קשר בין כניעות להסטוריה של התעללות מינית

Re: ילד יודע

המלט • 1 ביוני 2014

לקוראים שאינם מתמטיקאים: פ. ארדש היה מתמטיקאי הונגרי, שניהל חיים כמעט צועניים שנסבו סביב פתרון בעיות קשות ויצירתן של בעיות קשות חדשות. פעם הוא אמר שלאלוהים יש ספר ובו כל ההוכחות היפות ביותר במתמטיקה. ( הרעיון הוא, כמובן, שאנו - בני תמותה רגילים - אינם יכולים בדרך כלל לייצר ״הוכחות כמו בספר של אלוהים״, ועלינו להסכין עם הוכחות מסורבלות, נעדרות יופי ושאר רוח. מצד שני, כל מתמטיקאי יודע לזהות ״הוכחה מהספר״ כשהוא רואה אחת, והתחושה היא של התעלות רוחנית, לא פחות.)

לפני הרבה שנים בא ארדש לירושלים ונתן הרצאה בחוג למתמטיקה. הייתי בין האנשים הרבים שגדשו את האולם. היתה איזו מן התרגשות, כזו האוחזת בך כשאתה פוגש מישהו הנחשב גדול בתחום. (וכבר הערת על תופעת ״האדרת אנשים״). ארדש נעמד על הבמה וקומתו הקטנה נבלעה על רקע הלוחות הענקיים. הוא נטל גיר והתחיל לכתוב באלכסון, מאמצע הרוח ולכיוון מעלה ושמאלה, איזושהי נוסחה ארוכה ובקול צרוד ובלתי מובן, באנגלית בעלת מבטא הונגרי כבד - ניסח את הטענה שלו. ההרצאה היתה הרבה פחות מרגשת מנוכחותו של האיש עצמו, והבעייה שהוא רצה לפתור לא באמת עניינה את רוב הקהל. המנחה שלי דאז, טען שארדש הרס דור שלם של מתמטיקאים, משום שגרר אותם לבזבז את נעוריהם על בעיות קומבינטוריות ״נקודתיות ולא חשובות״ - לדבריו - במקום ללמוד מתמטיקה באופן רחב יותר, שמנגיש איזשהו גוף של ידע וצורת מחשבה.



זה נהדר שאיינשטיין היה מסוגל לומר ״טעיתי״, הלוואי שכל מיני פסיכו-אנליטיקנים היו מסוגלים להודות בכך. כמו לאקאן, למשל, שטען בשיא הרצינות שהפאלוס הוא בעצם השורש של מינוס אחד. (כתבתי על כך לפני שנתיים בבלוג, ב״פוסט אינטלקטואלי״, אפריל 2012.)






אני מסכים איתך לגבי אינטגרציה נומרית. מכל מקום כשציינתי את שיטת מונטה-קרלו דווקא היה לי בראש הצד התיאורטי - העובדה שמיצוע של הרבה דגימות של איזושהי פונקציה (״טובה״) אכן מקרב את האינטגרל שלה.

אני חושב שאתה עושה עוול היסטורי לרימן בכך שאתה מוכן לוותר עליו ומשווה אותו לאנגלית שייקספירית. המשל שלי היה ברור: רימן זה אלף-בית (״דנה נמה, דנה קמה״). זה לא אנגלית שייקספירית או עברית מקראית. זה נכון שהתיאוריה של לבג מוצלחת יותר, אבל רק הוגן להזכיר שעבור מחלקה מספיק רחבה של פונקציות שני המושגים זהים. לבג לא היה מגיע לתיאוריה שלו אלמלא רימן. כל הרעיון של חלוקה ועידון של חלוקה ולקיחת הגבול - את כל זה ניסח בבהירות נהדרת כבר רימן. יש סיבה טובה לכך שלא מתחילים ישר עם כל המיכשור של תורת המידה. הרי אפשר לעשות את זה גם בתורת ההסתברות, אבל מרצים טובים לא עושים זאת והם יודעים למה. הנסיון שלי, משני צידי ההוראה, מראה שהדרך הטובה ביותר להבין תיאוריה מסוימת - באמת להפוך אותה לשלך - היא קודם כל להבין מקרה פרטי אחד חשוב. ועכשיו נראה אותך טוען שהאינטגרל של רימן אינו מקרה פרטי חשוב של התיאוריה של לבג.

