני סבור וכך טוענת היא, הסיפוק שלה נובע ישירות מהאושר שהיא גורמת לי. מה שאומר שברגע שאני רוצה להשאיל אותה (או לבצע בה כל פעולה אחרת), היא נשאלת.



קודם כל, זהו דבר שברגיל, כמו שאמרתי. לא עושים מזה יותר מדי עניין. זה גם מאוד משחרר, דרך אגב. אני מקווה שאושה תסלח לי אם אביא את תגובתה כדוגמא: אושה סיפרה באחת מתגובותיה כאן על איזהו מפגש חברים שהתקיים אצלה בבית. לפי מה שהבנתי מהתיאור שלה, הם התחלקו לקבוצות של בנים ובנות. בנים דיברו על מחשבים וכדורגל ובנות דיברו על רגשות. לפי התמונה שהצטיירה בעיניי אני לא יכול לדמיין לעצמי את אושה קמה ומתיישבת על אחד מהחברים של בעלה או את אחד מהחברים של בעלה צובט לה בטוסיק או מעיר הערה כגון: "בונה, בנאדם, עומד לי רק מלהסתכל על אשתך, כמה סקסית היא/החצאית שלה/נעלי הפומפון שלה וכד'. אצלנו זה מקובל. אצלנו גם מקובל להיפגש בסאונה ובכיף ליהנות ממנה בעירום מלא, לחתוך לים באמצע הלילה ולשכוח את בגדי הים בבית. מקובל שהוא יחבק את אשתי ויעסה את גופה במגבת יבשה כי שיניה נוקשות מקור, מקובל שהיא תתקשר אליו כשאני מתנהג כמו חמור ולא מבין אותה ותגיש תלונה (-:. מקובל גם שהוא יסביר לה בשפתו היכן היא טועה, מקובל גם ההפך (וזה כשהוא מסביר לי בשפתי איפה אני יצאתי דביל). אז כמו שאמרתי, זה משחרר אבל לא רק. זה גם מקרב מאוד ולכן נעלם אפקט ה"לי אישית קשה להיות עם מישהי שאני לא יודע שמתלהבת מלהיות אתי", אז אולי לא מתלהבת, אבל בהחלט מרגישה קרובה ונינוחה (נכון שאנג'לינה כתבה שהיא עדיין חשה פחד מסוים, אבל הוא יחלוף עם הזמן).

אני יודע שאני חוזר על עצמי, אבל באמת באמת שזה מרגיש לי (ועוד יותר להם, כי הם יותר מנוסים ממני ויותר שלמים עם עצמם) כל כך לא "מדהים" לא "מלהיב" ולא כלום, אלא פשוט וטבעי. הרבה יותר מדהימות התגובות והלבטים של אנשים שהגיבו בשרשור. של יולי, של אדון וחבר, של קינג קונג, של פרי ספיריט, של Dark Artist, של פורגוד ושל כל האחרים ואפילו של שלגי שאמרה שהיא לא יכולה כי זה יותר מדי חושפני. אני גם יודע שאני נשמע כמו מישהו שנחת לפני רגע מהמאדים וממש עכשיו יצא מהחללית, אבל רוב הזמן זה בדיוק מה שאני מרגיש כשאני קורא בכלוב. כמעט הכל נתפס אצלי הפוך.



זאלופון, אני מקווה שעניתי לך על כל השאלות וגם ליולי על הדרך, ואם לאו, שאל שוב ואחדד. אני מאמין שאם יצמחו בכלוב עוד מספר שרשורים כאלה, הם יהוו דוגמא נהדרת ליכולת שלנו לחלוק את ה BDsM שלנו עם אחרים, לשתף ואפילו לדון בקשיים. אז שאל וגם תעביר ביקורת, ואני מבטיח להתייחס אליה בשיקול דעת, לענות לעניין ולקחת ממנה את מה שצריך (אם לא לעכשיו, אז לעתיד).

