שדה(שולטת)
|
לפני 6 שנים •
5 ביולי 2018
Ollie כתב/ה: מה שתמוה בעיניי הוא שלמרות שהוסברו פה בתגובות שונות בתחילת השרשור על איזה ארון מדובר עדיין היו פה תגובות רבות שהציבו את הקושי שלנו (את הצורך בהסתרה ואת הקושי להתמודד עם הצורך בהסתרה) באותה השורה עם ציפייה מהשכנה ממול שלא תשתף אותי בפרטי הסקס שהיא עשתה אתמול.
מצאתי כאן שאלה כללית על יציאה מן הארון. הוספתי את שני השקלים שלי על הנושא. אני לא חושבת שמה שכתבתי היה בלתי רלוונטי או ביקש לערער על חווית הארון שלך. |
|
|
Ollie(נשלטת)
|
לפני 6 שנים •
5 ביולי 2018
הכתיבה שלך על החוויה האישית שלך הייתה בסדר גמור, והתגובה האחת-לפני-אחרונה שלך הייתה (מבחינתי) יותר טובה.
פשוט היה רושם כללי מצטבר מהשרשור הזה, וזה התבטא גם בתגובה הראשונה שלך, כאילו קשה לתאר סיבה לגיטימית לרצון לא לחיות בהסתרה. לא משנה, נראה לי שמיצינו את החלק הזה בדיון. |
|
|
Sm Art{☆Sm}
|
לפני 6 שנים •
5 ביולי 2018
אני טענתי וטוען זה מכבר שבדסמ',כאשר הוא הפך לנחלת הכלל זה המסלול המהיר של יציאה מהתחום .
יש הרבה עניים רעות ,ופיות לא נקיים ,סביב הבדסמ',הפומבי . בדסמ',זה דבר סודי .ואישי , יש הבדל בין מעשה בפרטיות לבין מעשה בפרהסיה . |
|
|
jil(נשלטת){allex}
|
לפני 6 שנים •
6 ביולי 2018
אני סיפרתי לחברות קרובות... אחת מהן היתה מהעבודה
השמיים לא נפלו והוקל לי מאד למשפחה שלי לא סביר שאספר, לבוסית שלי למשל בטוח אין סיכוי. בדיוק כמו שלא אספר שאני נמשכת גם לנשים... לא תמיד מרגישה שאני לחלוטין נאמנה לעצמי בבחירה הזו. לא אתאמץ להסתיר לפעמים, אבל לא מרגישה צורך לצאת מהארון... |
|
|
| עכבר(מתחלף){Yaara-g} |
לפני 6 שנים •
11 ביולי 2018
נימפומניה ריגשית כתב/ה: ג. אני לא נפגשת/ הולכת למסיבות/ פומבית מסיבות רבות אחרות והעיקרית מהם היא שאנשים בעולם הזה הם החשוכים, הם אלה שלא דיסקרטיים ומוציאים מארון הם אלה שסוחטים ומשתמשים במידע הזה כדי לפגוע באחר (...) אני יכולה להגיד שהתגובות פה יותר חזקו את המחשבה שלי שדווקא ונילים יקבלו אותי והארון צריך להיות מול ״הקהילה״. כבר כמה פעמים שהעלו את העניין הזה כאן, בשרשור הזה, ואני רוצה לשאול - בתור אדם שהאאוטינג שלו יכול להיות די אסון, למה אתם מתכוונים? |
|
|
| עכבר(מתחלף){Yaara-g} |
לפני 6 שנים •
11 ביולי 2018
Ollie כתב/ה: יש כל כך הרבה תגובות בסגנון הזה ^ (של שדה) פה בשרשור.
התגובות האלה ממש תמוהות בעיניי. מה קשה להבין שהארון הוא ההכרח לא לתת לאנשים שאני יוצאת איתם את הפאקינג מספר טלפון ושם שלי, עד שלא פגשתי אותם, למקרה שיתברר שאנחנו מכירים ושהם ינצלו את המידע הזה לרעה? את הצורך ללבוש תחפושת מעל הבגדים שאיתן אני יוצאת למסיבה, כדי שאף מכר ונילי שאולי יראה אותי בדרך לשם לא יקשר ביני ובין בדסמ? את חוסר היכולת לשים פה תמונות פנים שלי, כמו שוונילים עושים באפליקציות היכרויות? את המניעה מהתחברות בפייסבוק עם חברים שלי, חברים אמתיים שישנים אצלי והולכים איתי לים בשבת בצהריים - כדי שאף אחד לא יזהה שיש לי יותר מדי בדסמיים בפרופיל ונחש שיש לי קשר לעולם הזה? את מהיחידות בדיון הזה שאני ממש מבין ומזדהה איתן. ויש גם עניין, שיש כאן אנשים ידועים בציבור או בעלי משרות ניהוליות בכירות, שכן - אאוטינג יכול בהחלט להרוס להם את החיים. כולם כאן באיזה הנחה שבגלל שהם חיים חיים "לא-פומביים", אז שאר האנשים גם הם כאלו. זה אולי נכון לגבי הרוב, אבל זה לא נכון עבור כולם. יש בכלוב גם אנשים שרואים בטלויזיה, או שמרצים באוניברסיטה, או שהם אושיות אינסטגרם, או... נראה לי שהבנתם את הפרינציפ. עבור אנשים כאלו הפומביות היא חלק בילט אין בחיים, והחיץ הזה בין בדסמי לונילי הוא כדי שמה שבחלק הבדסמי לא יעבור לפומביות ויתפזר שם לכל עבר כמו כל פרט אחר בחיים שלהם. אגב, ההיבט הזה של פומביות הוא לא תמיד משהו שבחרת בו מרצון וביודעין. לפעמים (לעתים קרובות, לדעתי) להיות מפורסם זה תוצר לוואי מצער של הצלחה. |
|
|