אני לא הייתי רוצה ללמוד - או ללמד - במקום שממהר לדחוף לסל האשפה ההיסטורי כל מה שקיימת הכללה חדשה שלו. לא כך אתה מפתח באנשים חשיבה שיש בה פרספקטיבה של רעינוות. השיקול איננו רק כמקובל באקדמיה, וכדי שמהנדסים ופיזיקאים יבינו, אלא גם דידקטי.

נ.ב מהו מספר-ארדש שלך?

Re: ילד יודע

פור גוד • 1 ביוני 2014

אני הולך סוף-סוף לחזור לנושא השרשור, ולומר כמה מילים על הטאבו של גילוי העריות. ואולי כל הדטור (הדרך העקיפה ) על פרויד בשרשור לא היה לחינם, כי גם אני – כמו מרי ג'יין לפני – הולך לבחור לי כנקודת-פתיחה לדיון הזה כמה תובנות-יסוד של פרויד ( שאתה לא תוכל, רפאל, לקרוא אצל ניטשה או אצל שופהנהאור. אפילו ששנינו מסכימים על כך שהחשיבה שלו מאד הושפעה מהם. עד כדי כך, שפרויד כותב שדי מוקדם בחייו הוא היה חייב להכריח את עצמו להפסיק לקרוא את ניטשה - כדי לתת לניסיון להתחיל ללמד אותו, כדי לא לבוא אליו עם דעות קדומות. עד כדי כך ניטשה השפיע עליו...)

אבל לפני שאני מתחיל, אני רוצה להיות הכי ברור. אני דן פה בשרשור הזה רק עם ג'יימס. ורפאל. ומרי ג'יין שהגיבה, ואולי תגיב שוב. ועם פייה. אני לא דן יותר עם כחולית. החלטתי להתעלם ממנה לחלוטין בינתיים. כי כפי שאמרתי: אם היא לא רוצה, אז לא צריך.
ואני בטח-ובטח שלא דן פה עם המלט. יש לו יותר מדי "אישיוז”, כמו שאומרים.
אבל זה רק אני שלא מסוגל לדון אתו על כלום. אחרים בוודאי יכולים. ואין לי שום בעיה וואט-סו-אבר שימשיך לכתוב כמה שהוא רוצה, מה שהוא רוצה, ואיך שהוא רוצה. מדי פעם גם יש לו דברים מאירי-עיניים לומר.
אבל אני באופן אישי לא מסוגל לדון אתו על כלום ( ולא גיליתי את זה אתמול או היום ), כי משהו בי או “בסגנון” שלי, אין ספק בכך, "לוחץ לו על הכפתורים", כמו שאומרים, ומדליק אצלו את האישיוז הלא-פתורים שלו, וזה - לצערי - מוציא ממנו את המירע. והוא מתחיל, ממש כאילו הוא היה ממטרה-אנושית, להשפריץ שפריצים מטורללים של עצבים-מעורערים, גסות-רוח, וטינופי-מוח.