Re: גמד יקר

Brave Dwarf • 14 בדצמ׳ 2011

מה קורה לך עם הציטוטים? למה הם מסתבכים לך ככה? (-:
כיוון שעם רוב דבריך אני מסכים ועל רוב אחר אין לי מה להגיד (לגבי כל מה שאמרת על בתך) אלא רק לקרוא ולהבין, אני אגיב על מספר דברים בלבד (אבל קראתי את הכל שלוש פעמים, שלא יהיה לך ספק).

אז קודם כל, וזה הכי חשוב מבחינתי, תודה על התשובה המושקעת.



וזה אומר שמה? שעד גיל 24 אסור לנו להתחתן, לעסוק ב BDsM, וכדומה?

בגיל 17.5 (אני יליד חורף) דחסו אותי לטנק ושנתיים וחצי אח"כ, אני ואותו טנק, שמרנו על אנשי זק"א כאשר אספו איברים, גירדו שיער ועור, של חיילים. בין לבין הספקתי להתחתן. לא שמעתי אף אחד טוען שאסור. אז כן, נכון, זה עיצב אותי בצורה מסויימת, עליה אני כלל לא מצטער (פרט לסיוטים).



ללא ספק. גם אני חווה דואליות רגשית עד עצם היום הזה. לא תמיד טוב לי עם העובדה שאני צריך להכות את זו שאני אוהב כדי להביע את אהבתי. זה לא נורמאלי, זה חולני. פי כמה היה לי קשה כאשר חיפשתי לי בת זוג שתשלים אותי ובגלל ההגבלה הזאת לא הצלחתי למצוא אותה. למעשה, כשאנג'לינה הופיעה בחיי, הייתי כבר מיואש לחלוטין. נו אז מה?



מסכים לגבי מעגל ההתפתחות שלא הסתיים ומאמין שהיא תהיה קרועה עד סוף ימיה. נסי לא להיקרע כשהוריך וחבריך מכריזים שאת מתה, שאת בוגדת ושבעלך הוא טרוריסט יהודי. שוב אני לא מבין את ההקשר לעיסוק ב BDsM או למערכת יחסים שלנו או לגיל.




נכון (וגם כתוב יפה). מה גורם לך לחשוד או לקבוע שאנג'לינה סובלת מהרס עצמי ולמה את חושבת שלו זה היה נכון, לא הייתי רואה? האם הצטיירתי בעיניך כאדם אטום עיניים ולב?

(אני מתחנן בפניך שתקראי אותי בנימה חיובית ומכבדת אפילו שאני לא מבין/מסכים).



פרח, מה זאת אומרת לא "יעילה"? לא יעילה למה? ושוב - למה את חושבת שאיני נוהג בה במשנה זהירות? או מה זה "משנה זהירות" מבחינתך?



אינך יודעת בן כמה אני ולכן קחי בחשבון שאולי איני נמשך לנשים המבוגרות בעשור מהגיל החוקי, כי עדיין לא הגעתי לשם בעצמי. לצורך סיבור אזניים: אני נמשך לכל הנשים, בכל הגילאים, מעדיף אותן קומפקטיות ואדמוניות, לבושות במדי אחות ומלאות במקומות מאוד נכונים, ובאנג'לינה אני מאוהב לא בגלל הגיל (והיא לא אדמונית ורחוקה מלהיות מלאה באיזהו מקום פרט לריסים. רבע עוף לידה נראה כמו פיל. לגבי מדי אחות, הם בארון כרגע).

ועכשיו חסר לי שגם לי יסתבכו הציטוטים ואצא חומוס.

