עצמאות

T O M​(שולט) • 22 בספט׳ 2012

אני מכיר זוג ונילי שבו האישה מחזיקה בכרטיס האשראי היחידי (לו אין אשראי כי מאס בזה)
והוא סומך עליה שתתנהל כרצונה עם האשראי אשר משמש למעשה בשביל שניהם.

lori{ע_מ} • 22 בספט׳ 2012

נמחק

אפשר

הוא​(שולט) • 22 בספט׳ 2012

לכתוב כדי לענות על הצורך שלך לשתף להוציא לאור
אפשר לא לתת כזה משקל סגולי ל"זקנות הכפר" ו"קוקיות הכלוב" (חומד- זה שהנסיון שלך עם אותו אחד מיתולוגי היה ככ רע לא בהכרח משליך על התנהלויות של אחרים תפנימי חומד)
ואפשר ורצוי לכתוב לתת השראה לכל אותם ואותן שיושבים על הגדר שקוראים בשקיקה ולא מעיזים/מעונינים ליטול חלק בדינמיקה שקימת כאן.

נוריתE • 22 בספט׳ 2012

לא אותו דבר
בני זוג וניליים גם מחזיקים חשבון בנק משותף לשתי משכורות ומשלמים ממנו הוראות קבע ותשלומים שונים.

מערכת יחסים זוגית ונילית שוויונית זה לא, המיקרה פה.

שרמומית • 22 בספט׳ 2012

בסדר נורית, חלאס
חפרת!

נוריתE • 22 בספט׳ 2012

רשמתי לי
מהיום
אני אזכור למי לפנות בכדי לבקש רשות להגיב פה על משהו
או בכלל לכתוב

החל מהרגע שבו אלחץ "שלח"

שרמומית • 23 בספט׳ 2012

הו, אני כל כך מתרגשת
זה יהיה כל יום? (:

10 דפים

walking dead • 23 בספט׳ 2012

ועדיין לא הבנתי מה הבעיה בזה שהם עושים ניהול הוצאות מחושב. זה לא מה שעושים בכל מערכת יחסים...? אז הוא החליט להיות האלון גל שלה. מה הביג דיל...?

Inside your head • 23 בספט׳ 2012

אם לא הייתי מכירה את עמדותיך בכל הנוגע להבעת דעה או עמדה או גועל או כולם בו זמנית, הייתי מסוגלת להאמין לך.
בכל מקרה, זה לא רלוונטי בכלל.

לעניינם של דברים:
אין שום הבדל בין ביקורת לבין צעקת גועל, אולי פרט לאופן שבו הדברים נאמרים ואולי גם בתוכן הדברים.
ביקורת היא ביקורת. על הדרך ועל התכנים ניתן להתפלפל מכאן ועד למיקרונזיה.

כולנו שונים, לכולנו דעות שונות בהתאם לאמות המוסר והערכים של כל אחד מאתנו, לכל אחד מאתנו יש את הטריגר שמביא אותו/ה להקים קול צעקה בנושא שמגרד את סף הרגישות שלנו.
כך קרה גם במקרה הנ"ל.

אין לי שום טענה לכל המזדעקים על הדרך שבה הם הביעו את דעתם, עמדתם, צעקת הגועל שלהם או חלחלה. זו דרכם (המאוד לגיטימית) להביע את מה שמבעבע להם מבפנים.

עם זאת, אני כן חולקת על הצורך שלכם לסרס תגובות מסוג זה בטענה נגדית של "הדרך/האיך/הנימה". אתם חוטאים בדיוק באותה נקודה שמעוררת בכם דחיה מנגד.
הם מביעים גועל או/ו חלחלה על מהות הפוסט, ואתם מביעים גועל או/ו חלחלה על מהות התגובה שלהם.

לסרס תחושה שמתעוררת בעקבות פוסט בועט באמצעות הסברים שניתן להביע דעה קצת אחרת, בכבוד מינימלי וכו', זה כמו לנסות להרגיע אדם שהרגע התבשר על אובדן אדם היקר לו מכל בטענה של "תרגע, זה לא נראה טוב, תנסה למתן את התגובה".

לא היו גידופים ברמה האישית, האשכול היה נקי מתככנות (אולי פרט למקרה אורנוס את המלט) וגם הדעות שלכאורה לא עמדו בקנה המידה של "כבוד לכותבת ולבדסמ שלה" חפו מכל פגיעה לגופה, לדעתי.

אלו הרגשות שהפוסט עורר לכאן ולכאן.
ואמוציות לא ניתן לתרץ ולתקן עם לוגיקה.

לעניינו של פוסט:
חייך שלך, עשי בהם ככל העולה על דעתו של אדונך.
והמשיכי לשתף.
מי יתן ויהיו עוד פוסטים מסוג זה שיעוררו מחלוקות ותגובות, ושלכולם יתאפשר להגיב בהתאם לבערה הפנימית שנוצרת בקרבם.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.
וסליחה.

בת יא ענה • 23 בספט׳ 2012

זה שילוב של השניים לדעתי.
בעיקר הקושי עם העובדה שאני מאפשרת לאדוני לקת בכזו קלות דברים שעל פי כל היגיון סביר צריכים להיות בשליטה שלי, שאולי אין להם מקום לשליטה בכלל.
אמנם לא יוצא שאני נתקעת בלי כרטיס כסף לאוטובוס או בלי דלק בימים שאני עם רכב, כאמור יש גם שטר נוסף בארנק שאמור לאפשר לי להתנהל במצבים לא צפויים ובשעות חירום אבל אני לא חופשיה כל כך לנוע בעולם שבו הצרכנות היא בין המאפיינים הבולטים ונאלצת שוב ושוב לדחות סיפוקים מידיים או שאני נדרשת לתכנן את עצמי מראש.

אני מתרגלת.
בשורה התחתונה נראה לי שזה הרבה פחות נורא ממה שעשו מזה כאן.