וכעת, לאחר שהבהרתי את העניין הזה, נתחיל. אז מבלי לספר פה בפרוטרוט על החג הכל-כך מוזר הזה של סעודת-הטוטם ( ובשבטי הטוטם הם מתייחסים לחיית הטוטם כמו לאבא שלהם : הטוטם הוא האב-הקדמון של השבט, שמגן עליהם כל השנה. ובני השבט מאמינים שהם קשורים אליו בזיקה של מוצא משותף, כלומר שכולם צאצאים שלו. ולכן איסור-העריות אצלם הוא הרבה יותר מרחיק-לכת מאשר אצלנו. כי כל בני השבט נחשבים אחים-ואחיות, ונאסר עליהם לקיים יחסי-מין זה עם זה ) - נאמר רק שכל מהותו של החג הזה היא שפעם בשנה נפרצים בו כל הגדרות של הטאבויים ( שמתקיימים במשך השנה ). ומבלי להיכנס לתיאור החגיגה הזאת, ולספקולציה הנועזת שפרויד מעלה כדי להבין את פשרה ( ההשערה בדבר הרצח של "האב הקדמון" ) נתחיל בכך שההגיון של פרויד בעניין הזה הוא בעיני דווקא מאד חזק, רפאל.
והוא הולך ככה : “אם יש איסור – סימן שישנה תשוקה.”
אין איסור למשל לא לקפוץ ממטוסים. מדוע ? כי באופן רגיל לאף אחד אין חשק לעשות את זה.
ואם יש איסור כל כך עמוק, כל כך אוניברסלי, שכל התרבויות וכל החברות במהלך ההיסטוריה עשו מאמצים כל כך חזקים כדי שנפנים אותו, סימן שישנה סיבה טובה לזה.
זה נחמד מאד להאמין שיש לנו אברסייה גנטית מהעניין הזה, כלומר דחייה טבעית. אבל אין דבר רחוק יותר מהמציאות. בטבע עצמו ישנם כל מיני מנגנונים למנוע גילוי עריות. כך למשל בלהקה-הקמאית ( כמו שדרווין קרא לה ) - כלומר הלהקה של קופי-האדם עם האלפא-מייל – גילוי עריות, שיכולות באמת להיות לו תוצאות קטסטרופליות מבחינה גנטית – נמנע על ידי כך שהגורים, כאשר הם גדלים ומגיעים קצת לפני הבגרות המינית שלהם, פשוט מסולקים מהלהקה על ידי האלפא מייל.. ואז הם חייבים להצטרף ללהקה אחרת. או -אם הם מרגישים חזקים - הם יכולים להתחיל לאסוף לעצמם נקבות ולהקים להם להקה משלהם. או - ממש כמו בסרט "מלך-האריות" - הם יכולים לעשות סיבוב ביער, לגדול ולהתחזק, ואז לחזור ללהקה המקורית שלהם, ולנסות להיאבק עם האלפא מייל. גם זה קורה בטבע.
כמו שגם אצלנו, בחברה האנושית – מתרחשים מקרים של גילוי עריות, למרות הטאבו. ומקרים כאלו הם עדיין שכיחים הרבה יותר ממה שהיינו רוצים להאמין.
אבל זה נראה כאילו חברה אנושית לא הייתה יכולה בכלל להתחיל להתקיים ( ואני מתכוון לחברה, בהבדל מלהקה, כלומר כמשהו שמאורגן במבנה של משפחות-משפחות. כאשר משפחה היא משולש שיש בו לפחות שלושה אברים בתור התחלה - אמא-אבא-ילד ), מבלי להכיר בך שישנם שני מעשים לפחות שהם אסורים: רצח ( בנסיבות הרגילות של החיים. כמובן שכל חברה מתירה לרצוח בנסיבות לא רגילות – למשל במלחמה. או בחברות מסויימות כנקמת-דם וכולי ) וגילוי עריות - ואני מתכוון פה, רפאל, שים לב טוב, אך ורק לגילוי עריות מדרגה ראשונה – אבא והילדה שלו, אמא והילד שלה). לא על אחים ואחיות.
ורצח וגילוי-עריות הם כמובן שני הפשעים של אדיפוס המלך, מהטרילוגיה של סופקלס.

ולעניין ההערה שלך על ילדי הקיבוצים. אני בעצמי גדלתי עד כיתה ו' בקיבוץ. ולא סתם בקיבוץ, אלא בקיבוץ של השומר-הצעיר ( אבא שלי, זכרונו לברכה, היה עורך העיתון "על-המשמר" )
והיה בזמנו פסיכואנלטיקאי אחד די קוקו ( לא קוקו כמו המלט, אבל די קוקו ) בשם ברונו בטלהיים. הוא אפילו כתב ספר שתורגם לעברית ואף זכה להצלחה לא-מבוטלת ונקרא "קסמן של אגדות". והוא עשה בזמנו מחקר על ילדי קיבוץ (המשוררת הצעירה דליה רביקוביץ הייתה בזמנו עוזרת המחקר שלו ). וקבוצת הילדים שלנו בקיבוץ ( קבוצת “חצב” ) הייתה אחת מקבוצות המחקר שלו. והיו לנו, אתה לא תאמין עכשיו, מצלמות במקלחות המשותפות. אני לא צוחק אתך. הוא דאג, הטיפוס הזה, שירכיבו לנו מצלמות במקלחות המשותפות, כי בקיבוצים היינו מתרחצים בנים ובנות יחד עד כיתה ז'.
ולמה הסביבה הקיבוצית עם בית התינוקות ובית הילדים והמקלחות המשותפות כל כך עניינה אותו ?
מפני שהיא הייתה הסביבה היחידה כמעט בכל העולם כולו שהייתה סביבה לא-אדיפלית.
כי באמת, ההורים לא ממש גדלו אותנו. היינו רואים אותם כל יום רק ארבע שעות אחר-הצהריים לזמן שנקרא "זמן איכות". ואני למשל ממש לא הכרתי (לשמחתי ) את הוריי עד שהם עזבו את הקיבוץ, כשהייתי כבר בכיתה ו'.
אבל יש פואנטה לסיפור הזה (שהמלט בטוח יהנה ממנה ).
ובכן אחת המסקנות של ברונו בטלהיים, שהוא פרסם בספר שהוא קרא לו בשם החינני "ילדי הפרחים", הייתה שילדי קיבוצים, בזכות הסביבה הלא-אדיפלית שהם גדלים בה, עולים על ילדי-העיר בכישורים ובהישגים שלהם. אבל רק עד גיל ההתבגרות. אחר כך הכל מתהפך, בגלל כל הלחץ הקונפורמיסטי שיש בקיבוץ להיות "כמו כולם". והם מתחילים לפגר בהישגים שלהם אחרי ילדי העיר.
ועד היום אני שומר איתי למזכרת מהתקופה ההיא כתבה על המחקר שלו שפורסמה בזמנו בעיתון "על המשמר", שבמרכזה מתנוסס צילום שלי עם עוד שני ילדים מהקבוצה, כשאנו מחופשים בה בתחפושות חג-הפורים שלנו.
והכותרת של הכתבה הייתה, שים לב - “בינוניות אצל ילדי קיבוץ" (-:

נ.ב - ותזכור, רפאל, אנחנו בסך הכל לא מסכימים כרגע, בסך הכל מנסים ללמוד אחד מהשני. אנחנו ממש לא רבים. אין לנו סיבה לריב על כלום.
וג'יימס, תזכור שהחוויה האנושית, מה לעשות, לא נותנת את עצמה לפורמליזציה מתמטית. ואני בספק אם אי-פעם הפסיכולוגיה תהיה, כמו שהיית אולי רוצה, מדע "גלילאו-סטייל". וגם לי, האמת, נשבר הלב בגלל זה. אז תביא ממחטה – נבכה ביחד (-:

פור גוד • 1 ביוני 2014

אה, ועוד דבר שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל מתקשר לי עם נושא השרשור - ועם השם של הפורום הזה, קרי 40+. אבל לא מזמן חבר סיפר לי שהז'אנר הכי פופולרי היום, שיש לו הכי הרבה צפיות באתר הפורנו המצליח XMASTER, הוא הז'אנר הקרוי באמת MILF. אז מבלי להתייחס להעדפות המיניות של אף אחד מאיתנו, אני חושב שמאד קשה להבין נתון די מדהים כזה, מבלי להתייחס - במשהו, איכשהו - לפרויד... (-:

Re: ילד יודע

המלט • 1 ביוני 2014

אתה באמת אידיוט מחורבן שאין דברים כאלה.

אתה כן דן כאן עם המלט, משום שבכל פעם שאתה מתיז רעל וטינופת מהמקלדת הבאושה שלך, אתה טורח לשלוח לעברי חיצים משוננים של עלבונות רעילים. עד לפני השרשור הזה, התעלמתי ממך, כמו שבני אדם נורמלים מתעלמים מגושי חרא שנדבקים לסוליות נעליהם. אבל אתה הפכת לגוש חרא גדול מדי ומסריח מדי. לפיכך, כפי שציינתי כבר קודם, אני לא מתכוון לעבור בשתיקה על דברים שאתה מכוון כלפיי בפורום הציבורי, ובכל פעם שתנסה להעליב אותי, אגב-כאילו-חזרה-לאיזשהו-נושא, היה סמוך ובטוח שהכפתורים שגורמים לי להגיב יילחצו. אני הכרזתי כאן על הבחירה שלי: מידה-כנגד-מידה. עכשיו זו הבחירה שלך. אתה יכול להימנע מלשלוח לעברי עלבונות, ואני מבטיח לך שאתעלם ממך לעד, או שאתה יכול להמשיך להתכתש אתי כאן בפורום, ולשמוע ממני עלבונות בחזרה. ועל הדרך, בוא ולמד כמה דברים. אדם גס-רוח הוא אדם שמתייחס בזלזול ובהתנשאות ובגסות לאחרים. כמו שאתה התייחסת כאן לכחולית, לרפאל, אליי וגם קצת לג׳יימס. גסות רוח מתאפיינת על ידי שהיא מכוונת כלפי יותר מאדם אחד. היא מלמדת על דפוס נפשי מסויים, על הלך רוח. ממש כמו אצלך. לעומת זאת מה שאתה חווה ממני הינה מתקפה נקודתית. רק כלפיך. כלפי כל השאר, בכל הפורומים הציבוריים, אני מנומס ומכבד. אבל לא כלפיך. לכן, כשאני אומר לך שאתה חתיכת חרא, אין זו גסות רוח כמו זו שלך, כשאתה מטיח באנשים שהם לא מבינים כלום, והדעות שלהם הן קריקטורות. אתה מבין את ההבדל, מבולבלי? ועכשיו, באמת נשאר לך לדון רק עם ג׳יימס, כי את רפאל וכחולית כבר איבדת, ואיתי אתה רק מתכתש. אני בטוח שנעים לך ככה.