האמת אליפל שאין לי מה להוסיף על דברי תמונה כפרית

המטפלת המתעללת​(שולטת) • 14 בדצמ׳ 2011

שגם הבהירה מאד יפה את כל צדי המתרס וגם מכירה אותך ואתכם יותר טוב ממני מן הסתם.
האור האדום נדלק אצלי בצירוף שיפוטיות נוקבת כיוון שהשתמשת במילים מסויימות שנתפסות אצלי כמסרסות כפי שציינתי- אך גם סייגתי ואמרתי- שאולי זו רק סמנטיקה...
ואגב- סיוטים הם בהחלט סיבה מספקת בעיניי שלא להכנס למקום העושה רע כל עוד יש אפשרות בחירה
בכל אופן אני קוראת אותך בנימה חיובית מאד, גם בבלוג שלך ביקרתי ולייקקתי בעבר- ואין לי שום כוונה לפעול אחרת בעתיד
ברכות!

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 15 בדצמ׳ 2011

כל זה נראה לי נורא, נורא רומנטי. הסיפורים שלך, אליפל, כמו לקוחים מתוך איזה חלום שחלמתי פעם.
שאני לא מעיזה להגשים, כי "זה מסוכן", כי זה עלול לפגוע באינטימיות, כי כל כך הרבה פעמים ראיתי את זה אצל אחרים מסתבך וגורם לאהבה להיות סופית ומתקרבת לסופה...

אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, אני כבר לא בטוחה שזה משהו שאני באמת חולמת עליו ונרתעת רק כי זה מסוכן. כי כמו שאני מכירה את עצמי, איפוק זה לא הצד הכי חזק שלי, וכשמשהו באמת מושך אותי אני חותרת אליו לא משנה כמה פעמים אגיד לעצמי בין לבין "לא יולי, זה רעיון גרוע".

כי אחד הדברים שאני אוהבת בקשר שלי, הוא ה"שלי ורק שלי". הפרטיות שלנו, השמירה שלנו של דברים מסויימים רק זה עבור זה, המחוייבות שלנו לשמור מגע מסויים רק לעצמנו. כשאני באמת חושבת על זה, זה לא משהו שאני עושה כאמצעי הגנה. אני באמת אוהבת את זה ככה. ומצחיק אבל הייתי צריכה לשבת מול הסיפור שלך ולהתרגש ממנו וקצת לקנא, בשביל להבין את זה.

אז הפנטזיה עדיין שם, אבל אני מזדהה אתך בדבר מסויים - הטבעיות. בשבילך זה לא "פנטזיה" מרגשת ונחלמת שאתה מגשים. זו מציאות, הדרך הטבעית של הדברים. ועבורי, זו פנטזיה. גם אם אגשים אותה - זו פנטזיה. בגלל זה אני אומרת ש"זה לא שווה את הסיכון" - כי בשבילי זו רק פנטזיה שאפשר להגשים או לא להגשים, לעומת מהות של יחסים.
אם אני אלך בדרך הזו ואחלוק באהבת חיי, מה שבאמת שקלתי לעשות, זה עשוי לשנות את היחסים שלנו. אוקיי, אז מה? גם דברים אחרים שהכנסתי ליחסים בינינו שינו אותם, שינוי זה לא דבר רע כשלעצמו. כשאני חושבת על זה בכנות אני מבינה - מדובר בדברים שאני לא רוצה לשנות, לא כי אני מפחדת מההשלכות אלא כי הם עצמם ההשלכות. כי אני קשורה אליהם.
זה לא שאני מפחדת שלחלוק בו יגרום לי לאהוב אותו פחות או לו לאהוב אותי פחות. אני בכלל לא מעלה בדעתי איך יכול לקרות דבר כזה. אלא שלצד האהבה, יש דברים מסויימים שאני אוהבת בינינו ולא רוצה לוותר עליהם. דברים מוחשיים שקשורים לאורח חיים ולאו דווקא לאהבה. שאני נהנית מהם.

* * *
אדון וחבר, אתה עדיין פה?
אולי זאת השאלה שצריכה להישאל. כשאתה אומר - האם אפשר עדיין לראות אותה כאם... אני לא בטוחה שצריך לבדוק בשביל לענות על זה. אולי צריך לשאול - מה אני מצפה מאישתי? מה באמת אני צריך בשביל להרגיש שהמהות לא נפגמה? האם לא לגעת באחרות חשוב למהות? האם זה שאחרים לא יגעו בה חשוב למהות? מה נמצא בגרעין, ממש באמצע?

פעם בכמה זמן אני שואלת את עצמי את השאלות האלה. וזה עוזר לי לנקות כמה לבטים.
וזה עוזר לי גם, בדברים אחרים, לנקות את ההיסוס ולקחת את היד שלו ולהגיד - ככה אני רוצה את זה וככה זה יהיה. בוא.
וכשהוא עושה את זה לי - אני באה. כי ככה אני רוצה את זה וככה זה יהיה. כי זה מה שאני רוצה להיות עבורו. ואם אני אתחיל לשים לו הגבלות, זה אני עושה וזה אני לא עושה, אז אולי אני אתחמק מאיזו פעולה או שתיים שלא הכי מדהימות לי, אבל גם אפגע בתמונה גדולה יותר שחשובה לי יותר מפעולה כזאת או אחרת (וזה קצת עוזר לי גם אולי להבין את שיקולי אנג'לינה בעניין המדובר).

(זה מגניב שאני קולטת את הדברים האלה ממש תוך כדי כתיבה. איזה כיף שיש פורום).

Brave Dwarf • 15 בדצמ׳ 2011

לו זה היה פוגע לי במשהו, הייתי מבין ששוב בחרתי בבת זוג לא מתאימה. לגבי אורח חיים, אין לי ספקות, יולי. את הלבטים הכנים ועוצרי הנשימה שפירטת כאן ובכלל במהלך השרשור, התלבטתי מכבר, אלפי פעמים, לבד מול בקבוק ושנאה עצמית, מול מטפל ואח"כ מול מטפלת ומול חברים (באתי לכאן כדי להתלבט מול הכלוב, אבל אז לא התמזל מזלי למצוא אזניים קשובות). ניסיתי כל מיני פשרות וצורות מבדידות ועד חיים כלואים במסגרת ונילית (מהם יצאתי בשן ועין, לכן עדיפה לי בדידות) והגעתי למסקנה שהגיע הזמן להפסיק להתלבט.



אני מבטיח לך שעיקר מגעים, רגשות ופעולות, שמורים אך ורק עבורנו. לו הייתה נשאלת השאלה מדוע היא שוכבת אתי, תשובתה הייתה, להבדיל, מלאת התלהבות. כי בינינו יש משהו אחר לחלוטין. איני טועם אותה, אני אוכל אותה מלוא הפה, היא שלי. אבל הכי חשוב בכל מה שאמרת היה "אני אוהבת את זה ככה", לדעתי זה הכי נכון בעולם וכל-כך יפה (ולכן בכל פעם שאני מגיב לאנשים בכלוב כאשר הם מעלים לבטים לגבי נכון/לא נכון, ראוי/לא ראוי, אני אומר: "אם אתה מאושר, אז מצאת את הדבר ה-אמיתי").

ואת זה אפשר בכלל להדפיס ולתלות על הקיר:






בפרופיל שלי כתבתי: "חייב להודות שאני מכור לגבול לבנון, אבל לעניין - אין לי כאלו וגם לא לזו שאתי. אני איש שטח, גבולות יסרסו את מי שאני גם במקומות הלא רצויים (-:"

ולכך התכוונתי בדיוק. ניסיון החיים שלי לימד אותי שכשאני מסרס את עצמי במקום אחד, אני מגלה את אזלת היד שלי במקומות אחרים. זה בלט במיוחד ביחסיי עם אננה המופלאה אך הונילית שרצתה 60% ממני וכאשר העלמנו את ה 40% הלא רצויים גם ה- 60% הרצויים פוף ונעלמו. וכאשר יום אחד הסתכלתי בראי, פתאום ראיתי שם אדם אחר, מישהו שלא הייתי בוחר להיות לי שכן, שלא לדבר חבר, ונדמה לי שגם היא.