פור גוד • 1 ביוני 2014

בסדר המלט, עשינו עסק. אתה לא הולך לשנות אותי, ואני לא הולך לשנות אותך. ואני דן עם כל מי שרוצה לדון אתי. ומי שלא רוצה, אז לא צריך. לא קרה כלום. כל טוב הכי טוב, המלט

פור גוד • 1 ביוני 2014

אה, ועוד דבר קטן. תדייק בבקשה, ואל תהייה סכסכן קטנוני. לא אמרתי שהדיעות שלהם קריקטוריות. אמרתי שבעיני הדרך שבה הם מציגים את העבודה של פרויד היא - שים לב טוב ( ושוב, זו דעתי הכנה ) - קריקטורה וולגרית של העבודה שלו ( אתה זוכר איך רפאל כתב: "כיבדו אותו רק מפני שהוא היה רופא" או משהו כזה ). זה כל מה שאמרתי. ובמקרה של כחולית גם ראינו שהיא אפילו לא ביססה את הדיעה שלה על היכרות אמתית עם הטקסטים הרלוונטיים.
אבל דווקא כן החמאתי לה בכמה הזדמנויות על הידע שלה בפסיכולוגיה, ואני חושב שהייתי מאד מנומס ומכבד אליה. מותר לא להסכים, ומותר שתהיינה חילוקי דעות. הכל בסדר.

דרך אגב, גם העבודה של דרווין זכתה ללא מעט קריקטורות וולגריות. כמו למשל בזרם שהיה קרוי בזמנו "דרוויניזם חברתי". גם לקארל מארכס זה קרה. ואפילו ניטשה זכה להמון וולגריזציות. הנאצים הרי והפכו אותו לאנטישמי, את בטח יודע את זה. זה קורה כל הזמן, וזה בכלל לא משהו שצריך להפתיע אותנו.

מיתוסית​(שולטת) • 1 ביוני 2014

אני רק מניחה את זה פה.

מיתוסית​(שולטת) • 1 ביוני 2014

חילוקי דיעות זה לגיטימי. לא להיות מנומס ומכבד זה משהו אחר.
הנה, אני רק אניח כאן מקבץ נבחר (אבל ההודעות שלך כלפיי נודפות ריח חזק של התנשאות וצורת כתיבה לא מכבדת בעיניי:


(בעיניי זה גובל בהוצאת דיבה)

פור גוד • 1 ביוני 2014

די כבר, כחולית. זה משעמם אותי למוות לדון בצורה כזאת, ומעייף אותי עד זרא.
מה בדיוק "הוצאת דיבה" בעינייך, תגידי לי ?
זה היה בסך הכל פולו-אפ על המילים שג'יימס בחר להשתמש בהם בתגובה שלו שציטטתי, וגם הוא אני בטוח כתב את זה בצחוק. באמת לא שמת לב ? תקראי שוב את הציטוט שלו שהבאתי, ותגלי שהוא השתמש בו במונח "בעלי-מקצוע", וכתב משהו כמו "ומה חושבים בעלי המקצוע, כחולית ופורגוד על העניין של תסמונת הזכרון השקרי" ? ואני רק ציינתי שאני לא מטפל באנשים. זה לא מה שאני עושה בחיי, כמו שאת יודעת. את כן מטפלת באנשים .זה הכל. ואפילו הוספתי סמיילי אחר כך.
ואת הרי ממילא כותבת פה כל הזמן באיצטלה של "אשת מקצוע" ( או "בעלת מקצוע", במילים של ג'יימס ). אז ממה בחרת כל כך להיעלב לנו, אני יכול להבין ?
ולגבי כל שאר הדברים, נו תגידי לי את - זה לא נכון ?
את קראת את "מחקרים על ההיסטריה", או את"פשר החלומות" או את "שלוש מסות על התאוריה המינית" או את מקרי-המבחן שלו ? קראת את ממשיכי דרכו ? נכון שלא ? כי כמו שאמרת - את "לא מתחברת לזה". וזה בסדר גמור. וזו זכותך המלאה. את מתחברת יותר לגישה של הCBT. ואין לי באופן אישי שום דבר נגד זה. גם מהגישה הזאת אני למדתי כמה דברים.
אבל אני רוצה להאמין שאולי בכל זאת המאמצים שהשקעתי בשרשור הזה כדי ללמד סנגוריה על העבודה של פרויד, יישאו איזה פרי, וישכנעו אותך מתישהו לקרוא אותו.
באופן אישי אני חושב שזה דבר שתורם מאד למי שעובד עם אנשים, או בכלל לכל מי שרוצה להבין טוב יותר את החוויה-הטיפולית או את הגורל של אנשים.


ועוד הערה אחרונה לגבי המלט. אני והוא פשוט לא מסתדרים. האנרגיות שלנו, אפשר לומר, מתנגשות. וזאת האמת. וזה גם ברור לי לגמרי, וזה ברור לי עוד ממזמן.
אבל כל מי שיקרא את השרשור הזה, יוכל לראות איך הבנאדם הזה מרשה לעצמו להתבטא, באילו ניבולי פה הוא משתמש. ואני חושב שאם הוא יקרא שוב את התגובות שלו - שהוא כותב אחרי שהוא בוחר להצטרף לשרשור כדי לדבר בשם אחרים, ולהיעלב בשם אחרים, כאילו הוא האחראי העליון על תרבות-הדיון בכלוב - אם הוא רק יתבונן בהן שוב כמו במראה, הוא לא יאהב את מה שהוא יראה בה. אני בשום רגע בשרשור הזה, או בשרשורים אחרים, לא קראתי לאנשים בשמות כאלו. הוא פשוט בוחר להתבטא בצורה דוחה וברברית. ועוד ברצינות התהומית הרגילה שלו.אפילו לא בהומור.
אל תשכח, המלט, שאתה לא מכיר אותי בכלל, אתה לא יודע מה ההשכלה שלי, או מה אני עושה בחיים.
אתה לא יודע עליי כלום, נקודה. אתה כרגע סתם חסר כל כבוד בסיסי. ואפילו חצוף בעיני במידה יוצאת דופן. ובעיקר - אתה כרגע בעיקר אדם לא נעים בעיני.
אבל למה אני לא נעלב מכל הקללות שלו - ואני לא אחזור פה עליהן, כי הוא הפך את השרשור הזה למספיק מטונף גם ככה ?
אני לא נעלב מהן בשיט, כי אני יודע שאין להן שום קשר למציאות. אם הייתי מאמין שאני שרלטן לדוגמה, שלא יודע על מה הוא מדבר, או מדבר על דברים שהוא לא למד או לא מבין או לא התנסה בהם, מן הסתם הייתי ממש נעלב ממנו. אבל אין לזה קשר למציאות. אז שיכתוב מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה , כמה שהוא רוצה...

פור גוד • 1 ביוני 2014

נ.ב - ולגבי מה שכתבתי לרפאל, והרגשת פה צורך להגדיל באופן טלסקופי לאותיות בגודל של כרזת חוצות, אולי לא התנסחתי הכי טוב, אבל עדיין אני חושב שדי ברור, או אפילו ברור לגמרי, שאני מתכוון ספציפית לדעתו לגבי העבודה של פרויד. כלומר לדרך שבה הוא קורא אותה, או שהוא בוחר להציג אותה ( "כיבדו אותו רק מפני שהוא היה רופא" וכיוצ"ב ). לא לדעות שלו באופן כללי.
כל מי שקורא אותי בכלוב, יודע מצוין שאני דווקא מכבד את החשיבה של רפאל, ואני מעריך אותה, ואני נהנה לקרוא את התגובות שלו. ולא פעם אני גם לומד ממנו לא מעט. אם כי אני לא תמיד מסכים איתו. וזה בסדר. וככה זה אמור להיות.

ודבר אחרון. השרשור הזה כבר נמשך עשרה עמודים. ואולי זה באמת מספיק. ואולי הוא כבר מיצה את עצמו.
ואם את זוכרת, אני לא ממש רציתי להיכנס לכל זה. כלומר להתחיל לכתוב פה על העבודה של פרויד או להתחיל להראות לך את הטעויות הגסות שעשית כאשר הצגת לנו פה את ההיסטוריה של לידת התחום של "הטיפול-בדיבור". אבל אמרת "אל תשמור את הידע שלך לעצמך" או משהו כזה... וגם ג'יימס ביקש מאד יפה. אז נעתרתי להפצרותיכם (-: